בתשובה לדובי קננגיסר, 05/07/02 12:09
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כמה זמן לוקח כרגע לשחוט פר? שחטת פעם פר? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא אישית, אבל ראיתי איך זה הולך. לפי ההלכה, עצם החיתוך הוא רגעי, אבל אחרי זה צריך לתת לכל הדם לצאת מהחתך בגרון, וזה, כמובן, לוקח יותר משלוש שניות. לך לכל אתר של יפי נפש מחבקי עצים ותוכל לשמוע שם תיאורים ספרותיים להפליא של נאקות הפרה פעורת הגרון. ואני אומר: מומו פותח הגרונות היה עושה את זה יותר מהר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צ'רלי. צ'רלי פותח הגרונות (רוצה להתחבר לכייבל צ'רלי?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כייבל סמי. לצ'רלי היה בו ערוץ (עבור אלו שלא יסכימו להתחבר). אבל צדקת, כמובן. מומו פתח בטנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, ידעתי שכיבל צ'רלי לא מסתדר לי מבחינת המקצב... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תמיד תהיתי מדוע לא עורפים את ראשה של הפרה באופן מיידי; כך תרָצה גם את מחבקי העצים הטוענים שאם כבר לשחוט פרה אז שלא תסבול (שהרי היא תמות מידית. ואם לא, פצפוץ נעים לאוזן של גזע המוח שלה יעשה את העבודה), גם את חסידיה השוטים של הכשרות (שהרי כל הדם ינזל יופי מהגרון הפעור), וגם אותנו; אלו שמחשבות כאלו עושות להם צמרמורת נעימה בגב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם כיוונת לכתוב "תרַצה"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. תודה על התיקון. וודאי עזרת לקוראים רבים להבין את הכוונה הכללית, שעד עכשיו הקמץ בלבל אותם לחלוטין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם כוונת ל"וודאי עזרת לקוראים רבים, שעד עכשיו הקמץ בלבל אותם לחלוטין, להבין את הכוונה הכללית"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. תודה על התיקון. וודאי עזרת לקוראים רבים להבין את הכוונה הכללית, שעד עכשיו התחביר הלקוי בלבל אותם לחלוטין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם כוונת ל"וודאי עזרת לקוראים רבים, שעד עכשיו התחביר הלקוי בלבל אותם לחלוטין, להבין את הכוונה הכללית"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אני מעביר את תואר הדיון הסמנטי הדבילי ביותר באייל לדיון הזה. (: | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל זה היה סינטקטי, לא סמנטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שיט, עכשיו צריך להעביר שוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. תודה על התיקון. וודאי עזרת לקוראים רבים להבין את הכוונה הכללית, שעד עכשיו המינוח הלא מדויק בלבל אותם לחלוטין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכל ההודעות למעלה יש להחליף ''וודאי'' ב''ודאי''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על התיקון, ודאי עזרת לכל הקוראים וגו'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נראה שצריך להעביר עוד פעם את התואר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, חבר'ה, הבנו ת'בדיחה. אפשר להפסיק. ולחשוב שאני זה שבכלל הביא את כל הקונספט הזה של ב/ לאייל, במקור... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואו! חזרתי עכשיו לדיון הזה רק כדי לגלות שישנם אנשים עם תחביר מוזר יותר משלי... איזה כיף! וזו כבר הפעם ה n שאנשים כותבים בשמי (בעזרת ה ב/). תראה מה אתה עושה. מצד שני, אתה זה שבכלל הביא *את האייל* במקור, כך שהכל ממילא באשמתך... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה חזרת על אותה שגיאה של קמץ במקום פתח בעוד הודעה (אין לי כוח לחפש כרגע) ואתה צריך להתבייש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה שגיאה; קריסה מערכתית! לנוחיותך, להלן כל המקרים שהשתמשתי בקמץ באייל: http://www.haayal.co.il/search.php3?SearchStr=%C8&am... אתה מוזמן לאגור כוח ולתקן אותי בכל מקרה בו חטאתי בקמץ לשווא (שווא, הבנת? לא חשוב...) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין טעם לתקן את חטאי העבר (בעשר ההודעות הראשונות שבדקתי היו שש שגיאות לפחות). אבל אם אתה כבר טורח לנקד, מן הראוי שתנקד נכון. הקמץ בלבל אותי לחלוטין- הנחתי שניקדת בקמץ כדי שנדע שיש לקרוא בלשון נקבה (הווה אומר: הפרה, או העריפה, היא אשר תרצה את מחבקי העצים). אלא שאז הבנתי שייתכן שהתכוונת לכתוב בלשון נוכח (הווה אומר: אתה, העורף, תרצה את מחבקי העצים). לפיכך היה צורך בשאלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ושכחתי להוסיף את החלק החשוב: הסיבה שלא הבנתי מה אתה רוצה הינה שגם "הפרה תרצה את..." צ"ל בפתח. קמץ יבוא אם נאמר "הפרה (או העריפה) תרצה ע"י)... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב. אבל אישית נורא נהניתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לק"י עריפה כמו שאתה מציע מטריפה את הפרה! אליצור |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין חשש לבריאות הנפש של ראש הפרה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי שחותכים לפרה את הגרון כדת וכדין, אי אפשר לקפד ראשה או לחשמל אותה, או להשפריץ עליה חומר מאלחש או לטבול את קדקדה באמבט חנקן נוזלי? אני יכול לחשוב על עשרות דרכים לחסל פרה תוך שלוש שניות בלי להשחית את בשרה או לעבור על הלכות הכשרות המוכרות לי. מה קשה? אדרבה, הרוצים בטובתם של הבהמות צריכים לדרבן את הרבנים לדקדק ולהחמיר בהלכות השחיטה כך שתיעשה עוד יותר יקרה ובלתי משתלמת. הן זו המתכונת התעשייתית של צריכת הבשר המוגזמת בימינו שמביאה את כל הצרות על החיות והאנושות כאחד. זה לא כ"כ נורא אם שוחטים כבש לחתונה או תרנגולת לשבת, זה הרבה יותר גרוע כשכל יום אוכלים סטייק או שניצל, צלי או שיפודים. אם בשר יהפוך להיות מצרך יקר מציאות ואקזוטי כמו בימי המקרא, הרבה פרות יוכלו לישון בשקט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לק''י מסכים איתך הסכמה מלאה. כדבריך כתב גם יואב שורק תושב עפרה בכתב העת ארץ ישראל גליון נסין תשס''ב במאמרו אכילת בשר. אליצור |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לק''י דובי, דבריך ממש לא מדויקים. שחטתי יותר מפרה אחת. קודם כל לא חייבים להוציא את הדם בצורה זו דוקא. זה מפשט כמה הלכות הכרוכות בהוצאת הדם אבל ניתן לחסום את זרימת הדם אם זה באמת חשוב לך אלא שאחר כך יהיה צורך למלוח את הבשר בצורה קצת שונה ויותר קפדנית מכרגיל כדי להבטיח שאיננו אוכלים דם. שנית - קראתי ראיון מענין עם פרופ' אמריקאית לוטרינריה במקור ראשון. היא טענה שברגע שהעוקים המובילים דם לומוח נחתכו הבהמה כבר אינה מרגישה כלום מה שקורה אחר כך משפיע רק על דמיננו אבל אין לו קשר להרגשתה של הבהמה. אליצור |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. האם הפרופסורית הנכבדה הזו ערכה את הניסוי המעניין הזה על גרונה שלה? 2. האם תהייה מוכן לנסות חיתוך כזה על משהו שיכול _לדווח_ אם באמת הוא כבר לא מרגיש כאב? (ברור שי רק סוג אחד של חיה שיכולה לעמוד בצורה אמינה בתנאי הניסוי) 3. האם אתה מקבל _כל_ מה שפרופסורים מדעיים אומרים או שרק מלקט את מה שנוח לך, אד-הוק? 4. האם "כתב קבלה" (תגובה 106689) שניתן לשוחט ושעל סמך התעודה הזו קובע "האוכל" אם השחיטה היתה כשרה, לא מהווה למעשה "רשימת שוחטים רשמית" (תגובה 106529)? 5. אם (4), האם אין זה מראה פגימת מה ביכולת הקריאה שלך כשהפכת התיחסות צינית ל"רשימת שוחטים רשמית" ל"רשימות ממסדיות"? 6. אם (5) ואם לא (5), מהיכן הנחת שאני בקשתי הסבר ל"שחיטת חולין" - תגובה 106689 שלך לתגובה 106686 של הקריבו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לק"י קודם כל - האיל האלמוני צודק. שחיטת גוי אסורה משום שדיני שחיטה לא חלים עליו בכלל (כלומר שחיטתו פסולה מעצם העובדה שהוא גוי שלא נצטווה על הלכות שחיטה) ורק לאחר מכן באות הסיבות הטכניות - ישר כוח להבנתו הנכונה. באשר לשאלה הטכנית האם גוי שלמד מהוולגטה יוכל לשחוט - אין שום אפשרות כזו. כי בתורה כתוב אך ורק "וזבחת כאשר ציותיך". כיצד נצטווינו מבואר בתורה שבעל פה והפרטים אינם כתובים כלל בתנ"ך. כתב קבלה אינו מכיל שום האצלה מיסטית - זו פשוט תעודה המלמדת שפלוני נבחן בבחינות עיוניות ומעשיות והצליח בהן. אדם שאינו יודע בעצמו הלכות שחיטה יכול להבין מתוך התעודה שפלוני למד אצל רב מסויים, נבחן, ולדעת אותו רב הוא ראוי לשחוט. כמו שרופא או כל איש מקצוע אחר לומד ומקבל תעודה - סמכות התעודה תלויה בסמכות המוסד נותן התעודה וכך סמכות תעודת השוחט תלויה בסמכות הרב שחתם עליה. רבנים השולטים בעצמם בנושא בוחנים אישית את השוחטים שהם אוכלים משחיטתם ואינם נזקקים לתעודה הם פשוט יכולים לבדוק בעצמם את הידע של השוחט. באשר לפרופ' הנ"ל הדבר באמת אינו חשוב לי כלל ואין לי מושג איך היא עשתה את נסוייה אני גם לא יכול לבדוק את תקפות התעודה שלה חוץ אולי מאשר לודא שאינה מזוייפת. לדובי מאוד מפריע לראות דם - ובכן, אפשר לשחוט בלי להוציא דם. השחיטה הינה חיתוך של הקנה שבו עובר האויר והושט שבו עובר האוכל. רצוי לשחוט גם את העורקים המובילים דם למוח הנקראים בלשון חז"ל ורידים. אבל השחיטה כשרה גם אם הם לא נחתכו. בפרות הקנה והושט הנקראים בלשון חז"ל סימנים נמצאים בעומק הגרון ולא ניתן להגיע אליהם עם הסכין בלי לחתוך בדרך את הורידים. אבל בכבשים ועופות ניתן להוציא את הסימנים החוצה ולחתוך אותם בלי לחתוך את הורידים - כך לא יצא דם. אבל שחיטה זו הינה אכזרית לאין שיעור יותר משחיטה רגילה כי הבהמה מתה לאט לאט מחנק ולא מהפסקת זרימת הדם למוח המביאה למות כמעט מידי. בדרך כלל אין שוחטים כך. המקרה היחיד שבו נוהגים כך הוא בשחיטת אוזים שפוטמו. דחיסת האוכל בכוח לפיו של האווז עלולה לקרוע את הושט ובכך להטריף את האווז. לכן יש צורך לחתוך בזהירות את הקנה בלבד (דבר המספיק בעופות אבל בבהמה צריך לשחוט את הקנה והושט גם יחד) ואחר כך להוצא את הושט ולבדוק אותו לכל אורכו האם הוא לא נקרע מחמת הפיטום. בשחיטה כזו אין הורדים נקרעים אגב שחיטה. והיות והאוז הוא עוף מים הרי הוא מסוגל לעצור את נשימתו דקות ארוכות עד שמת מחנק לכן כדי לקצר את יסורייו נוהגים לאחר מכן לחתוך את אחד הערקים הראשיים כדי לקרב את מיתתו. יש להדגיש שהליך בלתי רגיל זה נעשה אך ורק בגלל הפיטום - באווזים לא מפוטמים אין עושים כן כי זו שחיטה אכזרית. ולבסוף, בעקבות שאלותיך אלי: האם בדקת שהחיות סובלות פחות ממות באמצעות מכת חשמל או יריה ברקה מאשר על ידי שחיטה? כיצד בדקת? מה היתה שיטת הניסוי? האם אתה מוכן לנסות אותו על עצמך? אם כן מתי אתה מתכוין לערוך את הנסוי? אם לא, מה פתאום אתה שואל אותי שאלות כאלה. וחוץ מזה אתה בכלל לא חייב לקרוא מה שאני כותב. אני רק מעביר אינפורמציה למי שרוצה אותה. אליצור |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, את סליחתך אבקש. אני לתומי חשבתי שאתה הוא זה שהתאמץ להצדיק טכניקת שחיטה כזו או אחרת על ידי הנסוי של אותה פרופסורית, ולכן החובה מוטלת עליך להראות שבאמת יש הבדל לסבל החיה. האינפורמציה שאתה מעביר מרתקת ביותר אבל חבל שאתה מתאמץ לבנות מראות תעתועים ואחר כך לנסות להילחם בהם או להטיל על הצד האני לאשש את טענותיך. להזכיר לך, תגובתך הראשונית בנושא הופנתה בכלל לדובי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דם לא מפריע לי. מפריע לי הזמן הרב שעובר בין ביצוע החיתוך לבין מותה של הפרה. למעשה, גם זה לא מפריע לי, אבל זה בגלל שאני פסיכופת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לק''י אינני וטרינר, אבל לפי מה שאמרה הפרופסורית שהזכרתי לאחר חיתוך הורידים - כלומר העורקים הראשיים, הבהמה מתה תוך שניות ספורות - לפי דבריה זו מיתה העדיפה על יריה לתוך הרקה וכן גם על מכת חשמל. הפרכוסים והעויתות אינן מעידות שהוא חיה - אלו תגובות בלתי רצוניות של השרירים - השערות למשל ממשיכות לצמוח שעות רבות לאחר המות. גם בהמה שנותחה לחתיכות עדיין שעות רבות לאחר המות השרירים בחתיכות הנפרדות עדיין מפרכסים למרות שמדובר בחתיכה שהופרדה לגמרי מהגוף לפני זמן רב. דוקא שחיטה בלי הוצאת דם אכזרית יותר - כי הבהמה מתה מחנק והמות עלול לקחת יותר מחמש דקות. אליצור |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע, ראית אחת כזו, והראש שלה פעל בסדר גמור במשך דקות ארוכות. אם הפה והעיניים זזים, סימן שהם עדיין מתפקדים (ולא מדובר בפרכוסים סתם), וזה אומר שגם המוח עדיין חי וקיים. לא ידוע לי שהפסקת זרימת הדם למוח משביתה אותו מיידית. זה גם לא סביר. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |