 |
|
 |
||
|
||||
 |
למרות קשיי הריכוז השנה, עדיין הצלחתי לקרוא, ואפילו קצת יותר מאשר בשנה שעברה. באנגלית: What We Talk About When We Talk About Love של Raymond Carver - שמעתי כל כך הרבה על הספר ובאתי אליו עם צפיות גדולות. בסה"כ נהניתי לקרוא, אבל לא כל כך התחברתי לסיפורים ולדמויות. מספר ספרים של Brandon Sanderson: Elantris - פנטזיה עם מלחמות מעמדות ואינטריגות פוליטיות ומדיניות. אני אהבתי. The Emperor's Soul - כנ"ל, אבל קצת אחר. Mistborn - The Final Empire, The Well of Ascension & The Hero of Ages - טרילוגיית פנטזיה מסובכת, מפתיעה ומקורית, שבכל ספר נחשף עוד חלק מהעולם המוזר. קצת ארוך מדי לטעמי, אבל עדיין מהנה. מספר ספרים של Mick Herron כהמשך לסדרת Slough House: Reconstruction - קודם לסדרה כאשר דמות מפתח בספר היא דמות משנה בספר הרביעי. מותח ומפתיע. Nobody Walks - מקביל לסדרה, נותן רקע על אחת מדמויות Slough House, הספר עצמו מדכא למדי ומספר על המחיר החברתי והמשפחתי שסוכנים חשאיים נאלצים לשלם. אני עכשיו באמצע ספר נוסף The Secret Hours - ייכנס כבר לשנה הבאה (החצי מהכותרת). Toledo Nanochess של Oscar Toledo - קראתי בעקבות ביקורת של טל כהן. רק לחובבי תכנות גרוע. בעברית: עוד קצת של יניב איצקוביץ: אדם וסופי - לא אהבתי, היה ארוך ומשעמם, הספר הכי חלש שלו. ההתחלה של כל הדברים - יותר טוב, אבל פחות מוצלח תיקון אחרי חצות או פאלו אלטו. ספרים של יריב ענבר (שם בדוי עקב צנזורה): לחישת הזאב - התחלתי לקרוא בעמידה בסטימצקי כדי לשרוף זמן מת, ונסחפתי פנימה. מאוד מוצלח ומקורי יחסית לספר ריגול ישראלי. המטרה מקדשת - בעקבות הספר הקודם חיפשתי עוד של אותו סופר, וגם זה היה מוצלח לטעמי. הסדק - פחות מוצלח, אבל עדיין נהניתי. ספרים של סופרים שאהבתי: מזג אוויר מקסים של אביבית משמרי - הפעם סיפורים קצרים, מוזרים וסוריאליסטים ברובם, אני פחות התחברתי ביחס לספרים הקודמים. משפט אהבה של שרה שילה - מיוחד ומרגש, סיפור ההתמודדות של משפחה ושל כלל החפצים בבית עם משבר משפחתי. מאוד הזדהיתי. איפה את בקיץ של נטע חוטר - נחמד, משעשע ואפילו תעלומת רצח לא מאוד מותחת. אוטוקורקט של אתגר קרת - מדכא. איכשהו לא הצלחתי להנות מהקריאה. הסגנון אותו הסגנון אבל משהו בשמחה ובהומור העדין הלך לאיבוד. תקופה קשה לכולם כנראה. האיש שרצה לעשות היסטוריה של יבשם עזגד - נורא ואיום. היה לי זיכרון טוב של ספר שלו שראתי (בהמשכים בפנטזיה 2000) וממש התאכזבתי. אמונות שווא של דן אריאלי - מעניין ומחכים. הפאנליסט של ישי שריד - כמו רוב הספרים שלו בשנים האחרונות, מאוד קריא, מרתק אבל מדכא. סיפורים בלתי רצוניים של אורלי קסטל־בלום - סיפורים מוזרים וסוראליסטים, אבל איכשהו יותר נהניתי מאשר ממזג אוויר מקסים. מי רצח את מי ולמה של קובי ניב - שלושה סיפורים ששזורים זה בזה: שנה (אחרונה?) בחייו של אדם שמאובחן עם סרטן סופני, ספר שהוא מנסה לכתוב וחלום בהמשכים שהוא חולם לאורך השנה. מיוחד מאוד. לקפוץ מעל לפופיק של אשר קרביץ - לא תמיד הגיוני או סביר אבל מצחיק מאוד. נהניתי מכל רגע. המלט של אסף גברון - ספר מגויס לרעיון הפוסט-קפיטליזם. מי שמתעניין מוזמן לקרוא, אחרת זה לא שווה. אני ממש לא אהבתי. נתקלתי לראשונה: קרתגו של זוהר כוכבי (האח של אביב) - ספר פרידה, זכרונות, אבל והשלמה על אובדנו של חתול - קאטו הזקן שחי בשלוש יבשות וליווה את הסופר לאורך 21 שנים. נוגע ללב ומיוחד מאוד. מומלץ בחום לאוהבי חתולים וגם למי שלא. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הזכרת לי את דבר קטן וטוב / ריימונד קארבר. זהו אני חושב הסיפור המפורסם ביותר שלו. גם אני קראתי אותו לראשונה בנוסח שהתפרסם בקובץ הסיפורים שנקרא "על מה אנו מדברים כאשר אנו מדברים על אהבה". יותר מאוחר התברר שיש נוסח ארוך יותר ושונה מאד שהתפרסם באסופה "קתדרלה" כשנתיים מאוחר יותר. שני הנסחאות תורגמו לעברית (לא לפי סדר הופעתן). קריאת שתי הגרסאות חושפת סוד מרכזי של "על מה אנו מדברים ...". מדובר ביצירה ספרותית קולקטיבית של שני יוצרים: המחבר ריימונד קארבר והעורך שלו גורדון ליש. העריכה של ליש היתה עמוקה ונרחבת, עד כדי כך שהיא עצבה ושנתה מאד את הסיפורים ובפרט את 'דבר קטן וטוב'. לסיפור הזה שלושה חלקים שגורדון ליש קיצר וקיצץ מאד (בפרט את החלק השלישי), בצורה ששם הסיפור מאבד את הקשרו ולכן היה צורך לשנות את השם. (בקובץ 'על מה אנו מדברים ...' הוא נקרא 'האמבטיה'). אין לי ספק שלגורדון ליש יש חלק גדול מאד בכך שקארבר נחשב ליוצר אמריקני חשוב כל כך בסוף המאה ה-20, אבל בהרבה סיפורים, ובפרט ב'דבר קטן וטוב' הוא משנה ללא הכר את מה שקארבר כתב. ב'דבר קטן וטוב' בנוסח קארבר+ליש לב הסיפור הוא בחלק השני המציג את העדר הקשר האמפטי בין בניאדם. האהבה והדאגה של האם לבנה המאושפז בבית החולים מתבטאת בכך שהיא לא מוזכרת בטקסט. ואילו מי שקורא את 'דבר קטן וטוב' לפני העריכה של ליש עם החלק השלישי הארוך והמלא, מגלה שקארבר בעצם רצה לכתוב על מחילה. זה מגיע לשיא בסוף הסיפור כאשר האופה מגיש לזוג האבל לחמניות חמות וטריות במחווה של 'קורפוס כריסטי' נוצרי. (הלחמניות הן אותו 'דבר קטן וטוב' הנזכר בשם הסיפור המקורי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הכרתי, אבל לפי מה שאתה מתאר זה משנה לחלוטין את הסיפור. ''האמבטיה'' מסתיים בנקודה שגורלו של הילד לא ידוע בעוד שמדבריך משתמע שב''דבר קטן וטוב'' הילד מת. ככלל, הסיפורים של קארבר מתארים מערכות יחסים כושלות, תקועות, לא מספקות וחסרות תקווה. הבעיה היא שבחרתי השנה לקרוא יותר מדי ספרים שדכאו אותי. אני צריך למצוא חומר קריאה יותר אופטימי, שמח ואולי אפילו מצחיק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל זאת בדיוק הנקודה שרציתי להדגיש. גרסת האמבטיה היא יותר גורדון ליש מריימונד קארבר. בגרסה ה''מקורית'', הילד (סקוטי) מתעורר מתרדמתו, זועק זעקה נוראה ומת מיד. החלק השלישי המלא מתאר את הביקור של ההורים הזועמים אצל האופה שהטריד אותם בטלפון בדרישות תשלום על עוגת היומולדת שהזמינו. כאשר האופה שומע על מה שקרה הוא מיד מבקש מן ההורים מחילה על מעשיו וככפרת עוונות מזמינם לטעום ממאפיו. אקט המחילה הנוצרית מתממש כאשר האופה מגיש להורים האבלים 'משהו קטן וטוב' - לחמניות חמות וטריות מן התנור. השוויתי את האקט הזה לטקס ה'קורפוס כריסטי' בו הנוצרים אוכלים בצק המסמל את גופו של הצלוב שבגופו כיפר בעד חטאי בני האדם. ללא העיבוד המודרני והחילוני של העורך, קארבר היה מצטייר עוד יותר כממשיך דרכם של צ'כוב וטולסטוי, בסיפוריהם הקצרים ולא ככהן הגדול של הסיפור האמריקני הקצר. בכל מקרה אני ממליץ לקרוא גם את הגרסה הארוכה והפחות ערוכה. היא תורגמה לעברית ואאז''ן קראתי אותה באוסף סיפורים שנקרא גם הוא 'משהו קטן וטוב'. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |