בתשובה לkozmo, 15/08/24 15:06
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא חושב שהיה באמת חובב כלבים. נהג לטייל עם הכלבה האלזסית שלו בלונדי, מטעמי פעילות גופנית אני חושב. בהקשר זה חשוב לציין שלפני מותו הרעיל את הכלבה כדי לבדוק את יעילותם של גלולות הציאניד שספק הס''ס לו ולרעייתו הטרייה, לפני שירה לעצמו ברקה. בכלל אצל בעלי אישיות פסיכופטית, יש חיקויים, לעתים מוצלחים למדי של אמפטיה אנושית. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הרי לך עוד ׳אוהב כלבים׳ : ׳ השחקן המנוח אלן דלון ביקש להיקבר עם כלבו - שעדיין בחיים׳. — |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מסוג הדברים שכדאי לבדוק בשבע עיניים. השחקן הזה היה ידוע בחיבתו לבע''ח בכלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי טמקא האיש היה בטוח שכלבו ימות משברון לב לאחר מותו שלו כך שבעיניו (הסניליות במקצת לדעתי) זה היה מעשה חסד: "דלון הצהיר... על כוונותיו המטרידות: "אם אמות לפניו, אבקש מהווטרינר שייקחו אותנו ביחד. שירדימו אותו בזרועותיי. אני מעדיף לעשות את זה מאשר לדעת שהוא ימות בסבל על הקבר שלי". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע, זה נשמע לי נרקסיזם קיצוני, ובגיל כזה אפילו קצת פתטי. די תואם את הסטריאוטיפ על שחקנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים. באמת נראה שדלון היה שחקן סטראוטיפי. חידה - מה משותף לאלן דלון, דניס הופר ומאט דיימון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, בניגוד למה שכתוב בויקיפדיה העברית, הספר ''המשחק של ריפלי'' דווקא כן תורגם לעברית בהוצאת כתר. אמנם זה קרה אחרי מותה של המחברת פטרישיה הייסמית (כנראה שהיורשים פחות אנטישמיים ממנה). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |