בתשובה לאדריאן, 12/08/00 15:47
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נראה לי כי לא הבנת את כוונתי המדויקת. כאשר אני מדבר על *רמת* המאמרים ב-"בננות" אני *לא* מתכוון לנושאים - אני מתכוון לרמה. זאת אומרת: בעיני מאמר לא חייב להיות על נושא שברומו של עולם בכדי להיות מאמר טוב. הוא יוכל בהחלט לדון בגרביונים, צעצועים אלקטרוניים, סרט טוב, בושם, מין (שהוא, לדעתי, בהחלט נושא שברומו של עולם...) - אין זה קשור כלל וכלל *לטיב* המאמר. לא ציפיתי מ-"בננות" למאמרים על ניטשה (סוד קטן: אני ממש לא בעניני ניטשה, וגם הרוסית שלי חלודה משהו...) - אבל קיויתי למשהו מעט יותר אינטיליגנטי, מעט פחות רדוד, ועם הרבה הרבה פחות שגיאות כתיב. שוב - *ללא קשר לנושאי הכתיבה*. האם את, כאשה או כאדם, מרגישה נוחות בקריאת מאמר הנראה כאילו נכתב בידי תלמיד יסודי? ובאשר להרגשת השייכות - את צודקת. משהו במאזן של כותבי האייל צריך להשתנות. אבל אם את ושכמותך תמשיכו לשרוץ רק ב-"בננות" ולהנות מתחושת הביתיות שם, איך זה יקרה בדיוק? ולסיום, מתוך חוסר צניעות מוחלט ונסיון (אחרון) להראות כי האייל לא כבד ומכובד עד כדי כך, את מוזמנת לקרוא מספר מאמרים פרי עטי (וביחוד: "ניר הזועם בדרכים") כאן באייל: |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ומה היא תמצא, לדעתך, במאמרך, אותו ציינת במיוחד "ניר הזועם בדרכים"? הגות בינונית, עם דמיון חסר שרוצה לומר משהו קטן בקול מינורי? נו, באמת! האתר הזה מלא בכותבים המלאים בעצמם, שאיש לא מילא בהם לא ספריה של "רם אורנים" ואל דוכן קטן וצנוע של "גרוסמנים" אתם לא ראויים לא לז'אנר של ה"מוכרים" ב"כ" רפה ולא לזה של ה"מוכרים" ב"כ" דגושה. אין לכם את זה. זה יותר דומה לאוסף של עבודות בקריאת טקסטים משנה א'. צר לי, אבל זה ככה. קראתי בעניין, את מאמרו של יוסי גורביץ' על קמצא ובר-קמצא, בסמיכות לט' באב זה רלוונטי. אבל האם זה כל העניין? עם כל הכבוד, המאמרים ב"בננות" שלא מצאו חן בשל *רמתם*, או בשל תוכנם. רלוונטיים, עשרות מונים. המאמרים ב"בננות" שהוא מגזין ולא עיתון מסטראנטים צעירים, נוגעים במה שנוגע לאנשים. זה מה שעושה אותם לרלוונטיים ולא בהכרח ל"צהובים". יש שם מאמרים טובים יותר וטובים פחות. עורך האתר הזה, לא התקבל שם בברכה, על ידי הכותבים והכותבות ובעיקר על ידי האורחים מכיוון שרמתו בתגובותיו הייתה ירודה, משעממת, מתנשאת ומיותרת. בעיקר הצליח עורך האתר הזה, שלא לדבר לעניין ולהיות טרחן. וכל זאת באיצטלה "אינטלקטואלית" שהוא העדיף לכנות "חנונית" אינטלקטואליות, אינה חנוניות. יעידו על כך כמה מחברי הטובים באקדמיה. וחנוניות אינה אינטלקטואלית בהכרח, יעידו על כך תגובותיו של קננגיסר. צר לי. הדיון שפתחת פה, מר עורך, לא מכבד אותך ולא את האתר שלך. שהיה נראה טוב יותר ופאתטי פחות לולא עסק באובססיביות כה רבה, במה שהוא חפץ להיות - אתר תוסס, רלוונטי ומעניין. מבלי לפגוע ביוסי גורביץ, כללל ועיקר, ד"ר אלחנן ריינר היה כותב זאת טוב יותר ואילו משה רון, (ד"ר) היה מעיר ביקורת ספרותית מרתקת יותר. תודה על הבמה. אין אני ירא לא מן הפרושים ולא מן הצדוקים אלא מן הצבועים העושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס. הבנת את זה דובי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם לא אכפת לך, אין לי כל כוונה להגן על מאמרי השונים בפורום זה, או לנסות להוכיח כי יש לי דמיון - ביחוד כאשר בר הפלוגתא שלי הוא (אם אני מנחש נכון) הקופירייטר של הכותרת "שאלת מליון הדולר: האם להתוודות?" בכל מקרה, רק על מנת לשמור אותך בתלם: אני לא דובי. אני ניר. מעולם לא הגבתי ב-"בננות", ומעולם לא ביקרתי באתר לפני תגובתה השנונה והאינטיליגנטית של העורכת לאחד המאמרים כאן - תגובה שעוררה בי עניין אנתרופולוגי עז. כמו כן (לא תאמין, ודאי) אין לי מניע עקרוני להיות "בעד" האייל או "כנגד" בננות. אין לי כל תפקיד באייל, והייתי שמח לתרום מאמר או שניים ל-"בננות", אם כי לא נראה לי שציבור קוראיו הלוחמני והקולי להפגין יקבל זאת בברכה לאחר קריאת הכתוב כאן. מוזר הוא בעיני כי אתה, כמו גם כל לוחמי בננות האחרים הזועקים כאן, מתקשה להגיב לעניין כפשוטו. שים לב - מילים קצרות ופשוטות: *שגיאות כתיב*. *שגיאות תחביר*. *שגיאות סגנון*. *עריכה לא טובה*. לטענות אלה לא השבת. האם טענתי (אני -ניר - לא דובי, שאין לי מושג מה הוא כתב וגם לא אכפת לי) כי הכתוב ב-"בננות" לא רלוונטי? האם זעקתי על כי אינו "אינטלקטואלי" מספיק? נסה שנית. אין אני ירא לא מן החנונים ולא מן האינטלקטואלים, אלא מן האוילים שאינם מסוגלים להבנת הנקרא. את זה הבנת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין צורך להפעיל מערך חקירות משוכלל או להסיק משהו מורכב כדי ל"גלות" שה"אוויל" שכתב לך, הפלא ופלא, למרות שמו הזהה שבו טרח להזדהות ולמרות שצירף את האי מייל שלו, הוא אכן אותו אדם שאחראי לכתבה שעוסקת בשאלה כ"כ טריוויאלית, לא חשובה, הכתובה ברדידות ומתאימה לתלמידי בי"ס יסודי... ובכל זאת, שאדון אתך על רמת העריכה, או התגובות? נו באמת!!! לא טעיתי בך, או במאמרך. ולא בלבלתי אותך עם העורך שלך. פשוט, כמו שלפעמים קורה, גם אווילים מצליחים לעשות מעשה. כתבתי לשניכם באותו המקום, מתוך הנחה אווילית בעליל, שיש אפשרות ששניכם תקראו אותה ואולי, אולי, אחד מכם גם יבין אותה... אבל אולי, באמת הייתה זו הנחה אוילית במיוחד. התפארת ב"מאמר" שלך שממש , איך לומר, לחם בדרכים, אמר משהו מאד חשוב ואינטיליגנטי על השימוש בפלאפון ועל הקשב. לא יכולתי הרי לענות לך מבלי לקרוא את המאמר הראוי להכלל כמובן בקאנון החדש של במיטב שבמיטב....... מתוך כל ההתייחסויות של חבריכם באתר המדובר, הגעתי לראות, הכצעקת? אז מה לעשות, כצעקתה! כמעט פילגש מתגוללת פה בגבעה!!! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקיצור - אין לך תשובה. יפה. מצוין ומובחר. אני מאחל לך אושר ועושר, מכירה והכרה (שכן, אם נשפוט ע"פ תגובתך הקודמת, אלה הדברים החשובים לך), בריאות ואריכות ימים. לוגיקה לא תצא לי ממך ולכן, אללי, אני עוצר כאן. אפילוג: יום אחד אולי תדעו, אתה וחבריך/חברותיך לאתר, לקבל ביקורת כפשוטה, ולמעט במספר סמני הקריאה. כולי תקווה כי יום זה יגיע. ואם לא - לא נורא. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |