 |
|
 |
||
|
||||
 |
יגיל הנקין מתאר חרטות פוטנציאליות של אסד - דבר ראשון. בלימה מדורגת: בשאר הרג יותר מתנגדי משטר מאביו, אבל בניגוד לאביו, הוא עשה זאת באופן מדורג, תוך שהוא מפסיד את ההלם הראשוני שאולי היה גודע באיבם את הניסיונות להפילו ומייתר את רוב ההרג. שאריות מדממות: הוא הותיר את היאת תחריר אל־שאם מוכה וחבול במובלעת קטנה, רחוקה ולא מאיימת על גבול טורקיה. תאמין בעצמך: אסד סמך יותר מדי על סיוע החוץ שהציל אותו בעבר, מבלי לבנות במקביל יכולות עצמאיות סבירות. הבליץ של החלשים: שיטת הדהירה המהירה בעשרות נקודות בטנדרים חמושים עתידה ללוות אותנו עוד זמן רב. חמאס לא היה היחיד שהשתמש בשיטה הזאת, כפי שעשה בשמחת תורה תשפ"ד. לפניו נחל דאעש הצלחה רבה בעזרתה בתחילת דרכו, וגם טאליבן השתמש בה בצורה זו או אחרת. כעת הן הובילו את המורדים הסורים להפלת אסד. אין זה רעיון קסם. הוא גם כשל צבאית לא פעם, כמו למשל במתקפת הטט בווייטנאם ב־1968. אך הוא עדיין מציב אתגר גדול לכוחות צבאיים, שכן הוא מבלבל מאוד את מערכות הפיקוד והשליטה. צבאות מחפשים בדרך כלל מרכז כובד, ומתקשים לפעול כשאין נקודה ברורה שהיא עיקר המתקפה של האויב. הביזור העצום של מאמצים צבאיים ועקיפת נקודות התנגדות מובילים למהומה ניכרת בעורף האויב. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
על שיטת הלקחים לישראל צריך להזכיר את הטענה המפורסמת של הרקליטוס לפיה "אינך יכול להכנס לאותו נהר פעמיים". איזכור מתקפת הטט מ-1968 כפי הנראה ללא עניין בהיכרות רחבה יותר, אינה מניבה תובנות מועילות במיוחד. מתקפת הטט היתה נקודת מפנה במלחמת וייטנם והמשותף בינה לבין מתקפות בסגנון דאעש דל מאוד. מתקפת הטט היתה התקוממות מתואמת של מחתרת הוייטקונג בעשרות מקומות בתוך וייטנאם הדרומית. ההשתתפות של צבא צפון וייטנם היתה מאד מצומצמת. לאחר שהציבור האמריקאי שוכנע ע"י צבא ארה"ב לפני הטט שתומכי הצפון מובסים ומורתעים, נדרשו כוחות אמריקאים רבים כדי לדכא בקושי רב את ההתקוממות. ברמה הטקטית השיגו האמריקאים ניצחון "מוחלט". כוחות הוייטקונג נמחו כמעט לגמרי ולא היוו יותר גורם משמעותי במלחמת וייטנם. אלא שלקרבות הקשים היו השלכות חשובות מחוץ לשדה הקרב. ראשית התפטרות הנשיא ג'ונסון ובחירת ניקסון. שנית, החלטה איסטרטגית אמריקאית על וייטנאמיזציה של הלוחמה בוייטנאם והוצאת הכוחות האמריקאיים משם. כל הפרשה תוארה באופן מבריק במצעד האיוולת/ ברברה טוכמן. מה המשמעות של הפקת לקחים ממלחמות רחוקות כאשר ישראל מתקשה ללמוד את הלקח הבסיסי של קלאוזביץ "המלחמה היא המשך המדיניות באמצעים אחרים"? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |