|
''ילדי המחשבה'' הוא אומנם סלט מוזר של פיזיקה לא מציאותית ורומן רומנטי. הוא עושה איזו עבודה בסגירת העלילה, אם כי מאוד לא מספק מבחינת הרמה. קארד, כרגיל, גם חוזר ומסביר את עצמו, חוזר ומזכיר מאורעות בספרים קודמים, וכאן זה מיתרגם לרדידות-מה.
על ''צל ההגמון'' ועוד אחד ששכחתי את שמו כבר ויתרתי. ובכל זאת, יש לי את כל ארבעת הראשונים בספרייה - המשחק של אנדר (אומרים שהוא הטוב ביותר), קול למתים (מצוין, עם מעט בעיות של ספר המשך) , קסנוסייד, שהוא ספר רב רושם וסוחף (התחלתי לקרוא אותו ראשון, בלי ידיעה, ופשוט צללתי פנימה).
העניין אצל קארד הוא השאיבה המיידית של הקורא פנימה לתוך הסיפור, ושזירת המוטיבים המוזרים-מאוד (גם לגבי ספר מד''ב). תוך כדי כך הוא דוחף (בכפית, לפעמים) תזות סבוכות, מלאות ברעיונות פוליטיים ופילוסופיים. לגבי, הספרים האלה הם קודם כל חוויית קריאה נהדרת, ואחר כך צומת של רעיונות שונים ומשונים (הקשר שבין הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית לקנאות פוליטית, זה רק אחד מהם, אני לא ארחיב כאן יותר מדי. חם).
|
|