הסבר על נתינת התורה 75446
דוד יום ב', 1/7/2002, 21:43
בס"ד
צריך להבין מה לא הגיוני שלפני שלושת אלפים שנה אדם החליט לכתוב את התורה והוא סיפר לבניו שכל הסיפורים האלה קרו וכך זה הגיע אלינו במסורת?
התשובה : מה שלא הגיוני בזה שאדם כתב וסיפר זאת לבניו, הוא שבתורה כתוב שהיא ניתנה לעיני שש מאות אלף אנשי בקולות וברקים ולא יתכן שבניו ונכדיו של האיש היו מאמינים לו מבלי לראות עוד 599,999 איש (מלבד הנשים והטף שהיו באותו מעמד) ומעידים על אמיתותו.
ואם היה זה איש או מספר אנשים שכתבו כך והעבירו במסורת, מהר מאד היו עולים על השקר, שהרי במסורת עצמה שכתבו נאמר שהמעמד התרחש לעיני מאות אלפי אנשים.
מה עוד שלו אדם אחד היה ממציא זאת לא היה כותב שהמעמד התרחש ברבים אלא אומר שזה קרה בפני בודדים על מנת שלא ייתפס בשקר. (הועתק מאתר "כיפה" לאחר עיבוד).

שמות פרק יט

ויבאו מדבר סיני ויחנו במדבר. ויחן שם ישראל נגד ההר . ומשה עלה אל האלהים ויקרא אליו ה' מן ההר לאמר , כה תאמר לבית יעקב , ותגיד לבני ישראל . אתם ראיתם , אשר עשיתי למצרים,ואשא אתכם על כנפי נשרים, ואבא אתכם אלי . ועתה , אם שמוע תשמעו בקולי , ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים , כי לי כל הארץ. ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל. ויבוא משה ויקרא לזקני העם וישם לפניהם את כל הדברים האלה אשר צוהו ה'. ויענו כל העם יחדו ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה . וישב משה את דברי העם אל ה'. ויאמר ה' אל משה, הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך, וגם בך יאמינו לעולם . ויגד משה את דברי העם אל ה' . ויאמר ה' אל משה לך אל העם וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלותם. והיו נכונים ליום השלישי כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם על הר סיני .... ויאמר אל העם היו נכונים לשלושת הימים אל תגשו אל אשה. ויהי ביום השליש בהיות הבקר , ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר, וקול שופר חזק מאד , ויחרד כל העם אשר במחנה . ויוצא משה את העם לקראת האלקים מן המחנה . ויתיצבו בתחתית ההר. והר סיני עשן כולו מפני אשר ירד עליו ה' באש, ויעל עשנו כעשן הכבשן, ויחרד כל ההר מאד . ויהי קול השופר הולך וחזק משה ידבר והאלקים יעננו בקול. וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר.

עוד על נושא מעמד הר סיני ואמיתות התורה
ראה באתר

שי הלוי מאתר מנוף

לאחר מכן "וידבר אלוקים את כל הדברים האלה לאמר אנוכי ה' אלוקיך" וכו'. גם לאחר נתינת התורה מספר לנו המקרא (כ' ט"ו) "וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר ואת ההר עשן...".
כשנבחן פסוקים אלה ניוכח, שכאן מדובר בתורה שצורת נתינתה שונה בתכלית שינוי מכל צורה אחרת של "התגלויות נבואיות" שטענו להן דתות אחרות, שהרי הן הנצרות והן האיסלם טוענות שתורתן ניתנה במעמד אדם אחד או מספר מצומצם של אנשים- ואילו כאן מוציאים את כל העם להיות נוכח במעמד הנשגב ולקבל תורה. ואכן, הנצרות והאיסלם לא ערערו על מעמד סיני אלא אדרבה, הסתמכו עליו בתור הגילוי המשכנע ביותר לקיום ה' והשגחתו על העולם: מתן תורה לישראל היא העובדה המקובלת ביותר בכל הדתות המערביות- דתות המקיפות ציבור של כמיליארד נפש, ומהווה את עיקרו של העולם התרבותי.
מדוע קיימת הסכמה של הדתות האיסלם והנצרות על אמיתותו של מעמד הר סיני? מעמד הר סיני התרחש בפני כ- 600.000 אנשים, מלבד זקנים נשים וטף, ומשה רבינו מדגיש וחוזר ומדגיש היטב שאין בדברים כל צד ספק, שהרי הברית היתה "אתנו, אנחנו, אלה, פה, היום כולנו חיים" (דברים ה’ ב’).
היו כאלה שרצו לומר , אם יש-ו הצליח להכניס להיסטוריה שאנשים ראו ניסים כך היה עם משה רבינו . ועל זה אני משיב: המופתיים שעשה יש-ו הוא עשה בכישוף , וגם מה שהוא עשה הוא לא שכנע עם שיאמנו שהם רואים משהו נמצא פנים בפנים מול עם ואומר לו אני בורא העולם . לא הוא ולא כל אדם אחר, לא היה בשום סיפור בהיסטוריה משהו שנכתב עליו שהוא הופיע והודיע שהוא בורא העולם. (הערת המעתיק) , חוץ מהסיפור שמופיע בתורה.
ובאמת התורה עצמה מדגישה את המיוחד והבלעדי שבמעמד הר סיני: "כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך למן היום אשר ברא אלוקים אדם על הארץ ולמקצה השמיים ועד קצה השמיים- בזמן מן הזמנים או במקום מן המקומות- "הנהיה כדבר הגדול הזה או הנשמע כמוהו"- האם משהו מעיז ולו רק לטעון כדבר הזה? כי אי אפשר לבדות עובדה הסטורית רחבת מימדים כעין זאת, ואכן דבר זה לא נעשה מעולם. "השמע עם קול אלוקים מדבר מתוך האש, כאשר שמעת אתה ויחי?...", "אתה הראית לדעת כי ה’ הוא האלוקים אין מלבדו" (דברים ד’ ל"ב- ל"ה).

אני לא אומר לך לקבל את התורה כאמת לפני שאני מוכיח את אמיתות התורה. הטענה שלי היא שאם אדם מסוים (נקרא לו בשם אברהם) בא לבנו (יצחק) ונותן לו ספר שכתוב בו שהוא (יצחק) ביחד עם עצמו (אברהם) ועוד מאות אלפי אנשים רואים נס יוצא מגדר הרגיל. ואברהם אומר לבנו שיאשר בספר שהוא רואה עכשיו את הנס. ועוד הוא אומר לו שיעשה כל שנה לזכר הנס מעשה (לדוגמא יאכל מצות שבוע ימים) וגם יצווה לבנו כך וכן הלאה. אני טוען שהבן הזה יצחק לא יעביר את הספר לבנו, לפני שהוא רואה את הנס וכן הוא לא יאשר בספר שהוא רואה את הנס אם הוא לא רואה אותו. ואם אנחנו היום יודעים שהגיע אלינו הספרים ספר התורה ומגילת אסתר למרות שכתוב בהם משפטים כדוגמת הספור הנ"ל, אני מבין שהם נבדקו על ידי כל האנשים שקבלו את הספרים באותו יום שהתרחש הנס ולכן הם מסרו את הספר לנכדים שלהם ולכן יש לנו היום את הספרים האלה.

תאור מתן התורה

קטע מהספר "למען אחי ורעי" של הרב נתן קרת.
התורה דאגה להכניס לתוכה את הדור הראשון הדור המקבל.
היא מתיחסת אליו "פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך, אתה הראית לדעת... לא את אבותינו כרת ה' את הברית הזאת כי אתנו, אנחנו אלה פה היום כולנו חיים... פנים אל פנים דבר ה' עמכם מתוך האש". ועכשיו נעבור לדחיית האפשרות שדור שלם שיקר, קיבל עליו את המסמך, והעבירו הלאה. באמת, הדור הראשון נקרא בתורה הדור הרואה. ברור הדבר שהמסמך כמו שנמצא בידינו בלי שינוי לשון כלל התחיל לרוץ באיזה זמן שהוא. זמן זה היה בודאי לפחות לפני אלפיים שנה כמו שהוכחנו קודם (מעצם העובדה שמסמך התורה זהה בכל תפוצות ישראל, וראיה מהנצרות שמחזיקה אותו נוסח, וראיה מכל הגלויות שחזרו עם אותו העתק של נוסח בחזרה אותו הדור שהיה ראשון שהעביר לדור שאחריו את הנוסח הזה היה חייב לומר אחד מן השניים : או כך קבלתי מאבותיי או ראיתי. קבלתי מאבותיי - משמעותו שאיני הדור הראשון, אלא היה דור לפני ואנחנו דור מס' כך וכך. ראיתי- משמעותו - אנחנו הדור הראשון, אם טענו "קבלנו מאבותינו" שהיא טענה יותר פשוטה אף על פי שלא קבלו, אם כן נמצאנו אומרים שהיה אי פעם בעם ישראל דור (דור אחד כולל כידוע ג' דורות : סב אב ונכד) שהתאגדו לשקר את בניהם יוצאי חלציהם שכביכול כבר קבלו כך מדור קודם (שלא נמצא כעת בעולם כלל כדי שלא יוכל להכחישם, מי שלא מסכים לשקר - צריך לחסלו), שאחד הדורות שלפניהם ראה את השם וקבל את תורתו והעביר להם. אם כן חייבים לעמוד לפני בניהם,כל אחד לפני בנו ולשקר אותם במצח נחושה ומדובר על מספר של בערך כשני מילין, ולהמציא להם היסטוריה תורנית כפי שמתואר בתנ"ך, ורק נקדה זו דיה לדחות את האפשרות מכל וכל, שכן תארו לעצמכם איזה עבודת ענק צריכים כדי להמציא היסטוריה חדשה ולפרסמה בדיוק בכל ישראל כדי שלא יהיו סתירות לדור מס' 4 וזה בהעדר אמצעי תקשורת מנימליים כמעט, שקר שאינו משתלם לאף אחד. כי באמת אם ה' לא ציוה והם לא קבלו - אין לך שטות גדולה מזו. הוסף לחשוב ערד שהשקר הזה חייב להיות שקר מתמשך לכל אורך ימי
חייהם. אסור להם להיכשל בלשונם בפני בניהם. ולשקר אותם באופן כזה זו ודאי בעיה גדולה. הם צריכים להכניס עצמם לשעבוד קשה מכל הבחינות (כמו שכבר ביארנו קודם, שהוא נגד הכרחות הטבעיים שבאדם ולהלביש עליהם באופן מגוחך עונשי מיתה על מי שלא יבצע את חוקי המערכת הדמיונית. במקרים מסוימים כמר חילול שבת,
עבודה זרה וגילוי עריות).

באופן כזה שהם מכניסים את צאצאיהם ל"בוץ" אדיר ומעמיסים עליהם קשיים והפסדים עצומים ואף מסכנים את חייהם, כמו שהתבאר
לעיל, ורק פרט זה בלבד דיו לדחות השערה שטות זו, משום שמצד
הטבע כל ההורים רוצים את טובת בניהם ואילו כאן אדרבא, נהפוך הוא, משקיעים אותם עמוק עמוק בבוץ. חוץ מזה יש כאן דבר בלתי
אפשרי נוסף. הם צריכים לדאוג שהשקר יהיה מושלם, שדור מס' ארבע לא יגלה אותו כלל אף לא על ידי שיחות עם שאר האומות
מסביב, שודאי יצחקו ויתמהו מאוד על דור המשוגעים משום שאם דור מס' ארבע יגלה את השקר אפילו מעט, אין ספק שלא יקיימו כלל משום שנטייתו הטבעית של האדם היא לא לבצע. ובדמנו כאשר לא
הייתה מערכת חינוך, אלא כל אחד לימד את בנו, כל אבא צריך לעמוד בנפרד לפני בנו ולומר לו "כך קבלתי מאבותיי", או "ראיתי", וזה במשך שנים... ולכן לומר אנחנו הדור הראשון הוא קשה יותר משום שאז גם צריך לומר "ראיתי", ואז צריך גם להתארגן לשקר בדיוק גם בפרטי הראיה.

רבותיי אין אבסורד גדול מזה. תארו לפניכם שני מיליוני אנשים
לפחות מתארגנים לשקר את בניהם שקר מאורגן שכזה. הם חייבים
קודם לכן להלביש את עצמם בחוקים הפוכים לטבעם ולפברק את כל
ההיסטוריה, אפילו המוח המטורף ביותר לא יוכל לדמיין שטות כזאת.
דבר נוסף : קבוצה יכולה להתארגן לקבל על עצמה הנהגות בגלל שהם
חושבים שדה הגיוני או צודק, מי פחות ומי יותר, אולם שעם יתארגן
לשקר במצח נחושה ולספר על דבר מהותי ויסודי שלא היה, שכן היה,
ודבר האמור לשנות את כל אורח חייהם, כזאת לא נשמע מעולם, וכאן
על כורחם הם חייבים לספר על דבר שלא היה - שאמנם היה, או
"קבלנו מאבותינו" - שהוא בלוף שלא קבלו, או "ראינו את השם
ואנחנו דור המדבר" - שגם זה בלוף אדיר.
קורא יקר, עצור רגע וחשוב : האם אתה רוצה להיתלות באפשרות
הזאת שכולם באמת שיקרו באופן מושלם ? הלא אם אתה טועה,
ובטוח ב100%- שאתה טועה, הלא אתה וכל צאצאיך מועדים
לשאול תחתיות אדיר כמו שהתורה מבטיחה "ונכרתה הנפש". איך
אינך מהסס לחשוב - אולי אני טועה ? אולי באמת לא שקרו ? ועמדו
וראו... עיין היטב בעצמך ותמצא את החלק שאינו נותן לך לראות את
האמת. הפשיטהו והרחיקהו. מכח דברינו אלו ברור לנו שלא יתכן
בשום אופן שהמסמך הופיע באמצע הדורות והתחיל לרוץ מאז. אלא
היה חייב להופיע בדור הראשון - כפי שנקרא בתורה, "הדור
הרואה" [והיא חכמה גדולה ועצומה לכלול במסמך את הדור הראשון
בתוכו ולהתייחס אליו משום שהיא מחייבת לעולם את הדור שקרא
לעצמו "ראשון" לומר "ראיתי"]. ועוד דבר שיש לדחות: האם יתכן
שהמסמך הופיע באופן חלקי ונוספו לו דברים מאוחר יותר, או שהיה
גדול יותר והושמט ממנו. אף על פי שכבר הסברנו קודם שהדבר הוא
בלתי אפשרי במערכת ההעברה השלמה של התורה יש לנו כאן סגירה
נוספת. בכך נעזר בעובדה שהתורה מעידה על עצמה שנכתבה כולה
על ידי משה ובזמן משה, כלומר בדור הראשון, הדור הרואה. אם כן
אם היו באים להוסיף באיזה שהוא דור לתורה, דבר שברור לנו שלא
קורה מעולם, שוב היינו חייבים להניח שיש לפנינו ג' דורות של
שקרנים שכך הנחילו לבניהם שכל התורה נכתבה וניתנה בזמן משה,
וזה לא נכון, כי הם בדורם הוסיפו וג' דורות של שקרנים כאופן
שהשקר לא יתגלה - זה לא יתכן,
"השמע עם קול אלוקים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה, ויחי?" אם כן שוב מבואר כאן
שעיקר הנס שנשארו בחיים היה אחרי ששמעו קול אלוקים ושלכאורה
יש בקול ה' לגרום למיתה כמו שדייקנו כבר קודם שעצם שמיעת קול
אלוקים הוא הדבר שאין ארם יכול לסבלו ולא האש והרעש, (פסוק
ל"ה פרק ז') "אתה הראית לדעת כי ה' הוא האלקים אין עוד מלבדו,
מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אישו הגדולה
ודבריו שמעת מתוך האש". שוב קצת קשה, "מן השמים השמיעך את
קולו" ולעומת זה "ודבריו ושמעת מתוך האש" שהאש בודאי הייתה על
הארץ - על ההר (פרק ה' פסוק ג') - לא את אבותנו כרת ה' את
הברית הזאת, כי אתנו אנחנו אלה פה היום כולנו חיים, פנים בפנים
דיבר ה' אליכם בהר מתוך האש.* כאן יש דבר מעניין ביותר: פנים
בפנים, משמע שהייתה להם הרגשה שעומדים בפני ה', ויש עוד כמה פסוקים חשובים ביותר. את הדברים האלה דיבר ה' אל כל קהלכם, בהר מתוך האש, הענן והערפל, קול גדול ולא יסף. ויכתבם על שני לוחות הברית ויתנם אלי. ויהי כשמעכם את הקול מתוך החושך וההר בוער באש ותקרבון אלי כל ראשי שבטיכם וזקניכם ותאמרו הן הראנו ה' אלוקינו את כבודו ואת גודלו אם כן
מבואר כאן בפשטות שמשה חוזר על תגובת העם לגילוי האלוקי ובתגובה מבואר שזכו לראות את כבודו ואת גודלו ועוד נדבר בהמשך. "ואת קולו שמענו מתוך האש" - היום הזה ראינו כי ידבר אלקים את האדם וחי ועתה למה נמות? כי תאכלנו האש הגדולה הזאת? אם יוספים אנחנו עוד לשמוע את קול ה' אלוקינו עוד, ומתנו,
כי מי כל בשר אשר שמע קול אלוקים חיים מדבר מתוך האש כמונוויחי. אלו כמעט כל פסוקי התורה העוסקים בהתגלות וננסה לסכמם.
קודם כל היו דברים חיצוניים שהרשימו את האנשים באופן רב ביותר גם בשמיעה וגם בראיה. קולות - וקול שופר כנגד חוש השמע. ההר בוער באש, עשן,ענן כבד, חושך, ערפל - כנגד חוש הראיה. התורה דואגת לספר לנו שכל העם ראה את הדברים האלה ולהדגיש ולחדור על כך כמה פעמים, "את הדברים האלה דיבר ה' אל כל קהלכם". "וכל העם רואים את הקולות", וכר'. התורה חוזרת ואומרת ששמעו את הקולות וראו את הקולות. לראות קולות אפשר בשני אופנים, לראות את אותיות הדיבור א' כגון אם הדיבור בוקע באותיות של אש.
לראות מבחינה פנימית באותו אופן עמוק שבו הדיבור הופך להיות מוחשי כמו ראיה ממש. התורה מזהירה שלא ראו שום תמונה. התורה
חוזרת ומספרת פעם אחר פעם שמצד שמיעת קול ה' היו קרובים למיתה. התורה מספרת שעם ישראל בתגובתו ציין שזכה לראות את
כבודו וגודלו של ה' וזאת שוב אם נזכור שלא ראו שום תמונה. התורה נוקטת בלשונה שפעם היה הדיבור מן השמים ופעם אחרת מן ההר. עוד מבואר בפסוקים "אתה הראית לדעת כי ה' הוא האלוקים
אין עוד מלבדו" הוא פסוק מפתח ככל הכנת העניין כמו שנבאר אחר כן. למתכונן בפשטות הדברים מתברר בתכלית הבירור שהיו כאן שני עניינים. העניין החיצוני של קולות וברקים ושמיעה מוחשית באברי
שמיעה של קול ה' ודבר פנימי עצום שאינו נתפס בהגדרה מדויקת ~הכולל בתוכו ראית קולות התרגשות עצומה 'משמיעת קול ה' שכמעט מתו בגללה בגלל שפע האור העצום שלווה בדיבור האלוקי וזכו להבין שה' מראה להם את כבודו ואת גודלו. ולהכין שמדברים עם ה' פנים אל פנים והעליון מכולם "אתה הראית לדעת" שזכו כולם להבין
מדעתם שה' הוא האלוקים ואין עוד מלבדו, שהוא תכלית בירור הנכונה. שהכל מושגח ומנוהל על יחי כפרטי הפרטים הקטנים שבקטנים אף על פי שבלי הגילוי הזה נראה שהדברים בבריאה כביכול ומעיד אין עוד מלבדו לעולם אף אחד אינו יכול לומר זאת אלא אם כן זכה להכנה הפנימית
ביותר. וכל עם ישראל בא ומאשר באוזנינו העניין הנפלא הזה. אם
נתבונן היטב נבין ששום חזיון אור-קולי לא יוכל לגרום כשום אופן
לעובדה הפשוטה שכל העם מכיר בבוראו ומעיד "אין עוד מלבדו"
מנין אפשר לדעת שאין עוד מלבדו, אולי יש? ואם לא כאן, אולי
במרחק רב מכאן. קורא יקר, דע לך שאם אתה רוצה לבחון את האמת
באמת תהיה בטוח שלעולם אם יראו לאדם מראה חיצוני יהיה גדול
כל שיהיה וינסו לשכנעו שזהו בוראו ובורא כל היקום לעולם יישאר
בפקפוק ותמיד תעלה השאלה הראשונית האם זה כל כוחו ? ואפילו אם
ייבהל בשעה הראשונה הרי שתפוג בהלתו ותפוג אמונתו באופן
מקביל לחלוטין. ולעולם לא יהיה בטוח שאין עוד מלבדו, ולעולם לא
יכול לטעון אני הוראתי לדעת שאין עוד מלבדו, מה שאין כן
שאדם זוכה לאור רוחני גבוה, להכנה רוחנית עמוקה ולחיות נפשו,
אז הוא זוכה להכין ולהשיג בשכלו ודעתו את האמת והדברים פשוטים. נוסח מרכזי אחד להשוואה. "ויהי ככלות משה לכתוב את דברי
התורה הזאת עד תומם ויצו משה את הלוויים נושאי ארון ברית השם
לאמר: לקח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית השם
אלקיכם והיה שם בך לעד" (דברים ל"א-כ"ד), ממילא אם היה
מתעורר ספק ביחס לדיוק הנוסחאות שבידינו כגון שהיו נהיות שתי
נוסחאות, אפשר היה להוציא את הנוסח הראשוני ולהשוות ביניהם.
עוד מצווה ששיכת לקטגוריה הזאת של נוסח מרכזי אחד להשוואה
היה מה שנצטוו ישראל כשיכנסו לארץ לעשות גלעד אדיר של אבנים
על הר עיבל, לסוד אותם בסיד ולכתוב על זה את כל התורה באר היטב,
גם הוא היה במשך שנים רבות בודאי מקור חשוב להשוואה.

ז. הפצה ראשונית. "ויכתוב משה את התורה הזאת ויתנה אל
הכוהנים, בני לוי, הנושאים את ארון ברית ה' ואל כל זקני ישראל"
(דברים ל"א ט'). התורה דאגה לעדכן אותנו במסירה הראשונית של
התורה שנמסרה לכוהנים ולכל זקני ישראל (כמובן במספר העתקים).

. שמירה מדוקדקת על העתקה מדויקת. הלכות כתיבת ספר תורה
חמורות בספר תורה שאות אחת חסרה בו או אינה נכונה - פסול, (לא
מדובר ביתרות וחסרות) אם אינו מוגה אסור להשהותו יותר משלושים
יום, אלא יתוקן או יגנז. אם הספר פסול (באותו חומש) אי אפשר
לקרוא בו בצבור. הסופר בכתיבתו חייב להעתיק מספר אחר.
לברך על הקריאה. אות אחת - והספר פסול. טעות קטנה אחת ואין
ראוי לקרות בו כל זמן שלא תיקנו אותו. אם כן המערכת מחייבת תיקון
מידי כדי לאפשר להשתמש בו. מלבד זאת פשוט הוא שכל מציאות
שתתהווה של שינוי נוסח, ישוו מיד עם שאר ספרים או עם הנוסח
המרכזי. הראיה שההלכות נשמרו בקפדנות נגלית לעינינו באם נשקיף
מעט על מצב ספרי התורה בימינו. לפני כאלפיים שנה יצאו ישראל
לגלות, נתפזרו אט אט על פני כל מדינות תבל כשכל קהילה נושאת
איתה ספרי תורה שמהן העתיקו הסופרים וכתבו ספרי תורה חדשים
לאלפים, והאחרונים שבספרים חזרו עם קבוץ הגלויות החלקי בקום
מדינת ישראל וראה זה פלא כל ספרי התורה מכל העולם זהים, אין
בהם נפתל ועיקש כלל, מלבד ספר תורה תימני ששונה משאר ספרי
התורה באות אחת. אין לך ראיה גדולה מזאת על הכח הפלאי של
התורה לשמור על עצמה בצורה מדויקת ושלמה שבאלפיים שנה
לפחות אף על פי שעלו וירדו מלכויות, שיטות ותיאוריות והבנת דרכי
חיים, והתחדשו גזירות ורדיפות לבקרים, דבר אחד לא זז כלל ימינה
ושמאלה - התורה. כחץ שנון פלחה בקרב הדורות בקו ישר מבלי
שינוי כלל והוא המשלים ומאמת את ידיעתנו על נצחיות התורה
שאינה כפופה לשנויי הזמן כלל, אפילו בהיותה בעולם החומר. ראיה
צדדית לעניין זה של שימור ההעברה הוא מהנצרות, שכידוע ראשיתה
טמונה ביהדות והתפלגה ממנה לפני אלפיים שנה, מחזיקים בידם
אותו מסמך ממש. ובודאי לא חיישינן לשיתוף פעולה. אם כן למעשה
אלפיים שנה התורה ללא שינוי ללא כל ספק וזה בתנאי לחץ נוראים
י כמו רדיפות, השפלות וחיים קשים ובכל זאת - ללא שינוי. הסברא
נותנת שבאלף שלוש מאות השנים הקודמות שלפי טענת התורה זהו
תאריך נתינת המסמך, ואלו היו שנים נוחות יחסית להעברה מדוקדקת
של התורה, ניתן להניח בפשטות שגם אז המסמך לא נשתנה, וזה אינו
אלא שכל פשוט. השומרונים של ימינו מיוחסים למה שכתוב בתנ"ך
על הכותיים גרי האריות והם היו חטיבה נפרדת מעם ישראל עוד
מראשיתם גם הם מחזיקים מסמך זהה למסמך התורה שלנו.מה
שמהווה גם כן ראיה קדומה עוד יותר מאלפיים שנה לאי השינויים של
המסמך.
אפשרויות נוספות לצמצם בשכלנו ובהבנתנו את המציאות של פער
הזמנים, ניתן לראות בכמה עובדות חשובות שמסייעות לנו בעניינינו.
מצוי בידינו ספר על "סדר הדורות" שנכתב לפני 1900 שנה ע"י התנא
רבי יוסי בר-חלפתא ששם הובא בצורה מדויקת ומפורטת איך עברה
התורה מדור לדור. מי היה גדול הדור בכל דור ודור שהוא היה מרכז
ההעברה, כמה היו שנות חייו ועוד פרטים מעניינים עליו ועל התקופה.
הספר הזה כולל לעניינינו את התקופה מאז משה רבנו ועד עזרא הסופר,
הכולל בערך תקופה של 900 שנה בהעברת התורה, אין ערוך
לחשיבותו הגדולה של הספר הזה הפותח לפנינו את השער הסתום
ומאפשר לנו לראות בדיוק את הדרך שבה עברה התורה מאחד לאחד.
לקורא מתגלה רצף מוחלט ללא נתק כלל של קבלה מאחד לאחד,
רובם מפורסמים בנ"ך. מעזרא הסופר עד סוף תקופת התנאים שהיא
בחורבן הבית השני צנרת המשניות של פרקי אבות, מי קבל ממי, וכן
ספר הקבלה להראב"ד שדן עד תקופתו לפני כ - 600 שנה לערך.
בקיצורו של עניין יש בידינו רשימה מפורטת של ראשי העם מקבלי
התורה בכל דור ודור מאד משה רבנו ועד ימנו אלו. אין חור אפילו של
דור אחד של שנה אחת, הכל ידוע ומדהים ממש. התנ"ך עצמו מלווה
את עם ישראל מאד משה רבנו עד עזרא הסופר שהוא זמן תחילת הבית
השני. ספר יהושע מתחיל "ויהי אחרי מות משה..." ספר שופטים
מתחיל "ויהי אחר מות יהושע..." הכל כתוב ברצף אדיר שבו אין
חסרון בידע הפשוט שעם ישראל במשך כל הדורות היה עם דתי. ומי
שמדקדק היטב בדברי הנביאים ובדברי הסופרים מוצא שהיו דורות
"טובים" והיו דורות "גרועים". הדורות ה"גרועים" מעולם לא הפסיקו
לעבוד את ה' אלא שיתפו גם עבודות אלילים וירדו ברמתם המוסרית.
מלבד זאת, אין אף ממצא ארכיאולוגי שמכחיש את התנ"ך לפיכך
מבחינה היסטורית אין לך מסמך אמין יותר מהתנ"ך. במוזיאון של
ליידן בהולנד נמצא פפירוס המכיל את דבריו של המצרי איפובר.
הפפירוס כתוב על שני צידיו ומכיל 7 1 עמודים. המסמך שייך לתקופת
יציאת מצרים ומתאר תאור עצוב וכואב של מאורעות יוצאי דופן
שהוא עד להם. התאור בחלקו מקביל לתאור מכות מצרים כפי שמופיע
בספר שמות.
עד כאן דנו במבנה המסמך, מבנה המוכיח מצד הסברא על כושר
עמידה גדול בתוקף טלטולי עם ישראל מרגע נתינת המסמך ועד ימינו,
וצרף לכך את העובדה הפשוטה שסוף סוף לא השתנה בודאות במשך
אלפיים השנים האחרונות דבר היוצר קנה- משען לסברא הפשוטה
שגם באלף ושלש מאות השנים הקודמות לא השתנה, צרף לכך את מה
שכתוב בשם יוסף בן מתתיהו (פלויוס) בספר קדמוניות היהודים (נגד
אפיון) שנכתב לפני 2000 שנה מאמר ראשון אות ה' וזה לשונו
~ המעשים מוכיחים עד כמה אנחנו שמים לב לספרינו כי בדורות
הרבים שעברו עליהם לא ערב איש את לבו להוסיף על הספרים ולא
לגרוע מהם וגם לא לשנות בהם דבר וכו' וזוהי עדות חיה מלפני
אלפיים שנה וכתוב בה בפירוש שלא הוסיפו ולא גרעו כלום מהתורה.
אני רוצה להרחיב כאן בנקודה יסודית ביותר. מכל המגנונות
המשמרות את המסמך הושמטה נקודה אחת שהיא הציר המרכזי עליו
סובב יסוד שימור המסמך והיא העובדה שעם ישראל בכל הדורות
האמין שניתן מהשם ודהו רצונו. עכשיו שים לב היטב, תכלית החיים
של עם ישראל בכלל ובפרט לקיים רצון השם, ממילא כל מי שירצה
לשנות אחד החוקים וכר' הוא פוגע בלב ליבה של האמונה הישראלית
ובלב ליבם של המאמינים שכל כח קיום המסמך הוא משום שהם
מקבלים שזה רצון השם טהור, ראם יבוא מאן-דהוא ויכניס לעסק את
רצונו- דעתו וכו' וישנה תג הקטן ביותר הוא שבר בעצם את הכל וברור
שכנגד אחד כזה, יהיה מי שיהיה, יקום כל עם ישראל, מה גם שהתורה
מצוה כמו שביארנו עוד קודם לכן אפילו אם יהיה נביא, להתיחס אליו
כאל נביא שקר ולהרגו, וכל שכן אם מדרגתו קטנה יותר יוציאוהו
להורג כמסית ומדיח.
בנוסף לסגירה הפשוטה שהבאנו בכל דברינו שהמסמך מתנהל
כמתכונתו מאז הדור הראשון שניתן. יש צדדים נוספים שגם הם
מחזקים את הסגירה של ההערמה השלמה וגם מפריכים לחלוטין
אפשרות של כניסת המסמך באמצע הדורות, או שינויים שחלו בו
בדרך .

א, התורה מציינת שנתנה כולה בזמן משה ולמשה ולאהרון ומשה
כתב את כל התורה פרט לארבעה פסוקים האחרונים מ"וימת משה"
שזו מחלוקת אם הוא כתבם או יהושע, "ויכתוב משה את התורה
הזאת ויתנה אל הכוהנים בני לוי הנושאים את ארון ברית ה' ואל כל
זקני ישראל" (דברים ל"א ט'). "ויהי ככלות משה לכתב את דברי
התורה הזאת על ספר עד תומם ויצו משה את הלוים נושאי ארון ברית
השם לאמר", וכו'. (דברים ל"א כ"ד -כ"ה).

מי שרוצה לקרא את ההמשך יראה בספר.

מעמד הר סיני

העותק מאתר שלהלן

מעמד הר סיני בו התגלה האלוקים,מהווה את יסוד אמונת היהדות. מעמד זה הנו
מעמד יחיד במינו בהיסטוריה, אין עם בעולם שיש בצקלונו סיפור אודות אירוע
היסטורי דומה, בו אלוקים התגלה להמונים. סיפוריהם של כל הדתות בעולם
מתחיל מיחיד, שבא וסיפר על עצמו נסים ונפלאות מכל הסוגים, איש אינו מדבר
על התגלות אלוקים ברורה בפני המונים, בדומה למעמד הר סיני. והגם שחלק מן
הדתות העתיקו את יסודותיהן מן היהדות, אף אחת מהן לא העתיקה את רעיון
ההתגלות ההמונית האמור! חשוב לרגע, לו הייתה אפשרות להמציא סיפור שכזה,
ודאי היו הדתות השונות שמחות מאד להמציאו ולאמצו, שכן העדרו מחליש בצורה
משמעותית את האוטנטיות של דתם.

התורה ידעה מראש כי איש לא יצליח להמציא סיפור שכזה.התורה בדברים פרק `ד
בפסוקים המתחילים במילים "כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ", מבשרת
את החורבן ואת הפיזור הגדול בעולם.אחר כך מוסיפה התורה ואומרת: "בצר לך
ומצאוך כל הדברים האלה, באחרית הימים, ושבת עד `ה אלקיך ושמעת בקולו....
כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך, למן היום אשר ברא אלוקים אדם על
הארץ, ולמקצה השמים ועד קצה השמים, הנהיה כדבר הגדול הזה, או הנשמע כמוהו,
השמע עם קול אלוקים מדבר מתוך האש, כאשר שמעת אתה ויחי". כלומר: התורה
המדברת אל היהודי שבכל דור ודור, מבטיחה כי בשום מקום ביקום - "מקצה השמים
ועד קצה השמים", ולאורך כל ההיסטוריה האנושית: "למן היום אשר ברא אלוקים
אדם על הארץ" ועד...אחרית הימים,לא היה ולא יהיה מעמד כמו מעמד הר סיני בו
אלוקים מתגלה לעם...

הבט,אם אכן ניתן להמציא כזה סיפור, מי כמו כותב הפסוקים הללו - שלטענת
הכופר המציא את הסיפור - יודע שניתן לעשות זאת, אם כן כיצד נטל סיכון
להבטיח שאיש בעולם לא יצליח להמציא סיפור אשר כזה ולספרו??? שהרי הפסוק
אינו מסתפק בהבטחה שאירוע הכולל התגלות המונית לא יהיה פעם נוספת, הכותב
מוסיף ומתחייב שאיש לא יצליח להמציא כזה סיפור,שהרי התורה מבטיחה שלא יהיה
ו...ולא ישמע! עלינו להחליט, אם אין אפשרות להמציא סיפור כזה ו"להשתילו",
אזי לא נטל הכותב כל סיכון בהבטחתו, אבל מאידך ברור כי מעמד הר סיני אכן
התרחש, שכן לולא התרחש כיצד שוכנעו כה רבים באמיתותו? ואם מעמד הר סיני לא
היה,חלילה,וניתן להמציאו, ולשכנע המונים בנכונותו, וזו הדרך בה החל סיפור
התורה להתפשט, הרי אין כמו הכותב היודע כי אפשרות כזו קיימת,כיצד התחייב
אפוא שאיש לא יחקהו ויצליח גם הוא? העובדה היא שנבואה זו התגשמה ואיש מבין
אלה שהמציאו דתות, ואף הצליחו בהפצתן לא הצליח להמציא סיפור אשר כזה.!!!..
והרי קשה לאין שיעור להגות רעיון וליצור תקדים,מאשר לחקותו?

לו התורה הייתה מתחייבת כי איש לא יצווה מצווה כ פרה אדומה, או כשעטנז,
אזי לא היה הסיכון כה גדול, כיון שמדובר במצוות שטעמן אינו נראה לעין,ואין
כל סיבה, שממציאי דתות למיניהן ירצו לאמצן, לעומת זאת, כל דת בעולם הייתה
מעונינת בסיפור הדומה למעמד הר סיני,סיפור שבלעדיו יסודות הדת כה חלשים.
שכן, דת, שכל יסודה נתון לאמונה עיוורת,אם הייתה אפשרות כלשהי להצליח
בהמצאת סיפור שכזה,ודאי היו רבות מאד עושות זאת...

האם יש סיכוי לניתוח השתלה להצליח?

כולם זוכרים כיצד זימן ראש הממשלה דוד בן גוריון את כל ראשי הקהל במדינת
ישראל לכיכר מנורה בירושלים.מטרת הכנס הייתה להודיע להם את החלטות הממשלה
לשעת חירום.הכנס התקיים `יב בשבט תשט"ז - לפני כארבעים שנה.בכנס השתתפו כ
5000 משתתפים - ראשי ערים,חברי כנס שרי ממשלה רבני ערים ראשי מועצות דתיות
ועוד.מר בן גוריון נאם בפני הנוכחים ובנאומו הודיע את החלטות הממשלה לשעת
חירום, והן: כל בחור החל מגיל שמונה עשרה חייב לקשור מידי בוקר על ראשו
קוביות עור שחורות ובן כתובות כמה מילים, לתלות על בגדו כמה חוטים ועוד...
מי שייתפס בלי אחד הפריטים החשובים הנ"ל ייענש בכל חומר הדין...

אל תמהר להתפלא - ודאי אינך זוכר אירוע שכזה, לא שמעת עליו, לא למדת
אודותיו, אף לא קראת עליו בשום מקום,וזאת מהסיבה הפשוטה: אירוע שכזה מעולם
לא היה ואני המצאתי אותו ברגע זה. מה היית עושה אילו מישהו היה בא ומספר
לעם שאירוע אשר כזה אכן היה! ועוד היה מוסיף עליו נופך משלו באמצעות פרטים
מדהימים ובלתי מתקבלים על הדעת...ההיו דבריו מתקבלים? ודאי היו רואים בו
בדאי ממדרגה ראשונה...

ולו גם הצליח במשימה הבלתי אפשרית הזו ו...שכנע! אין די בכך שישכנע את
המאזינים להאמין לסיפור עכשיו, עוצמת ההשפעה של המשכנע חייבת להחזיק מעמד
לאורך זמן, הן מכאן ועד סוף ימיהם צריכים הם להמשיך ולהאמין בסיפור באותה
עצמה, כדי שיוכלו להעביר את הסיפור לבניהם אחריהם...וכולם חייבים להיות
מושפעים בצורה כזו. שכן, אסור שאיש ילחש לאוזן כלשהי שהסיפור אינו
מדויק.השפעתו המאגית של ה"משתיל" חייבת להמשך עד סוף ימיהם של כל הנוכחים,
ובאותה עצמה כפי שהייתה ברגע הראשון! הייתכן? היש לכך תקדים? ואם יטען מאן
דהו שמא בכל זאת קרה הדבר, על מי יוטל נטל ההוכחה? לא על הטוען שההשתלה
הצליחה???

וגם בכך אין די.המספר חייב להוציא את עצמו מהתמונה.

כדי שמעבירי הסיפור יספרוהו כסיפור הידוע להם מכבר, ולא יספרו כי שמעו את
הסיפור מפלוני שסיפר כמו שתיאורי הנצרות והאיסלאם עוברים , חייב הוא
לדאוג שהם לא יספרו מאומה אודות אותו אירוע היסטורי בו סיפר להם את
הסיפור... מה תהיה תגובת המאזינים אם אחר מאמצי השכנוע של המספר, יקרא
לכולם, ויבקש מהם: "אנא בטובכם, איש בל יהין לספר כי אני ספרתי לכם את
הסיפור... עליכם לספרו כסיפור הידוע לכן מכבר..." האמנם איש לא יחוש
בתרמית? האמנם כולם יעמדו בדרישתו ואיש לא יפרנה?

ניגש אפוא לנמשל, לטענת המעלים רעיון כי אפשר שהתורה לא נכתבה בתקופה
אודותיה מדברת המסורת, הרי חייבת הייתה להיות "מושתלת" באיזו תקופה לאחר
מכן, האם "ניתוח השתלה" שכזה היה מצליח? הן ביום בה הובאה התורה ובה מצוות
כתפילין,ציצית עיין בדוגמאות שבמשל פרה אדומה,או שעטנז,מצוות, שאם נצטוו
לראשונה בידי אדם היו נראות יוצאות דופן כמו להבדיל התיאורים הנ"ל,האמנם
היו השומעים מקבלים את המצוות ללא סייג?
האמנם היו נשארים נאמנים לסיפור עד סוף ימיהם, ומספרים אותו לבניהם כסיפור
הידוע להם מכבר?

מעבר לכל זה - כיצד הצליח ה"משתיל" האלמוני למחוק את עצמו מההיסטוריה הן
אם יש קורטוב של הגיון בדברי האומרים, כי סיפור מעמד הר סיני לא החל בעדות
המונית ישירה, אלא במישהו שבא וסיפר, כיצד נעלם סיפורו של אירוע זה אותו
נכנה "אירוע ההשתלה" בו הובא הסיפור לראשונה. הן סיפורו של אירוע זה היה
חייב להיות אחד הסיפורים המרכזיים הנזכרים ומועברים מדור לדור, ולהיכן
נעלם? הייתכן שמערכת הזוכרת פרטים כה רבים תישכח או תצליח להשכיח אירוע
דרמטי בעל חשיבות כה גדולה? אנו יודעים בדיוק מתי נחתמה תורה, מתי נחתם
התנ"ך,מתי נכתבו המשניות ומתי נערך התלמוד. יודעים אנו פרטים ופרטי פרטים
על חייהם של החכמים ועוד ועוד, ואילו אירוע כזה - לו היה - נשכח? והרי אין
בנמצא כל קבוצה ,ולו גם קבוצת שוליים, ששימרה אירוע אשר כזה, אין כל מסמך
המתעד או הרומז משהו כדומה לו.

הבט,אם היו מביאים לעם את התורה בתקופה מאוחרת יותר, מהתאריך עליו מדברת
המסורת, היה קשה מאד לקבלה כי מה יאמר המביא האלמוני- ? אם יאמר "קבלתי
אותה היום וכתבתיה" מיד יאמרו לו הן תורה כתוב "ויכתוב משה את התורה
הזאת..." דברים ל"א פסוק ט` הווי אומר שנכתבה על ידי משה זה מכבר.

מובן אפוא כי ה"משתיל" לא יוכל לומר: "היום כתבתיה" או היום נכתבה", עליו
יהיה לומר, כי הייתה כתובה, וכדי שלא יישאל מיד: "כיצד לא שמענו עליה ועל
קיומה?" יהיה עליו לטעון, כי הייתה ואבדה, והוא גילה אותה! ואולם כאן
ישאלוהו: "הן בתורה זו כתוב כי יש הבטחה שלא תישכח - "וענתה השירה הזאת
לפניו לעד כי לא תישכח מפי זרעו" דברים ל"א כ"א והנה נשכחה! שכן,איש
אינו זוכר אותה מלבדך...ואם הלה יטען - הנה אני זוכר, התורה עברה במשפחתי
בסודיות יאמרו לו שני דברים:
1.כשהתורה כותבת "וענתה השירה הזאת לפניו לעד" אנו מצפים שלעדות זו יהיה
כוח שכנוע כיאה וכיאות ל"עדות" שהאלוקים מעיד ואם כל העדות מסתכמת בהעברה
כה מצומצמת הן אין זו עדות קבילה שהרי עדות של עד אחד אינה עדות, ממילא
פסוק זה לא התגשם, ועובדה זו עצמה יכולה להיות הוכחה שהתורה הזו אינה דבר
האלוקים, ולגרום לשומעים לדחות את דבריו של ה"משתיל האלמוני"

2.הן כתוב בתורה "רק הישמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח את הדברים אשר ראו
עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת
לפני `ה אלוקיך בחורב" דברים `ד פסוק ט` איך יתכן שצווי כזה, הכתוב
בלשון חמורה שכזו, לא נשמר ע"י איש?

ואם לא נשמר כיצד ישכנע ה"משתיל" את מאזיניו שהם צריכים להתחיל במסורת
עקשנית שכזו?

מסקנה:"השתלת" התורה בתקופה מאוחרת מזו שהמסורת טוענת לא הייתה מצליחה,
וממילא היא בלתי אפשרית.כיון שלא הייתה "השתלה" הרי ברור כי התורה נכתבה
בזמן שהמסורת טוענת וניתנה לאנשים שחוו את המאורעות שיכלו לאשרם או
להכחישם ומתוך שקבלו את התורה יש כאן הוכחה נוספת שמעמד הר סיני אכן היה
כמתואר.
************************************************************************
********
אתייחס לטענת הכופרים שטוענים שבמשך זמן ארוך בתהליך הדרגתי הלכה התורה
והתגבשה.

טענה זו נטענה כבר על ידי "מבקרי המקרא" היסודות ל"מדע" המכונה "ביקורת
המקרא" הונחו על ידי תיאולוגים גרמניים שהתורה לא עברה באומתם, ותורה אי
אפשר ללמוד ללא המפתחות העוברים בקבלה העוברת מדור לדור. קל מאוד להראות
עד כמה דבריהם משוללי הגיון

1.הן היום בו נחתמה התורה חייב היה להיזכר וכיצד נעלם?

2.כיצד נעלמו מהזיכרון הלאומי כל אותם "שלבי התהוות" מדומים"?

3.בספר דברים נאמר "לא תוסיפו על הדבר אשר אנכי מצווה אתכם ולא תגרעו
ממנו" דברים `ד פסוק ב` אחר שפסוק זה נכתב לא הייתה כל אפשרות להוסיף
מאומה על מצוות התורה. שכן כל מי שינסה להוסיף, מייד יידחה על ידי
ההמונים.דומה הדבר לתכונת "הגנת המסמך" הקיימת ברוב תוכנות המחשב
המודרניות, כשמפעילים תכונה זו המסמך ננעל בפני שינויים, אחר שהופעלה
תכונה זו אין כל אפשרות לבצע שינוי כלשהו במסמך. פסוק מעין זה האמור לעיל
מונע אפשרות של שינויים ותוספות של מצוות או פרטיהן.

4.שושלת הדורות הרציפה בה עברה התורה מדור לדור מהווה הוכחה שאין לערער על
אחידותה, שכן באותה מערכת תמסורת הועברו כל פרטי הפרטים הקשורים לדקדוקי
המצוות, ושבאמצעותה יודעים אנו על כל מיצוה ומיצוה, מה ממנה מדאורייתא ומה
מדרבנן, באיזו תקופה התווסף פרט זה ובאיזו נוסף פרט נוסף.ישנן גם תקנות
שנוהגים על פיהן מזמן מתן תורה ואף על פי כן אינן נחשבות כדיני תורה כמו
קריאת התורה בשבת שתיקן משה רבנו... כיון שיש מסורת מדויקת על כל פרט וזמן
התחלתו ודרכי התהוותו, אם אכן מאן דהו הביא את התורה בזמן השונה מהמקובל,
כיצד קרה שמייחסים את כל התורה כולה למשה מסיני, אם חלילה התהוותה התורה
במהלך הדורות כיצד נעלם הידע הזה? כיצד הצליחו להעלימו לאורך כל
ההיסטוריה?

הערה:אין סתירה בין נקודה 3 שבו מובא הפסוק "לא תוסיפו על הדבר הזה אשר
אנכי מצווה אתכם ולא תגרעו ממנו" למה שהוסיפו החכמים במהלך השנים אסורים
נוספים.לדוגמא: האם אדם יכול לומר :"הוספתי לביתי מכונית" או "הוספתי לחדר
האמבטיה מכונת כביסה"? לבית מוסיפים חדר, מכונית או מכונת כביסה אינן
תוספת לבית, הם משהו אחר. החכמים אינם "מוסיפים" הם פועלים בכוח סמכות
שניתנה להם לחדש גזרות ותקנות שאינן דומות כלל לאיסורי התורה, יודעים אנו
זה אלפי שנים מה אסור מהתורה,ומה אסור מדברי חכמים. אסור לקצוץ ענף מאילן
בשבת מן התורה ומותר לשבת עליו, חכמים באו וגזרו, לבל נשתמש באילן בשבת
כלל. לו היו אומרים, כי איסור השימוש באילן הנו איסור מן התורה, זהה
לאיסורי תורה אחרים, היו עוברים בכך על איסור "לא תוסיף", אבל כיון שלא
אמרו כן, וכל שאמרו הנו, שיצרו תוך ניצול סמכות שהואצלה להם, כמבואר
להלן איסור מסוג חדש השונה מכל זווית ראיה מאיסורי התורה וגם עונש העובר
עליו שונה מהעונש הניתן לעובר על איסורי תורה הרי אין כאן תוספת.
************************************************************************
********

קיימים אירועים שהתרחשו בעבר או אישים שחיו בעבר, שאנו יכולים להתייחס
אליהם כעובדות היסטוריות, כגון אלכסנדר מוקדון או מלחמות נפולאון.כיצד
יודעים ההיסטוריונים כי אירוע הנחשב לעובדה היסטורית אכן היה? טול את
הודאי שבאירועים, אותו אירוע שההיסטוריונים רואים בו עובדה היסטורית בלתי
ניתנת לערעור, ונתח את הסיבות שבעטיין אנשי המדע משוכנעים, כי אכן האירוע
הנדון אכן היה. מנה את הקריטריונים שאירוע היסטורי חייב להצטייד בהם כדי
להיחשב כעובדה ודאית, והנני מתחייב לעשות שלשה דברים:

1.להראות כי כל אותם קריטריונים קיימים סביב "מעמד הר סיני".

2.להוכיח כי אין בהיסטוריה אירוע שהקריטריונים הללו היו סביבו באותה עוצמה
כמו סביב מעמד הר סיני.

3.שסביב מעמד הר סיני, ישנן סיבות נוספות שבעטיין יש להתייחס אליו כאל
עובדה היסטורית בלתי ניתנת לערעור, סיבות שאינן קיימות סביב שום אירוע
היסטורי.

אותם הקריטריונים הם:רציפות היסטורית אינטנסיבית. לאמור: אינפורמציה
הזורמת ברצף והעוברת בצינורות העברה רבים ומגוונים בלתי תלויים זה בזה.
שהאירוע עצמו יהיה בפני רבים. מסמכים הנמצאים בד"כ בחפירות ארכיאולוגיות,
מאשרים את הנמסר.כמו כן הצלבת מידע ממקורות שונים.

ישנו משחק ילדים בו יושבים כמה ילדים זה בצד זה, הראשון לוחש מלה נבחרת
לרעהו היושב לצדו, והלה לוחשה הלאה והלאה עד שמגיעים לאחרון הילדים בשורה,
ילד זה אומר את המילה בקול. משעשע לראות את השנויים שעברה המילה ככל
שהתרחקה ממקורה... למשל: הילד היושב ראשון בחר במלה "כסא" הילד שלצדו שמע
"כיס" השלישי שמע "כי" הרביעי שמע "קיר" והילד החמישי אמר את המלה "עיר"
הרי שבתהליך הדרגתי של שיבושים מתקבלים על הדעת, היה ה"כסא" ל"עיר"! מה
מנע ששיבושים מעין אלה, סידרת שיבושים שכל חוליה הנה קלה ובלתי מורגשת לא
יקרו בהעברת התורה?

תשובה בדבר: הבה ונשתמש באותו משל עצמו, בו השתמשנו להמחיש את שאלתנו,
וננסה לבנות משחק "טלפון שבור", וסביבו "מנגנוני הגנה", שיוודאו שלא יחול
כל שיבוש בהעברת המסר. ניתן לבנות שבעה מנגנוני הגנה שכל אחד מהם יש בו די
לוודא שלא יחול כל שיבוש בהעברת המסר.

המנגנונים:
1.כל ילד מעביר עם המילה את העצם אודותיו דובר. אם המילה "כסא" עליו
להעביר כסא. הילד השני השומע את המילה ומקבל כסא ודאי לא ישמע אלא "כסא"
ולא כל וריאציה אחרת, וגם אם ישמע משהו אחר, הרי ידע שעליו לברר בדיוק מה
נאמר, שהרי יש סתירה בין מה ששמע למה שקיבל... משחק "טלפון" המתנהל לפי
כללים אלה אינו יכול להיות "שבור"... חזקה על המלה הראשונה שתעבור את כל
שרשרת הילדים בלא פגע או שינוי.

2.הילד הראשון יעביר פתק ובו ראשי פרקים של המסר המועבר או רמז אודותיו

3.כל ילד אומר את המלה לחברו חמישים פעם

4.אנו ניצור עשרה טורים של חמשה ילדים כ"א. כל הילדים היושבים ראשונה בכל
טור וטור, יתאמו ביניהם לומר את אותה מלה, אם הילדים האחרונים יאמרו מלה
זהה, נדע כי המלה עברה במדוייק. שכן לא מתקבל על הדעת שאותה טעות ארעה בכל
הטורים באורח זהה.

5.אנו נעשה את התרגיל במשך עשרה ימים בזה אחר זה.

6.הילדים יוזהרו שמי שישבש, ייענש קשות, ומי שידייק יקבל פרס.

7.נעודד מוטיבציה על ידי הסברת גודל התרומה לחברה לאנושות `דכו אם ידייקו.

למעשה, כל אחד ממנגנוני ההגנה דלעיל יש בו די כדי להוריד את החשש לשיבוש
למינימום, או אפילו לוודא ששום שיבוש לא יחול, קל וחומר אם נצליח ליצור
משחק, בו כל שבעת המנגנונים יופעלו כאחד: הילדים יאמרו את המלה, יעבירו את
החפץ, יחזרו עליה חמישים פעם כל יום במשך עשרה ימים, התרגיל כולו יעשה
בעשרה טורים וכל זה אחר שפיתחנו מוטיבציה גבוהה מאד אצל כל המשתתפים,
הבטחנו להם שכר ואיימנו עליהם בעונשים קשים, כמו כן הובהר להם גודל המשימה
חשיבותה והשלכותיה, מלבד כל אלה, יועבר פתק ובו רמז או ראשי פרקים של
המילה או המסר המועבר. בתנאים כאלה יהפוך השיבוש לבלתי אפשרי...

והנה, התורה הועברה מדור לדור כשסביבה כל אותם "מנגנוני הגנה" המוודאים כי
מאומה לא זויף, מלבד מנגנונים נוספים

התורה מועברת מדור לדור תוך רציפות היסטורית בלתי פוסקת.רציפות היסטורית
היא כאמור לעיל, מילת המפתח במחקר ההיסטורי, והיא הסיבה העיקרית לראות
אירועים בעבר כעובדות היסטוריות.אירועים שעוברים ברצף, נחשבים
כעובדות.סיפורה של אשיות היסטורית כאלכסנדר מוקדון, עובר מדור לדור כסיפור
שהתרחש לפני המונים, אם הומצא, איש לא ראהו קשה להסביר כיצד ניתן היה
להמציאו ולשכנע המונים שאכן היה. הנה ספורו של מוחמד, נביא האיסלאם, שסיפר
כי ראה את המלאך גבריאל בהיותו לבד במדבר, עובר מדור לדור ברציפות
היסטורית בלתי פוסקת, ידוע לו אפוא כי אכן היה אדם שכזה, המונים ראוהו!
ואולם, אין אנו יודעים מאומה אודות אמיתות סיפורו, שכן אפילו לפי הסיפור
שלהם - איש לא ראהו פוגש את המלאך גבריאל מלבד הוא עצמו... ולכן אנו
יודעים שהיה איש כזה, אנו גם יודעים שהוא סיפר שראה את המלאך גבריאל.
האמנם ראה? בכך צריך להאמין באמונה עיוורת שלא ניתן כלל להוכיחה הן איש לא
היה נוכח להעיד.

ברור כי אין להניח, שסיפור העוסק בהתרחשות שאירעה בפני עם רב, יוכל להתקבל
על לב ההמונים ככתבו וכלשונו, ולהיות מועבר בצורתו זו מדור לדור.

תורת ישראל עברה עד הלום תוך רציפות אינטנסיבית שאין דומה לה בשום אומה
ולשון, שאין שאין דוגמתה סביב שום סיפור היסטורי אחר. אין איש בעולם היודע
לנקוב בשמות אישים כל שהם בדורות השונים, ולו גם בחלק קטן מהם בלבד, ששמו
להם מטרה להעביר את סיפורו של אלכסנדר מוקדון, הרציפות ההיסטורית סביב
סיפורו הינה רציפות סתמית, ואילו התורה עוברת ברציפות היסטורית שמית
מפורטת. הרציפות ההיסטורית של העברת התורה מתוארכת היטב, יודעים אנו מי
היו ראשי הדורות שהעבירו את התורה מדור לדור, באיזה תאריכים "מלכו" ובאיזה
תאריך נפטר כל אחד והעביר את שרביט ההנהגה למנהיגי הדור שאחריו. רציפות
היסטורית צפופה וברורה שכזו היא לבדה הופכת כל ניסיון "השתלה" של סיפור
שלא היה, למשימה בלתי אפשרית

שמות מנהיגי האומה שהיו, שהיו ראשי שושלת הקבלה, מוכרים לנו לדורותיהם.
יודעים אנו גם הרבה פרטים אודותיהם, על אופיים, על האמרות השגורות בפיהם,
על האירועים שהתרחשו בתקופתם, כולל התרחשויות שונות בחייהם הפרטיים,
ולעיתים השתמרו גם תיאורי מראה פניהם וגופם. נוכח פירוט שכזה אין כל מקום
להניח שיתכן שתוכנס לפתע מערכת אדירה כתורת ישראל בלא להשאיר חותם.

והתורה המועברת מפורטת היא לפרטים ולפרטי פרטים. הטוענים כי מישהו המציא
את הסיפור לא לוקחים בחשבון כי מוטלת הייתה עליו משימה כבדה ביותר: היה
עליו לשכנע את השומעים בנכונותם של כל הפרטים.

בדרך כלל, סיפורים הסטורים משוחזרים, מאופיינים על ידי תאריכים עגולים,
ומספרים עגולים, כשמדברים על השושלות המצריות העתיקות ששוחזרו על ידי
חוקרים, תמיד מדברים במספרים עגולים 2000 או 3000 שנה לפני הספירה וכד`.
כיצד ניתן לבוא אחרי זמן רב ולהגיע לידיעות מדויקות ברמת מספרים פרטיים?

התורה, לעומת זאת, משופעת במספרים מדויקים, התורה מדווחת לנו על המניין
המדויק של אנשי הצבא מכל שבט ושבט הן בכניסתם למדבר והן ביציאתם
ממנו... לדוגמא:ספר במדבר פרק `ב פסוקים ה-ו "והחונים עליו מטה יששכר...
וצבאו ופקודיו ארבעה וחמישים אלף וארבע מאות" לולא נכתבו הדברים בשעת
ההתרחשויות וניתנו לאנשים שידעו שזה עתה הסתיים המניין והנתונים מדויקים,
כיצד הגיעו לאותם נתונים וכיצד שכנעו את ההמונים לקבלם ולהאמין בהם?

מנגנון הגנה 1.
התורה עוברת מדור לדור כרצף רעיוני הנסמך למעשים הנעשים ברציפות יום יום,
דור דור, ולעצמים המלווים את אותם מעשים טלית, תפילין, שופר ולולב -
משמעות הדברים הנה שאם מנגנון ההגנה של העברת חפץ הבטיח שה "טלפון" יהיה
"מתוקן" הרי מנגנון משולב כנ"ל על אחת כמה וכמה. הרי אנו מניחים את אותם
תפילין שהניחו אבותינו. כל ילד בר מיצוה מקבל מאביו תפילין ומניחם באותה
צורה בה ראה את אביו עושה זאת. אין הדבר ניתן לשינוי. נתאר לעצמנו אדם
שיגיע לבית הכנסת ויניח תפילין ולהם רצועות מזהב... וכשישאלוהו לפשר
התופעה יאמר: "זו האפנה החדשה"! הן יגרשוהו מבית הכנסת! המשנה במסכת סוכה
פרק `ד משנה ט` מספרת שפעם אחת בחג הסוכות, ניסך כהן אחד את המים ניסוך
המים הנו קרבן שמקריבים על המזבח בחג הסוכות על רגליו במקום על המזבח
"ורגמוהו כל העם באתרוגים". ואין מדובר במצווה אחת, ובמעשה אחד. מדובר
במערכת שלמה של מעשים הנעשים ברציפות מדור לדור, כיצד ניתן להכניס שינויים
ולו גם מזעריים במערכת העוברת תוך ביצוע מעשים בלתי פוסקים?

מנגנון הגנה 2.
התורה מועברת בצמוד למסמך כתוב המכיל את עקרי הדברים

מנגנון הגנה 3.
התורה נלמדת וחוזרת ונלמדת מידי יום ביומו במהלך ההיסטוריה - כציווי התורה
"ושיננתם לבניך" וכנבואת הנביא ישעיהו נ"ט "ואני זאת בריתי אותם אמר ה`,
רוחי אשר עליך, ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע
זרעך אמר `ה מעתה ועד עולם" ממש כאותו מנגנון בו הילד אומר את המילה
חמישים פעם, ואכן לא עברה שנה בהיסטוריה בה לא נוצרו מאות יצירות תורניות,
לא עבר יום מבלי שאלפי ילדים יהודים, הוריהם ומוריהם עסקו בתורה...

מנגנון הגנה 4.
שושלת הדורות בה עוברת התורה אינה שושלת אחת בלבד אלא רשת של שושלות
המתפרסת על פני כל העולם.- חלקן היו מנותקות זו מזו משך מאות רבות של
שנים, ואע"פ כן בסופו של דבר חזרו כולן עם אותה תורה שבכתב, אותה תורה
שבע"פ, אותן ששה סדרי משנה ואותו תלמוד בבלי, אותן תרי"ג מצוות, ואותם
עיקרי אמונה. דומה הדבר לטורים המקבילים במשל הטלפון השבור דלעיל. הן לא
ייתכן שבו-זמנית חל שיבוש זהה אצל כולם!

מנגנון הגנה 5.
מידי יום ביומו חוזרים יהודים על אותה תפילה, ועל אותן מצווות.- וכך מידי
שבת בשבתו, ומידי חודש בחודשו. ממש כאותו תרגיל החוזר ונשנה במשך כמה ימים
ותמיד התוצאה זהה, עובדה המעידה על דיוק העברת המסר.

מנגנון הגנה מס' 6.
מעבירי התורה התייחסו לתורה ברצינות שאין למעלה ממנה. רבי ישמעאל אמר לרבי
מאיר תלמידו, שהיה סופר סת"ם: "בני, הוי זהיר במלאכתך, שמלאכתך מלאכת
שמיים היא, שמא אתה מחסר אות אחת, או מייתר אות אחת נמצאת מחריב את כל
העולם כולו". תלמוד בבלי מסכת עירובין דף י"ג . מעבירי התורה הבינו את
חשיבותו העצומה של תפקידם, והיו מוכנים לעשות כל מאמץ כדי למסור את התורה
בצורה מדויקת. הם הצליחו במשימתם זו בצורה יוצאת מהכלל, שהרי התורה מועתקת
ע"י בני אדם, כיון שהתורה מכילה למעלה משלוש מאות אלף אותיות, כל העתקה של
מסמך כזה מסוגלת להביא למספר שגיאות, וכך בכל העתקה והעתקה. מקץ כמה שנים
יש לצפות שתהיינה גרסאות רבות הנבדלות זו מזו באותיות, ואולי גם במילים.
ואכן, בספרים המועתקים, כולל ספרים כאלה שלמעתיקים היה אינטרס עליון לדאוג
להעתקה מדויקת, חלו שיבושים רבים והתהוו גרסאות שונות. לדוגמא,
האוונגליון, ספר היסוד של הנצרות הנו ספר קצר יחסית - כמאה וארבעים אלף
אותיות וגילו כאלף תשע מאות שנה. קיימות כיום מאה וחמישים אלף גרסאות
לאוונגליון! ואילו ספר תורת משה הכפול בגודלו והכפול בגילו נשמר במלואו,
בכל העדות ובכל תפוצות ישראל, ללא כל הבדלים.
לא אחת שומעים כיצד יהודים היו מוכנים להפקיר את כל רכושם ולהציל ספר
תורה, יהודים קפצו בין להבות לנסות ולהציל ספרי תורה מהדליקה...

אכן ישנם מחלוקות הלכתיות בין העדות השונות אבל יש לראות אותן בפרספקטיבה
הנכונה ובפרופורציה הנכונה, הן למרות כל המחלוקות 59% מהמערכת משותף לכולם
ובחלק ארי זה המשותף כלולים כל העניינים העקרוניים, י"ג עיקרי האמונה, כ"ד
כתבי הקודש,ששה סדרי משנה, התלמוד הבבלי, ועוד משותפים. כל המחלוקות
עוסקות בפרטי הלכות בשעה שעיקרי תורה וכל המצוות מקובלות על כולם ובאותה
צורה. אין ויכוח על צורת התפילין על מבנה התפילה או על עיקרי הלכות שבת
`דכו מחלוקות מצטמצמות באותם תחומים בהם לא היתה הכרעה חד משמעית והיה
ברור מראש כי קיימת אפשרות שתתפתחנה מחלוקות.

מנגנון הגנה מס'7.
היהדות פיתחה מוטיבציה אדירה להעביר את המסר בצורה מדויקת - ודיברה רבות
על מעלתם של הלומדים תורה והמעבירים אותה בדיוק גדול. מוטיבציה זו באה
לידי ביטוי במהלך ההיסטוריה היהודית בכל תפוצות ישראל במסירות נפש שמסרו
נפשם היהודים על כל פרט ופרט מפרטי המצוות. אימהות יהודיות יצרו סביב תורת
ישראל את חומת המגן האדירה הזו ששמה כאמור: מסירות נפש.
אמהות אלה חינכו את ילדיהם ואמרו להם: "אם יבואו אויבים ויאמרו לכם: שימרו
את כל המצוות, לימדו תורה, קיימו את כל ציוויי התורה, רק מחקו אות אחת
מהתורה - כדי להראות שאין אתם שלמים לגמרי עם שלמותה של תורה..." אמרו להם
האמהות לבניהן: "תמותו ואל תשנו מאומה"...

לצערנו הגדול ניתנו לעם היהודי הזדמנויות אין ספור להוכיח בדם, את מסירותו
לתורת ישראל ולאלוקי ישראל, מסירות שלא הנוצרים ולא המוסלמים, לא הגזרות
שגזרו, ולא המלכים התקיפים, יכלו לה. רבים הם סיפורי מסירות הנפש המלווים
את ההיסטוריה היהודית . דוגמת אותם 400 ילדים שהפילו עצמם לים ובלבד לא
לעבור על איסורי תורה חמורים, בתקופת גלות רומאים, כמבואר במדרש על איכה,
דרך מסעי הצלב והגרושים למיניהם, תקופות בהן צומצמו מקורות המחיה היהודיים
למינימום ולמטה ממנו, כשמאידך יכלו בהינף יד ובמילה אחת לזכות לכל ההטבות
להם זכו מומרים... רבים ביכרו מוות על בגידה ולא תלמידי חכמים וגדולי
תורה בלבד, ביניהם היו רבים מפשוטי העם . גם בדורנו בימי החושך הנוראים של
השואה, יהודים רבים מאוד המשיכו להתפלל, ללמוד תורה ולקיים מצוות חרף כל
האיסורים והאיומים בעונשי מוות ובייסורים הקשים ממוות - מאומה לא עזר , גם
בתנאים הקשים ביותר הוסיפו יהודים ללמוד תורה ולקיים מצוותיה.

תיאורים אלה אינם רק סיפורי גבורה המעידים על אופייה של אומה זו ונאמנותה
לערכיה, סיפורים אלה מהווים גם הוכחה על דיוק העברת התורה, שכן כיון שמסרו
נפשם ולא ויתרו על כל פרט ועל כל אות כיצד תוכלנה מצוות התורה להשתבש? ואם
מישהו היה מעונין להוסיף פרט חדש למצווה מסוימת, שלא לדבר על המצאת מצווה
חדשה הן היו דוחים אותו, הן אפילו אות אחת לא יתנו להוסיף לתורה!

כל אלה יחברו יחד למערך מנגנוני הגנה, שאין כמוהו לעוצמה, ולוידוא מוחלט
להעדר כל יכולת שינוי או זיוף.

אמת או זיוף?
------------------
עלינו לזכר שקימות שתי אפשרויות בלבד: או שהתורה בתקופה שהמסורת טוענת, או
שחלילה ניתנה מאוחר יותר. אין כל אפשרות שלישית.
כיון שהתורה מצידה עצמה כמי שנכתבה וניתנה בתקופת המאורעות
"ויכתוב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכוהנים... ואל כל זקני ישראל"
דברים ל"א `ט "אתם ניצבים היום כולכם... לא עם בניכם... כי אם אתכם.."
דברים כ"ט `ט "אתם ראיתם כי מן השמים דיברתי עמכם" שמות `כ י"ט
הרי מי שירצה לטעון כי נכתבה וניתנה מאוחר יותר - עליו יהיה מוטל נטל
ההוכחה. עיין במאמר השני בעניין מושג זה שכן אם נכתבה מאוחר יותר, הרי
לפנינו מסמך מזוייף... האם מתקבל על הדעת שיצליחו לזייף מסמך שכזה ובמשך
אלפי שנים לא יחשוף איש את הזיוף? הנה, במשפטו של איון דימניוק הביאו
מבריה"מ מסמך שכונה "מסמך טרווניקי" מסמך זה שהכיל אותיות בודדות ומספרים
בודדים, נחשב, לטענת התביעה, כמסמך אוטנטי כיון שברור היה לכולם כי אין
להעלות על הדעת כי מישהו - ולו גם מעבדות הזיוף של ה ק.ג.ב - יוכל לזייף
מסמך בצורה כה מוצלחת עד שלא יורגש ההבדל. האמנם ניתן להעלות על הדעת
שמישהו הצליח לזייף ספר כה גדול כספר התורה?

ספר תורה ראשון + תפוצה בעולם + "הגנת מסמך".
----------------------------------------------------------------------
ספר התורה שנכתב על ידי משה רבנו מפי ה`, והונח על ידי הלוויים בצד ארון
ברית ה`, ככתוב בספר דברים: " ויכתוב משה את התורה הזאת, ויתנה אל הכוהנים
בני לוי, הנושאים את ארון ברית ה`, ואל כל זקני ישראל". פרק ל"א `ספ ט`
ובהמשך שם נאמר: "ויצו משה את הלויים נושאי ארון ברית `ה לאמור: לקוח את
ספר התורה הזה, ושמתם אותו מצד ארון ברית `ה אלוקיכם והיה שם בך לעד". שם
`ספ כ"ה-כ"ו ספר זה היה קיים עד סמוך לחרבן בית ראשון. מסורת זו כתובה
בתלמוד הבבלי, יש לציין שהתלמוד הבבלי נכתב לפני אלף ושש מאות שנה חתימת
התלמוד הבבלי הייתה בשנת `ד אלפים קכ"ח, הלוא היא שנת 367 לספירה . כלומר,
כשמונה מאות שנה בלבד אחרי שהארון ועמו הספר המקורי נגנזו. בערך בשנת `ג
אלפים של"ח, שנת 422 לפני הספירה. ובמשך שמונה מאות השנים הללו, עברו
הידיעות הללו תוך כדי שמירה על איכותם ודיוקם, באופנים שהובהרו לעיל.
לקראת סוף תקופת בית ראשון, החל הפיזור של בני העם היהודי בעולם, גלות
החרש והמסגר בתקופת יכניה, ועוד מקובל כי גלות יהודי תימן החלה עוד בסוף
תקופת בית ראשון . היהודים בצאתם לגלות נטלו את היקר להם מכל עימם - את
ספרי התורה... מהרגע שהספר הופץ ברחבי העולם, אין כל אפשרות לשנותו, ואם
ספרי התורה חוזרים מהגלויות השונות זהים, ואין הבדלים ביניהם, סמוכים אנו
ובטוחים כי הספר לא שונה מרגע הפצתו נא היזכר במה שהובא למעלה בעניין
הוריאציות ב"ברית החדשה"...

הספר שנכתב על ידי משה.

בתקופה בה היו עם ישראל על אדמתם בארץ ישראל, היו מקיימים פעם בשבע שנים
את מעמד ה"הקהל", עליו נאמר: "הקהל את העם האנשים והנשים והטף" דברים ל"א
`ספ י"ב . כל העם בא למועד חג הסוכות לבית המקדש, שם היה המלך מקריא לפני
העם את ספר משנה תורה, וכל אחד יכול היה לשמוע את הנוסח המדויק ולהשוות את
הנוסח שבידו.

"נעילת" המערכת.

בכל תוכנת מחשב, ניתן להפעיל מה שמכונה "הגנת מסמך", כלומר: אחרי שתוכנה
זו מופעלת, אין אפשרות לשנות מאומה במסמך הנידון. ממילא ידוע, כי אם על
מסמך מסויים הופעלה תוכנת "הגנת מסמך", הרי לא שינו בו שינוי כלשהו, מאז
שתוכנה זו הופעלה.
בספר דברים נאמר "את כל הדבר אשר אנכי מצווה אתכם אותו תשמרו לעשות, לא
תסך עליו ולא תגרע ממנו" דברים פרק י"ג `ספ א` . מי שינסה לשנות משהו
באחת ממצוות התורה, אחרי שפסוק זה נכתב, השינוי לא יתקבל שהרי יאמרו לו כי
לא ייתכן שהאלוקים מעונין בשינוי זה שהרי כבר כתב בתורתו כי אין להכניס
שינויים. קשה להעלות על הדעת כי חלו שינויים במצוות התורה אחר שפסוק זה
נכתב...

"זכר ליציאת מצרים"
----------------------------
כה אמר אברהם מלמט היסטוריון בן דורינו : "ימי בראשית של כל אומה ולשון
לוטים בערפל, רק זיכרונות קלושים מהם בעלי ערך היסטורי כלשהו, מפלסים להם
דרך במעבה הדורות. יחיד הוא עם ישראל בין עמי המזרח הקדמון, ששמר מסורת
מסועפת ומפורטת הכלולה בסיפורי התורה ובספר יהושע... משום עם של תקופת
המקרא לא הגיע לידינו שפע כזה של פרטים מן הקדם-היסטוריה שלו, כמו מישראל.
לא-כל-שכן, תאור מלא ורצוף כזה, שבמחזור סיפורי האבות, בפרשת יציאת מצרים,
ובעלילות כיבוש הארץ" אברהם מלמט, "בראשית האומה" תולדות עם ישראל בימי
קדם `מע 33

מצוות כה רבות נצטוו ישראל לקיים "זכר ליציאת מצרים", וזכר לשאר אירועי
המדבר חג השבועות, זכר למתן תורה. חג הסוכות זכר לסוכות ולענני הכבוד .
כל חייו של היהודי מוקפים במעשים שנעשים "לזכר". די כי נשכיר ששבת, שלשת
הרגלים, ציצית, תפילין ועוד, הנם "זכר ליציאת מצרים", שלא לדבר לדבר על
ליל הסדר וענייניו... לולא ניתנה תורה ליוצאי מצרים, והולכי המדבר שזכרו
את כל אותם אירועים, כיצד ניתן היה לצוות על כך? כיצד החלו לקיים את אותן
מצוות "לזכר"? כיצד ניתן לצוות מאן דהו לעשות מעשים על מנת לא לשכוח,
אירועים שמעולם לא ראה?

אני, מקיים את אותן מצוות, כיון שאבי קיימן כל חייו, והרי לא מדובר
בהנהגות שלפתע אי שם באמצע חייו החל לנהוג לפיהן... והוא עשה כן מאותה
סיבה עצמה - שאביו קיים. אין בעיה להמשיך זיכרונות, אבל אין אפשרות להתחיל
בהם אם לא זוכרים אותם בפועל, אנו נוהגים בכל אותם מנהגים "לזכר" כיון
שאבותינו נהגו כן ואנו אוחזים מנהג אבותינו בידנו, אבותינו נהגו כן כי ראו
את אבותיהם נוהגים בהם, וכן הלאה. לעולם לא נתחיל לעשות מעשים כל שהם
"לזכר" אירועים שאין אנו זוכרים. הראשונים שהחלו לקיים את אותן מצוות
חייבים היו אפוא להיות עדי ראיה.

בכבוד רב
איזה יופי 75472
האייל הסניטרי • בתשובה לדוד יום ב', 1/7/2002, 23:28
אתה יכול בבקשה לרשום עוד דברים כאלה?
בתודה.
קישור לנבואות מהתורה 75506
דוד • בתשובה להאייל הסניטרי יום ג', 2/7/2002, 4:09
קישור לנבואות מהתורה

קטע בגמרא שמראה שחכמי הגמרא ידעו את העתיד

על מגילת אסתר

בס”ד

פרשת גלותו, נדודיו והתמעטותו של עם ישראל מוסיפה נדבך רב-משמעות למימד האלוקי של התורה. גורלו הגלותי הממושך של עם ישראל מהווה תופעה יוצאת דופן בהסטוריה האנושית. הפרט המאלף הוא שהתורה הצפינה והודיעה זאת מראש! רק יד אלוקית מסוגלת לתכנן מראש תכנית-אב זו למשך אלפי שנה. ואותו כח אלוקי דאג שתכנית זו גם תתבצע.

התורה הודיעה (דברים כח, סב): "ונשארתם במתי מעט תחת אשר הייתם ככוכבי השמים לרוב". נבואה זו על השרדות העם למרות הצרות שנחתו עליו וגרמו להתמעטותו, עומדת בניגוד גמור לכללי הסטטיסטיקה. לפי חישובים דמוגרפיים מקובלים היה עם ישראל צריך למנות כיום מליונים רבים (ראה ערך: סין…), אך לא כך אמרה התורה. היא הודיעה שלמרות כל החישובים יקטן העם במספרו יחסית לשאר האומות. למרבה הפלא, נבואה זו התקיימה לדאבון לב במלואה.

עוד ראה באתר

בספר דברים פרק כח'

טו וְהָיָה, אִם לֹא תִשְׁמַע בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם--וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה, וְהִשִּׂיגוּךָ. טז אָרוּר אַתָּה, בָּעִיר; וְאָרוּר אַתָּה, בַּשָּׂדֶה. יז אָרוּר טַנְאֲךָ, וּמִשְׁאַרְתֶּךָ. יח אָרוּר פְּרִי בִטְנְךָ, וּפְרִי אַדְמָתֶךָ--שְׁגַר אֲלָפֶיךָ, וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ. יט אָרוּר אַתָּה, בְּבֹאֶךָ;

ועוד
סב וְנִשְׁאַרְתֶּם, בִּמְתֵי מְעָט, תַּחַת אֲשֶׁר הֱיִיתֶם, כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב: כִּי לֹא שָׁמַעְתָּ, בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. סג וְהָיָה כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ יְהוָה עֲלֵיכֶם, לְהֵיטִיב אֶתְכֶם וּלְהַרְבּוֹת אֶתְכֶם--כֵּן יָשִׂישׂ יְהוָה עֲלֵיכֶם, לְהַאֲבִיד אֶתְכֶם וּלְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם; וְנִסַּחְתֶּם מֵעַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ. סד וֶהֱפִיצְךָ יְהוָה בְּכָל הָעַמִּים, מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד קְצֵה הָאָרֶץ; וְעָבַדְתָּ שָּׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים, אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ--עֵץ וָאָבֶן. סה וּבַגּוֹיִם הָהֵם לֹא תַרְגִּיעַ, וְלֹא יִהְיֶה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלֶךָ; וְנָתַן יְהוָה לְךָ שָׁם לֵב רַגָּז, וְכִלְיוֹן עֵינַיִם וְדַאֲבוֹן נָפֶשׁ. סו וְהָיוּ חַיֶּיךָ, תְּלֻאִים לְךָ מִנֶּגֶד; וּפָחַדְתָּ לַיְלָה וְיוֹמָם, וְלֹא תַאֲמִין בְּחַיֶּיךָ. סז בַּבֹּקֶר תֹּאמַר מִי יִתֵּן עֶרֶב, וּבָעֶרֶב תֹּאמַר מִי יִתֵּן בֹּקֶר...

בס"ד

מה הסיבה שבורא העולם לא מנע את השואה.
צריך לזכור שמה שהבטיח הקדוש ברוך שעם ישראל התקים לנצח מתקים על אף השואה ואף על פי שהעם הגרמני רצה לעשות פתרון סופי לעם ישראל ולחסל אותו כליל התקימה ההבטחה של בורא העולם.
ולכן צריך גם את השואה לזכור ולהזכיר. ואולי כמו שאנו מזכירים את יציאת מצרים שהיה לזכר שנצלנו מהמצרים שרצו להשמידנו וכמו שאנו מזכירים את חג הפורים בגלל שנצלנו מהמן שרצה לכלותינו וכמו שאנו מזכירים את חג חנוכה שנצלנו מהיוונים שרצו לחסל אותנו.

זה שבמשך כל הדורות שהעולם קיים יש הרבה מקרים שהם לא מובנים לנו מבחינת ההשגחה הפרטית של בורא העולם. לא כל כך גורם לירידה באמונה.

מה שנראה לי שגרם לחלק מניצולי השואה לירידה באמונה, זה שבשואה היה בבת אחת הרבה הרוגים וכביכול נראה להם שאין השגחה .

אני חשבתי דרך ליישב את הבעיה הזאת בדרך הבאה :

בורא העולם רוצה לקראת הגאולה לצרף את הבריות כלומר הוא רוצה לבחון מן יהיה קשור אליו וימשיך להיות דתי אפילו שהיו הרבה הרוגים בבת אחת למרות הסתר הפנים. ואם תשאלו ומה אם האנשים שסובלים וההרוגים?
על זה אפשר שהקדוש ברוך הוא בא לפני הנשמות אצלו למעלה ואמר מי מוכן לרדת לעולם הזה ולקבל סבל במשך 6 שנים ואחר כך הוא יקבל שכר לאין סוף שנים שההנאה שלו יותר מכל ההנאות שיש בעולם הזה.

צריך גם להבין שמהשואה יכולים לקבל חיזוק באמונה בגלל שמתקיים מה שבורא העולם הבטיח שבכל דור ודור קמים עלינו להשמידנו והקדוש ברוך הוא מצילינו מידם. עוד צריך לדעת מי שהוא מאמין באמת בכלל לא מרגיש ייסורים אפילו יוצאי דופן כי אם היהודי דבק בבורא העולם ובתורה ובמצוות הוא לא מרגיש סבל. ומי שמת על קידוש השם המקום שלא בעולם הבא במקום המיועד לאלה שמתו על קידוש השם והוא מעלה גדולה מאוד.
להלן קטע שמדבר גם על הנאצים והיה כתוב על כך מראש

בס"ד
להלן קטע בגמרא שמראה שחכמי הגמרא ידעו את העתיד

גמרא מסכת מגילה דף ו'
ואמר רבי יצחק מאי דכתיב ישעיהו כו יוחן רשע בל למד
צדק. אמר יצחק לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם יוחן עשו אמר לו
רשע הוא. אמר לו בל למד צדק אמר לו ישעיהו כו בארץ נכוחות יעול.
אמר לו אם כן בל יראה גאות ה'.

"ואמר רבי יצחק, מאי דכתיב: אל תתן ה' מאויי רשע זממו אל תפק ירומו סלה,? אמר יעקב לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, אל תתן לעשו הרשע תאות לבו, זממו אל תפק זו גרממיא של אדום שאלמלי הן יוצאין מחריבים כל העולם כולו. ואמר רבי חמא בר חנינא, תלת מאה קטירי תנא איכא בגרממיא (בהגהות יעב"ץ ובהגהות הגר"א שחיו לפני בערך 200 שנה כתוב שיש לגרוס גרמניא) של אדום, וכו'(עיין שם). תרגום: "זמם", הוא הטבעת התלויה באפה של הנאקה. "אל תפק", היינו "אל תשחרר" ששיחרור הזמם מ"עשו" דומה לשחרור הטבעת מאף הנאקה. וכך היה, גרמניה יצאה למלחמה שסחפה את כל העולם, נסיכויות שהיו בגרמניה שכל זמן שאינן מאוחדות הן נלחמות זו בזו, ואיחודן יביא את החורבן הגדול כפי שקרה.(עיין ערך היסטוריה של גרמניה באינציקלופיה) והשאירה אחריה חורבן גדול. עוד בגמרא שם: "תלת מאה קטירי", על שלוש מאות

נא לראות

בסוף הדף של הקישור

והתחלת הדף של הקישור

מצורף קובץ המתאר שגרמניה הייתה מורכבת משלוש מאות נסיכויות.

תרגום
ואמר רבי יצחק: מה הוא הסבר הכתוב: בתהילים בפרק ק"מ ט' "אל תתן ה' מאוויי רשע,זממו אל תפק, ירומו סלה" (מי שיקרא בספר תהילים סביב לפסוק זה יראה שמדובר על אנשים רשעים) ,
להלן הקטע בתהילים סביב הפסוק הזה: אנו רואים שמדובר בקטע הזה בתהילים על רשעים.

לַמְנַצֵּחַ, מִזְמוֹר לְדָוִד.
ב חַלְּצֵנִי יְהוָה, מֵאָדָם רָע; מֵאִישׁ חֲמָסִים תִּנְצְרֵנִי.
ג אֲשֶׁר חָשְׁבוּ רָעוֹת בְּלֵב; כָּל-יוֹם, יָגוּרוּ מִלְחָמוֹת.
ד שָׁנְנוּ לְשׁוֹנָם, כְּמוֹ-נָחָשׁ: חֲמַת עַכְשׁוּב--תַּחַת שְׂפָתֵימוֹ סֶלָה.
ה שָׁמְרֵנִי יְהוָה, מִידֵי רָשָׁע-- מֵאִישׁ חֲמָסִים תִּנְצְרֵנִי:
אֲשֶׁר חָשְׁבוּ, לִדְחוֹת פְּעָמָי.
ו טָמְנוּ גֵאִים, פַּח לִי-- וַחֲבָלִים, פָּרְשׂוּ רֶשֶׁת לְיַד-מַעְגָּל;
מֹקְשִׁים שָׁתוּ-לִי סֶלָה.
ז אָמַרְתִּי לַיהוָה, אֵלִי אָתָּה; הַאֲזִינָה יְהוָה, קוֹל תַּחֲנוּנָי.
ח יְהוִה אֲדֹנָי, עֹז יְשׁוּעָתִי; סַכֹּתָה לְרֹאשִׁי, בְּיוֹם נָשֶׁק.
ט אַל-תִּתֵּן יְהוָה, מַאֲוַיֵּי רָשָׁע; זְמָמוֹ אַל-תָּפֵק, יָרוּמוּ סֶלָה.
י רֹאשׁ מְסִבָּי-- עֲמַל שְׂפָתֵימוֹ יְכַסֵּומוֹ (יְכַסֵּימוֹ).
יא יִמֹּיטוּ (יִמּוֹטוּ) עֲלֵיהֶם, גֶּחָלִים: בָּאֵשׁ יַפִּלֵם; בְּמַהֲמֹרוֹת, בַּל-יָקוּמוּ.
יב אִישׁ לָשׁוֹן, בַּל-יִכּוֹן בָּאָרֶץ: אִישׁ-חָמָס רָע--יְצוּדֶנּוּ, לְמַדְחֵפֹת.
יג יָדַעְתִּ (יָדַעְתִּי)--כִּי-יַעֲשֶׂה יְהוָה, דִּין עָנִי: מִשְׁפַּט, אֶבְיֹנִים.
יד אַךְ צַדִּיקִים, יוֹדוּ לִשְׁמֶךָ; יֵשְׁבוּ יְשָׁרִים, אֶת-פָּנֶיךָ.
קישור לפסוק זה :

מי הוא הרשע שאין לתת לו את מאוויו? ומה הוא זממו?
פסוק זה הוא תפילה של יעקב אבינו לבורא העולם אל תאפשר לעשיו הרשע את תאוות לבו ואת זממו אל תפק. כלומר שלא תוצאי את הזמם מפיו שיהיה סגור ומנוע מלחמוס ולטרוף . ואם פיו של עשיו יהיה סגור, ירומו עם ישראל סלה כלומר לנצח.
ומדובר על גרממיא שאם הם יוצאים מגדרם לבטא את כוחם, הם מחריבים את כל העולם.
בהגהות יעב"ץ, ובהגהות הגר"א למסכת יומא, כתוב שיש לגרוס גרמניא כפי שמצאנו שהשם גרמני מופיע בחז"ל פעמים רבות, בהקשרים שונים.
ואמר רבי חמא בר חנינא : שלוש מאות קושרי כתרים, דהיינו נסיכים נמצאים ושולטים בנסיכויות גרממיא של אדום ושלוש מאות שישים וחמשה מרזבני (דוכסים ) יש בבל (רומי) בכל יום יוצאים אלו לקראת אלו למלחמה ונהרג או אחד מהרומאים או אחד מאנשי גרממיא, ונטרדים להעמיד מלך או נסיך אחר במקום הנהרג.
ואכן בספרי ההיסטוריה מספרים על כך שהעם הגרמני היה מורכב משלוש מאות נסיכויות שנקראו: נסיכויות האימפריה הרומית . וכידוע גרמניה יצאה למלחמת עולם השניה. והחריבה חלק גדול מהעולם.

להלן מאמר על נצחיות ישראל
נצחיות עם ישראל

לפי כללי ההיסטוריה היה צריך העם היהודי להעלם ח"ו כבר מזמן מן ההיסטוריה, העובדה ש"עם-ישראל" נשאר חי וקיים, הוא נס ופלא שאין כדוגמתו. הרי לא עבר דור שבו לא עמדו על עם ישראל לכלותו, הן מבחינה גופנית הן מבחינה רוחנית. האויבים ניסו לקיים את מאמר פיהם (תהילים פג): "לכו ונכחידם מגוי, ולא יזכר שם ישראל עוד".
זו היתה המציאות המרה מאז החריב נבוכדנצר הרשע מלך בבל את בית המקדש הראשון והגלה את עם ישראל מארצו, ועד הדור האחרון. אם נבוא לתאר את כל הסכנות שרחפו על עם ישראל לאורך כל השנים הנ"ל יארכו הדברים עד מאוד. נזכיר בקצרה חלק זעיר מהמאורעות:

3338 לבריאת העולם - נבוכדנצר מלך בבל מחריב את בית המקדש הראשון, ומגלה את עם ישראל מארצו.
3448 - מלכות יון בעולם, אנטיוכוס אפיפנס מצר לישראל.
3828 - חורבן בית המקדש השני ע"י הרומאים. במשך כ-‏300 שנה בהפסקות קצרות חוזרים הרומאים ומנסים פעם אחר פעם להשמיד את עם ישראל בדרכים שונות.
4207-4392 בתקופה זו רדפו השליטים הפרסים את היהודים וגזרו עליהם גזירות שמד, הרסו בתי-כנסיות, החריבו ישיבות והרגו ראשיהן ותלמידיהן. וקיומו של עם ישראל ותורתו הועמדו בסכנה גדולה. כמסופר באגרת רב שרירא גאון.
4856-5300 במשך מאות שנים אלו היה עצם קיומו של העם היהודי בסכנה. התקופה החלה במסעי הצלב ופגעה ביהודי צרפת גרמניה ואנגליה.
פרעות - פרעות האלמוחאידים - דת קנאית בספרד המוסלמית שגזרו גזירות שמד, ופגיעות קשות בקהילות סיביליה, קורדובה, אליסנה מלגה. (1147 למנינם). פרעות ביהודי וינה (1181), בקהילת בלוייש (1181), ארפורט (1221), מקלנבורג (1225), פראנקפורט (1211), אטליה הדרומית (1290-1293), המגפה השחורה - פרעות בקהילות רבות (1318-1319), נברה (1328), פאריס (1380-1382).
גזירות - גזירת רינדפילש על קהילות פרנקוניה ובווריה (1298). גזירת "הרועים" - 120 קהילות נפגעו בצרפת ובארגוניה (1320). "גזירת המצורעים" (1321). גזירת פראג (1389), גזירת קנ"א בספרד (1391), גזירת וינה (1420), טרנטו (1475).
גזירות תתנ"ו - שנהרגו קהילות רבות בישראל באותה שנה; ח' אייר קהילת שפירא, כ"ג אייר קהילת וורמיזא נטבחו בטבח נורא. ג' סיון יהודי מגנצא, דמים רבים נשפכו באותו יום, דמי אנשים התערבו בנשותיהם, אבות בבניהם, עוללים באמותיהם נעקדו ביום אחד.
גזרות ת"ח ות"ט - נחרבו יותר מ-‏770 קהילות קדושות בעם ישראל, ברוסיה, אוקראינה ופולין - כחצי מיליון יהודים!
גירושים - יהודי אנגליה (1290), יהודי הונגריה בימי לודוויג (1360). יהודי שטרסבורג (1381). צרפת (1394). קולוניה (1420). אוגסבורג (1439). בוואריה (1450). ברסלא (1453). גירוש ספרד (המפורסם ב-‏1492). סרדיניה (1492). סיציליה (1493). ליטא (1495). נאפולי (1541), ועוד.
עלילות דם - בנוריץ' (1144), במקלנבורג ובברסלוי (1227), בבדן- יהודים רבים נטבחו (1267), עלילות "הלחם הטמא" ברטינגן גרמניא, הושמדו 146 קהילות, למעלה מ100,000 יהודים נרצחו. פוזנא (1399), קראקא (1407), ועוד.
ועד ימינו: השואה האיומה, רציחת ששה מיליון יהודים במיתות ועינויים משונים על היותם יהודים בלבד, בלי שום חמלה וחנינה, בתאי הגזים, בשרפות, ביריות, בו ניתן רשות למשחית להשחית, ראינו יותר מתמיד שבדרך טבעית אין עם ישראל יכול להתקיים.
וגם אחרי השואה לא זכינו עדיין לבטחון, אלפים ורבבות מישראל שנהרגים על ידי שכנינו הערבים, בארבע מלחמות עקובות מדם, בפיגועים ורציחות משונות ועדיין מרחפת סכנת קיום על העם היהודי.

המה ראו כן תמהו

אם כן, על פי דרך הטבע צריך היה להיות שהאומות והאמפריות הגדולות בהיסטוריה יתקיימו עד ימינו אנו, ואילו עם ישראל ח"ו...
והנה העובדות טופחות על פני המציאות הטבעית. עם ישראל הוא העם היחידי, העתיק, שעדיין חי וקיים, ואילו דוקא האימפריות העולמיות אבדו מן העולם: מואב, עמלק, פלשת, כנען, האמורי, אשור, בבל, מצרים העתיקה, צור, ארם, עמון, פרס, מדי, יון, אדום, רומא, מדין. מי זוכר את שומר, אכד ועוד... כולם "קיימים" רק בארכיאולוגיה. שמירת הזהות היהודית ללא עצמאות מדינית, ללא שפה מדוברת אחידה, ולא מרוכזת אלא מפוזרת על כל קצוות תבל, ולמול רדיפות נוראות ורצופות, זוהי תופעה לא טבעית.
כה מדהימים הדברים בעל-טבעיותם שבהם עד אשר גם גדולי הפילוסופים והסופרים מאומות העולם עומדים ומשתאים למול התופעה המדהימה הזאת, נציין כמה דוגמאות המובאות בספריהם:

כך מתאר זאת הסופר האמריקאי מרק טווין:

המצרים, הבבלים והפרסים עלו ומלאו את העולם בשאון הדר ויפעה, עד שהועם הזוהר והם שקעו ועברו מן העולם. היוונים והרומאים הלכו בעקבותיהם. עוררו רעש עצום ונעלמו. עמים אחרים הופיעו, נשאו ברמה את לפידם לזמן מה, אך הוא נשרף באש של עצמו ועתה, הם יושבים בצל, או אבדו בכלל.
היהודי ראה את כולם, הכה את כולם, והוא היום מה שהיה מאז. אינו מראה סימני שקיעה, לא האטה בכישוריו, וערנותו לא קהתה. כולם בני תמותה בעולם, מלבד היהודים. כל הכוחות חולפים אך הוא נשאר. מה הוא סוד נצחיותו?
(Mark Twain, Harper’s Magazine, Sept 1899)

"... ואמנם, לפי הקריטריון המטריאליסטי והפוזיטיבי, צריכה היתה אומה זו מזמן לעבור מן העולם. קיומה היא תופעה מיסתורית ומופלאה, המעידה כי חיי אומה זו מתנהלים בכוח גזרה קדומה..."
(הפילוסוף הרוסי, ניקולאי ברדייב 1936, משמעותה של ההיסטוריה עמוד 86-87).

"מה זה יהודי? שאלה זו אינה מוזרה כפי שזה יכול להיראות תחילה. הבה נראה איזה מן יצור מיוחד הוא זה, שכל שליטי עולם וכל העמים העליבוהו ודיכאוהו וגירשוהו ורמסהו, רדפהו, שרפו, והטביעו, והוא, על אפם ועל חמתם, ממשיך לחיות ולהתקיים. מה זה יהודי - שלעולם לא הצליחו לפתותו בשום פיתויים שבעולם שמדכאיו הציעו לו בלבד שיתכחש לדתו ויטוש את אמונת אבותיו.
יהודי — הנו סמל הנצח. הוא שלא יכלו להשמידו לא טבח ולא עינויים; לא אש ולא חרב האינקוויזיציה לא הצליחו להכחידו. הוא אשר ראשון בישר דבר ה'; הוא אשר זמן רב כל-כך שמר על הנבואה ומסרה לאנושות כולה. עם כזה לא יכול להיעלם.
יהודי הנו הנצחי - הוא התגשמות הנצח.
(לב טולסטוי, מתוך מאמר שפורסם בג'ואיש וורלד - לונדון 1908)

והיא שעמדה לאבותינו

ברור שתופעה זו לא ניתנת לחיזוי מראש, ורק בורא עולם - השולט ומנהיג את העולם וההיסטוריה, יכול לומר בוודאות מה יהיה. וכך מבטיח הקב"ה לפני כ-‏3310 שנה בתורה הקדושה (ויקרא כו,מד):

"ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם - לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם כי אני ה' אלקיהם".

הקב"ה חיזק את ההבטחה הזאת בנבואות שמסר לעבדיו הנביאים, בהן השווה את נצחיות קיום עם ישראל כחוקות השמש והירח, ושלא ימאסם כל הימים מהיות לו לעם. וכך אמר הנביא ירמיהו:

"כה אמר ה', נותן שמש לאור יומם, חוקות ירח וכוכבים לאור לילה, רוגע הים ויהמו גליו, ה' צבאות שמו, אם ימושו החוקים האלה מלפני נאום ה' גם זרע ישראל ישבתו מהיות גוי לפני כל הימים" (ירמיהו לא,לד-לו).
ודברים נחרצים כתב בזה הרמב"ם ב"אגרת תימן":

"וכמו שאי-אפשר שתתבטל מציאותו של הקב"ה כן אי-אפשר שנאבד ונתבטל מהעולם, שכן נאמר: "אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם" (מלאכי ג,ו).

ככל שעברו הדורות וככל שארכה הגלות, גדל הנס והפלא יותר ויותר; עד שיש מי שהעלה נס זה של קיום עם ישראל, במעלה יתירה מהניסים ונפלאות שהיו ביציאת מצרים. וכן כתב רבי יעקב עמדין זצ"ל:

"מי שמעיין בייחוד עניננו ומעמדנו בעולם, אנחנו האומה הגולה, שה פזורה, אחרי כל מה שעבר עלינו מהצרות והתמורות אלפים מהשנים... כל האומות הקדומות אבד זכרם... ואנו הדבקים בה' חיים היום, חי נפשי כי בהתבונני בנפלאות אלה, גדלו אצלי יותר מכל ניסים ונפלאות שעשה ה' יתברך לאבותינו במצרים ובמדבר ובארץ ישראל. וכל מה שארך הגלות יותר, נתאמת הנס יותר, ונודע מעשה תקפו וגבורתו" (בהקדמה לסידור בית-יעקב).

מה הלאה?

גם כיום גדולה הסכנה להמשך קיומו של עם ישראל. וגם כיום ישנם רבים השואלים מה יהיה עתידו של עם ישראל?!
אבל כאשר מסתכלים על ההיסטוריה היהודית מתחזקים באמונה ובבטחון בשומר ישראל שלא יעזוב את שארית ישראל, כשם שלא עזבם עד היום. עם ישראל ימשיך להתקיים עד עולם.

ברוך שומר הבטחתו לישראל - היא ההבטחה של נצחיות עם ישראל. והיא (ההבטחה של נצחיות עם ישראל) שעמדה לאבותינו ולנו. שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו, אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו, והקב"ה מצילנו מידם (הגדה של פסח).
העתק מאתר רדיו 10

משפטי נירנברג

הצופן: אות זעירה
לאחר שעשרת בני המן נהרגו בתוך שאר אויבי היהודים, כמסופר במגילת אסתר (ח, ה-י), מבקשת אסתר מאת המלך לתלותם על עץ. וכך לשון הכתוב:
ותאמר אסתר, אם על המלך טוב, ינתן גם מחר ליהודים אשר בשושן לעשות כדת (=כחוק) היום, ואת עשרת בני המן יתלו על העץ. (מגילת אסתר ט, יג)
יש מקומות במגילה שנאמר בהם "המלך אחשורוש" ויש מקומות שנאמר בהם "המלך" סתם.
חז"ל קיבלו מרבותיהם שבכל מקום שנאמר במגילה "המלך" סתם, הכוונה להקדוש ברוך הוא (כלומר, מלבד הפשט המכוון לאחשורוש, טמון שם גם רמז להקב"ה). ובכל מקום שנאמר "המלך אחשורוש" הכוונה לאחשורוש ממש (ראה מדרש רבה, אסתר ג, י). לפי זה יש להבין מה פשר פנית אסתר כאן (שנאמר "המלך" סתם) למלכו של עולם - הקדוש ברוך הוא, בבקשה לתלות את עשרת בני המן.
זאת ועוד, חז"ל אומרים על המילה "מחר", "יש מחר שהוא "לאחר זמן" כמו "והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת" (שמות יג, יד), הרי מחר לאחר זמן". כלומר, שיש מקומות שאף-על-פי שכתוב "מחר" אין הכוונה למחרת היום, אלא לאחר זמן רב (ראה מדרש תנחומא בא, יג). גם כאן יש להבין, למה התכוונה אסתר באומרה ינתן גם מחר ליהודים וכו' ואת עשרת בני המן יתלו.
ואם לא די בכך, הרי נתון נוסף. מקובל אצל חז"ל ש"את" בא ללמד על ריבוי והוספה. והנה, כאשר המגילה מונה את שמותיהם של עשרת בני המן, לא נכתבו כולם יחד במרוצה כפי שהיה ראוי שיכתב. (-פרשנדתא ודלפון ואספתא ופורתא ואדליא וכו'), אלא בתוספת המילה "ואת" בין השמות (ראה בעמוד 22 צילום מתוך מגילת אסתר). ואכן בילקוט מעם לועז (אסתר עמוד רלז) מבואר שעשר המילים "ואת" המופיעות כאן, מרמזות על תליית עשרה נוספים(!) מלבד עשרת בני המן.
ומכיון ש"אסתר ברוח הקדש נאמרה" (תלמוד, מגילה ז, א) הרי בודאי שבקשת אסתר מאת מלכו של עולם, על תליה עתידית (-מחר), של עשרת בני המן נוספים, אכן תתגשם. וככתוב במגילה בתשובת המלך: ויאמר המלך להעשות כן! (ט, יד)
האמנם הדבר התגשם??
נדלג על פני כ-‏2300 שנות הסטוריה, וניעצר בתקופה שלאחר מלחמת העולם השניה: "משפטי נירנברג".
נקדים שהמן היה מזרע עמלק. (ראה במגילת אסתר פרק ג, א: "המן בן המדתא האגגי". ואגג מלך עמלק כמבואר בשמואל א, טו, ח: "ויתפוש את אגג מלך עמלק חי"). ומקובל מהגר"א (הרבה לפני השואה!) שהאומה הגרמנית מזרע עמלק. (ראה "האיש על החומה" עמ' 108)
והנה, במשפטי נירנברג הועמדו לדין עשרים ושלשה פושעי מלחמה נאציים מתוכם נידונו למוות אחד עשר.
בניגוד לכל הציפיות שהנידונים למוות יוצאו להורג מול כתת ירי (בהיות משפט זה משפט צבאי), או יועלו על הכסא החשמלי (כנהוג בארצות הברית), גזר בית-הדין להוציאם להורג בתליה.
שעתיים לפני ביצוע גזר הדין, הצליח הצורר הנודע לשימצה גרינג להתאבד בכלאו. במעשהו זה גרם גרינג שאל עמוד התליה יגיעו רק עשרה מצאצאי עמלק בני דורינו.

וכך, ביום כא תשרי תש"ז (16 באוקטובר 1946), פורסם בכותרות עיתוני העולם כי ניתלו עשרה פושעי מלחמה נאציים.
נמצא שבקשת אסתר על תליית עשרה נוספים מבני עמלק, בעתיד, אכן התגשמה.
אך בכך לא די. למרבה הפלא, אם נעיין במגילת אסתר הנכתבת זה אלפי שנים בצורה אחידה [-כאשר דור מוסר לדור את צורת הכתיבה אשר קיבל מאבותיו מדורי דורות עד דור כותבי המגילה ברוח הקדש], בעמוד בו כתובים עשרת בני המן, נגלה לפליאתינו, כי בין אותיות שמות עשרת בני המן מצויות 3 אותיות חריגות, קטנות יותר ("אות זעירא").

שלש האותיות יוצרות את המילה: תש"ז. שנת הוצאתם להורג של אותם עשרת פושעי המלחמה הנאציים.
הפליאה גדילה שבעתיים כאשר עיון בלוח העברי מגלה שיום הוצאתם להורג הוא יום "הושענא רבה" הידוע כ"יום חיתום הדין"! ביום זה מוציא הקדוש ברוך הוא לפועל את גזר הדין שנחתם!
*
כחותמת אחרונה לדברים, נצטט את פרסום סוכנות הידיעות הבינלאומית באותו היום. הדגש על העדות אודות ההוצאה להורג של יוליוס שטרייכר (עורכו של השבועון הנאצי הנודע לשימצה Der Sturmer אשר במשך 22 שנה הפיץ שנאה וארס נגד העם היהודי).
סוכנות ידיעות בינלאומית
"ניו-יורק ג'ורנל אמריקן", 16 באוקטובר 1946
יואכים פון ריבנטרופ, מי שהיה מיניסטר החוץ הגרמני, תפש את מקומו של גרינג בראש ההולכים לגרדום ועשרת אבירי הנאצים הנידונים נתלו אחד אחר השני בתוך חדר ההתעמלות השומם, שהואר באור חשמל ואשר עמד במרכז אחת החצרות של בית הסוהר העירוני בנירנברג.
כל עשרת הנאצים השתדלו לקבל את מותם באומץ-לב. רובם הביעו מורת רוח. אחדים נכנעו בצורה מבישה והאחרים ביקשו מחילה מריבון העולם.
היחידי, מכל מקום, שהסתמך על האידיאולוגיה הנאצית היה יוליוס שטרייכר צורר היהודים. התנהגותו היתה חוצפנית יותר מכל יתר הנידונים והוא צווח בקולי קולות "הייל היטלר" בעת שעלה על המדרגות לעבר הגרדומים.
כשהגיע שטרייכר פנים אל פנים אל החבל, הוא נעץ שוב את עיניו לעבר הקצינים מבנות הברית ולעבר שמונת העתונאים שייצגו את עתונות העולם. הללו ישבו בשורה אחת ליד שולחנות קטנים לאורך קיר בדיוק לפני הגרדומים.
באש שנאה שבערה בעיניו הסתכל שטרייכר אל עדי הראייה והוא זעק: "חג פורים 1946!"
אותו רגע ניתר הפתח תחתיו בקול חבטה חזקה. החבל התהדק בחזקה והגוף התנדנד בתנופה. אושת-אנחה נשמעה היטב מתוך התא הקודר של הגרדום.

אשרי מי שרוצה להתחזק בעת הזאת
באהבה רבה
דוד
חיל ורעדה אחזוני 75510
האייל הסניטרי הרב''ני • בתשובה לדוד יום ג', 2/7/2002, 4:45
ממש מלאת את ליבי נהרה. אך אויה, צרה צרורה - לא יכול לראות ניקוד. האם תוכל להעתיק הכל מחדש, הפעם ללא ניקוד.

לצערי הפסדת מצג חשוב מעין כמוהו שהיה יכול להועיל לך רבות להתחזק עם השואה ושטרייכר, אך אני מתחנן בפניך להתגבר כארי ולקרוא מעט מן המאמר שליווה את התערוכה במוזיאון היהודי שבניו יורק "בבואת הרוע"

במחילה אשדל אותך גם להביט בקישור הזה השיך למצגת, ואשר יועיל לכולנו בעזרת הש-מ בהפצת תורת המשיח במהרה סלה

מחבק באהבה עזה
שלך לעד
חיל ורעדה אחזוני 75555
האייל האלמוני • בתשובה להאייל הסניטרי הרב''ני יום ג', 2/7/2002, 13:13
רב"י, זה אתה שמתעמר בו?
חיל ורעדה אחזוני 75663
דוד • בתשובה להאייל הסניטרי הרב''ני יום ג', 2/7/2002, 21:07
אני לא קורא אנגלית אני מתקשה בזה.
חיל, רעדה והפלצות אחזוני 75669
האייל הסניטרי הרב''ני • בתשובה לדוד יום ג', 2/7/2002, 21:28
אבל בקישור הראשון ישנם כמה איורים מאד חשובים שממש קשורים לדברים המעניינים שהבאת על דר שטריימר.

חשוב מאד להפיץ את הנושא ולא להרפות, למרות תגובות לא רציניות שאתה מקבל. אתה ממש חייב לענות אפילו לתגובות האלה כי שם יש את העבודה הכי קשה ולכן הגמול יהיה הכי גדול. אני רק מבקש לא לכתוב בניקוד.

מהמאמר שבקישור בחרתי לכבודך ציטוט מדברי שאול פרידלנדר:
"הנאציזם נעלם, אך התאןוה הבלתי נשלטת אותה הוא מייצג בדמיון שלנו, מציב לפנינו את השאלה הכי גדולה: האם הקבעון שלנו לעבר בא רק כדי לגרש את השדים, או הרצון להבין; או שמא הקבעון הוא ביטוי לפחד עמוק יחד עם תשוקה מרוסנת?"

א קרכצען אהבה
הסבר על נתינת התורה 81927
דובי קננגיסר • בתשובה לדוד יום ג', 30/7/2002, 16:18
לא קראתי עד הסוף (כי ממש אין לי כוח, ולא נראה לי שמישהו כן קרא עד הסוף...), אבל:

ידוע על שבט אחד, ששכחתי את שמו, שמיתוס ההיווצרות שלהם דיבר על מלך שירד מההר ולו שבעה בנים. שבעת הבנים הם הוריהם של שבעת הפלגים של השבט ההוא.
כמה עשרות שנים לאחר שאנתרופולוג תיעד את המיתוס הזה, הגיע לשבט אנתרופולוג נוסף, וגם הוא תיעד את מיתוס ההיווצרות שלהם. אלא מה? בתקופה הזו, הושמדו שניים מהפלגים (ע"י האדם הלבן, כמובן). מיתוס ההיווצרות של השבט, פתאום, דיבר על חמישה בנים. אף אחד לא זכר אפילו שפעם היו שבעה בנים, ולאף אחד המעבר הזה לא נראה מוזר.

זה דבר כזה שמאפיין חברות ללא תרבות כתובה - אפשר לשנות דברים, בעיקר מספרים, די בקלות. אז הסיפור התחיל עם עשרה אנשים, הפך למאה, מאתיים, אלף, עשרת-אלפים, מאה-אלף, חצי מיליון. עד שהמספר כבר היה חצי מיליון, אף אחד לא יכל להגיד שזה לא נכון (כי מי יגיד לבן שלו שהוא לא היה בארוע של המילניום?!).
תמיד תזכור את האלטלנה: מספר האנשים שמצהירים היום שהם או הוריהם היו עליה, לו באמת היה עליה, היה מטבע את הספינה הרבה לפני שהיא פגשה פנים אל פנים את התותח הקדוש.
הסבר על נתינת התורה 468064
דוד • בתשובה לדובי קננגיסר יום ג', 15/1/2008, 19:25
כך כתוב בתורה: "כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך, למן היום אשר ברא אלקים אדם על הארץ, ולמקצה השמים ועד קצה השמים, הנהיה כדבר הגדול הזה, או הנשמע כמוהו? השמע עם קול אלוקים מדבר מתוך-האש, כאשר-שמעת אתה--ויחי. או הניסה אלוקים, לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי, במסות באותות ובמופתים ובמלחמה וביד חזקה ובזרוע נטויה, ובמוראים גדולים: ככול אשר-עשה לכם ה' אלוקיכם, במצריים--לעיניך.
"אתה הראית לדעת כי ה' הוא האלוקים, אין עוד מלבדו. מן-השמיים השמיעך את-קולו, לייסרך; ועל-הארץ, הראך את-אישו הגדולה, ודבריו שמעת, מתוך האש. ותחת, כי אהב את-אבותיך, ויבחר בזרעו, אחריו; ויוציאך בפניו בכוחו הגדול, ממצריים. להוריש, גויים גדולים ועצומים ממך--מפניך; להביאך, לתת-לך את-ארצם נחלה--כיום הזה. וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלוקים, בשמיים ממעל ועל-הארץ מתחת: אין, עוד.
(דברים ד, ל"ב-ל"ט)
מטרתן של מכות מצרים.

בעוד הדתות מספרות לנו על איזה רופא אליל/ישו/בודהה ששמע את הבורא באיזה מערה - היהדות נותנת לנו עדות של מיליונים אשר נכחו במאורע ושמיעת השם הגדול והנורא. ובאותו ספר כתוב שהוא ניתן לאנשים שראו את הנסים הללו. זה מה שלא מצאנו בשום דת אחרת, ולזה אין תקדים בהיסטוריה האנושית. פירמידה הנה מבנה יציב ביותר אולם אם נהפוך אותה והיא תעמוד על קדקודה, היא תהיה מבנה חסר יציבות ממש כמו מגדל קלפים. הנמשל: היהדות טוענת שכל העם ראה את התגלות הבורא ובאותו מעמד קיבל את התורה ומשם הדת התפשטה ע"י העם עצמו כלומר התגלות ותפוצה רחבת בסיס כמו בפירמידה. לעומת זאת בנצרות, באיסלאם ובשאר הדתות מדובר על פירמידה הפוכה, כלומר אדם אחד או קבוצה קטנה שטוענים להתגלות האלוקים לאיש מסוים ומשם התפשטה דתם בתפוצה הולכת ומתרחבת (לרוב בכוח הזרוע), כך שאפילו אם אמנם מייסדי הדתות היו קיימים, מי ערב שהם לא דמיינו או בדו מליבם התגלות?! לעולם לא ניתן להוכיח זאת חד משמעית וכבר אמרה התורה: בעיניך ראית, העבר לבניך: "רק הישמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך ולבני בניך: יום אשר עמדת לפני ה' אלוקיך בחורב." (דברים ג): "וזכרת כי עבד היית בארץ מצריים ויוציאך ה' אלוקיך משם ביד חזקה ובזרוע נטויה, על כן ציוה ה' אלוקיך לעשות את יום השבת." (דברים, ב). לא את אבותנו כרת ה´ את הברית הזאת, כי אתנו אנחנו אלה פה היום כולנו חיים, פנים בפנים דיבר ה´ אליכם בהר מתוך האש.* כאן יש דבר מעניין ביותר: פנים בפנים, משמע שהייתה להם הרגשה שעומדים בפני ה´, ויש עוד כמה פסוקים חשובים ביותר. את הדברים האלה דיבר ה´ אל כל קהלכם, בהר מתוך האש, הענן והערפל, קול גדול ולא יסף. ויכתבם על שני לוחות הברית ויתנם אלי. ויהי כשמעכם את הקול מתוך החושך וההר בוער באש ותקרבון אלי כל ראשי שבטיכם וזקניכם ותאמרו הן הראנו ה´ אלוקינו את כבודו ואת גודלו אם כן מבואר כאן בפשטות שמשה חוזר על תגובת העם לגילוי האלוקי ובתגובה מבואר שזכו לראות את כבודו ואת גודלו. "ואת קולו שמענו מתוך האש" - היום הזה ראינו כי ידבר אלקים את האדם וחי...דברים פרק ה' פסוק ג'.
ויהי ככלות משה, לכתוב את-דברי התורה-הזאת--על-ספר: עד, תומם. כה ויצו משה את-הלויים, נושאי ארון ברית-ה' לאמור. כו לקוח, את ספר התורה הזה, ושמתם אותו, מצד ארון ברית-ה' אלוקיכם; והיה-שם בך, לעד.
אנחנו יודעים שהתורה אמת בגלל שכתוב בה שהרבה אנשים קיבלו אותה, והנתינה הייתה באותות ומופתים שראו מקבלי התורה.

. שמירה מדוקדקת על העתקה מדויקת. הלכות כתיבת ספר תורה
חמורות בספר תורה שאות אחת חסרה בו או אינה נכונה - פסול, (לא
מדובר ביתרות וחסרות) אם אינו מוגה אסור להשהותו יותר משלושים
יום, אלא יתוקן או יגנז. אם הספר פסול (באותו חומש) אי אפשר
לקרוא בו בצבור. הסופר בכתיבתו חייב להעתיק מספר אחר.
לברך על הקריאה. אות אחת - והספר פסול. טעות קטנה אחת ואין
ראוי לקרות בו כל זמן שלא תיקנו אותו. אם כן המערכת מחייבת תיקון
מידי כדי לאפשר להשתמש בו. מלבד זאת פשוט הוא שכל מציאות
שתתהווה של שינוי נוסח, ישוו מיד עם שאר ספרים או עם הנוסח
המרכזי. הראיה שההלכות נשמרו בקפדנות נגלית לעינינו באם נשקיף
מעט על מצב ספרי התורה בימינו. לפני כאלפיים שנה יצאו ישראל
לגלות, נתפזרו אט אט על פני כל מדינות תבל כשכל קהילה נושאת
איתה ספרי תורה שמהן העתיקו הסופרים וכתבו ספרי תורה חדשים
לאלפים, והאחרונים שבספרים חזרו עם קבוץ הגלויות החלקי בקום
מדינת ישראל וראה זה פלא כל ספרי התורה מכל העולם זהים, אין
בהם נפתל ועיקש כלל, מלבד ספר תורה תימני ששונה משאר ספרי
התורה באות אחת. אין לך ראיה גדולה מזאת על הכח הפלאי של
התורה לשמור על עצמה בצורה מדויקת ושלמה שבאלפיים שנה
לפחות אף על פי שעלו וירדו מלכויות, שיטות ותיאוריות והבנת דרכי
חיים, והתחדשו גזירות ורדיפות לבקרים, דבר אחד לא זז כלל ימינה
ושמאלה - התורה. כחץ שנון פלחה בקרב הדורות בקו ישר מבלי
שינוי כלל והוא המשלים ומאמת את ידיעתנו על נצחיות התורה
שאינה כפופה לשנויי הזמן כלל, אפילו בהיותה בעולם החומר.

המאמר הנ"ל מעובד מספר למען אחי ורעי ומהאתר.
האם התנך הוא דבר אמיתי 469433
האייל האלמוני • בתשובה לדוד יום ב', 28/1/2008, 15:45
אני חושבת שהיתה באמת תקופת התנך וכמובן שלא המציאו סיפורי סבתא על התנך
האם התנך הוא דבר אמיתי 470662
איציק ש. • בתשובה להאייל האלמוני יום ד', 6/2/2008, 22:19
תגובה כל כך קצרה למשהו כל כך ארוך?
האם התנך הוא דבר אמיתי 470664
אלמוניה • בתשובה לאיציק ש. יום ד', 6/2/2008, 22:41
מה, תגובה 468064 זה דבר כל כך ארוך? הא-הא! הנה, תגובה 107084 - *זה* דבר ארוך! (וגם חשוב)
האם התנך הוא דבר אמיתי 472037
איציק ש. • בתשובה לאלמוניה יום ד', 20/2/2008, 17:15
התגובה השניה היא דפי זהב.
האם התנך הוא דבר אמיתי 472038
האייל האלמוני • בתשובה לאלמוניה יום ד', 20/2/2008, 17:30
אם כבר תגובות ארוכות
תגובה 45987
להנאתכם 473280
האייל האלמוני • בתשובה להאייל האלמוני יום ד', 5/3/2008, 17:11
לפי דיון 2713, התגובה הארוכה שבכל דברי ימי האייל היא תגובה 248257.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות