 |
על שיטת הלקחים לישראל צריך להזכיר את הטענה המפורסמת של הרקליטוס לפיה "אינך יכול להכנס לאותו נהר פעמיים". איזכור מתקפת הטט מ-1968 כפי הנראה ללא עניין בהיכרות רחבה יותר, אינה מניבה תובנות מועילות במיוחד.
מתקפת הטט היתה נקודת מפנה במלחמת וייטנם והמשותף בינה לבין מתקפות בסגנון דאעש דל מאוד.
מתקפת הטט היתה התקוממות מתואמת של מחתרת הוייטקונג בעשרות מקומות בתוך וייטנאם הדרומית. ההשתתפות של צבא צפון וייטנם היתה מאד מצומצמת. לאחר שהציבור האמריקאי שוכנע ע"י צבא ארה"ב לפני הטט שתומכי הצפון מובסים ומורתעים, נדרשו כוחות אמריקאים רבים כדי לדכא בקושי רב את ההתקוממות. ברמה הטקטית השיגו האמריקאים ניצחון "מוחלט". כוחות הוייטקונג נמחו כמעט לגמרי ולא היוו יותר גורם משמעותי במלחמת וייטנם. אלא שלקרבות הקשים היו השלכות חשובות מחוץ לשדה הקרב. ראשית התפטרות הנשיא ג'ונסון ובחירת ניקסון. שנית, החלטה איסטרטגית אמריקאית על וייטנאמיזציה של הלוחמה בוייטנאם והוצאת הכוחות האמריקאיים משם. כל הפרשה תוארה באופן מבריק במצעד האיוולת/ ברברה טוכמן.
מה המשמעות של הפקת לקחים ממלחמות רחוקות כאשר ישראל מתקשה ללמוד את הלקח הבסיסי של קלאוזביץ "המלחמה היא המשך המדיניות באמצעים אחרים"?
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש