בתשובה לענת מרון, 11/08/00 23:07
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא תקראי, אז לא תקראי, רק אומר שני דברים - א. דבריך לא היו בתגובה אל ''דברי'', כי אם בתגובה למאמר של מר גלבץ ואישתו, שניהם אנשים אמיתיים ועצמאיים עד מאוד. כמו כן, המאמר לא נכתב לבקשתי, אלא הוצע לי מיוזמתו של שמעון. ב. להגיד ש''רק גדולתה'' של שירלי מנעה ממנה למחוק את ההודעה ההיא זה זלזול יותר גדול בשירלי משהייתי מעז להעלות על בדל שפתי. אילו הייתי חושד בה שהיא עשויה לעשות דבר עלוב עד כדי כך, באמת לא הייתי טורח להעביר ביקורת, כי היה מדובר במקרה אבוד. אבל זה כנראה ההבדל בסטנדרטים ביני לבינך. לא נורא. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ללא קשר למלחמה המטופשת שכביכל מתנהלת בין שני האתרים.. רציתי לאמר משהו לעדת הגברים החביבים והליברלים כאן. אני אישה צעירה, אוהבת לקנות בגדים, אוהבת להתאפר, ואוהבת ונהנית לעסוק במראה שלי. נוסף לכך, אני גם יכולה להנות ממוסיקה קלאסית וקריאת ספר פילוסופי. אין לי שום הכרה קודמת עם האתר שלכם, ופעם ריאשונה הגעתי לפה, סתם מהמלצה של ידיד. וובכן, הליברליות היפה של רבים מכאן, אכן נוגעת ללב. אבל, איך אומר זאת, כאשר כל הזמן חוזרים ומברברים על העליבות התרבותית של האישה במהלך ההיסטוריה..מה שלא נעשה באתר בננות, למשל, אני מרגישה ,עד כמה שזה ישמע נורא, מין עקצוץ של עליבות. האם אני לא בסדר? איך זה שהמין שלי, נכבש, פסיבי? למה אין נשיאה אישה? או אפילו ראש ממשלה? אני מרגישה כאילו צריך להגיש לכם את החשבון על מחדלים אילו. המשיכה, אולי באמת כדאי להסביר את זה, שיש לבנות רבות עם ראש על הכתפייים לאתרים כמו בננות, ואפילו לפעמים לעיתון לאשה,היא הרגשה של קבלה, של חלק מהשלם, של האזרח הפוטנציאלי. עד כמה שתהיה נחמדים וליברלים, עדיין יש פה מין התרגשות מכך ש"אישה", כותבת..ומגיבה. כלומר, כמובן כולם מתיחסים מאוד יפה, אבל בכל זאת, אני לא יכולה להגיד שאני מרגישה פה בת בית. בבננות, על אף העליבות שאתם מרגישים כלפיו, אני מרגישה נחמד, צוחקת נהנית, לא צריכה להרגיש רע או טוב, או סתם משהו מיוחד, על העובדה שאני אישה. אני הקהל הפוטנציאלי, אני ה"רוב", אני הכביכל..מין השלט, מי שנחשב כנורמלי להמצא שם. לנשים, ברוב המוסדות הנחשבים, אין הרגשה כזו, ללא קשר ללברליות הגברית. וזה אולי אחד הדברים שגם דוחפים נשים ממקומות כאלו אל זרועות מגזיני לאישה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סתם לשם העניין - את יכולה להצביע על פקטור ממשי כלשהוא הגורם לך להרגיש כאן "לא בבית" ובאתר בננות "בבית", ואשר הנו מהותי למינך דווקא? מה גורם לך להרגיש "לא נורמאלית" באייל? פרט לכך - לאחר כל ההילולה המטופשת ההיא, הלכתי וקראתי כמה מהמאמרים ב-"בננות" (אותו לא הכרתי קודם), ואף את תגובות הקוראים/קוראות. שמעי - אולי אין צדק בעולם, ויש אפליה, והנשים מדוכאות, ואני לא יודע מה עוד - אולי כל זה נכון, אבל אף אדם בר דעת לא יכול להתעלם מכך שהמאמרים ב-"בננות", ללא קשר לנושאים בהם הם עוסקים, כתובים בצורה רדודה ושטחית ביותר, מלאים בשגיאות כתיב ותחביר, ובמקרים רבים נראים כאילו תכליתם האחת היא להאדיר את שם הכותבת/כותב. אחוז נכבד מהתגובות (שוב, במספר המאמרים שקראתי - חמישה או ששה) הן בסגנון "שיחקת אותה, אחותי/אחי, אחלה מאמר". אני במקומך הייתי מתרעם ביותר על כי *זו* רמתו של האתר האמור ליצג אותי. נראה לי שמגיע לך יותר - גם אם את מעוניינת לקרוא על איפור ובגדים (נושא לגיטימי לחלוטין - אני אישית יכול לבלות שעות רבות בקריאת פרוספקטים של צעצועים אלקטרוניים, למשל). אני בטוח שאפשר לכתוב מאמרים אינטיליגנטים, מעניינים ומבדרים גם על נושאים שאינם עומדים ברומו של עולם. חבל, אם כן, ש-"בננות" לא טורח לסנן ולערוך את המאמרים המופיעים בו. ועוד דבר. אם את מרגישה מדוכאת כמיעוט, ולא חשוב אם מדובר בהיותך אשה, או בעלת מוצא זה או אחר או נטיות אלה ואחרות, נראה לי כי הפתרון אינו להתבצר המקומות סגורים בהם את מרגישה "נורמאלית", אלא דווקא לצאת החוצה ולגרום לעצמך להיות נורמאלית גם בכל שאר המקומות. אחרת - מה זה שווה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית כל, ביחס לרמת המאמרים. אתה צודק, בננות אינו אתר אינטלקטואלי הבא לדבר ולדון בנושאים אשר(כדבריך) עומדים ברומו של עולם. כלל לא, ואם זה היה מה שציפית למצוא באתר כשהחלטת לרפרף בו, אז בטוחני כי לא מצאת דבר מכל אילו. בננות הוא אתר כיפי, נחמד, קליל ומהנה. כשאחפש מאמרים על תורתו של ניטשה,ספרות רוסית ,בינה מלאכתותית , או פלאנטולוגיה, לא אבוא לשם. לעומת זאת כשארצה למצוא משהו על אופנה, יחסים וכדומה בוודאי ובוודאי לא אבוא לאייל. למה הכוונה שלא הרגשתי כאן הרגשה של ביתיות? וובכן, אולי תתפלא לשמוע אבל כן, יש הבדל ניכר בהתייחסות נשית וגברית גם לנושאים כגון פיליטיקה דת ופילוסופיה.לא רק בתוכן הנושאים. אני כאישה, נהנית כמובן לקרוא מאמר טוב ללא קשר למין הכותב, אבל עם זאת נהנית להרגיש שייכת, וכחלק מקהילה. כשאני קוראת מאמר של אישה, המדברת על נושאים אי אילו ואחרים, בצורה הקרובה ללבי,הרגשה כזו קיימת אצלי. האייל הוא אתר מעניין ואינטיליגנטי, ובהחלט דן במגוון שונה של נושאים , אבל לי כאישה, זה לא מספיק כדי שתיווצר אצלי הרגשה של שייכות. הכתיבה היא כתיבה גברית, רוב הכותבים הם גברים, וכדי שאני רגשי בנוח לצחוק ולדבר עימם, משהו במאזן הזה צריך להשתנות. בקשר לשגיאות כתיב, ולמה שאתה מייחס לכותבים/ות כרצון לקבל פידבקים ומכתבי הערכה, נו אז מה. זה נחמד, טבעי ומבורך. אז מישהו רוצה שיהללו אותו, ומישהו אחר מרגיש צורך לעשות כן. אז? אולי זה אחד ההבדלים באמת בין כתיבה נשית לגברית. אין כאן תחרות, יש כאן רצון הדדי בפידבקים וחיזוקים. ואף אחד לא חושב את זה למשהו שלילי. חוץ מזה, אתר מאוד יפה יש לכם כאן. אשמח לעוד מאמרים בנושאים מדעיים ופסיכולוגיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז בעצם את אומרת שהסיבה שנשים לא מרגישות כאן בבית, ולכן לא באות לאתר, היא שאין כאן מספיק נשים? בעיה מעגלית טיפה, לא? האם את אינך מסוגלת "להזדהות" עם כותב ממין זכר? בשבוע הספר האחרון קניתי ספר של תמי שמש-קריץ, שבמקרה חתמה על ספרה באותו יום. שאלו אותי אם אני רוצה שתחתום - טוב, אני אתנגד? היא חתמה באריכות, ורק כעבור כמה דקות התפניתי לקרוא את ההקדשה: "לדובי, אם לא תזדהה (אתה גבר) אולי תוכל להכנס לראש של אישה, תמי." ההקדשה הזאת היא ללא ספק אחד הדברים המעליבים ביותר שראיתי מימי. שקלתי לחזור לדוכן ולהשליך עליה את ספרה. מי שחושבת שבגלל שאני גבר אני לא יכול להזדהות עם כתיבתה, אינה ראויה שאשקיע מזמני לקרוא את דבריה. הספר הזה נח כיום אי שם בתחתית רשימת הספרים שלי, ולא מתוכנן להקרא בקרוב. לדעתי אין שום סיבה שגבר לא יוכל להזדהות עם כתיבה של אישה ואישה לא תוכל להזדהות עם כתיבה של גבר. אם נשים לא מרגישות בנוח בסביבה שהיא ברובה גברית, זו בעיה קשה מאוד - כי כך לעולם לא יצליחו הנשים לפרוץ את "תקרת הזכוכית" - למה להן לרצות להיות מנהלות בכירות, הרי? הן ירגישו לא בנוח בין כל המנהלים הגברים, עדיף להשאר מזכירה... ולא ממש הבנתי באיזה אופן שגיאות דפוס הן דבר נחמד ומבורך. אני אישית מנסה להמנע מהן... תודה על המחמאה, ואנחנו בהחלט משתדלים לגוון בנושאים המתפרסמים באייל. כל תרומה למטרה זו, אגב, תתקבל בברכה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דובי, עם כל ההנאה הסדיסטית שסיפק לי העימות בין האתרים (מאחר ושני הצדדים הניצים לא היססו להשפיל את עצמם לרמה של כיתה ג' בבית ספר למאותגרי למידה), אולי די? נגמר, יופי. האייל מתנשא, בננות עילג, הבנו. גאוות היחידה המטופשת הזו לא תוביל אותנו לשום מקום. תשתדלו להעביר את הדיון לאימייל או לגרפיטי בתחנות מרכזיות לבחירתכם, כדי שאולי לא תבריחו את קוראי שני האתרים לחפש את הסיפוקים האינטלקטואליים שלהם במקומות אחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי כי לא הבנת את כוונתי המדויקת. כאשר אני מדבר על *רמת* המאמרים ב-"בננות" אני *לא* מתכוון לנושאים - אני מתכוון לרמה. זאת אומרת: בעיני מאמר לא חייב להיות על נושא שברומו של עולם בכדי להיות מאמר טוב. הוא יוכל בהחלט לדון בגרביונים, צעצועים אלקטרוניים, סרט טוב, בושם, מין (שהוא, לדעתי, בהחלט נושא שברומו של עולם...) - אין זה קשור כלל וכלל *לטיב* המאמר. לא ציפיתי מ-"בננות" למאמרים על ניטשה (סוד קטן: אני ממש לא בעניני ניטשה, וגם הרוסית שלי חלודה משהו...) - אבל קיויתי למשהו מעט יותר אינטיליגנטי, מעט פחות רדוד, ועם הרבה הרבה פחות שגיאות כתיב. שוב - *ללא קשר לנושאי הכתיבה*. האם את, כאשה או כאדם, מרגישה נוחות בקריאת מאמר הנראה כאילו נכתב בידי תלמיד יסודי? ובאשר להרגשת השייכות - את צודקת. משהו במאזן של כותבי האייל צריך להשתנות. אבל אם את ושכמותך תמשיכו לשרוץ רק ב-"בננות" ולהנות מתחושת הביתיות שם, איך זה יקרה בדיוק? ולסיום, מתוך חוסר צניעות מוחלט ונסיון (אחרון) להראות כי האייל לא כבד ומכובד עד כדי כך, את מוזמנת לקרוא מספר מאמרים פרי עטי (וביחוד: "ניר הזועם בדרכים") כאן באייל: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה היא תמצא, לדעתך, במאמרך, אותו ציינת במיוחד "ניר הזועם בדרכים"? הגות בינונית, עם דמיון חסר שרוצה לומר משהו קטן בקול מינורי? נו, באמת! האתר הזה מלא בכותבים המלאים בעצמם, שאיש לא מילא בהם לא ספריה של "רם אורנים" ואל דוכן קטן וצנוע של "גרוסמנים" אתם לא ראויים לא לז'אנר של ה"מוכרים" ב"כ" רפה ולא לזה של ה"מוכרים" ב"כ" דגושה. אין לכם את זה. זה יותר דומה לאוסף של עבודות בקריאת טקסטים משנה א'. צר לי, אבל זה ככה. קראתי בעניין, את מאמרו של יוסי גורביץ' על קמצא ובר-קמצא, בסמיכות לט' באב זה רלוונטי. אבל האם זה כל העניין? עם כל הכבוד, המאמרים ב"בננות" שלא מצאו חן בשל *רמתם*, או בשל תוכנם. רלוונטיים, עשרות מונים. המאמרים ב"בננות" שהוא מגזין ולא עיתון מסטראנטים צעירים, נוגעים במה שנוגע לאנשים. זה מה שעושה אותם לרלוונטיים ולא בהכרח ל"צהובים". יש שם מאמרים טובים יותר וטובים פחות. עורך האתר הזה, לא התקבל שם בברכה, על ידי הכותבים והכותבות ובעיקר על ידי האורחים מכיוון שרמתו בתגובותיו הייתה ירודה, משעממת, מתנשאת ומיותרת. בעיקר הצליח עורך האתר הזה, שלא לדבר לעניין ולהיות טרחן. וכל זאת באיצטלה "אינטלקטואלית" שהוא העדיף לכנות "חנונית" אינטלקטואליות, אינה חנוניות. יעידו על כך כמה מחברי הטובים באקדמיה. וחנוניות אינה אינטלקטואלית בהכרח, יעידו על כך תגובותיו של קננגיסר. צר לי. הדיון שפתחת פה, מר עורך, לא מכבד אותך ולא את האתר שלך. שהיה נראה טוב יותר ופאתטי פחות לולא עסק באובססיביות כה רבה, במה שהוא חפץ להיות - אתר תוסס, רלוונטי ומעניין. מבלי לפגוע ביוסי גורביץ, כללל ועיקר, ד"ר אלחנן ריינר היה כותב זאת טוב יותר ואילו משה רון, (ד"ר) היה מעיר ביקורת ספרותית מרתקת יותר. תודה על הבמה. אין אני ירא לא מן הפרושים ולא מן הצדוקים אלא מן הצבועים העושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס. הבנת את זה דובי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם לא אכפת לך, אין לי כל כוונה להגן על מאמרי השונים בפורום זה, או לנסות להוכיח כי יש לי דמיון - ביחוד כאשר בר הפלוגתא שלי הוא (אם אני מנחש נכון) הקופירייטר של הכותרת "שאלת מליון הדולר: האם להתוודות?" בכל מקרה, רק על מנת לשמור אותך בתלם: אני לא דובי. אני ניר. מעולם לא הגבתי ב-"בננות", ומעולם לא ביקרתי באתר לפני תגובתה השנונה והאינטיליגנטית של העורכת לאחד המאמרים כאן - תגובה שעוררה בי עניין אנתרופולוגי עז. כמו כן (לא תאמין, ודאי) אין לי מניע עקרוני להיות "בעד" האייל או "כנגד" בננות. אין לי כל תפקיד באייל, והייתי שמח לתרום מאמר או שניים ל-"בננות", אם כי לא נראה לי שציבור קוראיו הלוחמני והקולי להפגין יקבל זאת בברכה לאחר קריאת הכתוב כאן. מוזר הוא בעיני כי אתה, כמו גם כל לוחמי בננות האחרים הזועקים כאן, מתקשה להגיב לעניין כפשוטו. שים לב - מילים קצרות ופשוטות: *שגיאות כתיב*. *שגיאות תחביר*. *שגיאות סגנון*. *עריכה לא טובה*. לטענות אלה לא השבת. האם טענתי (אני -ניר - לא דובי, שאין לי מושג מה הוא כתב וגם לא אכפת לי) כי הכתוב ב-"בננות" לא רלוונטי? האם זעקתי על כי אינו "אינטלקטואלי" מספיק? נסה שנית. אין אני ירא לא מן החנונים ולא מן האינטלקטואלים, אלא מן האוילים שאינם מסוגלים להבנת הנקרא. את זה הבנת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין צורך להפעיל מערך חקירות משוכלל או להסיק משהו מורכב כדי ל"גלות" שה"אוויל" שכתב לך, הפלא ופלא, למרות שמו הזהה שבו טרח להזדהות ולמרות שצירף את האי מייל שלו, הוא אכן אותו אדם שאחראי לכתבה שעוסקת בשאלה כ"כ טריוויאלית, לא חשובה, הכתובה ברדידות ומתאימה לתלמידי בי"ס יסודי... ובכל זאת, שאדון אתך על רמת העריכה, או התגובות? נו באמת!!! לא טעיתי בך, או במאמרך. ולא בלבלתי אותך עם העורך שלך. פשוט, כמו שלפעמים קורה, גם אווילים מצליחים לעשות מעשה. כתבתי לשניכם באותו המקום, מתוך הנחה אווילית בעליל, שיש אפשרות ששניכם תקראו אותה ואולי, אולי, אחד מכם גם יבין אותה... אבל אולי, באמת הייתה זו הנחה אוילית במיוחד. התפארת ב"מאמר" שלך שממש , איך לומר, לחם בדרכים, אמר משהו מאד חשוב ואינטיליגנטי על השימוש בפלאפון ועל הקשב. לא יכולתי הרי לענות לך מבלי לקרוא את המאמר הראוי להכלל כמובן בקאנון החדש של במיטב שבמיטב....... מתוך כל ההתייחסויות של חבריכם באתר המדובר, הגעתי לראות, הכצעקת? אז מה לעשות, כצעקתה! כמעט פילגש מתגוללת פה בגבעה!!! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקיצור - אין לך תשובה. יפה. מצוין ומובחר. אני מאחל לך אושר ועושר, מכירה והכרה (שכן, אם נשפוט ע"פ תגובתך הקודמת, אלה הדברים החשובים לך), בריאות ואריכות ימים. לוגיקה לא תצא לי ממך ולכן, אללי, אני עוצר כאן. אפילוג: יום אחד אולי תדעו, אתה וחבריך/חברותיך לאתר, לקבל ביקורת כפשוטה, ולמעט במספר סמני הקריאה. כולי תקווה כי יום זה יגיע. ואם לא - לא נורא. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |