בתשובה לענת, 05/11/24 0:11
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ענת חביבה, אם רצית להגיב לגוף המאמר, אפשר להשתמש בכפתור ״תגובה למאמר״ שבצידו השמאלי התחתון של גוף המאמר. הצורה בה הגבת (בשרשור של פתיל, אך ללא שום קשר אליו), גורם לתגובה שלך להראות תמוהה ורשלנית - וחבל. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
למה חבל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה חתול? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמתי לב שבסביבות מסויימות זאת הולכת והופכת להיות התחליף ל''למה כובע'' של פעם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מכיר את הסביבות האלה, ולא לכך כיוונתי. בהקשר של שאלתך תמהתי למה אכפת לך דוקא מה״חבל״. ציפיתי שתתרעם על עוד דברים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להתרעם? אני?!? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
:) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק יוסי, זו היתה טעות. אבל אם כבר מדברים (אני) על הארץ, אז הנה מה שלאחרונה: פוגרום באמסארדם בסגנון נוער היטלראי, בעדי המון מאורגן איסלאמיסט-ערבי "לצוד את היהודים", ורעל של הארץ (הארציזם Haaretzism): מאשים תמיד את הקורבנות של פשעי שנאה גזעניים ערבים-אסלאמיים. כן, העתיקו את זה בויקיפדיה האנגלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בזמן האפרטהייד בדרא"פ, כשבארה"ב היו הפגנות נגדם ועשו עליהם חרמות, לא זכור לי שהיו ארועי אלימות נגד אזרחים דרום אפריקאים לבנים. העולם המערבי מחה נגד המדיניות של ממשלת דרא"פ ולא של אזרחיה. למה הפעם כל ישראלי מואשם במדיניות ממשלתו? האם זאת אנטישמיות סטנדרטית שמתכסה באצטלה ליברלית, או שיש סיבות אחרות? או שאני טועה וכן היו ארועי אלימות נגד אזרחי דרא"פ בחו"ל. אשמח אם ארז יוכל לענות בשם גדעון לוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. בזמן האפרטהייד בדרום אפריקה היה איזה אמריקאי שנסע לדרום אפריקה לשתף פעולה עם שחורים מקומיים, וכשהוא חזר לארה״ב הוא גילה שהוא מוחרם בגלל שהוא ״עשה עסקים עם דרום אפריקה״ (לפרטים נא לפנות למר פ. סיימון). ב. מנסיוני, לא כל ישראלי מואשם במדינות ממשלתו. מישהו אי פעם האשים אותך? ג. אני לא זוכר שדרום אפריקה שלחה קבוצת חוליגנים להשתולל ברחובות ניו-אורלינס, יותר מזה, לא זוכר שהיא עשתה דבר כזה במהלך מלחמה בה היא הרגה מאות ילדים שחורים, אני מניח שאילו היא היתה עושה את זה, ואילו היו אז אמצעי תקשורת כמו היום, לא בלתי סביר להניח שגם הם היו נתקלים באלימות (ואם לא - מן הסתם היה מקום לוואטאבאוטיזם שלך). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על מה שעושים אנשים פרטיים זל"ז הם יעמדו למשפט בוראם/הדורות/מצפונם. מי שצריך לתת דו"ח לציבור הם המנהיגים ולכן לא דרא"פ אלא הודו 1922: The Chauri Chaura Incident took place on 4 February 1922 at Chauri Chaura in the Gorakhpur district of United Provinces (now Uttar Pradesh) in British India. The police there fired upon a large group of protesters participating in the non-cooperation movement. In retaliation, the demonstrators attacked and set fire to a police station, killing all of its occupants. The incident led to the deaths of three civilians and 22 policemen.
Appalled at the outrage, Mahatma Gandhi went on a five-day fast as penance for what he perceived as his culpability in the bloodshed.4 In reflection, Gandhi felt that he had acted too hastily in encouraging people to revolt against the British colonial government without sufficiently emphasizing the importance of ahimsa (non-violence) and without adequately training the people to exercise restraint in the face of attack.6 He decided that the Indian people were not ready and needed preperation to do what was needed to achieve independence. Chauri Chaura incident [Wikipedia] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד יותר גרוע. זה לא נגד ישראלים דוקא. בבלגיה שלשום ב"נוער" הערבי תקפו חרדים על אותו סטייל free Palestine swastika. הענין הוא שהשנאה גרמה לסכסוך, משנת 1913 (ה-8 בנובמבר) כשהשייח' סולימן אל-טאג'י אל פארוקי כתב בעתון 'פלשתין' שיר עם רעיון מהקוראן ממוזג במוטיבים אנטישמיים. והפרו נאצי ג'אמאל על חוסייני הסביר ב-1948 מדוע הערבים מתנגדים למדינה יהודית, כי זה יפריע ל-'גזע הערבי' בהומוגניות. זו אותה שנאה שמיל ע'ורי בבטאונו השבועי Arab Federation ב-7 ביולי 1934 שהערבים אוהבים מאד את היטלר (בובמבר אותה שנה הבריטים סגרו עיתונו), וב-23-במאי 1937 הניו יורק טיימס כתב ש'כל' הערבים בא"י חוגגים את יום הולדת מוחמד עם תמונת היטלר, ובאותה שנה הקונסול הגרמני ולטר דולה כתב שהיטלר נערץ על כל הערבים, והידוע לשימצה גבלס שר"י כתב כך שנה אחרי זה. כך גם היה הסקר שסארי סככיני עשה בירושלים בפברואר 1941. כמו כן דו"ח הסי.איי.אי ב-אוגוסט 1942 שרוב הערבים הם קיצוניים ומייחלים לרומל שיגרש את היהודים, וכך העיד אחמד שוקיירי בספרו ב-1961 שהם התפללו והריעו להיטלר, ופארוק קדומי של אש"ף הודה ב-2013 שהם תמכו בנאצים כי שניהם היו נגד הציונים. ומעשהו חשב שהצלבי קרס והמיין קאמפף שמה הם לא בשיגרה? כמו כן, מיכה קובי אמר בלוס אנג'לס לפני כמה חודשים, שיחיא סינואר שר"י חילק הרבה מיין קאמפף לילדים בשנות השמונים, ומאלה יצאו הנוח'בה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. תטל"א. ניטפוק קטן- ב 1913, תחת השלטון העות'מאני, עוד לא היתה לאומיות ערבית בישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האפוריזם הידוע המצוטט מהרקליטוס האפל אומר "אינך יכול להיכנס לאותו הנהר פעמיים". והנה ההוכחה שאפשר: תגובה 759445 פעם היא איילת, פעם היא ענת ותמיד היא/הוא סוג של טרול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא משנה. לשנאה יסודות מוקדמים יותר בחברה הערבית . זה אפילו יותר רלוונטי להבנת העניין. קיבלת סקירה מעניינת חשובה ורלוונטית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם בחברה היהודית, ואפילו מוקדמים יותר. אבל זה לא היה מה ששאלתי, ולא את מי ששאלתי. הסקירה חלקית ומגמתית. את ההיסטוריה אני מכיר. הערבים הם לא הראשונים ששנאו יהודים. אבל אם כבר מדברים על שנאת יהודים: מרוב שאנחנו רגילים ששונאים אותנו, אנחנו מתייחסים לזה כנתון. כחוק טבע. פרעה, המן, אדריאנוס, היטלר. אנחנו מאמצים את הקורבנות. נראה לי לא טוב לפרש כך את העולם. לא ראיתי, למשל, פניה פומבית של ממשלת ישראל לממשלת הולנד (אולי זה הלך לי לאיבוד בשטף החדשות) שדורשת ממנה לשמור על ביטחונם של אזרחים ישראלים המבקרים במדינה. אילו היו אלה צרפתים או איטלקים שהיו מותקפים כבר היתה איזו התנצלות פומבית כלפי המדינה שאזרחיה הותקפו. אבל לנו זה טבעי שנותקף, לא יוצא דופן. לכן הדגש בתקשורת הוא על התקרבנות ולא הסתכלות על האירוע כיוצא דופן, על מנת שלא יחזור. הסתכלות כזו כאילו מזמינה אותו לא להיות יוצא דופן, אלא נורמה חדשה. יש איזה דיסוננס בין היהודי הקורבן תמיד לבין הישראלי הזקוף והלא מתנצל. רבות דובר על כשלון ההסברה שלנו בשנה האחרונה. אולי הדיסוננס הזה מפריע לנו לבנות נרטיב חד משמעי. מצד אחד קורבנות נצחיים, מצד שני צודקים וחזקים. קשה לשני הנרטיבים האלה לדור בכפיפה אחת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. "הסקירה חלקית ומגמתית" - יכול להיות (קטיף דובדבנים), אבל מישהו עשה כאן עבודה די יסודית 335 רפרנסים ב. אני חושב שכל מיני פוליטיקאים הולנדים (ראש העיר) התנצלו כבר כמה פעמים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי פרסום השיר האנטישמי בנובמבר 1913: ויסטריץ': בני מוריס: ובאמת התורכים סגרו את העיתון "פלשתין" כמה חודשים לאחר פרסום השיר ב-אפריל 1914 ( for inciting racial hatred), אבל האנגלים התירו אותו שנה לאחר מיכן ואפילו מתון ערבי, חבר של שמואל טולקולבסקי, התריע נגד זה לפני המהומות שב-1920. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |