בתשובה לרון בן-יעקב, 08/08/02 22:43
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא מדברת על מקורות הנצרות אלא על מה שהיא היום - והמרכיבים המנוגדים שלה קיימים עד היום בדוגמה של הנצרות. זה לא שייך לעמדה שלי הנוגדת את הדת היהודית, ואני לא מגנה עליה כדי לתקוף את הנצרות. ליהדות יש המגרעות שלה, ו''אבינו שבשמים'' הוא בעיניי המגרעת העיקרית. מצד שני, השילוש הקדוש של הנצרות, ''האב, הבן, ורוח הקודש'' מהווים סתירה פנימית הרבה יותר גרועה מהרעיון של אב אחד בשמים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה שזכרוני מיגיע, רק הנוצרים מתייחסים אל אלוהים כאל "אבינו בשמיים". היהודים מתייחסים לאלוהים כאל ה' צבאות.(יש עוד כינויים. בברית בין הבתרים מוזכר כינוי אחר של ה'). עד כמה שתפיסתי מיגעת, אין אלוהים אמור להיות אל או אלה ועד שהשפה שלנו לא תמציא שמות תואר ההולמים ישויות חסרות מין, מתייחסים אליו כאל גבר מתוך נוחות גרידא. אין שום היגיון למעשה לכל הנראה לעין להתחיל את השנה באמצע החורף- היגיוני שהשנה תסתיים עם תום השנה החקלאית כלומר בעונת הקציר. מצד שני, מה מבינים פראים בעניינים כאלה? הגרמנים שהמציאו את לוח השנה הזה מעולם לא היו מוטרדים באותה תקופה בענייני חקלאות. מהן האסתמכתאות עליהן את מבססת את טענתך שלילית הייתה אלת המשפט והצדק? הרי גם גרייבס הביא רשימת אסמכתאות, לפחות במה שלא היו ספרי קריאה. למיטב זכרוני, בין השאר מדרדוך היה אחראי על העניין הזה, מכיוון שהוא היה האל הראשי של בבל העיר. כורש משתמש בשמו כחלק מהאיגרה לבבלים. ודבר אחרון, באותה תקופה, העמים הכירו באליהם של עמים זרים אם כי לא סגדו להם. קראתי פעם כי אחד מהמצרים השיא את סת לעשתורת ולענת, שתי אלות פיריון.(נעזוב את העובדה שהוא בטח היה מסכן מאד, אותו סת. האליגוריה פה ברורה: כנען היא של מצריים ואפילו האלים שלה מכירים בזאת). וטלה בר, אודה לך אם תעני לי. אני מתנצל על הנימה בדבריי ואודה שהודעותיי חרגו מעט ממה שמוגדר ככללי הנימוס של דיון פורומי אבל רק במעט, אני חושב.(בטח יש לדיקטטור שלנו רשימה של כללים אלה והוא יוכל לענות על זה יותר טוב ממני). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אתה לא מכיר את השיר "אבינו מלכנו"? (אני מצטערת שאני לא יכולה לשיר לך אותו פה). דרך אגב, מרדוך היה בנה של אם האלים תיאמת, אותה הוא הרג וגזר לגזרים וברא ממנה את האדמה ואת כל מה שעליה. היא, כמובן, קדמה לו בהרבה כאלת השמים והארץ, אבל החברה הבבלית הפאטריארכלית הורידה אותה לדרגה של מפלצת - כמו תהום התנכית, אלת כל המים והימים, אותה הרג אלוהינו. דרך אגב, משעשע אותי שאתה לא יכול להימנע מלראות את סיפורי האלים כדמויות אנושיות, ריאליסטיות. ונכון שבתקופות רבות ראו המצרים את עצמם כאדוני כנען - אפשר נדמה לי למצוא את זה גם בכתבים היסטוריים על מלכי מצרים (ולא לחינם עלה שישק והגיע עד מגידו כדי להילחם נגד מלך ישראל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בן כמה השיר הזה? אני לא רואה את האלים כדמויות ריאליסטיות. אני מתייחס אליהם כאל דמויות ספרותיות ואני רואה במיתוסים יצירות ספרותיות. אני הבנתי שתהום היא תוספת מאוחרת. כנראה זה נכתב ע"י מישהו שלא הבין כלום בדת בני ישראל. אלי אשד, שאת מאמריו קראת בלי ספק, ציין כי חלק ממה שאנחנו רואים כטקסטים מקודשים היו בתחילת דרכם ספרות פופ. קראתי שהיה דיון בנוגע לישויות כמו תהום ולווייתן אבל אני לא זוכר מה היו מסקנותיו. מרדוך היה אלוהי העיר בבל. בבל הייתה חלק מתרבות שחלקה פנתיאון משותף אבל היו עדיין ככל הנראה הבדלים(יכול להיות שזה אליגוריה לכך שבבל השתמשה ביסודות מתרבות שומר כדי ליצור את תרבותה שלה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה עדיין מגביל את עצמך לתקופות היסטוריות, כאילו שלפני שנוצר הכתב לא היתה תרבות דתית נרחבת ביותר - ולך למוזיאונים כדי לראות את כל התרבות הפלסטית שהתקיימה לפני הכתב. אני לא קוראת את המאמרים של אלי אשד בנושאים האלה, כי הוא זה שבא אליי ללמוד עליהם ולא להיפך. אחרי הכול, אני זאת שתרגמתי את האלה הלבנה, (לפני כשלושים שנה בערך),ולפני כן כמעט שלא הכירו את הספר בארץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תירגמת את "האלה הלבנה" לפני שלושים שנה אבל היא הוצאה לאור רק לפני שנה.(או שזו הייתה מהדורה חדשה?) למה את מתכוונת באומרך "תרבות פלסטית"? בימינו זה מתכוון בעיקר לקולנוע וטלוויזיה. לפני המצאת הכתב הסיפורים היו מועברים מדור לדור ובכל פעם הם היו משתנים לפי ערכי הדור ההוא. לא נותר אדם חי מאותם ימים. הסיפורים שהגיעו אלינו נכתבו על חרס, פפירוס, קלף או נייר. הם נכתבו לבני תקופתם ולאוצר הדימויים שלהם שלא כולם ידועים לנו, בני התקופה הזאת. אחת המגבלות שניצבות בפני היסטוריון או כל אדם החוקר את העבר היא המיגבלה התרבותית. יעבץ חיבר ספר שלם על זה- "ההיסטוריה ברוח הזמן". ואם יותר לי להעביר ביקורת על הספר שלך- או בסגי נהור לנטפק אותו- 1) הסיפור על האישה מימי ירבעם השני. עד כמה שאני מנסה לחשוב על זה, אני לא מבין מדוע אי מי תהפוך את עצמה לזונה רק כדי שבעלה ישוב, היא תידע איך לענג אותו. אני לא חושב שבני ישראל התדרדרו עד כדי כך... 2) הסיפור שלך על המלכה עם הבת שאין לה לב. המוטיב מוכר והכתיבה שלך לא הציגה את זה מזווית מעניינת כלשהי. 3) הסיפור האחרון. פירסמת אותו בפורום הסיפורים של האגודה ונתנו לך ביקורות. מדוע התעלמת מהן? בסך הכל, אני מקווה שהאוטופיה שלך תהיה טובה יותר מיצירותייך הספרותיות הקודמות.(וזה לא עלבון. היו כבר מקרים כאלה בתולדות הספרות העולמית) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תרגמתי את האלה הלבנה לפני כשלושים שנה, כשגרתי באנגליה. אז לא מצאתי לספר מו"ל, כי פשוט אף אחד לא התעניין בנושא. רק לפני כשנתיים, לאחר שהוצאתי את ספרי "מיכל - בת המלך", המכניס את עשתורת לחיי מלכות ישראל ויהודה, פנו אליי כמה אנשים שהתעניינו בנושא, ודרך אגב הפנו אותי להוצאת אסטרולוג שהיתה מעוניינת להוציא את האלה הלבנה. אתה טועה - אמנות פלסטית היא בדרך כלל אמנות הציור והפיסול, שקדמו במאות ואלפי שנים לאמנויות הקולנוע והטלביזיה. ביצירות הפלסטיות שמלפני המצאת הכתב אני מתכוונת לפסלים, לפסלונים, לציורי המערות ולתבליטים, חלקם מגיע עד ללפני 30,000 שנה והם מופיעים בספרים על אמנות קדומה, על מיתולוגיה, ומוצגים במוזיאונים. בקשר ל"יעל" ששירתה במקדש אשרה לפני נישואיה - זה היה המנהג. היא לא הפכה את עצמה לזונה אלא שירתה ב"קודש" (זו משמעות המלה קדשה - משרתת מקודשת לאלה). המנהג ידוע מכל מיני כתבים שאני לא יכולה להביא כאן עכשיו, אני לא המצאתי אותו. לאיזה סיפור אחרון אתה מתכוון - ל"ונוס"? ואיזו אגודה - של המד"ב? לצערי, בתור סופרת המבקרת את הביקורת, לא יכולתי לקבל את הדעות שהובעו שם ברצינות רבה. או אולי אתה מתכוון לביקורתו של אלי אשד? כמובן שלא יכולתי אז לשנות את הסיפור, מאחר שהוא כבר הודפס. אבל אולי קראת גם את התשובה שעניתי לו? אין לי התנגדות לביקורת, אם היא, א - עניינית, וב - מבוססת על טיעונים נכונים. הסיפור על המלכה והנסיכה קרת הלב (לא בלי הלב - אני רואה שלא קראת אותו בעיון הדרוש, אילו לא היה לה לב היתה מתה מאכילת התפוח) הוא נוסח משלי לנושא הכפול של שלגיה והיפהפייה הנרדמה. אני אוהבת להציג דברים כמו שאני רואה אותם, וברור שיש כאלה שזה לא תמיד מוצא חן בעיניהם. זה בהחלט מקובל עליי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה לי ניחוש בכיוון מה שאמרת אבל פשוט התכוונתי למה שנחשב כיום לאומנויות פלסטיות, לא פעם. למיטב זיכרוני, ההבדל בין זונת מקדש לבין זונה רגילה היה שזונת המקדש הייתה מגודלת מינקות לתפקידה.(בדומה למנהג המקובל בקרב הכהונה שהקדשה, בסך הכל, נחשבה לחלק ממנה) כמובן שאם הם היו מקבלים כל אחד שבא אליהם, מה היה ההבדל ביניהם לבית בושת מצוי? מהו הנושא הכפול של שלגיה והיפיפיה הנרדמת? האחים גרים זיכרונם לברכה שלו את שתי מעשיות אלו והעלו אותן על הכתב. הנושא בסיסי כל כך עד שהוא קיים באלף וריאציות ברוב התרבויות. זו רק דעתי בנושא אבל אני לא עשיתי דוקטורט בנושא. אם אינך אוהבת ביקורת, מדוע פירסמת את "וונוס" שם? הממ... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי הבנתי, וגם כמה מילונים שיש לי, ''אמנות פלסטית'' כוללת, גם בשימוש המקובל היום, ציור ופיסול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני לא עשיתי דוקטורט בנושא. וכבר אמרתי שאני מוכנה לשמוע כל ביקורת עניינית שאינה אישית, אבל זה לא אומר שאני חייבת לקבל את כל דברי המבקרים - הם לא אלוהים בעיניי, ויש לי דעות משלי, גם עליהם לפעמים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, ואחרי שהוא למד ממך, וגם הלך ופה ושם קרא איזה ספר או שניים או שלושים שכתבו אחרים, וערך מחקר בעצמו - אין שום סיכוי בעולם שהוא יוכל ללמד אותך? האם תלמידו של אדם לעולם לא יוכל להביא גילויים חדשים, תובנות חדשות? קצת צניעות, טלה. טיפה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''מכל מלמדי השכלתי, ומתלמידי יותר מכולם'' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא זוכרת למה זה שייך - אני תמיד מוכנה ללמוד דברים חדשים, אבל לא בכל דבר אני מתעניינת היום (לפחות לא כמו שהייתי בגיל עשרים או שלושים) - הגיל עושה את שלו, ובמשך הזמן מצטמצם מספר שטחי ההתעניינות, ככל שאלה שנותרים יורדים לעומק ומשתרעים לרוחב. אם אתה מדבר על היסטוריה - אז מעולם לא התעניינתי בהיסטוריה לשמה, אלא רק בהיסטוריה של נושא מסויים (ספרות, למשל, או אמנות) שעניין אותי. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |