בתשובה לאלכסנדר מאן, 15/08/00 3:40
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מתגובתך עולה תכלית לחוק, שהיא שונה מזו שעליה דיברתי. לא הגנה על הדמוקרטיה, אלא הגנה על רגשות הציבור, או על רגשות ציבורים מסויימים. זה נאצל, אבל מאוד מאוד בעייתי. בסופו של דבר אני חושב שאין זה מתפקידו של המחוקק לאכוף נימוסים והליכות ולהגן על רגשות, לא של דתיים (ראה תגובתי להלן) ולא של ניצולי שואה. הנה מתברר כי המוחים כנגד דברי עובדיה יוסף נמצאים פוגעים ברגשות חסידיו של הרב, ואנה אנו באים. באשר להגנה על הדמוקרטיה (או הגנה מפני הסתות שונות), אולי יש לכך הצדקה במקרים מסוימים - אבל הייתי שמח לו לפחות היתה תועלת מעשית במגבלות על חופש הדיבור - לרוב אני מפקפק בתועלת כזו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מר ניר היקר, זוהי בדיוק הנקודה. מהם גבולות חופש הדיבור וההתבטאות? האם יש להגן על רגשות הציבור באופן המעוגן בחוק? האם יש כלל ערך ל'רגשות הציבור'? האם לשיטתך יש לקבע בחוק סאנקציות למקרים מסויימים ועל כן - להעניש מכחישי ו'מסבירי' שואה למיניהם, ואם כן, מדוע? - להעניש מפיצי פורנוגראפיה אלימה במיוחד, ואם כן, מדוע? - להעניש על פגיעה מכוונת ברגשות דתיים, ואם כן, מדוע? מהם גבולותיה של הדמוקרטיה המתגוננת? האם הגזענות והפורנוגראפיה הינן ה'מחיר' אותו צריכה ורשאית לשלם כל דמוקרטיה? וכלל מר ניר - כיצד מגדיר הינך 'הסתה'? מהי לעניות דעתך 'טובת הציבור', והאם קיים לו כלל לשיטתך 'שלום הציבור'? שאלות על גבי שאלות... בברכה א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאחרונה, בעקבות ההתפתחויות בגבול לבנון, בא צוות מומחים מטעם האו"ם לסימון גבולות. השתעשעתי קלות במחשבה על קיומו של מקצוע כזה, "מסמן גבולות". אני, לצערי, לא הוכשרתי ברזי המקצוע. אתה שואל אותי מה צריכים להיות גבולות חופש הביטוי, ואני אשיב שאינני יודע. בכך שאיני מחוקק ולא שופט אני פטור מכך. ועדיין אני עומד על זכותי לומר על משהו שהוא בוודאי מעבר לגבול. אין לי משנה סדורה האם וכיצד יש להגביל את חופש הדיבור כנגד קריאות לעבירות חמורות, או לערעור על המשטר. אולי אין מקום להגביל בכלל, כי באותם המקרים בהם זה מוצדק, אין זה מועיל. אבל, ובכך אני יותר בטוח, איני רואה מקום להגביל כדי להגן על רגשות הציבור. שאלה יפה, "האם יש ערך לרגשות הציבור"? עלי להודות שכן, כנראה, מעצם היות הרגשות מרכיב באושרו או בצערו של אדם. ההשלכה של זה היא שלא אראה בעין יפה אם מישהו יפגע ברשות מישהו אחר, בוודאי ברגשות ציבור שלם, אם אין לו סיבה טובה. לרוב יש להניח שתהיה לו סיבה טובה, לעתים זו - שהגבלתו תפגע ברגשותיו-הוא. כן, מן הסתם היתה לעובדיה יוסף סיבה טובה לפגוע ברגשות ניצולי השואה (בין אם ידע שיפגע בהם ובין אם לאו) - לומר את האמת, לשיטתו, ואולי גם הם יכירו באמת, ואולי ייטב להם אז, ואם לא להם אז לכלל העם בטווח הרחוק. הבה נזכור שהתפתחויות אינטלקטואליות ומדעיות שאנו רואים בהן כיום ברכה התחילו, בין השאר, בפגיעה ברגשות (הדתיים). (השוויתי כרגע את עובדיה יוסף לגלילאו. אם זה פוגע ברגשות של מישהו - סליחה.(-:) רגשות הם דבר שכה קשה לכמת, להוכיח ו...לסמן גבולות, שאני חושב שמוטב למחוקק להדיר סעיפיו מהם. יש לזכור כי לרוב הפגיעה שבפגיעה-ברגשות אינה אנושה, וניתן כנראה לספוג אותה. באשר לפורנוגרפיה, מכל מקום, אני חושב שיש נימוקים להגבלתה מעבר לפגיעה ברגשות (של דתיים, של נשים, של כל אדם "טוב"). למשל, פגיעה בהתפתחותם הנפשית התקינה של בני נוער. או פגיעה ביחסם של גברים אל נשים, על התוצאות הפיזיות שיכולות להיות לכך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר ניר היקר, אינך יכול לאכול את העוגה ולהשאירה שלימה. מנימת תגובתך מבצבצת לה התחסדות והתממות אשר אינן יאות לכתב בקאליבר שלך. אינך יכול להמליץ ולדבר בזכותו ובשבחו של חופש הדיבור וההתבטאות, וכשמגיע הדבר לשאלות קונקרטיות להתחמק במעין 'אינני יודע', 'אינני שופט ומחוקק' וכ'. אינך יכול לתת תשובה שכזו ועם זאת להמליץ באופן רוחני-איזוטרי לחירותם הכללית של חופש הדיבור וההתבטאות. אף הנימוק שבחרת להביא בתחום הפורנוגראפיה הינו נימוק מוראליסטי מטיבעו; מדוע מזיקה הפורנוגאפיה להתפתחותם הנפשית ה'תקינה' (מה זה?) של ילדים בעוד שביטואיי איבה ושינאה אחרים נפטרים על ידך כהיבטים פילוסופיים של בעיית פרספקטיבה אשר לה הינך מחלק ציונים בסיגנון 'יפה' או 'לא יפה'. בידידות א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(קאליבר? אני? אימא'לה. אבל תודה, בכל אופן) הבה ניזכר במהלך הדיון. אני טענתי שגרמניה צריכה לצאת למלחמה נגד ישראל בגלל הכיעור המופגן בקריית הממשלה החדשה בחיפה. אתה השבת שטעם רע בארכיטקטורה אינו סיבה טובה למלחמה, ונתת לכך טעמים טובים. אני שאלתי אותך אילו סיבות הן כן מספיקות לצאת למלחמה? האם רק כאשר ישראל תתקיף את גרמניה? האם נסיון של ישראל להשמיד את המיעוט הצ'רקסי? אתה ענית שאלו הן שאלות קשות, ואינך יכול או אינך רוצה לענות עליהן. אז אמרתי שאם כך, אינך יכול לשלול מלחמה על ארכיטקטורה. אה לא, סליחה, הדיון היה אחר: אתה תיארת חוק בגרמניה, המגביל את חופש הדיבור כדי לא לפגוע ברגשות. אני טענתי שפגיעה ברגשות אינה סיבה מספיקה להגביל את חופש הדיבור, והעליתי נימוקים. אתה שאלת מתי כן אפשר להגביל את חופש הדיבור. אני אמרתי שאיני יודע לסמן את הגבול, וכעת אתה טוען שאם כך איני זכאי לדבר כלל בזכות חופש הדיבור. למה? יש משהו אחר שאתה יכול לטעון כנגדי: הנחתי שחופש הדיבור הוא ערך חשוב (שאני מוכן לסבול בשבילו פגיעה ברגשות), ולא נימקתי מדוע. הרשיתי לעצמי לא לנמק זאת, כי איש לא הציב על כך סימן שאלה (לפחות אתה לא). אם כן תדרוש ממני זאת, אני לא בטוח שיהיה לי קל, ואם לא אצליח - זאת כבר תהיה נקודת תורפה בטיעון שלי. באשר לפורנוגרפיה, שוב אזכיר את מהלך הדיון (והפעם, בלי התחכמויות): לאחר שטענתי לעליונות חופש הדיבור על רגשות הציבור, אתה שאלת האם אני תומך במגבלות על פורנוגרפיה. אילו הנימוק היחיד נגד פורנוגרפיה היה פגיעה ברגשות, היה עלי לתמוך בחופש פורנוגרפי. אני טענתי שזה לא המצב - יש נימוקים אחרים. למשל, שפורנוגרפיה מזיקה לבני נוער (והיה שם עוד נימוק, לא משנה). מכאן, שעומדת לי הזכות לא לקבוע עמדה על פורנוגרפיה. ואכן, אני בוחר לנצל זכות זו ולא להביע עמדה בנושא. בפרט, לא אמרתי שאני *מסכים* עם נימוק הנוער, ואני עומד על זכותי לא להביע הסכמה או התנגדות לו. בידידות אף לך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פורנוגרפיה יסודה במעשי פשיעה והפצתה משמשת זרז למעשי פשיעה. בצד העשייה - ניתן למצוא אסמכתאות לכך, ששחקניות פורנו עובדות בתנאים של ניצול, כפייה ואלימות, לרבות מעשי אונס. בצד ההפצה - ניתן למצוא אסמכתאות לכך, שצפייה בסרטי פורנו מעוררת את הצופים למעשי אלימות, כפייה ואונס, במשפחה ומחוצה לה. משום כך, אין לפורנוגרפיה דבר עם חופש הביטוי או חופש העיסוק, אלא עם מעשים שביסודם עבירה ושיש לאוסרם בדיוק כפי שאוסרים ביטויי הסתה גזעניים וכפי שאוסרים עיסוק בגניבה ושוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בצד העשייה: כולן? לא יודע. לא נראה לי. תלוי באיזה סוג של סרטים, אני מניח. בצד ההפצה - פורנוגרפיה היא דבר כל כך נפוץ, שלטעון שהיא מביאה לאלימות ואונס זה בערך כמו להגיד שחלב מביא לאלימות. כמעט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה מחשבה שנחשפתי לה לאחרונה. נימוסין הם מראית העין או הכנת הקרקע למוסר. התנהגות נימוסית מופיע כאילו היא ערכית וטובה ומכילה בתוכה באופן מובלע את הצפיה לערכי מוסר ''ממשיים'' וברורים יותר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |