בתשובה לשוקי שמאל, 22/12/24 14:57
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הרבה דברים תמוהים נעשים תמוהים פחות אם מניחים שנתניהו באמת מאמין למה שיוצא מפיו. זה לא דמיוני להניח שהוא סובל מפראנויה קלינית, והאינטליגנציה לא ממש מועילה לטיפול בבעיות פסיכיאטריות (''נפלאות התבונה'' אינו ממש סרט ביוגרפי, ולא צריך להיות גאון כדי להבין שאם מישהו אינו מזדקן במשך עשורי שנים הוא כנראה יציר דמיון). |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
א. אני די בטוח שBB מודע לגמרי לכך שחלק מדבריו אינם אמת. שפת הגוף שלו די ברורה. (אם כי יש שיאמרו שהסימן המסגיר שקר אצל BB הוא ששפתיו נעות). ב. כבר כשראיתי את "נפלאות התבונה" חשבתי שהסרט לא אמין. אני לא מאמין שאדם מסוגל להתמודד עם הזיות פתולוגיות של המוח שלו באמצעות שאלות סוקרטיות. גם לא כאשר קוראים לו ג'והן פון נוימן או ג'ון נאש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה דיון צד, אבל בפסיכוזה יש את מדרג התובנה: * אני מאמין שהקולות אמיתיים, מדברים אלי ואני עונה להם בחזרה * אני מאמין שהקולות אמיתיים, אבל זה לא בסדר ולכן אני לא מעוניין לדבר איתם או שאני דורש מהם לא לדבר אלי. * אני לא יודע אם הקולות אמיתיים או לא. * תובנה אינטלקטואלית: אני מאמין שהקולות אמיתיים, אבל הרופאים אומרים שהם לא אמיתיים אז כנראה שהם לא. או - אני מאמין מאמין שהקולות אמיתיים, אבל לא הגיוני שיהיו קולות (לכאן שייך גם "אני מאמין שהדמויות אמיתיות, אבל אף אחד לא מזדקן") ולכן אני מסיק מכך שהם לא אמיתיים. * תובנה מלאה (רגשית): דבר ראשון שמתרחש כאשר אני שומע קולות זה נבהל ומרגיש שמשהו מאוד לא בסדר קרה פה. זה היכן שנמצאים כולנו (אני מקווה): דמיין מה היית מרגיש אם אתה היית מתחיל לשמוע קולות ולראות דמויות - היית חושב, למשל, שמישהו חמד לצון והשתיל רמקול בסלון שלך ("אגודיסטוניות"); לחולה הפסיכוטי את זה - ההפרעה היא חלק מעולמו והוא שלם איתה ("אגוסינטוניות") |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רק רוצה להדגיש שאינטליגנציה לא עוזרת (וככל הנראה גם לא מזיקה) לענייני פסיכוזות (ונוירוזות, אבל זה פחות קשור). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |