 |
|
 |
||
|
||||
 |
מאמר משכיל, קולח ומעורר מחשבה - ומסקנה תמוהה בו. הכותב כותב כי הגישה של יוחנן בן זכאי, ובעקבותיו התלמוד, ובעקבותיו היהדות הרבנית לדורותיה, הסבה נזק רב לעם היהודי. מה היו האפשרויות לפני היהודים לאחר החורבן? אפשרות אחת היתה להמשיך לטפח שאיפות לעצמאות מדינית, לפעול לשם כך אם מזדמנת ההזדמנות, ולהתרסק כנגד אימפריות. אפשרות אחרת היתה להכיר ברוח הזמן ולהתמזג במרחב התרבותי הרומאי. אני מנחש לאן נוטה לבבך. לבבי, בכל אופן, נוטה לשם - האפשרות השניה. בהתאם למצוותו של ג' ס' מיל - מירב האושר למירב האנשים. היתה בכך תועלת רבה לאנשים הנוגעים בדבר. "העם היהודי", לעומת זאת, לא בהכרח היה נשכר מכך. סביר מאוד שהוא היה מפסיק להתקיים כעבור זמן קצר. אפשר להזכיר, במאמר מוסגר, שכעבור תקופה קצרה הפך המרחב התרבותי הרומאי למרחב התרבותי הנוצרי, שאותו גם אני ואתה פחות מחבבים. אבל זה סיפור אחר. לבן זכאי, למרבה הצער, נראתה התרבות הרומית לא ראויה. אבל האפשרות הראשונה, הוא ראה זה עתה לאן היא מובילה. יש דרך שלישית, הוא אמר. היה זה רעיון מדהים, שאינני יודע אם הוא נוסה בהיסטוריה קודם לכן (או לאחר מכן). ננסה לשמור על זהות תרבותית מובחנת, מבלי לצקת בה כל תוכן מדיני. יש כאן הכרה בחולשה (מדינית, צבאית), וזה יפה, אבל קשה למכור את זה לציבור (מה לעשות, הטבע האנושי - אנשים עד היום משתוקקים למדליות אולימפיות של בני עמם). מה עושים? עוטפים את זה במעטפות אידאולוגיות (תאולוגיות, במקרה דנן) - קידוש ההלכה, דחיית העצמאות המדינית לימות המשיח (תוך איסורים חריפים על דחיקת הקץ!), וטיפוח התבדלות מעמים אחרים. סתם התבדלות זה לא מספיק, צריך גם התנשאות (אולי כפיצוי לאגו על החוזק המדיני/צבאי, שוויתרנו עליו). התלמוד, אם כן, בדיוק בגלל מאפייניו שעליהם אתה עומד, הוא ביטוי מבריק לתפיסה זו. הוא *חייב* להיות א-היסטורי - התעסקות בענייני מלחמות, מלכים ומרידות היא בדיוק מה שאסור לנו להכניס לראשי האנשים. ובכן, קיבלנו דת לא כל כך נחמדה. גם לבניה היא לא הביאה אושר רב. אבל מבחינת *העם* היהודי, זו היתה הצלחה מסחררת. אלפיים שנה, אחי! מבחינה תודעתית, היהדות הוציאה עצמה מההיסטוריה. בפועל (וכנראה דווקא משום כך!), היא נשארה בהיסטוריה הרבה, הרבה זמן. כשחושבים על זה כך, יכול להיות שיוחנן בן זכאי הוא אחד האישים הגאונים ביותר בהיסטוריה האנושית. רק כמה דורות אחר כך הצליחה הגישה הזו, בעור שיניה, לשרוד עוד נסיון של "היהדות המדינית" להרים ראש - מרד בר כוכבא. מאז אתגרה אותה רק השבתאות - עד סוף המאה ה-19. הציונות היא אולי האיום הגדול ביותר על "היהדות הרוחנית" בתולדותיה. מהזווית של הציונות החילונית, מה לנו ולהבחנות גיאו-פוליטיות מימי אספסיאנוס. מרתק, עם זאת, לבחון לאור כל זה לפחות את המחלוקת של ימינו בין היהדות החרדית לציונות הדתית - שהרי גם זו האחרונה מחוייבת לתלמוד. דוגמה לדילמות העולות מכך אפשר למצוא במאמר השכן של ש. פוגל. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ויחד עם המאמר הקולח, נותן שני צדדים של אותו מטבע. שונים אבל דומים... הנאה צרופה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שבן-זכאי וחבריו חשבו ופעלו מתוך איזשהו אידיאל של "עם יהודי". סביר הרבה יותר שהם דאגו לאינטרסים של מעמדם - השנאה שמפגין התלמוד כלפי "עמי הארצות" מחליאה. דוגמא אחת מני רבות - "מותר לנחור עם הארץ בשבת". לא לשחוט, לנחור - שחיטה טעונה ברכה... מליוני יהודים סבלו בשל יהדותם במשך השנים. ששה מליונים ויותר מהם נרצחו בגללה. חלק גדול מהנרצחים, שבפניהם עמדה ברירה, לא בחרו במוות מתוך מחשבות על "קיום העם היהודי" - הם הלכו אל המוות מתוך חשיבה שזה צו האל. אם הרבנים היו אומרים משהו בנוסח, "שמעו, חבר'ה, שמירת מצוות היא חשובה כי היא מאפשרת לנו יחוד כעם" - סביר להניח שחלק גדול היה מתבולל בו במקום. וזו, אגב, הייתה תוצאה חיובית. היא הייתה מונעת הרבה מאד סבל מהרבה מאד אנשים. קיומו של הקיבוץ היהודי כגוף נפרד לא שווה, לפחות לא לטעמי, את הקורבנות שהוקרבו. אולי זה בגלל שאני אינדיווידואליסט, וחושב על האדם הקטן מהעיירה המזרח אירופית, שצריך לבחור בין דתו לבין רווחת ילדיו - ובוחר בדתו. במה הועיל לו קיום הקיבוץ היהודי? בכלום. רק צרות הביא לו הדבר. רוב היהודים, כבר בתקופת בן זכאי, היו יהודים בדתם בלבד. היהודים שישבו ביהודה ובגליל היו מיעוט בקרב האוכלוסיה היהודית. מיעוט גדול, מיעוט נחשב, אבל מיעוט. לשאר היהודים ממילא לא היו כל שאיפות מדיניות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באשר לפיסקה הראשונה של תגובתך - אולי הפלגתי לצורך הדרמטיות בהערכתי לחזון של ריב"ז. אבל לא הייתי רוצה לשחק כאן את הפסיכולוג שלו. בפיסקה המרכזית, אם נשווה לתגובתי הקודמת, עושה רושם שאנחנו מסכימים עד הפסיק האחרון. בפיסקה האחרונה שלך עושה רושם שנפל שיבוש (היהודים היו מיעוט באוכלוסיה היהודית...), וזו דווקא נראית נקודה מסקרנת - התוכל להבהיר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רציתי להאיר רק נקודה אחת היסטורית בשואה לא נהרגו בגלל דת אלא בגלל גזע. וגם אלה אשר לא קימו את מצות הדת, ואפילו אשר עברו לדת הנוצרית נהרגו. כך להאשים את הממסד הדתי בזה הוא טעות. אגב בקשר למאמר והשקפותיו גם לגבי השואה דעת היהדות החרדית וביחוד האשכנזית, די דומה לצורה בה מבוטאת בתלמוד לגבי החורבן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניינת הגישה, שלך ושל יוסי, של "אין שום דבר רע בהתמזגות באימפריה הרומית". תוך התעלמות מהצד של אובדן "הזהות היהודית", שהוא הצד הקשה לרוב האנשים בגישה זו, אני רוצה להתייחס דווקא לצד השני - ההפיכה לחלק מהרומים. האימפריה הרומית נתפסת עדיין בעיני רבים, משום מה, כדבר חיובי ביסודו. ואין כך הדבר. מנקודת ראותם של אנשי המדעים המדוייקים (כמו גם של הפילוסופים, אני מניח), האימפריה הרומית היתה אסון - בעיקר בהשוואה לאימפריה היוונית, הקטנה יותר, שקדמה לה ורוסקה על ידה. הסיבות לכך רבות ומגוונות. את המעוניינים ניתן להפנות, בין השאר, לספר "ההיסטוריה של פאיי" מאת פטר בקמאן (A_History_of_Pi, לא תורגם לעברית למיטב ידיעתי), ספרון משובח המציג את ההסטוריה האנושית מנקודת המבט של מתמטיקאי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, הרומים לא הבריקו במדעים, אבל היות שגם היהודים לא ממש (באותה תקופה), היה עדיף כבר להתמזג ולפחות להרוויח תרבותית. הטיעון שלי בדבר העדיפות שבהתמזגות היה מצד האושר הרב יותר לאנשים, ושאלה מעניינת בפני עצמה היא, האם יכולת גבוהה במדעים מביאה ליותר אושר - כלומר, האם היו היוונים מאושרים יותר מהרומאים. למען האמת, שאלה לא קלה היא גם האם חרות גדולה יותר בהגשמת המאוויים מביאה ליותר אושר (ומכאן, האמנם אזרחי רומא נטו להיות מאושרים יותר מהיהודים לדורותיהם). אבל זה יצטרך לחכות לפעם אחרת, אם לא לדורות הבאים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבתי לפני מספר דקות תגובה למאמר הראשי ובה זעקתי: "אל תאמינו לדברי "פרשנות" של התלמוד!" "חבל..." וכאן אני מבקש להוסיף שרוב הדמויות של התלמוד הן דמויות ספרותיות בלבד - וגם ריב"ז זאת דמות סיפרותית, וגם היישוב בשם "יבנה" זאת לא יותר ממשל (לא היה קיים ישוב בשם כזה עליה האדמות לפני עידן הציונות). ההלכות (למשל, לגבי ההיבדלות) הן פרי של הפרשנים ושל הדורות שמאחרי ריב"ז - ולא זה מקרה שאין (אין!) בתלמוד שום הלכה שנאמרה מפיו של ריב"ז. (ואם כבר: הביטוי המוזר "מביא דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם" מטרתה לא יותר מלהדגיש את העובדה נשכחת: דמותו של רבי עקיבא אף פעם לא מביא את המקור לדבריה שלה של הדמות הסיפרותית בשם רבי עקיבא - וזה עוד יותר חשוב כאשר שמים את הלב לכך שריב"ז היא דמות האחרונה שקשורה בשרשרת מסירה, שמצוירת במסכת אבות של משנה - אבל המשמעות הזאת של הנתק בין התורה של משה לבין החכמים שכביכול כתבו את התלמוד - המשמעות של הנתק הזה בין שתי התורות האלה אין אפשרות להעתיק לכאן מסֵפֶר מקור (ספר "Bar Kamtza. 2007"). לא רק המשל על קמצא ובר קמצא הוא משל ולא סיפור היסטורי, אלא גם שמות של הדמויות הסיפרותיות של התלמוד הן בעצמן משלים... ודמותו של רבן יוחנן בן זכאי ממש לא יוצאת מהכלל הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא היה קיים ישוב בשם יבנה לפני עידן הציונות? התנ"ך חושב אחרת "וַיֵּצֵא וַיִּלָּחֶם בַּפְּלִשְׁתִּים וַיִּפְרֹץ אֶת חוֹמַת גַּת וְאֵת חוֹמַת יַבְנֵה וְאֵת חוֹמַת אַשְׁדּוֹד וַיִּבְנֶה עָרִים בְּאַשְׁדּוֹד וּבַפְּלִשְׁתִּים" (דברי הימים ב', כ"ו, ו') | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, השאלה היא מתי התחיל עידן הציונות... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי השקפת הציונות עצמה או לפי האמת ההיסטורית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה לשוטה הכפר הגלובלי על תזכורת לגבי המקרה היחיד בתנ"ך של כביכול ישוב שכביכול היה קיים בשם יבנה. אין לי שום אפשרות לפרוס כאן את ההרגשות שלי לגבי ההבדלים בין ספרי תוכחה של התנ"ך לבין הספרים מסוג אחר ולבסס על ההבדלים הללו את היחס שונה לדברים שבשני הסוגים של החומרים. לכן שוב מודה לך על המקרבה הזה - הבודד ויחיד - של ההזכור של ,השם" הזה בספר האחרון של התנ"ך. תודה רבה לך! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי כבודו הוא הוא האדם שמסוגל להסביר בשפה ברורה וצחה את מה שאני בוודאות לא אצליח להביע בעברית תקנית ומובנת? אולי כבודו ירצה לנסות להכיר נושא קצר אחד (דוגמא אחת כלשהי) ויסכים להשקיע זמן לא רב בשביל להביע את הדברים בעברית? העובדות שאני לא יותר ממגמגם עליהם הם באמת מאוד (מאוד!!!) חשובים - והמשך של אי-הכירות עמם יגביר את הבעיות שלנו כי הן התוצאה של אי-הכירות עם העובדות האלה. אשמח לדעת שכבודו מוכן לשקול את העניין. בכבוד רב מאוד – איליה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, הצעות כאלה מוטב לשלוח למייל הפרטי שלי (הכתובת מופיעה כשאתה מעביר את העכבר על שמי). שנית, העניין שלי בנושאי דת מועט ביותר כך שתצטרך למצוא מישהו אחר (ברור לך, אני מקווה, שגוגל הוא זה שידע על יבנה בתנ''ך, לא אני). הרי לא מדובר כאן באמת ב''נושא קצר אחד'' אלא בעולם שלם שבלי להכיר אותו ודאי שלא ארצה ''להביע את הדברים בעברית'' שמא אני מתנגד להם בחריפות. אולי מישהו אחר ירצה להרים את הכפפה שזרקת (מה שקצת סותר את הפתיח, אבל עקביות אף פעם לא היתה הצד החזק שלי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אתה וצורמלו-פרנקל, אי אפשר לסמוך עליכם). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ארנסט צרמלו [ויקיפדיה] סורמלו [ויקיפדיה] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכן הוספתי את פרנקל, שלא תתבלבל חס וחלילה ;-) | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |