 |
|
 |
||
|
||||
 |
אלע"ד, אבל אם מדובר בתביעת דיבה, מה היתה הדיבה? סבש`ך לא היה בכותל ואני כן? אם כך, נראה לי הגיוני לפסוק שאין כאן דיבה, ושכל אחד יחשוב מה שהוא רוצה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
וחוץ מזה אני ממש ממליץ על הספר ''הטנק'' מאת אסף ענברי | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש כאן ניתוח משפטי קצר. המשפט שהכי עונה לשאלתך, אני חושב, הוא: "ביהמ"ש מצא כי האמירה לפיה כרסנטי 'מתחזה' המחפש תהילה ומנצל את הטעות כדי לקבל 'צ'ופרים', מהווה 'לשון הרע'." ואני מצטרף להמלצה על "הטנק". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי חלק מתהליך רחב יותר, לא רק בבתי המשפט, של התפוררות בשוליים של האמת העובדתית. כמו בדרישה של משפ' שמריז, כאשר מבלבלים באופן שיטתי בין אנשים שנקלעו לארוע ופעלו לכל היותר לפי המצופה מהם לבין גיבורים שפעלו מעבר לגבולות הנדרש. במציאות כזאת יש תפקיד לבית המשפט כפוסק האמת. אני תמה מהי ההלכה המשפטית שמבדילה בין המקרים שבהם ביה''מ מעדיף את הפשרה על הדין לבין המקרים בהם ביה''מ נקרא לחשוף את האמת הלא תמיד קונצנזואלית. אני מניח שזה קשור למצבים שבהם ביה''מ נקרא לייצג אנשים שלא ממש נמצאים בגופם בביה''מ (בית דין הוא אביהם של יתומים, שו''ע, חושן משפט, משפט רצ סימן א). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |