 |
|
 |
||
|
||||
 |
איזו כתבה מרגיזה ונוטפת שנאה. נתחיל בהבהרה: אני בן קיבוץ, ככה שברור שיש לי מטען רגשי כאן. לעומת זאת, ברור לי למדי שגם מר רוסטוקר לא כתב את הכתבה מתוך מניעים לוגיים, אז זה בסדר. ראשית, למה אתה נטפל לקיבוצים? מה, מושבים וכפרים יותר טובים? אה, הקרקע. אז שתדע, היא לא הופשרה. הנושא נמצא בהכרעה מתמדת בממשלה / בכנסת / במשרדים השונים כבר מעל לעשור. הציפייה הארוכה לפיס העתידי (דהינו, לחלוקת הקרקעות לחברים, כשאלו יעברו לקיבוץ ויפסיקו להיות שטחי חקלאות) היא אחד הגורמים המרכזיים להתמוטטות החברתית של הקיבוצים בעשור האחרון (למרות שגם ניתן לטעון שהיא אחת הסיבות המונעות עזיבה). כשהיית קטן, ההורים שלך פתחו לך קופת גמל או תוכנית חסכון? שלי לא: לא היה להם גרוש. נכון, הקיבוץ מימן לי את התואר הראשון, ונכון, תמיד יש אוכל (גרוע) בחדר האוכל. והצילו, יש אפילו בריכה (איזה מושחתים!). אבל דבר אחד לא השתנה: להורים שלי עדיין אין גרוש. אין להם אוטו. אין להם בית שהם יכולים למכור, או להציע לשכירות. אין להם תוכנית חסכון, כי אין להם חשבון בנק. אין להם פנסיה, כי בקיבוץ לא חשבו אז שיצטרכו. אין להם ביטוח חיים. אם אני באוברדרפט, ההורים לא מכסים. אין להם. איזה יופי שיש לי גב נהדר כזה. איזה פרזיט אני. איזה מסכן ההוא מהקטמונים (טריק מלוכלך עשית לנו: למה לא ההוא מרמת השרון?) שיוצא למילואים וסובל (רגע, חשבתי שהוא עושה יותר כסף במילואים מאשר בתור מובטל - הוא הרי מסכן, לא?) בניגוד לי, שאני צוחק וחושף שיניים חדות מאחורי גבו. גם לפני עשרים שנה, כאמור, להורים שלי לא היה להם כלום, אבל הכוח הכלכלי של קואופרטיב תמיד גדול משל בודדים, ולכן הם ידעו שידאגו להם כשהם יהיו זקנים, שלילדים שלהם יהיה חינוך, שהם יוכלו לקחת אוטו מהמאגר (אם מישהו אחר לא נוסע באותו הרגע), שטיפולי שיניים יהיו בחינם. אבל היום? היום הכל מתפורר. הם לא בוטחים בשכנים שלהם. הם לא הלכו לשיחת קיבוץ כבר 15 שנה. עוד מעט מגיעה ההפרטה, והופ, אפילו אידיאולוגיה לא נשארה להם. הכל נוזל להם מהידיים. הם בני חמישים, אין להם גרוש על התחת, ואם יסגרו להם את הקיבוץ הם יתקעו במצב מאוד לא נעים. אני לא אומר שזאת סיבה להחזיק את הקיבוצים במצב כלכלי נסבל בכוח, או שהמדינה צריכה לסבסד אותם (אלוהים אדירים, מים לחקלאות! לא פלא שיש משבר כלכלי!), או שההתנהגות הנפשעת של קריית ענבים היא נסלחת (דבילים יש בכל מקום), או שצריך להפשיר קרקעות חקלאיות לבנייה ולהעביר לקיבוצים. אני רק אומר שההצגה שלך של חברי קיבוץ - ושל הקיבוצים בכלל - כפרזיטים נהנתניים ואכזריים היא מיותרת, לא מדויקת ומרגיזה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הם לא תמיד יכולים, אוטומטית, לחזור לקיבוץ האם, נכון? אם הם עזבו למספר שנים, הקבלה שלהם בחזרה כבר לא מובנת מאליה. תקן אותי אם אני טועה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שזה תלוי בקיבוץ, אבל כמעט בכולם - רשמית, הקבלה לא אוטומטית, יש הצבעה. מעשית, אם המשפחה נמצאת עדיין בקיבוץ, קשה מאוד (מאוד) להגיד לא. בכמה מקרים כבר אמרו לא, והילד חזר לקיבוץ בכל זאת, על דעת המזכירות ונגד דעת חברי הקיבוץ - זה די מגעיל, אבל ככה זה. יכול להיות שבקיבוצים אחרים המצב הגיוני יותר, אבל ככה זה אצלנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למרות שככלל אני מרגיש סימפטיה למאמרו של רון, אני חייב להסכים עם אדם בעובדה אחת; חברי היקבוצים על פי רוב כבולים לקיבוץ כלכלית ואין ביכולתם לעזוב כי אין להם כלום ברשותם - לא רכב, לא חסכונות, לא דירה בבעלותם. אני מכיר אישית משפחה הגרה בקיבוץ יצרני בדרום אשר מוכר מגוון מוצרים. הם כבר מזמן לא ילדים, אבל בכל זאת חיים בדירה קטנטונת ולמרות שהם בעבר רצו לעזוב, אין להם אפשרות כי אין להם כלום פרטי למעשה. בעבר זה אולי היה כלוב של זהב אבל היום נשאר (במרבית המקרים) רק הכלוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלאנשים בקיבוץ אין כסף. עוזבי קיבוץ לוקחים איתם סכומים יפים מאוד כשהם סוגרים את הדלת. ככה שאם להורים שלך נמאס מהאוכל הגרוע בחדר האוכל, אפשר לקחת את הפיצויים ולקנות דירה בעיר. הלוא כן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, הפיצויים ברוב הקיבוצים קטנים בהרבה ממחיר דירה ברוב הערים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות שהמילה "נהנתניים" אינה במקום. אבל הקיבוצים והקיבוצניקים הם בהחלט פרזיטים על גבה של המדינה. הקיבוצים עברו הליך של פשיטת רגל. כמובן שיש להוציא מהכלל קיבוצים מבוססים, אבל עקב הערבות ההדדית הארגונית והמוסרית שלהם, גם הקיבוצים המבוססים היו בפשיטת רגל. בהליך של פשיטת רגל, פושט הרגל מאבד את נכסיו. הקיבוצים לא איבדו את נכסיהם, אלא נכנסו להליך של הסדר, במסגרתו המדינה נתנה להם כספים, והם מצידם הסכימו לקבלם. הם לא ויתרו, וגם לא נתבקשו לוותר על שום נכס. שאלו אותם כמה הם יכולים לשלם, הגיעו להסכמה, וזה הההסדר. אדמות הם לא מכרו. ראה לעומת זאת מגזר נוסף שפשט רגל - המושבים. חברי המושבים נכנסו גם הם להסדר. אבל להבדיל מהקיבוצים, למושבים היה כוח חלש יותר, ומושבניקים רבים נאלצו לוותר על אדמות לטובת האגודות. המושב עצמו לא איבד את האדמות, כי האגודה היא החוכרת, אבל חוכר המשנה - החקלאי - בהרבה מקרים איבד את זכויותיו. ראה עוד מגזר שעבר פשיטת רגל - הבנקים. בעלי הבנקים איבדו אותם לטובת המדינה. נכון שהמדינה שילמה כסף, הרבה יותר ממה שהפסידו בעלי הבנקים, אבל בכל זאת בעלי הבנקים איבדו את בעלותם, והמדינה מכרה חלק מהבנקים, ולחלק מהם היא מחפשת קונה עד היום. הקיבוצים שעברו פשיטת רגל לא איבדו שום נכס. נכון שיש להם זכויות, נכון שהם היו חלוצים, נכון שהם היו בפריפריה והמרכז התקרב אליהם ולא להפך, וכך עלה ערך הקרקעות שלהם, אבל כל זה לא מצדיק את העובדה שהם לא איבדו שום רכוש בהליך פשיטת הרגל שלהם, מחלו להם על רוב החובות, ואיפשרו להם להמשיך ולמכור את האדמות שקיבלו מהמדינה למשמרת. אתה מעיד על עצמך כקיבוצניק, וזה בסדר, אני לא בא אליך בטרוניות, אבל אם היית מתרומם מעט מעבר לפאתוס ולדמגוגיה היית מגלה שלא רק להוריך אין כלום - גם להורים של עוד כמה מיליוני אזרחים במדינה הזו אין כלום. מה אתה חושב, שלהורי יש משהו?! קיצבת זיקנה, זה כל מה שיש להם. עבדתי בלילות כדי לממן לימודים באוניברסיטה. אחוז האנשים שיש להם ביטוח חיים ופנסיה הוא נמוך, וגם אם יש להם פנסיה היא מגוחכת. הוריך אינם עניים. עניים אלו אנשים שאין להם כסף לקנות אוכל ותרופות. להוריך יש כל מה שהם צריכים כדי להתקיים, וחשוב מכל - יש להם בטחון כלכלי מוחלט, והם יודעים שלעולם לא תהיה להם בעיה להתקיים. אז אין להם אוטו שרשום על שמם, אבל אם יירשמו אצל הסדרן יקבלו אוטו מתי שהם צריכים. אני משלם על האוטו שלי דלק, ביטוח, תיקונים. הם לא משלמים מתקציבם האישי אלא הקולקטיבי. גם בלי ביטוח חיים, ביטוח רפואי וביטוח סיעודי הם יקבלו בקיבוץ כל מה שיצטרכו. נכון שהקיבוץ מממן את זה, וזה עולה כסף. אבל להם יש מי שיממן. מי יממן את הטיפול הסיעודי של מסעודה משדרות? אף אחד, היא תהיה זרוקה במסדרון, כמו הזקנה מתשדיר הבחירות של ברק. הנה, גם אני יודע להיות דמגוג. ;-) אף אחד לא אוהב לאבד רכוש. אף אחד לא מתנדב לתת מה שלא דורשים ממנו. ומהקיבוצים לא דרשו להחזיר אדמות למדינה. טוב שיש את הקשת הדמוקרטית המזרחית שנלחמת על שוויון בחלוקת המשאבים של המדינה. אני לא בטוח שהם יצליחו, אבל הם היחידים שמנסים, וזה לזכותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה הערות: בקיבוצים לא היה מעולם "חוכר משנה", הרכוש היה משותף ולכן אין הרבה הבדל למול האגודות החקלאיות של המושבים. מנגנון הערבות ההדדית קרס סופית אולי מתישהו בתחילת שנות התשעים והיום לדעתי כל קבוץ נתון לגורלו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |