 |
|
 |
||
|
||||
 |
אבל הכתב לא יכול באמת לדווח באובייקטיביות. לכן, כשיש ספק לגבי הצד ה''צודק'', נותנים פתחון פה לשני הצדדים. במקרה של אונס - לא זה המצב. זה כן המצב כשמישהו מואשם באונס ומכחיש שבכלל היה איזשהו קשר בינו לבין הנאנסת - אז זה כן הוגן לתת לו להגן על שמו הטוב. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אכן. אבל תמיד יש ספק לגבי מי "צודק" (עצם ההגדרה היא סוביקטיוית). גם האנס, למרות שיצא אשם בביהמ"ש, יכול לערער ולצאת זכאי. הספק לגבי העובדות ("אוביקטיויות") ומשמעותן ("צדק") קיים תמיד. האם הפיתרון הוא תמיד לתת במה שווה לשני הצדדים? אם כתב חושב שצד אחד צודק - שיכתוב כך. אם יתברר בסוף שצד זה הוא ה"רע" ו"כולם" יסכימו על כך, אז הכתב טעה - לא נורא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מבלבל בין כתב לפובליציסט. כשאני קוראת כתבה בעיתון אני מצפה שתספק לי אינפורמציה מהימנה. עצם המהימנות מחייב עימות העובדות עם שני הצדדים הנוגעים בדבר - הרי אם רק צד אחד סיפר את סיפורו, אין לי שום דרך לדעת עד כמה מהימן הסיפור. פובליציסט, מצד שני, חושב שצד אחד צודק וכותב כך. כשאני קוראת טורים אישיים של כותבים, אני מצפה למשהו אחר לגמרי, וברור לי כי הכותב מביע את דעתו האישית, גם אם אינה מבוססת בעובדות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נוגה, אני לא מתבלבל. עדיין, אם CNN מעלים רק דוברים של אש"ף - זה בסדר. הם תומכים (לצורך הויכוח) בצד אחד ורוצים להשפיע לטובתו. ואם הכתב מתאר את המציאות כפי שהוא ראה אותה בעצמו - איזה צורך יש לאימות משני צדדים? אם הוא מתאר שמועות וספקוצליות - שיתאר את אלו שהוא מאמין בהם, ולא מצב מלאכותי ומזוייף של "איזון" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמעתי משהו כזה: תיאורטית, מטרתה של התקשורת להציג לנו את האמת, נכון? אבל כל הצגה של האמת היא גם הבעת דעה כלשהי, שתמיד קיימת. לכן קשה מאוד לספר את ה"אמת האובייקטיבית". אז בעצם, כתב המצליח להציג דבר באופן אובייקטיבי ומהימן לכאורה כשהוא מסתיר את הדעות, למעשה משקר ומספר את האמת בו זמנית. הגיוני? אני חושב שהכוונה שלו היתה שכתב לא ישנה את האמת בהצגה בדרך זו או אחרת - הארועים כבר קרו, לא? אם מדובר באדם, קיים תמיד הסיכון שהכתב יועמד לתביעת דיבה. לגבי דיווח, בכלליות - הוא תמיד ישקף את הלך רוחם של הכתב או המדיה, והחברה לה הם משתייכים. סביר להניח שכתב יבחר להציג אנס כ"איש הרע", מאחר והחברה רואה אונס כרע. עורך עיתון בעל נטיה פרו-ישראלית יעדיף להעניק יותר חשיבות לדיווחים שתורמים לישראל. אין אפשרות לברוח מדיעה, ובעצם (בחזרה לנושא המקורי) ישראלי המרצה לגבי טרור יציג נקודת מבט שמקורה בחברה הישראלית (בתקווה מערבית), בניגוד למשל לסיני המרצה לגבי אותו נושא. חשיבות היות אדם המציג נקודת ראות שונה במעמד בינלאומי היא רבה, במיוחד אם מקורו "שנוי במחלוקת" (קובני בכנס כלכלי?). הצעת הפשרה, שהמרצה לא יציג את שמו וארצו בהרצאה לא מטפלת בבעית ה"אובייקטיביות" (נניח), מאחר ודעותיו יוצגו כמו שהן בלי קשר לזהותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה פירוש "אם יתברר בסוף" ?? מתי יגיע אותו "סוף" ?? ומה יקרה בינתיים עם אותו אדם ? האם אתה - אישית - מוכן להמתין בסבלנות לאותו "סוף" (שיכול להימשך שנים) כדי שיתברר שנפלת קרבן לעלילה ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נורא. יותר נורא, לפי דעתי, לתת ל:אנס, רוצח, מחבל, סוחר סמים - את הבמה. לאפשר להם לסלף עובדות, לנסות לעורר אהדה ולהשאיר את הסיפור בסוף "מאוזן" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למחבל יש צד מאוד מעניין להאיר, שהוא חשוב ומועיל לשומעיו, בפרט לישראלים שבהם. ללא ידיעתו של צד זה התמונה שבידיך אינה מועילה לך להכיר את העולם שסביבך. יש הרבה רוצחים שדברם צריך להישמע, בקונטקסט נכון. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |