בתשובה לברק/ת, 20/07/02 1:27
 |
|
 |
||
|
||||
 |
וואו! תגידי, את בכלל קראת את הספר? האבא התנדב לצאת למלחמה בתור כומר צבאי, כי הוא כבר עבר את גיל הגיוס. בכלל, כל החצי הראשון של הספר הוא בצל מלחמת האזרחים. הוא בהחלט לא מת (למה להגיד דברים כאלה, למה?!), אם כי חוטף איזה טיפוס או משהו, והאמא צריכה לנסוע לוושינגטון לטפל בו, דבר שגם מהווה שלב במערכת היחסים של מרגריט וברוק, המחנך של הבן של השכנים. ג'ו לא מוותרת על משפחה כדי לרכוש השכלה. כבר בתחילת הספר, והיא בת שש עשרה, היא אינה לומדת אלא עובדת כבת לויה ומטפלת לדודתה הנכה העשירה. היא לא מתחתנת עם הבחור הראשון שמציע לה נישואין, פשוט כי היא אוהבת אותו אהבת אחות. היא כן מתחתנת עם הבחור השני שמציע לה נישואין, וזה ממש לא אשמתה שזה לוקח כמה שנים. את השנים באמצע היא כן מקדישה לעשית כסף(כמיטב יכולתה) - לעזור בכלכלת המשפחה בהתחלה, ולהציע פינוקים לאחות נכה בהמשך. רק אחר כך היא מגיעה להכיר בערכה של עבודה שנעשתה היטב בזעות עצמה, ולא בזכות התשלום עליה. זהו, אגב, אחד המסרים האהובים עלי בספר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אה, והשמלה היתה פשוט חרוכה מאחור, כי לג'ו השלוכית היה מנהג לעמוד קרובה מדי לאח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וגם הכפפות היו מוכתמות. אבל על שימלתה של מג צחקו (וריחמו עליה שלא בפניה) משום שיצאה מהאופנה. כתוצאה מכך מג השתכרה ולורי גרר אותה הביתה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צחקו וריחמו ולמסיבה הבאה הלבישו אותה באיזו שמלה שהיתה להן, משהו ממשי כולל איפור, נעליים ותכשיטים ואז היא השתכרה, לורי (שהוזמן למסיבה כדי שהבנות יראו אם יש בין שניהם משהו) גער בה ולמחרת היא חזרה הביתה (כמתוכנן) וסיפרה לאמא שלה. מג תמיד היתה המעצבנת, למרות שסצינות חיי הנישואין שלה הן מהאהובות עלי בספר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודעת עד כמה היא עצבנה. היא התנשאה ושמרה על דיסטנס בעיני. בנוגע ל"לספר לאמא" - זה היה המוטו של הספר. ילדים, ספרו לאמא עד כמה התנהגתם איכסה וה-כ-ל יהיה בסדר. גם אם תקבלו ריתוק לשבועיים, אתם תשמחו בו כי לא שיקרתם לאמא... אתה צודק בתיאור סצינת המסיבה. ובנוגע לסצינות חיי הנישואין - היא הצטיינה בהקדחת תבשילים, לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי אחרת לא ברור לי למה הוא נשאר איתה. היא בישלה גרוע, היתה עצבנית, מפונקת ואנוכית, בזבזנית וקוטרית. לזכותה יאמר ששוב, אחרי שסיפרה לאמא וקיבלה הטפת מוסר, היא השתפרה וכנראה שבאיזשהו שלב הכל הסתדר שם. אולי גם הבישול שלה השתפר. עוד לזכותה, גם היום קשה לגדל תאומים, מייאש לחשוב במה זה היה כרוך לפני המצאת החיתולים החד פעמיים והאוכל המוכן. ולגבי ג'ו, תמיד הנחתי שההורים היו כל כך מאושרים שסופסוף היא מצאה מישהו, שלא נאמרה שם מילה על זה שהוא היה, בערך, בגילם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראו לו ''בר'' והוא גם נראה כך, על פי התיאור. ואם נלך לניתוחים מעמיקים יותר של בניית דמויות, הדברים נראים הגיוניים יותר. בראשית - איימי, יפיפיה קלת דעת שחולמת על עושר ותהילה ונישאת ללורי שקרוב מאוד לצלחת. מג - הבת הבכורה, נישאת ''כי צריך'' ונתקלת בכל הבעיות האפשריות בחיי נישואין. ואילו ג'ו - שמהווה את קול ההגיון כמעט לכל אורך הסיפור, נישאת לגבר מיושב שיודע מה הוא רוצה מהחיים ולאן פניו מועדות. גם אם זה לקח לה יותר זמן, ע''פ המחברת היא זו שעושה את הדבר הנכון (ולכן היא זו שזוכה לספר המשך). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלושתן לא התפשרו ונישאו נישואין של אהבה (כן, יש בעיה עם זה שמג התחתנה עם הראשן שהציע לה ואיימי וג'ו עם השני, אבל נתעלם מזוטות כאלה) הרי לאיימי היתה הצעה קודמת, ממישהו עשיר מלורי, והיא דחתה אותו. יש שם גם אין ספור הצהרות שלה שהיא מתחתנת איתו לא בגלל הכסף. לדעתי בניית העלילה (ונדמה לי שלא במרומזות, אלא בצורה ברורה) היא בהקבלה לאותו ספר של מסע הצליינים שהבנות קוראות כשהן צעירות- כולן עוברות דרך כלשהי, חוויות שונות מעצבות אותן ובסוף הן זוכות לאושר העילאי (לפי הספר)- נישואים של אהבה וצאצאים. למרות המסר המעצבן למדי של נישואים+ילדים=אושר, יש שם הרבה חיפוש והגשמה אישית וכנות, שלפחות אלי מדברים עד היום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חברה שלי תמיד טוענת, שג'ו הצטערה שלא נשאה ללורי, ושיש כאן אהבת נעורים מפוספסת, ושהמחברת ניסתה להעביר את זה בכך שג'ו נשאה למישהו מבוגר. לדעתי זה שטויות, אבל זה משהו שלקח לי הרבה זמן ''להתגבר'' עליו. תמיד רציתי שלורי וגו' יהיו ביחד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו נזכרתי. ויש גם איזה עניין עם נעל זכוכית1 שלא מתאימה לרגל, עד שהצייד בא והורג את הסבתא כי היא אכלה תפוח ונרדמה. יופי של ספר. ------------------------------- 1 חידת טריויה: ממה היתה הנעל עשויה במקור? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היו 3 זוגות (אחד לכל ערב בנשף). הזוג השלישי והמדובר - זה שחצי ממנו הגיע לידי הנסיך, היה עשוי זהב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני קראתי אי פעם שהנעל היתה מפרווה, ובגלל טעות תרגום מגרמנית זה הפך לזכוכית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי האחים גרים, היו שלושה ערבים לנשף ולכן שלושה זוגות סנדלים: כסף ומשי, פרווה וזהב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה עוד פיסת טריויה שלמדתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אז שיחיה :-) בעצם, אני זוכרת עכשיו את הקטעים שבהם "מגיע מכתב מאבא" וכולן מתיישבות מייד לקרוא אותו. אבל עדיין יש כאן משפחה מטריארכלית שמתנהלת בהשראתו של אב שאינו נמצא בתמונה. וג'ו היא קודם כל יוצרת כשרונית שמנסה לא לעשות לעצמה הנחות, ומתחבטת הרבה בשאלות של מוסר והתנהלות נכונה (למשל, הקונפליקט שלה אחרי שהיא מקבלת תשלום על כתיבת ספר אימים זול). היא מתחתנת עם גבר מבוגר על בסיס משיכה אינטלקטואלית, וחוזה הנישואים ביניהם בנוי על הכסף שלה (ירושה מהדודה) והסיוע שלו בפרוייקט שהיא הגתה - הקמת בית ספר. זה מודל נשי שרחוק מאוד מהמודל של האשה הקטנה (אירוניה?). וצריך לזכור שבאותם ימים המסר הזה היה עוד יותר בולט, על רקע גיל הנישואין הצעיר והמסגרות החברתיות הנוקשות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל יש לי חבר שמעביר ביקורת *רק* על ספרים שלא קרא וסרטים שלא ראה, בטענה שרק כך הוא יכול לשמור על אובייקטיביות (לא, לא מנחם בן). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אתה רומז שלא קראתי? אתה רוצה שאזמין אותך לדוקרב? :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. טוב, לא תמיד צריך סיבה. 2. בחר נשק. בהינתן סעיף 1 , זה יהיה דוקרב של ניסיון אחד בלבד, ולא כזה שבו נלחמים עד שאחד הצדדים נופל ולא קם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, וגו' היא גם לא הבכורה. מג היא הבכורה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נא לקרוא את הפרק על ''נשים קטנות'' ב-''מרובינזון עד אמיל'' מבית היוצר של אריאל אופק. שם החיבה של הסופרת היה ג'ו אמרו עליה שהיא מיטיבה לשחק גברים. הבחירה של ג'ו תמוהה עם כל הכבוד. היא ראתה את האיש רק פעם אחת אבל כאשר היה עליה לשאת מישהו(זה היה אחד מתנאי הצוואה של הדודה אם אני לא טועה), היא בחרה בו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראתה את האיש פעם אחת? מה פתאום. היא הכירה אותו במשך שנה שלמה, וזה בכלל לא היה מתנאי הצוואה של דודה מארץ'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הספר כנראה שונה במקצת. מעניין למה לא תרגמו את ספרי ההמשך?(בלי ספק הגיעו למסקנה שבגלל המכירות הנמוכות של "נשים קטנות", לא כדאי לתרגם את ההמשכים או שלא ידעו עליהם בזמנו) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שכתבתי מקודם זה לפי הספר, לא הסדרה. אני יכולה לצוטט לך את הספר... ויש ספרי המשך? כי אני יודעת רק על "גברים קטנים", ואותו דווקא יש מתורגם, אבל אי אפשר להשיג אותו בחנויות, לצערי הרב, רק בספריה, וגם זה בתרגום ישן ומיושן. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |