 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני דווקא לא חושב שזה רעיון רע. יתרה מכך, אני חושב שזו הייתה הגישה של ישראל בעשור האחרון, ובעצם הגישה של נתניהו. להתמגן, לחזק את הכלכלה, לשמור אותם על אש קטנה, לא להגיב באגרסיביות לטילים על העוטף, וכו' וכו'. בינתיים לפתח כל דרך מגננתית אפשרית, החל ממחסומים תת קרקעיים למנהרות ועד מיירטי לייזר. הבוקר קראתי כותרת שיש הערכה שמלאי הרקטות בעזה כמעט הדלדל לחלוטין. נכון, הם יכולים להמשיך להצטייד דרך ההברחות מפילדלפי וייצור מקומי, אבל גם בזה צריך לטפל איכשהו. אני בטוח לא מסכים שהתגובה הזו הייתה ריאלית מיד אחרי ה7.10. הסיבה היא שבמאזן הכח, ישראל איבדה המון ב7.10, והחשיבה הפרדוקסלית של "לא להילחם בכלל" באותה תקופה היו עלולים להוביל אותנו לאסון גדול הרבה יותר. אני כן מסכים שעם הזמן וככל שהמלחמה שם נמשכת, זו כן כנראה אופציית היציאה הטובה ביותר של ישראל. זה דומה לדברים שכתבתי כאן בנוגע לכוונה ואמצעים. את האמצעים של החמאס יש הרבה דרכים לדלל, פיקוח בינלאומי, הסכם שלום, נורמליזציה עם סעודיה, וכמובן מגננות. אם הקונספציה, הגדרות, המודיעין, הרחפנים, הכוננות, משהו אחד מאלו היה עובד טוב יותר באותה שבת ארורה - לא היינו מדברים על זה היום בכלל, ולא היה פה דיון עם למעלה מ-2000 תגובות. לישראל יש דרכים אסטרטגיות להתגונן, זה לא בלתי אפשרי. בנוגע לכוונה, אני דיברתי על הגירה מרצון, כאן אנחנו מדברים על איזושהי תקווה אופטימית שהם יבינו שהם טועים. אולי. לא שולל. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ודייק: אם רק אחד מגורמי הכשל הנקודתיים היה עובד טוב יותר, סביר שהיה מקטין מאד את האסון - אבל אפילו אם היה מקטין אותו בסדר גודל (וזה אופטימי מאד) גם מאה אזרחים הרוגים ו-20 חטופים היה נחשב אסון גדול, והיינו נמצאים במלחמה גם אז. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני ממש לא בטוח. תושבי העוטף חוטפים רקטות כבר משנת 2000, לפני שהחמאס עלה לשלטון ולפני ההתנתקות. עופרת יצוקה, צוק איתן, שומר חומות, היו כבר מבצעים שהיה ירי רקטות מאסיבי. מבחינתי כל אלה הם אסונות ואני בטוח שגם מבחינתך. לצערנו אנחנו לא גרים בשכונה הכי סימפטית במזרח התיכון ואת ה"אוטופיה" הזו שדוברה בכתבה גררנו 24 שנה. אין ספק בכלל שמה שקרה הפעם זה בסדר גודל אחר ואני מסכים במאת האחוזים שזה דורש התייחסות אחרת, פתרונות יצירתיים, מיטוט חמאס, או כל דבר אחר שתחשבו עליו. לא נעים לי כל כך לדבר על מספרים ועל אנשים אבל אם זה היה תלוי בי היינו יוצאים למלחמה כבר בגשמי קיץ (?), המבצע שהיה מיד לאחר חטיפת גלעד שליט. ככל שאתה נותן לאויב להתעצם, אתה מפסיד. דאז, אגב, הייתה לנו את מלחמת לבנון השניה על הראש, אז גם זה שיקול, כמובן. אנחנו לא כל-יכולים. מבחינת העורף, אין ספק שאנחנו ממוגנים הרבה יותר טוב מ-2006 וגם ערוכים כלכלית טוב יותר (מאשר השנים אחרי האינתיפאדה השניה). אמנם, המשבר הפוליטי שקורה בישראל החל מ-2018 גם נתן את אותותיו על חוסר המוכנות שלנו כיום, כלכלית, מוראלית ומה לא. אבל אנחנו מוכנים וחזקים יותר. ומכאן והלאה, כמו שאומרים - שנית לא יחזור. זו גם המנטרה שאני מנסה להטיף לה כאן באייל. ויכוחים פנימיים, מחלוקות, ריבים בפורומים, מחלוקות פוליטיות, זה טוב וזה בריא עד גבול מסוים. מעבר לגבול הזה כבר צריך להבין מי האויבים האמיתיים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |