![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
הרי לך עוד ׳אוהב כלבים׳ : ׳ השחקן המנוח אלן דלון ביקש להיקבר עם כלבו - שעדיין בחיים׳. — |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
זה מסוג הדברים שכדאי לבדוק בשבע עיניים. השחקן הזה היה ידוע בחיבתו לבע''ח בכלל. | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
לפי טמקא האיש היה בטוח שכלבו ימות משברון לב לאחר מותו שלו כך שבעיניו (הסניליות במקצת לדעתי) זה היה מעשה חסד: "דלון הצהיר... על כוונותיו המטרידות: "אם אמות לפניו, אבקש מהווטרינר שייקחו אותנו ביחד. שירדימו אותו בזרועותיי. אני מעדיף לעשות את זה מאשר לדעת שהוא ימות בסבל על הקבר שלי". |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
לא יודע, זה נשמע לי נרקסיזם קיצוני, ובגיל כזה אפילו קצת פתטי. די תואם את הסטריאוטיפ על שחקנים. |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
מסכים. באמת נראה שדלון היה שחקן סטראוטיפי. חידה - מה משותף לאלן דלון, דניס הופר ומאט דיימון? |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אגב, בניגוד למה שכתוב בויקיפדיה העברית, הספר ''המשחק של ריפלי'' דווקא כן תורגם לעברית בהוצאת כתר. אמנם זה קרה אחרי מותה של המחברת פטרישיה הייסמית (כנראה שהיורשים פחות אנטישמיים ממנה). | ![]() |
![]() |
![]() |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
![]() |
© כל הזכויות שמורות |