 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא מרוצה מכמות הקריאה שלי בזמן האחרון, אבל אני לא יוצא מהבית בלי תרמילון ההשרדות שלי ובו תמיד פנס ראש (עשרים שעות תאורה בדרגת האור החזקה), מים וספר, הספר הנוכחי הוא ''קאנרי רו'' (סמטת השימורים) של סטיינבק, בספריה העירונית בה אני נחשב ללקוח מועדף יש בעית מקום לכן סידרו שולחן ארוך ועליו מאות ספרים מוצעים בחינם לכל הביבלומניאקים כמוני, גן עדן. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ספריה ציבורית, עוד מושג שהנכדים שלי ישאלו אותי מה זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי השם סמטת השימורים כנראה מדובר בתרגום של משה זינגר בהוצאת זמורה ביתן מ-1993. אצלי זה עורר אסוציאציה למשהו קדום יותר, דוקא עם השם קאנרי רו עם טעם חזק של דיימון ראניון בעברית. חיפוש בגוגל מעלה שאכן היה דבר כזה. אני לא זוכר אם זה היה חלק מאנתולוגיה של סיפורי ג'ון סטיינבק או ספר עצמאי. מופיע כהוצאה מ-1957. תרגום של א (דלדן) לבני, הוצאת כרמי את נאור. כרמי זה אליעזר כרמי שבהוצאתו ובתרגומו יצאו הרבה ספרי דיימון ראניון. איך השפה הראניונית של המו"ל כרמי חלחלה לג'ון סטיינבק אני לא יודע. האם זה רק הדמיון המתעתע המערבב עם תרגומים אחרים באסופת סיפורים, השפעתו (שיפוץ ועריכה?) של מו"ל על מתרגמיו או שמדובר סתם בשם עט של כרמי עצמו? מי יידע? ואולי זה רק המוטיב המשותף לראניון וסטיינבק של הומורסקה המתארת פיסת חיים אמריקאית של שנות השפל הגדול. קאנרי רו אינו מסתיר את העזובה והעליבות של החיים של מעמד העובדים האמריקאי, אבל אין בו עדיין את הזעם שחלחל בין דפי יצירות מאוחרות יותר כמו ענבי זעם וקדמת עדן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העמוד הראשון עם הכותרת, המתרגם ושנת ההוצאה, חסר, אבל אתה צודק, גם אני קראתי את הספר "קאנרי רו" בשנות השבעים והתרגום שונה במעט. (בביזה גם "הפוני האדום + הפנינה" יין ישן ןמשובח. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |