 |
ההבדל הוא כמובן שהרובים הורגים והכיפות לא. שאלתי את עצמי הרבה פעמים מה מריץ את מפגיני השמאל (ויש כאלה שהמסירת ההפגנתית שלהם מעורת הערצה ממש), הרצון לשלום או השנאה למתנחלים. מהקריאה שציטטת נראה שהאפשרות השניה נכונה....
ולגופו של עניין אני לא רואה הבדל מוסרי מהותי (חוקי ודאי שיש) בין שני המעשים. הפלשתינים התנהגו כאוייב לאורך כל התהליך ושומה היה על הממשלה לראות זאת, ולא לתת להם אמצעי לחימה כלל, עד שיוכיחו באופן ברור שפניהם לשלום. ולגבי הקטלניות של הרובים הללו, אני אישית מכירה לא מעט אנשים שנהרגו מהרובים שמסרה הממשלה.
הטיעון בדבר ''היינו חייבים לנסות'' דומה לתשובה של מהמר כפייתי שמכר את ביתו כדי לקנות כרטיסים להגרלה הגדולה... יש דברים שלא מהמרים עליהם, והביטחון ועצם הקיום של המדינה שלך הוא אחד מהם.
הטיעון שהיה לתהליך אוסלו סיכוי ריאלי שייך לעולם החלומות ולא לעולם הניתוחים הריאליים של המציאות. אני זוכרת את התקופה ההיא שכל הנסיונות שלי להוכיח באותות ומופתים, (והיו אותות כאלה למכביר במשך כל השנים בהם תהליך אוסלו ''כאילו'' התפתח), שאין פניהם של הפלשתינים לשלום, נתקלו במבט מזוגג של מאמינים פנאטיים.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש