 |
|
 |
||
|
||||
 |
משרד ראש הממשלה רוחש עברות ועברייני בטחון וסיווג מרמות החמורות ביותר. משם: 'הפרשה הרביעית, מאפשרת לנו הצצה ראשונה לתוך חטיבה אחת, לתוך מאמץ אחד, מתוך שורת חטיבות ומאמצים שבלשכת ראש הממשלה וגורמים נוספים המקורבים לנתניהו התחילו מיד אחרי 7 באוקטובר אשתקד. "זהו המאמץ המרכזי, כל השאר כפוף לו", כדברי אדם הבקיא מאוד בהתנהלות הלשכה. "מאמץ-העל של הלשכה אינו שחרור החטופים ולא סיום המלחמה אלא שמירת השלטון הקיים, ניסיון להפוך את הקערה בראיית הציבור, ניסיון להעלים את זוועות 7 באוקטובר, להתרחק כמה שאפשר מוועדת חקירה ממלכתית, לצד שמירה על הקואליציה ומערכה נגד הליכה לבחירות." ' קופרניקוס לא היה מנסח את זה טוב יותר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני תוהה אם אותו מקורב מסתורי ומפוקסל הוא נתן אשל. מבחינת הפרמטרים של גועל נפש/נאמנות לבוס - זה מתאים. """ "מבצע השפעה על כחול", כינו אותו בזעזוע במערכת הביטחון, כלומר מבצע דיסאינפורמציה תוך שימוש מסולף במידע מסווג. ואחד מהם הוסיף: "מבצע השפעה דה לה שמאטע, עם תפרים גסים, שגיאות קשות וזיופים שאין בעיה לעלות עליהם". לכך מצטרפת ביקורת חריפה של גורם בכיר הקשור במערך השבויים והנעדרים והבקיא בפרטי המשא ומתן עם חמאס על העסקה להחזרת החטופים מעזה: "אפילו במונחים של מכונת הרעל שהפיצה את כתב הפלסטר הזה, הקמפיין הזה היה זדוני, רשע ושטני במיוחד. זו התעללות לשמה במשפחות של החטופים, והכל כדי לתקף שיקולים פוליטיים צרים ואנוכיים". """ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא באמת, אבל אם זה ממש מעניין מישהו: https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=%D7%90%D7%... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה החדש והחמור בכל הפרשה הזו? אני באמת שואל. זה נראה כמו more of the same. הדבר החמור ביותר נראה לי זה השרלטנות וחוסר האחריות במשרד רוה"מ. מה חדש בזה? לא נראה לי שחובבי הז'אנר יתקשו להתנער גם מזה. עוד פרשה שתרקב כמו פגר במערכת המשפט במשך חודשים ושנים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה באמת לא חדש, והבעיה היא לא בעיה חוקית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז מדוע השב"כ ומערכת המשפט מעורבים? אני חושב שמספר התומכים בBB במאבקו במשפחות החטופים הרבה יותר גדול ממספרם של מצביעיו. משרד רוה"מ מתנהל כמו סניף של הסיינטולוגיה או חצר של אדמו"ר. בסדר, מה עוד חדש? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר שהאפשטיין הזה יטען ש"מילא פקודות". סביר גם להניח שזה לא נכון. וסביר עוד יותר שאי אפשר להוכיח את זה. בקיצור הרבה שורות בynet. השפעה? לא הרבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תסלח לי, אבל כל יום נהרגים חיילים. חדש זה לא, אבל אני לא מתכוון להתנהג כאילו הכל נורמלי. השב''כ ומערכת המשפט מעורבים כי היתה הדלפה של חומרים מסווגים. העניין הוא לא (רק) זה. בוא נסתכל על התמונה הגדולה. כולם יודעים שנתניהו נלחם במשפחות החטופים אבל עדיין הוא מעמיד פנים. אז הנה עוד עדות למאבק המלוכלך שלו. לא חדש ובכל זאת לא צריך לעבור לסדר היום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים. רק הבעתי חשש שלא מדובר ב''מהלך משנה משחק''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במצב העלוב שלנו, אפילו הקרבת מלכה1, שני צריחים ורץ לא ממש משנה את המשחק. המלך פשוט יושב לו במשבצת א9 ומעשן עוד סיגר. ___________ 1- ס. היקר, אנא שים לב שאני מדבר על משחק שחמט, ולא חלילה וחס טפו-טפו-טפו על הקרבת מלכתנו שלנו ירום הודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השימוש בחומרים (מאד) מסווגים ועוד כאלה שעלולים לחשוף מקורות מודיעיניים (מאד) רגישים במקומות (מאד) אסטרטגיים במפקדת האויב בשעת מלחמה, הוא הרבה מעבר לשעשועי נורמות שלטוניות למיניהן. אלה (יכולות להיות לכאורה) עבירות שעל חלקן יש עונשים של עשרות שנות מאסר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בפנטזיה שלי - סיכוייה להתגשם כמו כל חלום אחר - אולי יגיעו סוף סוף גם למפיץ הראשי של אותם מכתבי סינוואר מזוייפים: עמית סגל. בורג ראשי במכונת הרעל. כבר כשהפיץ אותם כתבנו שהוא שקרן, אבל לא מצאתי את זה בחיפוש כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתמול הוא הזכיר כבדרך אגב את ענת קם ובן כספית עבר על זה בשתיקה. (אני שמח לראות שאימצת את ה"אני המלכותי"; if you can't beat him...) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(חחח. אבל בעיקר זכרתי שלא רק אני כתב את זה, אז לא רציתי לנכס הכל לעצמי. ממילא זה גם נכתב רבות בתקשורת). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואגב תקשורת. רציתי לכתוב כבר אתמול בערב שהראיון בו רוני קובן מראיין את יאיר לפיד בתוכנית 'פגישה', היה מעיק ומביך כל עיתונאי לאור ריבוי הנשיקות והכינורות הדביקים שמנגנים. וטוב שלא כתבתי, כי פספסתי דווקא את העיקר בשלב האחרון של הראיון, שבו כבר התייאשתי מאיזו שאלה פוליטית ברמת 'התכלס'. בקטע האומנותי האחרון המראיין מציג למרואיין (דקה 43:43) תמונות והוא צריך לזרוק את מה שעובר לו לראש ; גנץ/גבוה ; סער/ציניות ; עופר שלח/עצב. ואז רוני בנונשלנטיות שולף את מנסור עבאס. מאחר וכולם במרכז-שמאל, בדגש על המרכז (ליברמן/גנץ/לפיד), מנסים לברוח מבשורה מאז ה-7/10 במקרה המנסורי עם הזיקה הישירה ל'אחים המוסלמים', לפיד כאילו היה מוכן לזה וירה את מילותיו כאילו מנסור הוא עוד תמונה במשחק. אני לא מאמין שזה היה כך, ולדעתי רוני דפק לו וואחד קטע, הרדים אותו לכל אורך הסצנה הלפידית, נתן לו הרגשה שכל סיפורי הסבתא שהוא מכר בראיון, נצרבו בתודעתו של המראיין החביב ואז לפיד אומר כך: "האיש הכי מעניין בפוליטיקה הישראלית בהליכה". רוני תוהה "וואו, תשב איתו?" לפיד - מה שמתברר כחוסר ניסיון פוליטי - עונה לרוני כאילו החיים הפוליטיים מפסיקים כשהראיון מתחיל : "אם יהיה לנו ממשלה של 61 אין שום בעיה, שמפלגה ערבית מתונה ושוחרת שלום תהיה חלק, כי הם 20% מאזרחי ישראל וכל החרדה הזאתי שאם תגיד מילה על ערבים יצביעו עליך ויצעקו שמאלנים נמאסה עליי". מקסים. הוא כבר לא יוכל לטעון שהוא יותר מרכז והוא חייב לכוון רק שמאלה מה שאומר שהוא מתכוון לשתות שוב את השמאל (הדמוקרטים) כמו שהוא עשה עם מרץ. לאחר מכן הוא פירגן לשרה נתניהו שהיא לא כזה מכשפופה והיא בסף הכל חמודה וסימפטית או כלשונו 'דיוה ונעימה'. טוב נו. ושאלה אחת קטנה - למה רק אם יהיו ללפיד 61 ח"כ, הוא יסכים לצרף את רע"מ? כאילו שאם היו ללפיד רק 65 ולמנסור יש 5 לא תצרף אותו, (מה שכן התבצע בממשלת השינוי) כי מה? פתאום המפלגה שלו היא לא שוחרת שלום ומתונה? לפתע לא יכנו אותך שמאלן? לפתע הוא כבר לא האיש הכי מעניין בפוליטיקה ועוד בהליכה? תשובה כזאת ניתנת רק במצב שליפה. וזה סגנונו של לפיד, שלופים אבל הונגריים. ואם הם נאמרים עם יד על הסנטר ומבט קודר, אז בכלל זאת פילוסופיה קיומית. ------------- פגישה עם רוני קובן עונה 9 | יאיר לפיד |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"(מה שכן התבצע בממשלת השינוי)" ----------- מבדיקה חוזרת, טעיתי. רע"מ לא צורפו לממשלה, אבל הם תמכו בממשלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם הצטרפו לקואליציה (חתמו על הסכם קואליציוני) אבל לא לממשלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרקטיקה פוליטית שמזכירה את החרדים (ג). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיקון 2 -'כאילו שאם היו ללפיד רק 65': במקום 65 צ"ל 55 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין, דוקא בסיקור הראיון בהארץ נטען ש רוני קובן נכנס בו בלי הנחות. אני לא ראיתי את הראיון אז אין לי נתונים מוצקים בעניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא ׳נכנס׳ בו רק בקטע שהוא לא הופך שולחנות עם סכינים בפה כמו שהימין עשה, אבל בסך הכל ראיון מפנק ומכיל. וכאמור רק בסוף, בקטע האומנותי שלפיד חשב שהגרוע מאחוריו והוא נכנס לשלב הכיפי של הראיון, רוני שולף לו את המנוסר. לא מצאתי - אולי לא חיפשתי טוב - שגנץ או ליברמן או מי מטעמם מוכן לקבל את רע״מ לאחר ה-7/10. אני שמעתי מליברמן או מי מטעמו שרק מפלגות ציוניות (החרדים והערבים בחוץ) באות בחשבון. גנץ לא שמעתי אותו מתייחס לרעמ. ודווקא הראיון הזה מגלה את דעתו של לפיד וזאת מבלי שהוא התכונן לכך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר ממליצים על ראיונות, אמליץ בחום על הראיון של אהוד ברק אצלי נדב פרי (ספוטיפיי יוטיוב). לדעתי פרק הפודקאסט-ראיונות הטוב ביותר לשנת 2024. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני תמיד אוהב לעיין בתגובות לפני שאני נכנס לתוכן הראיון. לא יודע אם זה נכון לעשות זאת כך או לשמוע ראיון ורק לאחר מכן להכנס לתגובות. אבל אני מוצא את עצמי לא שולט על עצמי בעניין הזה. ולבנתים שמעתי 45 דקות מתוך כשעתיים. עושה רושם (לבנתיים) שהמראיין לא יודע לראיין (בניגוד לקובן - שיודע להקשיב ולסחוט את הלימון הכבוש),לא יודע איך למקסם את הרגע הזה שבו אישיות ציבורית חייבת לדבר ולפעמים אומרת יותר מידי. לקטוע כל הזמן את המרואיין, נותן למרואיין הרבה זמן לחשב את מילותיו מחדש שכן הוא חייב לחזור לנקודה שהוא היה או בא, ובמקרה הטוב לדלג על הנושא ולעבור לנושא אחר מה ש'מציל אותו' ואפילו מאריך את הראיון ונותן 'בשר'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה סוג ראיון אחר. מתאים פחות לפוליטיקאים שאתה רוצה לתפוס אותם אומרים שטויות ויותר לפוליטיקאים בדימוס שאתה רוצה להבין על מה הם חשבו כשהם עשו שטויות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפוליטיקאים בדימוס, התכוננו מן הסתם וכבר גיבשו את המתווה של ליבת השאלות המהותיות שיכולות להשאל לאור שאלות/קונספירציות העבר. מה שאולי מחייב מראיין יותר מיומן ומנוסה ולא כל עיתונאי עם מיקרופון ומצלמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים. האם בלימודי עיתונות נותנים דגש מספיק על תורת הראיון (אם בכלל מלמדים משהו כזה)? לפי התוצאות, לפחות בארץ התשובה שלילית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סביר להניח שזה מסויים מתוכניות הלימודים, אבל זה נראה חלש. ד״נ - מה עושים שהמרואיין נותן התניות מראש - מה לא לשאול ואם המראיין מסרב, אז המרואיין יפנה לערוץ תקשורת אחרת וכך הערוץ מפסיד את האייטם? שמעתי פעם פוליטיקאי בדימוס שאמר באיזה ראיון למראיין שהסיכום עם העורך שהוא לא ישאל על סוגיות מסוימות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב ידיעתי זאת פרקטיקה מקובלת למדי. אני חושב שזה רע הכרחי מהסיבה שפירטת, אבל גם במסגרת מה שהוסכם עליו נראה לי שבהמון מקרים המראיין מחמיץ הזדמנויות להפיק משהו יותר מעניין מצרור קלישאות משומשות, שלא לדבר על מראיינים שפשוט לא טורחים ללמוד את העובדות לפני הראיון, ומי שראה ראיון או שניים של נתניהו באנגלית בטח יודע על מה אני מדבר (''המצב בישראל הוא שהשופטים בוחרים את השופטים'' הוא משהו שזכור לי כי בזמן אמת קיויתי שמישהו ילחש למראיין באוזן שזה שקר והוא יעמת את נתניהו עם העובדות, מה שכמובן לא קרה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדב פרי הוא מראיין מיומן למדי. אני לא בטוח שזה תמיד רע לשמוע את המתווה שהמרואיין הביא איתו מהבית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות שזה אפילו מצויין. אבל בשביל להציג את המתווה ללא ביקורת או ניסיון לבקר, אפשר פשוטה לעשות מצגת עם הנחייה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה פחות מעניין, בגלל שמצגת לא מאתגרת את המציג (לא במובן של נסיון לתפוס אותו בפליטת פה, אלא במובן של נסיון להוציא ממנו את מה שהוא חושב במושגים שגם אחרים יכולים להבין) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
׳נסיון להוציא ממנו את מה שהוא חושב במושגים שגם אחרים יכולים להבין׳ - כלומר, להנגיש ולחדד את תורתו/השקפתו של המרואיין כלפי המאזינים/הצופים בצורה שתהיה ברורה גם להדיוטות שלא בקיאים בז׳אנר הנדון. אבל, מה קורה אם במהלך ההנגשה המראיין מגלה סתירות או אי אמירת אמת, או ניסיון להסתיר כשלים בעמדותיו, האם גם אז ההנגשה תוכל לבוא לידי ביטוי ? ואם כן איך? ככלל - ככל שאתה מעמעם את המורכבות של הדיון לטובת ההנגשה, אתה נאלץ לשייף דקויות, לעגל פינות, להסתיר סתירות, ולאפר את ההשקפה כדי שהיא תהיה יפה וברורה. הליך הנגשה כזה יותר גרוע, מקיום ראיון נשכני שפחות מונגש מאשר ראיון שיקומי שכן מונגש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא קשור רק להדיוטות, גם לעובדה שלפעמים אנשים שונים מתנסחים בצורה שונה. אם המראיין מגלה מוצא שעמדה מסויימת נראית לו סותרת את עצמה (או את העובדות בשטח) אני מצפה ממנו לשאול שאולת הבהרה. לפוליטיקאים פעילים יש לפעמים אינטרס להסתיר סתירות ולהמציא שקרים, לפוליטיקאים בדימוס לא צריך להיות אינטרס כזה. אם מדובר באי אמירת אמת שהיא לא שקר לבן (״אני קורא את מלחמות היהודים של פלביוס״ או ״אני אוהב לשתוף כלים״) בהחלט אפשר לשאול אותו על זה או שקר שנובע מבטחון דשה. אם מדובר בשקר גס ומכוון, אז אין לראיון טעם (לדעתי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אנחנו מחמירים עם ראיון מבושל אבל חשוב לזכור שככל שהמרואיין מעמיד תנאים לעצם הראיון, והמרואיין חשוב למראיין, אפשר לתת למרואיין את הזכות הראשונית לקבוע על אילו נושאים אפשר לראיין אותו ואפילו לתת למרואיין לחבר רשימת שאלות שרק עליהן הוא מתכוון לענות במהלך הראיון. מראיין נבון, יעשה שיעורי בית הן לפני הראיון והן לאחריו ויסרוק את המרואיין בכל נושא, ווככל שתשובות המרואיין לשאלות שהוא עצמו חיבר, סותרות את המציאות, הרי שהמראיין ניצח את המרואיין אם לאחר הראיון, המראיין יכניס נספח הבהרות לראיון ובו הוא יפרוש את הסתירות תוך כדי ציון העובדה שהמרואיין עצמו חיבר את השאלות. גם תשובות מעורפלות שיכולות להישמע כן או לא הן תשובות סותרות שכן הן מעידות שהמרואיין יכול היה לענות בצורה ברורה, אבל הוא העדיף לערפל כדי להסתיר את המידע. היתרון שהמרואיין קיבל זהו בעצם יתרונו של המראיין שיכול גם לאחר הראיון לחשוף את הקלף שלפיו המרואיין חיבר את השאלות ואולי זה עדיף על ראיון שבו המראויין יבין שעשו לו אמבוש והוא יחתוך את הראיון עוד בראשיתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שגישת המראיין ניצח את המרואיין היא גישה שמתאימה לסוג מאד מסוים של ראיונות. סוג אחר הוא סוג שהוא לא משחק סכום אפס בו שני הצדדים יכולים לנצח או להפסיד. (אתה מתכוון למשהו כמו בסוף הראיונות של Leading - כמו זה למשל?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פתאום עלתה במוחי המחשבה שאולי צריך להכשיר חוקרים המשטרה ובשב''כ להיות מראיינים באמצעי התקשורת. הרי המומחיות שלהם היא לזהות התחמקויות, שקרים וחוסר עיקביות, ולדעת ללחוץ במקומות הנכונים כדי להגיע אל האמת (אני מציע להסתפק, בינתיים, בלחץ מילולי. לחץ פיזי מתון יגיע רק בשלב הבא של הדמוקרטיה שלנו ורק כלפי מגזרים מסויימים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, ביום מראיין תמים ובערב מאיים אלים ? גם זה רעיון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה יהיה בערך כמו ללמד אותם לבשל בשביל להכין לנחקרים ארוחות שף ואז הם יגלו להם את כל סודותיהם הכמוסים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכל פעם שראיתי/שמעתי הקלטות מחקירה של משטרת ישראל לא התרשמתי שיש להם מומחיות כלשהי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז בטח אין להם . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בראיון אחר, בגיקונומי, הוא אמר שממשלת ה־61 (למעשה: 60) הייתה פשוט קטנה מדי. כלומר: זה פשוט לא יעבוד (שיקולים טקטיים) ולא דבר לא רצוי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דומה שעמית סגל הוא הדגמה של העיקרון הפיטרי. ערוץ 12 הציב אותו עם בן כספית כאיזון לטמטום ולבערות של אופירה וברקו. אבל עד מהרה התכנית שלהם הפכה לבלתי נסבלת. התגלה שלסגל יש אפס עניין בדעותיהם של מרואיינים. עיקר עניינו לדברר את עצמו ולנהל את חשבונותיו מול מבקרים פוליטיים. זה כמעט מביך לצפות בו מרצה את רשמיו ודעותיו למי שאמור להיות המרואיין. בסה"כ, חבל שהדגם של עיתונאי מתון ולא מונחה אג'נדות הולכת ונעלמת מן המסך. במקומה מתרבים הדעתנים הלוביסטים הפוליטיים והסלברטאים הנבערים ורודפי הפרסום העצמי. תופעה אולי משלימה למצב בו רוה"מ הופך עצמו ללוביסט של קיצונים פוליטיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבהרה יש צו איסור פרסום על הפרשה. כל המברברים והמקשקשים פה טוענים דברים לא מוכחים וללא ראיות. יכול להיות שכל העניין של צו איסור הפרסום בא לשרת את זה, שכל אחד יוכל להביא דמיונו הקודח ובסוף יתברר שאין מאחורי זה כלום. אז בינתיים תאכילו את עצמכם סרטים עד שבסוף האמת כבר תהיה דבר שולי בכל העניין. מעניין מה ייצא בסוף.. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מפנטזיה לדיסטופיה: מפיץ מכתבי סינוואר המסווגים מפרשן את פרשת גניבת המסמכים עצמה. שפל חדש של ערוץ 12 והעורך שאצבעו לא רעדה כשאישר את החזיר בהיכל במהדורה המרכזית שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה סיפור מעניין. לצערי יש לו הקדמה ארוכה שבלעדיה הוא פחות מעניין. מי שכבר מכיר היטב את ההיסטוריה יכול לדלג לתגובה הבאה. בשנותיו האחרונות כמנהיג רוסיה בוריס ילצין הפך כבר לבדיחה לא מצחיקה, והיה בושה לעמו. הבחירות לנשיאות נקבעו למרץ 2000. ילצין התחיל לחפש לו יורש ב 1998, והתחיל להחליף ראשי ממשלת רוסיה כמו גרביים. בסך הכל חמישה ממרץ 1998 עד אוגוסט 1999. החמישי היה ולדימיר פוטין האלמוני למדי שמונה ב 9/8/99 לראש הממשלה. רק שלוש שנים לפני כן הוא נקרא למלא תפקידים במוסקבה, ורק לפני שנה מונה על ידי ילצין לראש ה FSB, השב"כ של רוסיה. תזכרו את הפרט הזה להמשך. יומיים לפני מינויו של פוטין לראש ממשלה, ב 7/8/99 החלה הפלישה לדגאסטן של קיצונים מוסלמים צ'צ'נים (שלא נתמכו על ידי ממשלת צ'צ'ניה). דגאסטן היא רפובליקה בפדרציה הרוסית, והפלישה, שנתמכה על ידי בדלנים בדגאסטן, נועדה להקים בה משטר איסלאמי ולהפרדה מרוסיה. כמה שנים קודם לכן הסתיימה מלחמת צ'צ'ניה הראשונה בכשלון של רוסיה ובהכרה שלה דה פקטו בעצמאות צ'צ'ניה. בממשלה הרוסית חששו מאפקט דומינו שיביא להיפרדות של עוד איזורים בעייתיים מרוסיה. צ'צ'ניה עצמה נותרה בתוהו ובוהו אחרי המלחמה הראשונה כאשר אחד הענפים המרכזיים בכלכלתה היה חטיפות עבור כופר. פוטין, ממש מיומו הראשון בתפקיד, הוביל קו קשוח, כאשר כוחות רוסיים גדולים, בסיוע מיליציות דגאסטניות, הדפו את הפלישה מצ'צ'ניה. כבר בסוף אוגוסט הלחימה עברה לתוך צ'צ'ניה, כאשר חיל האויר הרוסי תוקף מטרות אזרחיות. ובעצם כבר התחילה מלחמת צ'צ'ניה השניה ב 9/9/99, פחות מחודש אחרי שפוטין נכנס לתפקיד ראש הממשלה, ארע פיצוץ אדיר בבית דירות במוסקבה. מטען של מאות קילוגרמים של חומר נפץ הונח בקומה הראשונה והבניין כולו קרס על יושביו. עשרות אזרחים הרוגים. שלשה ימים אחר כך פיצוץ נוסף הקריס בניין מגורים ושוב נהרגו עשרות אזרחים. איש לא נטל את האחריות לפיגועים אבל ההנהגה הרוסית האשימה טרוריסטים צ'צ'נים. כעבור מספר ימים פיצוץ שלישי של בית דירות, הפעם על ידי משאית נפץ, ארע בעיר אחרת. מתקפת הטרור המאסיבית הזו היוותה, יחד עם הפלישה לדגאסטן, עילה למלחמת צ'צ'ניה השניה. היא השפיעה מאוד על דעת הקהל ברוסיה שתמכה מאוד במלחמה, לעומת המורל הירוד שאפיין את מלחמת צ'צ'ניה הראשונה כמה שנים קודם. אחרי ההפצצות המסיביות בעומק צ'צ'ניה, פוטין הכריז ב 1 באוקטובר שהמשטר בצ'צ'ניה אינו חוקי, והחל בפלישה הקרקעית. תוך כמה חודשים כבש הצבא הרוסי את הבירה גרוזני, אחרי שהחריב אותה כפי שאף עיר אירופאית לא הוחרבה מאז מלחמת העולם. ב 31/12/99 הודיע ילצין בהפתעה בנאום טלוויזיוני על התפטרותו המיידית, ופוטין הפך לנשיא רוסיה. במרץ 2000 הוא גם זכה בתפקיד בבחירות. באפריל 2000 כבש הצבא הרוסי את המרכזים המאוכלסים האחרונים של התנגדות צ'צ'נית ומאז הפכה המלחמה שם למלחמת גרילה. במאי 2000 הודיע פוטין על החזרת השלטון הרוסי לצ'צ'ניה וצ'צ'ניה בעצם סופחה מעשית מחדש לפדרציה הרוסית. עד כאן החלק היבש של הסיפור |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועכשיו החלק המעניין - מעין פאזל שבין הפותרים אותו נכונה יוגרל גועל נפש. - התקפות הטרור על בנייני דירות ברוסיה בספטמבר 1999 היו עבור הרוסים שוק כמו ההתקפה על מגדלי התאומים עבור האמריקאים. התגובה החריפה של פוטין הקפיצה את הפופולריות שלו לשחקים, והפכה אותו למועמד המוביל לנשיאות. כראש ממשלת רוסיה הוא הוביל את מלחמת צ'צ'ניה השניה והפך מאלמוני ל"איש החזק". - שבוע אחרי הפיצוצים של בתי הדירות במוסקבה, ב 22 בספטמבר, שני אזרחים ערניים בעיר ריאזאן, כ 200 ק"מ ממוסקבה, שמו לב לאנשים שסוחבים שקים באישון לילה למרתף בניין מגורים בעיר. הם הזעיקו את המשטרה, שמצאה במרתף הבנין שקים מלאי אבקה ומנגנון נפץ שהיה אמור לפעול לפנות בוקר. על פי בדיקת המשטרה היה בשקים חומר נפץ מאותו הסוג ששימש לפיגועי הטרור. לכאורה סוכל פיגוע נוסף. פוטין שיבח את הערנות של אזרחי ראיזאן. אלא ששלושה אנשים שעצרה המשטרה המקומית בקשר לאירוע כעבור יומיים התגלו לא כטרוריסטים צ'צ'נים אלא כסוכני fsb. למחרת מעצרם הודיע ראש ה fsb שהאירוע היה תרגיל לוחמה בטרור של ה fsb, שנועד לבדוק את ערנות האזרחים, שבשקים היה סוכר ולא חומר נפץ, והסוכנים שוחררו. - הדומא דחה את הצעות האופוזיציה להקים ועדת חקירה פרלמנטרית בקשר לאירוע. ועדת חקירה אזרחית הוקמה על ידי חברי דומא מהאופוזיציה ביחד עם עיתונאים חוקרים מעיתונים שמבקרים את הממשלה. היא לא זכתה לשום שיתוף פעולה מאף אחת מזרועות השלטון. במאי 2003 התנקשו ביריה בודדת בחבר דומא שהיה בוועדה הזו, ובאוגוסט אותה שנה עוד חבר בוועדה מת תוך שבועיים ממחלה מסתורית. למשפחתו לא הותר לבצע ניתוח אחר המוות בגופתו. - משטרת ריאזאן וגם סניף fsb המקומי לא ידעו על "התרגיל". הקלסתרונים שעל פיהם נתפסו סוכני ה fsb הופצו בתפוצה רחבה מאוד וכל כח המשטרה היה על הרגליים. על פי החוק ה fsb חייב להודיע למשטרה המקומית אם הוא פועל בשטחה. - אף צ'צ'ני לא לקח אחריות על הפיגועים, ואף צ'צ'ני לא הואשם בבית משפט. מי שהואשם באחריות לפיגועים הוא אזרח רוסיה תושב מוסקבה ממוצא קווקזי. האיש היה בעלים של חברה ששכרה מחסנים בבנייני המגורים ששימשו את המפגעים. האיש לא עמד לדין כי הוא ברח, ומאז 2003 נעלם לחלוטין. לטענתו הוא שכר באמצעות החברה שלו 4 מחסנים כאלה, לבקשת חבר שלו איש fsb. אחרי שני הפיצוצים במוסקבה, שאירעו שניהם בכתובות בהם היו לו מחסנים, הוא התקשר למשטרה ונתן את שתי הכתובות הנוספות, והמשטרה מצאה גם בהן חומרי נפץ. - יו"ר הדומא הואשם על ידי חבר דומא מהאופוזיציה שדיווח על הפיצוץ השלישי שלשה ימים לפני שבוצע. - היו מבקרי משטר שהזהירו עוד ביולי מפני מבצע מתוכנן של ה fsb לפגיעה במטרות בתוך רוסיה. ולמה אני מספר את כל זה? להראות שיש יותר גרוע. וזה מזכיר לי את הבדיחה של דני סנדרסון: תרגע, אמרו לו. יכול להיות יותר גרוע. אז הוא נרגע, ובאמת נהיה יותר גרוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הערך בויקיפדיה: 1999_Russian_apartment_bombings [Wikipedia] | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרטים מעניינים נוספים נמצאים בערך Achemez Gochiyayev [Wikipedia] | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על הסיפור המעניין. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |