בתשובה לשמעון מורמי, 10/08/00 16:38
דוגמה מקצה התע''י 7984
ירדן ניר • בתשובה לשמעון מורמי יום ו', 11/8/2000, 2:34
ההתעלמות מיהודי ערב בספרי הלימוד היא אכן מחפירה. אני חושב שזה נובע מהרבה דברים רעים, לאו דווקא בוז. שמרנות בעיקר, קורט של צרות אופקים. אתה טוען ש"אף אחד במדינה לא חשב מעולם...[לשנות זאת]". ובכן, *אתה* חשבת, וחוששני שאתה לא הראשון. ביקורת על ההטיות האלו הופיעה אי-אלו פעמים בשופר האליטה (האשכנזית), "הארץ", ונדמה לי שהיא מתאימה למגמות אופנתיות באקדמיה. אני מעיז לנחש שזה רק עניין של זמן עד שהמעוות הזה יתוקן.
בשיעורי ספרות למדנו, אגב, את "חצוצרה בואדי" של סמי מיכאל. תטען בוודאי שזה עלה תאנה, ואולי אתה צודק, אם כי אשמח לדעת אילו סופרים מזרחיים תרצה להכניס על חשבון ביאליק, או עגנון (שהרי צר המקום בתוכנית הלימודים, והקאנון עצום ורב). אה כן, יש גם פרק שלם על שירת תור הזהב בספרד, אם זה נחשב. כן, הייתי שמח אם היו קוראים לזה כך, "שירת תור הזהב", ולא "שירת ימי הביניים", כותרת אירו-צנטרית אומללה. הו, כמעט שכחתי: למדנו גם מסה של ז'קלין כהנוב. היא עסקה בכלל בזיקנה, ולא יכולתי לנחש באותם הימים שהכותבת היא יהודיה מרוקאית-צרפתית בעלת אוריינטציה תרבותית ים-תיכונית.

בתרבות במדינה הכל מערבי - נכון, אבל כבר אמרו כאן - זה לא מערבי במובן אשכנזי, זה מערבי במובן אמריקאי. זה מצער וזה מרגיז. אני מאמין שהסיבה היא שוב שמרנות וצרות אופקים, ובמקרים אחרים עניינים מסחריים-שיווקיים. כדי להיות יותר קונקרטי: למה בערוץ 4 אין יותר סרטים מצריים, אפילו מסחריים, זניחים ו"נחותים", על חשבון המוני הסרטים האמריקאיים המסחריים, הזניחים והנחותים שמשודרים שם כל היום? כשאתה אומר "בוז", אני מדמיין עורך תוכניות שיושב לפני שתי הערימות, מביט בערימה המצרית, ובמבט של גועל על פניו מפטיר "שוורצע חייעס" וגורף אותה לרצפה. משום מה נראה לי סביר יותר שמראש אין שם שתי ערימות; זה נראה לכולם טבעי לחלוטין ש"ערוץ סרטים" יתמקד בסרטים אמריקאיים. אינרציה. ה"כולם" הזה כולל, אני חושב, מזרחיים לא פחות מאשכנזים.
זה באשר לתרבות המיינסטרים המסחרי. באשר לתרבות האליטיסטית יותר, מצבה של התרבות המזרחית/ערבית סביר, נדמה לי. אני אביא (שוב) את הדוגמאות מתחום המוזיקה, של יאיר דלאל או של אום-כולתום (שהיא לאחרונה טרנד אצל אינטלקטואלים אשכנזים) שזוכים לאחרונה ליותר הכרה אצל "קובעי טעם" (שממילא קובעים טעם למתי-מעט) מאשר, נאמר, מוזיקת כלייזמר.
דוגמה מקצה התע''י 8019
שמעון מורמי • בתשובה לירדן ניר שבת, 12/8/2000, 19:59
הערה - לפני כמה ימים היה ט' באב, יום חורבן בית המקדש ושואת היהודים.

האשכנזים, למעט הדתיים, לא ממש מתעניינים ביום הזה. סתם הפרעה לשיגרת החיים.

הספרדים, כשכשמדברים על "מסורתיים" מתכוונים אליהם, התפללו בחלקם, צמו, ציינו את היום.

אני מדבר בהכללות (גסות מאוד!) כמובן. אני מזרחי שלא צם ולא כלום, אבל ציינתי את היום אצלי בראש במידה מסויימת של צער על כך שבעוד 2000 שנה הנאורים של העתיד יתייחסו לשואת מלחמת העולם השניה כמו שהנאורים של היום מתייחסים לתשעה באב.

אבל ההערה שרציתי להגיד - הרדיו עבר לשדר שירים עצובים כמו בכל אבל. מדדת כמה מתוכם הם שירים שמבוססים על נעימות רוסיות, אשכנזיות, מערביות, וכמה מהם שירים של זמרים ו/או לחנים מזרחיים? בערך יחס של 9:1.

כמה שירי דיכאון מזרחיים אתה מכיר? אני המון. גובל באינסוף. "פסטיבל שירי דיכאון" של הגשש אפילו לעג לתופעה. אבל העורכים המוזיקליים לא מכירים בדיכאון המזרחי כדיכאון לגיטימי. רק שירים שקטים "אשכנזים" ראויים לפאר את הרדיו ביום אבל שלא אומר להם כלום.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש והצהרת נגישות © כל הזכויות שמורות