בתשובה לתומר ליכטש, 14/07/02 15:03
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כיתתי את אצבעותיי אל הדג ואף קראתי את רשימתו של ג. מוקד. הג'נטלמן הנכבד מתחיל מ"טקסט הוא טקסט הוא טקסט", כוואריאציה על אמרתה של גרטרוד שטיין "a rose is a rose is a rose", וממשיך מכך לעניין היותו של הטקסט עומד בפני עצמו. אמרתה של שטיין הינה (כנראה) בעצמה פרפרזה על זו שייקספיר, ב"רומיאו ויוליה"- a rose by any other name is still a rose (שמופיעה בקטע שבו יוליה מנסה לשכנע את רומיאו לנטוש את בית אביו ולהחליף את שמו.)ההשוואה בין ורד לטקסט מוזרה בעיניי, בלשון המעטה. ורד אכן יישאר ורד גם אם תשנה את שמו, וגם אם לא תקרא לו כלל בשם. יופיו, ניחוחו, העדינות האינסופית של הפרח מול קוצי הגבעול- די בכל אלה לעורר חוויה שאינה תלויה בשמות, או במלים. אינה תלויה בדבר. טקסט הוא אכן תמיד טקסט, אבל אין דומה טקסט לטקסט, ואין דומה החוויה שטקסט אחד מעורר, אם בכלל, לחוויה שטקסט אחר מעורר, שוב- אם בכלל. עוד משהו- אחד מקוראי הדג שלח למערכת הדג מכתב שהטיל ספק בטיבו של שיר שהתפרסם שם, ובעצם היותו שיר. להלן קטע מתגובת המערכת: "אם ישנו שיר, או יצירה בעלת אופי שירי שדוחקת את קוראיה לפינות של מחשבה "האם זו שירה" תוך העלאת תשובות חיוביות ושליליות כאחד ומעלה אל פני השטח את הדילמה, אם יצירה מצליחה לעשות זו או אז היא הופכת לשירה, או שמא ימצא חן בעיניך כינוי נאה יותר (או פחות) - אמנות. " תגובה זו של מערכת הדג אף היא תמוהה משהו: אם יצירה [מה זה] בעלת אופי שירי [מה זה] גורמת לי לשאול אם זה שיר, זה כשלעצמו הופך אותה לשירה או לאמנות? למה? |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |