 |
הערכתי הפסיכולוגית המפוקפקת: גנץ, אייזנקוט וגם גלנט הם קצת טיפשים, מאד נאיביים ו-"מערכתיים", ובעיקר מלאים בערימה בלתי-נדלית של חשיבות עצמית. הם משוכנעים שהם "שוכבים על הגדר" עבור ישראל, מהווים מגן-אנושי מפני הבנגבירים והסמוטריצים, ושאלמלא נוכחותם בעמדות מפתח בזמן המלחמה מצבה של ישראל היה גרוע בהרבה משהוא היום.
אני משוכנע שהם גם צודקים במידה מסוימת, שבוודאי יש בידם דוגמאות טקטיות ואולי אפילו סמי-אסטרגיות לרוב שאין באפשרותם לחלוק איתנו מטעמי ב"ש וסודיות. אילו הם היו קוראים כאן, הם היו משתגעים מכפיות התודה לה הם זוכים כאן והעוול שאנחנו עושים להם. השכנוע העצמי שלהם קל, ואינו דורש יותר מידי דיסוננס קוגניטיבי מצידם.
בהיותם מערכתיים וקונפורמיסטים בכל רמ"ח אבריהם, הם לא מסוגלים להעלות על דעתם אפשרות שבה המערכת נשברת עד כדי כך שהיא תופעל במלוא עוצמתה כנגד המשטר הישראלי ובפרט כנגדם. איך אפשר לדמיין זאת? מבחינתם הם-עצמם המערכת! זו אפשרות שלא נמצאת בכלל על הרדאר שלהם. וחוץ מזה, מלחמה. והם כולם גנרלים. למי יש זמן לפילוסופיה עכשיו.
יאיר לפיד הוא סיפור קצת אחר. והוא אולי גרוע קצת פחות מהם, אבל לא בהרבה. אני משוכנע לחלוטין (ויש לכך הרבה ראיות) שהוא לא מבין את הסיטואציה יותר מהם, שאין לו פרופיל מהיכולת הדרושה להתמודד איתה, ושהעובדה שבמקרה יצא שהתנהלותו בחודשים האחרונים הייתה יחסית סבירה היא צירוף מקרים כתוצאה מכך שהחשבונות הפוליטיים הקטנים ושיקולי התדמית שלו במקרה הובילו למעשים שנראים בטעות כמו התנהלות רציונלית ועניינית. אבל לא היה מאחורי החלטותיו שום דבר חוץ מחשבונות פוליטיים ושיקולי תדמית, והוא עיוור לחלוטין לאופן בו המציאות משתנה סביבו.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש