בתשובה לאדם קלין, 16/07/02 22:51
 |
|
 |
||
|
||||
 |
יכול להיות שהמילה "נהנתניים" אינה במקום. אבל הקיבוצים והקיבוצניקים הם בהחלט פרזיטים על גבה של המדינה. הקיבוצים עברו הליך של פשיטת רגל. כמובן שיש להוציא מהכלל קיבוצים מבוססים, אבל עקב הערבות ההדדית הארגונית והמוסרית שלהם, גם הקיבוצים המבוססים היו בפשיטת רגל. בהליך של פשיטת רגל, פושט הרגל מאבד את נכסיו. הקיבוצים לא איבדו את נכסיהם, אלא נכנסו להליך של הסדר, במסגרתו המדינה נתנה להם כספים, והם מצידם הסכימו לקבלם. הם לא ויתרו, וגם לא נתבקשו לוותר על שום נכס. שאלו אותם כמה הם יכולים לשלם, הגיעו להסכמה, וזה הההסדר. אדמות הם לא מכרו. ראה לעומת זאת מגזר נוסף שפשט רגל - המושבים. חברי המושבים נכנסו גם הם להסדר. אבל להבדיל מהקיבוצים, למושבים היה כוח חלש יותר, ומושבניקים רבים נאלצו לוותר על אדמות לטובת האגודות. המושב עצמו לא איבד את האדמות, כי האגודה היא החוכרת, אבל חוכר המשנה - החקלאי - בהרבה מקרים איבד את זכויותיו. ראה עוד מגזר שעבר פשיטת רגל - הבנקים. בעלי הבנקים איבדו אותם לטובת המדינה. נכון שהמדינה שילמה כסף, הרבה יותר ממה שהפסידו בעלי הבנקים, אבל בכל זאת בעלי הבנקים איבדו את בעלותם, והמדינה מכרה חלק מהבנקים, ולחלק מהם היא מחפשת קונה עד היום. הקיבוצים שעברו פשיטת רגל לא איבדו שום נכס. נכון שיש להם זכויות, נכון שהם היו חלוצים, נכון שהם היו בפריפריה והמרכז התקרב אליהם ולא להפך, וכך עלה ערך הקרקעות שלהם, אבל כל זה לא מצדיק את העובדה שהם לא איבדו שום רכוש בהליך פשיטת הרגל שלהם, מחלו להם על רוב החובות, ואיפשרו להם להמשיך ולמכור את האדמות שקיבלו מהמדינה למשמרת. אתה מעיד על עצמך כקיבוצניק, וזה בסדר, אני לא בא אליך בטרוניות, אבל אם היית מתרומם מעט מעבר לפאתוס ולדמגוגיה היית מגלה שלא רק להוריך אין כלום - גם להורים של עוד כמה מיליוני אזרחים במדינה הזו אין כלום. מה אתה חושב, שלהורי יש משהו?! קיצבת זיקנה, זה כל מה שיש להם. עבדתי בלילות כדי לממן לימודים באוניברסיטה. אחוז האנשים שיש להם ביטוח חיים ופנסיה הוא נמוך, וגם אם יש להם פנסיה היא מגוחכת. הוריך אינם עניים. עניים אלו אנשים שאין להם כסף לקנות אוכל ותרופות. להוריך יש כל מה שהם צריכים כדי להתקיים, וחשוב מכל - יש להם בטחון כלכלי מוחלט, והם יודעים שלעולם לא תהיה להם בעיה להתקיים. אז אין להם אוטו שרשום על שמם, אבל אם יירשמו אצל הסדרן יקבלו אוטו מתי שהם צריכים. אני משלם על האוטו שלי דלק, ביטוח, תיקונים. הם לא משלמים מתקציבם האישי אלא הקולקטיבי. גם בלי ביטוח חיים, ביטוח רפואי וביטוח סיעודי הם יקבלו בקיבוץ כל מה שיצטרכו. נכון שהקיבוץ מממן את זה, וזה עולה כסף. אבל להם יש מי שיממן. מי יממן את הטיפול הסיעודי של מסעודה משדרות? אף אחד, היא תהיה זרוקה במסדרון, כמו הזקנה מתשדיר הבחירות של ברק. הנה, גם אני יודע להיות דמגוג. ;-) אף אחד לא אוהב לאבד רכוש. אף אחד לא מתנדב לתת מה שלא דורשים ממנו. ומהקיבוצים לא דרשו להחזיר אדמות למדינה. טוב שיש את הקשת הדמוקרטית המזרחית שנלחמת על שוויון בחלוקת המשאבים של המדינה. אני לא בטוח שהם יצליחו, אבל הם היחידים שמנסים, וזה לזכותם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כמה הערות: בקיבוצים לא היה מעולם "חוכר משנה", הרכוש היה משותף ולכן אין הרבה הבדל למול האגודות החקלאיות של המושבים. מנגנון הערבות ההדדית קרס סופית אולי מתישהו בתחילת שנות התשעים והיום לדעתי כל קבוץ נתון לגורלו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |