|
||||
|
||||
1. לדעתי - 'לדעתי' הוא בן זוגו של 'לכאורה' 1 הדעה עצמה נאמרת מתוך 'מראית העין'. 2. לעניות דעתי - באם יזוכה, יוכל לטעון להוצאת שם רע, אבל לא דיבה. --------- 1 לכאורה - 'למראית עַין, על פני השֶטח (בדרך כלל מתוך חשָד או בניגוד לֶאמת נסתֶרת או עמוקה)' |
|
||||
|
||||
לידיעתך, נכתב על דרעי שהוא עבריין מורשע באותו חודש ממש (דצמבר 21) בו דרעי הודה בעסקת טיעון בשתי עבירות מס. אז מה לעשות, כשאתה עבריין סדרתי זה מעלה את הסיכוי שיזכירו לך עבירות מלפני 20 שנה. |
|
||||
|
||||
להזכירך : דרעי - הפרסונה לא קשורה לשאלתי. שאלתי היא עקרונית ונכונה לכל אדם. עד מתי אפשר להזכיר לאדם את פשעיו קבל עם ועדה ולכנותו 'עבריין' או 'עבריין מורשע' מבלי שיאבד את זכותו לחסות תחת 'אמת דיברתי'. משם התחיל הפתילון. |
|
||||
|
||||
כל עוד מישהו חושב שהפרסונה הזו ראוייה לכהן כמיניסטר ולשמש המוציא והמביא של ממשלת המנוול. |
|
||||
|
||||
הוא פרסונה מאוסה מזה עידן ועידנים, אפילו עידן מאס בו. ארבל מאיים עליו בכל שעה עגולה. |
|
||||
|
||||
אני חושב שאתה מפספס פה משהו. אישיות מאוסה זה עניין סובייקטיבי. בעיניי דיסטל היא אישיות מאוסה. אני לא יכול למכור את זה בק''גמים בשוק. אריה דרעי בנוסף להיותו אדם מאוס, הוא גם מועל, אסיר משוחרר ואדם ששיקר לביה''מ (שלוחו של אדם כמותו). עצם העובדה שיש אזרחים המתעקשים לבחור בו לכנסת ולממשלה היא בעצמה בבחינת מחלה של המערכת, המעלה את השאלה אם למערכת יש זכות קיום. |
|
||||
|
||||
1. באם מדינה דמוקרטית וליברלית מסוגלת 'להכיל' 1 קבוצות מיעוט שחותרות תחת מהותה או תחת רעיונותיה ועדיין להצדיק את מהותה כמדינה, אז התשובה היא שכן. שיש לה זכות קיום. 2. ש"ס היא בת ערובה של אריה דרעי. הוא מנצל אותה בצורה צינית ובוטה. הוא מנצל את המצביעים שלפחות חלקם הלא מבוטל 2 מצביעים ממקום דתי (לשיטתם) ולא ממקום פוליטי (ימין שמאל) או אישי (דרעי עצמו). ---------- 1 הרושם הכללי מכמה צדדים, הוא שאין מקום יותר להכיל 2 ציינתי כאן בעבר שיש חוקרים שרואים בש"ס מעין מסננת מפני הכהניזם וגרורותיו. ככל שהסכמות הרוחנית חזקה בש"ס, התוצאות הן ריאליות ומעשיות ולרוב נכנעות לדרגים המקצועיים. מקבילות קיימות במדינות האיסלאם. מקרה ארבל כמשל. במקרה הנוכחי, ככל הידוע לי אין סמכות רוחנית דתית ספרדית בנמצא לפחות מאז פטירת הרב עובדיה וזה בא לידי ביטוי בהקצנה ניכרת מאז הקורונה. גם אלו המוסללים מטעמי נפוטיזם, הם לא המילה האחרונה בקרב ציבור המצביעים, וזאת לדעתי הבעיה החמורה בשליטת אריה דרעי במפלגת ש"ס וזאת מעבר ליתר הבעיות שפורטו. העדר הסמכות הרוחנית המאחדת תגרום למצביעים אלו - הם ובני ביתם להקצין עוד ימינה ותמיד ימינה ולא במובן הטייטלי של ימינה, אלא לכיוון בן גביר ותואמיו. הם לעולם לא יסטו יותר מרכזה ושמאלה. אפילו הליכוד עבורם הם בבחינת 'קן צרעות' שלא אמינים ורק 'בוגדים' בימין. |
|
||||
|
||||
תראה. למרות שיש כאלו שיראו בי ''פריבילג'' זה ממש לא קשור אליי. ישנו חוק, שלא אני קבעתי. אם האנשים האלו (תומכי דרעי) אינם מוכנים לקיים את החוק, הויכוח כבר אינו על אישיותו של דרעי, אלא על השאלה אם יש טעם בכלל לקיים עם האנשים האלו מערכת דמוקרטית. זו מעין ורסיה על ההבדל ויכוח על חוק לבין ויכוח על חוקי המשחק. בדמוקרטיה, קיום החוק הוא עמוק בתוך הטריטוריה של הדמוקרטיה. דמו' יכולה לפעמים להכיל גורמים אנטי-דמוקרטיים, בין היתר משום שציות לחוק הוא מוסכמה בדמו'. מפלגות יכולות לחדוב הרבה דברים. את החוק החוק הן צריכות לקיים. אני לא יודע אם דרעי מנצל מצביעי ש''ס או להיפך. כאמור זה לא משנה. הפרות חוק הן כרסום יסוד הדמו'. זה אמנם מוזר לומר זאת במדינה, בה מפגינים רואים לעצמם חובה לחסום כבישים ומתנגדיהם מגיבים בחסימת כביש משלהם, אבל זו עדיין אמת. כאדר הפרת החוק מתפשטת, הבוחר מתחיל לחפש את הדיקטטור הנאור. |
|
||||
|
||||
סליחה שלא עקבתי, על אילו הפרות חוק מדובר? |
|
||||
|
||||
אתה רציני? מינוי אדם לשר כאשר ביה"מ קובע שאסור לו לכהן כשר, זה לא הפרת חוק בעיניך. אני מבין שהמנוול ועוזריהם עושים לילות כימים כדי לבלבל את דעת הציבור ולהשכיח ממנו את הקשר בין בתי משפט לבין חוק, אבל עד כדי כך? |
|
||||
|
||||
הא לא עקבתי בעניין , עימך הסליחה. מזמן הבעתי את דעתי לגבי דרעי וחזרתו למקום הפשע. האם מצביעי ש״ס לשיטתך אשמים בחזרתו של דרעי? כמו הליכוד את ביבי? |
|
||||
|
||||
זו שאלה טריקית. אפשר להסחף ולהתחיל דיון בעניין היחסים בין מצביעי ש''ס לבג''ץ. דא עקא, למיטב הבנתי מצביעי ש''ס לא עברו על שום חוק כאשר הצביעו לש''ס ולדרעי. אנו מדברים על הפרת החוק וזה בדיוק מה שעושים קבוצת הפוליטיקאים המנסים להחזיר את דרעי לממשלה בניגוד לפסיקת בית המשפט. אני רואה בכך עוד נדבך במצב אליו הגענו, כאשר קיום החוק הוא בגדר המלצה. |
|
||||
|
||||
1. ש"ס היא מפלגה דתית רכה, חברתית קשיחה, עם סנטימנט יהודי מובהק, מוטעם ומוסלל לנטיות סמויות ואמוציונליות, ספק אלימות ספק מהפכניות. בהעדר 'סמכות דתית ואבאית' - ולחילופין - בהעדר 'מהפכה פנימית' שתזעזע את המפלגה הזאת, זאת שתוכל לנטרל פולטיקאים עבריינים באבחת המילה, הרי שכל העת עשבים שוטים יעלו במפלגת ששת סדרי המשנה. 2. גם הליכוד וגם הציונות הדתית עדיין רואים צל הרים כהרים על בסיס יומי וזאת מאז הקמת 'ממשלת השינוי'. הם עדיין חלק מהבלוק וגם הם יודעים שב'פוליטיקת הנקמות' הכל יכול להיות. הם רוצים לנקום ואתה מבקש מהם לשמור על רוח החוק. |
|
||||
|
||||
׳עשבים שוטים עלו בשביל ובגן׳ (א. מנור, הביתה) |
|
||||
|
||||
ופה הגענו לנקודה שכן חשובה לי. אתה כותב על "רוח החוק". ולא היא. בית המשפט פסק באופן מפורש שדרעי לא יכול לכהן כשר. זה לא רוח החוק. זה החוק עצמו. (כן, בחברה עם שלטון החוק, הרשות השופטת היא הפרשן המוסמך של החוק). והנה הפוליטיקאים כמו כנופיית פשע מאורגן עושים ככל העולה בידם כדי להפר את החוק ולסכל את הוראותיו. אני לא יכול אפילו ליחס למנוול ועוזריו בלעדיות על מצב הביש הזה, שבו החוק הפך להמלצה בלבד והפרת החוק הופכת לנורמה המתחרה עם שמירת החוק. יתר על כן, לעתים קרובות, דומה עליי, שהיחידים כאן המקיימים את החוק, הם אלו שאין להם שום ברירה אחרת. תנועת ההתנגדות שיזמה חסימת כבישים והטרדת שכניהם של הפוליטיקאים מימין, הצדיקה זאת לכאורה בכך שהפגנות ללא הפרת חוק אין להן מספיק השפעה. אם זה היה הטיעון היחיד, הייתי ממשיך להתנגד לחסימות כבישים וכיוב'. אני מאמין, שהיה כאן רציונל יותר מורכב. חסימות הכבישים חשפו צד אחר של שלטון המנוול: "בין אמר לעשה, ת"ק פרסא". הם צועקים ומייללים בערוץ התעמולה שלהם על חסימות כבישים, אבל בפועל לא עושים הרבה כדי למנוע אותם. מבחינתם, ברגע שרשמו לזכותם כמה נקודות ברשתות החברתיות, עוברים לתעמולה הבאה והכביש נותר חסום. הקונילמלים, עוזריו של המנוול, "התעלו" כאן על עצמם ומה היה הדבר הראשון שעשו, כאשר הצליחו סופסוף לארגן הפגנה משלהם? כמובן רצו לחסום את הכביש. לכן, מעבר למשחק האשמות, נותרנו עם מציאות של הפקר, כאשר כיבוד וקיום החוק הוא החריג. והחשבון לא המתין הרבה. כאשר עדה נחשלת החליטה שצריך לתמוך בנוער שלה, גם אם הוא מגלה נטייה מסוכנת לעבריינות נוער, ומיד רצה לחסום כבישים גם היא. ומה יש לשלטון להציע כנגד אבדן המשילות, מינו את הנער העבריין שלהם לוזיר-ליצן של הפיתות, המתרוצץ מערוץ לערוץ ומצווח "משילות", "מדיניות", "הכו בערבים והצילו את היהודים". |
|
||||
|
||||
1. כמדומני ששופט העליון העיר כי חקיקת חוק היסוד היא תגובת נגד 'כוונת' היועמשית להוציא לנבצרות את נתניהו. ובתמצית : חקיקת יסוד כתגובה נגד 'כוונה'? התשובה היא כן. נניח לשאלה האם באמת זה עניינו של בגץ להתערב בחקיקת על רקע נפשי כל עוד הן מידתיות. אבל החוק השני זה חקיקת יסוד נגד מה ? נגד החלטת בית המשפט בעניין פרסונלי? גם אני קצת יצאתי מהסבירות בעניין זה. 2. מה שפותח תחת כאן הטייטל 'מחאת רפאל' היא חרפה. המשטרה הראו למשפחה שהנהגת היה האמא הזקנה והם עדיין ממשיכים להכפיש את הבת שלא עשתה רע מעולם. יש לבדוק מי הם האנשים שמניעים את המחאה האלימה בקרב בני העדה האתיופית. האלימות הזאת שבה שוטר נפצע קשה, תפגע בכולנו. הלגטימציה להתחיל 'להיות יותר אלים', כדי לשמור על חיי השוטרים, תגרום למפגשים קשים בעתיד בין השוטרים לאזרחים. |
|
||||
|
||||
מחאה בסגנון אחר: https://www.facebook.com/yoni327/videos/3259759798991... (קשה לי לראות איך מה שגורם לביטן לחייך בעונג יהיה אפקטיבי, אבל מה אני מבין?) |
|
||||
|
||||
א. בהחלט חביב, העלה חיוך על פני כשראיתי את זה מסתובב אתמול בקבוצות. ב. הלפלפים האלה, גם כשהטיטאניק תשקע, הם ישירו עליה בארבעה קולות מתואמים להפליא. כמה תרבותי מצידם. |
|
||||
|
||||
הבן אדם עם מבט של לפני ניתוח מעקפים והוא אוכל בורקס. |
|
||||
|
||||
טוב, תשמע, לפחות לפני זה אפשר להנות מהבורקס, ואם לא עכשיו אימתי? |
|
||||
|
||||
לדעתי דוקא מצביעי ש''ס הם חלק מהקורבנות של התעלול של דרעי - הוא ידע שעומד מולו קלון בסבירות גבוהה, ויכול היה לפנות לפני הבחירות כדי שיהיה ברור למצביעיו אם הוא יכול להתמודד לשר או לא. משנמנע מכך בנוכליותו, פגע בשיקול הדעת שלהם והונה אותם. |
|
||||
|
||||
ובנוסף - יש הטוענים שהוא בכוונת מכוון מחליש את הסמכות הרוחנית של המפלגה כדי להעצים את כוחו. |
|
||||
|
||||
אתה עבריין תנועה מורשע (ניחוש די סביר לכל בעל רישיון בארץ). עברות תנועה הן בפועל חלק נפרד עם בתי משפט נפרדים וסמכויות שיפוט נפרדות (בפועל לרוב לא מערערים על ההרשעה של שוטר פשוט ומשלמים קנס). |
|
||||
|
||||
אבל זה מאוד נחמד שהשר האחראי על המשטרה הוא עבריין תנועה סדרתי (לדוגמה: מצלם סרטונים שבהם רואים אותו נוסע ללא חגורה) ר’ כאן. אני חושב שכולנו צריכים ללמוד מהשר האחראי על המשטרה. |
|
||||
|
||||
בן גביר ממש נהנה להיות מחוץ לחוק, עניין של אופי. אחרת קשה להסביר למה הוא מורה לנהג שלו לעבור על החוק כל הזמן. פשוט כי הוא יכול. אינפנטילי. אבל אין טעם להתרגז על בן גביר. הוא ליצן כמו שהיה אורן חזן. צריך להתרגז על חילונים שבחרו בו בקלות דעת, ועל נתניהו שהכניס אותו לממשלה. |
|
||||
|
||||
אתה מקטין את התופעה שהוא מייצג - אורן חזן לא קיבל 15 מנדטים של מצביעים, ובן גביר הוא גזען ופאשיסט אלים ומסוכן. ואכן הוא מקבל את רוב כוחו מהדיקטטור הגדול, אבל לא הייתי מנקה את פשעיו כל כך מהר. |
|
||||
|
||||
הבעיה שלי היא לא איתו. משנתו ברורה, אופיו ידוע. הבעיה היא שהוא קיבל לגיטימציה. כשכהנא נאם בכנסת הוא נאם מול מליאה ריקה. את בן גביר הכניסו לממשלה. אני לא רוצה לבטל את קיומם של קיצונים מוטרפים או לשנות אותם. אבל אני מאוד רוצה שאנשים נורמליים לא ינרמלו אותם. |
|
||||
|
||||
שים לב שגם אמצעי התקשורת נרמלו אותו. המרכזיים, לא ערוץ התעמולה הרעיל. בשנה שעברה, כשהיה באופוזיציה, הוזמן למאוץ ראיונות בפריים טיים, כי הוא מביא רייטינג, ולמי אכפת שהוא גזען חשוך כאחרון האנטישמים. גם על הכשל המוסרי המתמשך הזה עוד נצטרך לבוא איתם חשבון, אם וכאשר נצליח לתקן פה משהו (וקל וחומר אם לא). |
|
||||
|
||||
כן, כבר הפנו את תשומת לבי. כאן אני בבעיה- איך אני (בנעליו של כלי תקשורת) שומר על חופש הביטוי של בן גביר ועדיין מודיע קבל עם שהאדם ודעותיו לא לגיטימיים בעיני. אני חושב שנכון היה לא להזמין אותו להתראיין אבל אני לא שלם עם זה. זו גם חכמה בדיעבד. אני לא יודע אם לפני שנתיים, כשלא חשבתי שנשקפת סכנה שמישהו יחלום להכניס אותו לממשלה הייתי אומר אותו דבר. עכשיו כשהוא שר אי אפשר לא להזמין אותו להתראיין. הפעם זה דווקא לא רע כי כולם רואים שהוא ליצן. |
|
||||
|
||||
צריך לעשות גזרה שווה עם עופר כסיף, לדוגמה. |
|
||||
|
||||
חופש הביטוי היא זכותו של אדם לומר את דעתו, לא החובה של ערוצי התקשורת לתת לו פלטפורמה. הדילמה שעמדה מול אמצעי התקשורת היא לא על בין מתן במה לדעות חשוכות ואלימות מצד אחד וחופש הביטוי מצד שני, אלא בין מתן במה לדעות חשוכות ואלימות ורייטינג. |
|
||||
|
||||
אפשר להציג דיסקליימר, כמו ששמים למשל ביוטיוב. לא יודע עד כמה זה מעשי. "הראיון הבא עלול לכלול דעות של גזענות ו/או שנאה. המערכת איננה תומכת בדעות אלה. הצופים נדרשים לזהירות" |
|
||||
|
||||
אבל דבר כזה בכלל לא משנה. לא צריכים לתת לו מקום כל כך נרחב. הוא היה מיוצג הרבה יותר מכל מיני פוליטיקאים אחרים שיש הרבה יותר עניין לציבור בהצגתם. והרבה יותר מפוליטיקאים ערבים, שלא לדבר על נציגי חמאס (למה להם לא צריכים לתת במה?) |
|
||||
|
||||
אני זורם איתך. אפשר לא להזמין לראיון בכלל ולהסתפק במינימום (נניח מסיבות עיתונאים פורמליות, הקראת תגובה וכו'). במילים אחרות, החדשות צריכים להיות יותר אינפורמטיביות ופחות סנצסציה. אם זה הכיוון - אז זוהי מלחמה אבודה בעידן הרייטינג. אם מחר אמסלם יתנדב להופיע בשידור ולתת את הסטנדאפ שלו בלייב (ולא רק בכנסת), תראה איך הוא מקבל תקן קבוע בכל האולפנים. |
|
||||
|
||||
אזהרה כזאת רק תעלה את הרייטינג של הראיון; "סוף סוף לא צריך לזפזפ לערוץ 14 בשביל לשמוע חדשות טובות" יגיד הצופה המרוצה, ויגדיל קצת את הווליום כדי שגם השכנים הסמולנים לא יחמיצו. |
|
||||
|
||||
הא, אבל אנחנו יוצרים אינטרס מסחרי מובהק לצמצם את כמות ההופעות של בן גביר. בעידן הפרסומות, גם שקופית של 5 שניות היא 1. שטח פרסום מבוזבז 2. הזדמנות לצופה לזפזפ. |
|
||||
|
||||
נחמד. אפשר גם להגיד את האמת- ''הראיון הבא עלול להכיל דעות גזעניות וחשוכות. הערוץ אינו תומך בדעות כאלה אבל הן מביאות רייטינג''. או לעשות לוגו לדעות קיצוניות כמו לסוכר בכמות גבוהה שיופיע בפינה לאורך כל הראיון. |
|
||||
|
||||
אח, הגענו לזמנים טובים שבהם גזענות ופשיזם מתויגים כסוכר. אולי זה בהשפעת הרעלת הסוכר ההמונית שפשטה בעם לפני שמונים שנה, אומרים שזה לא עושה לנפש ולעור הפנים. לו רק היו אז מדבקות 'סוכר גבוה', זה בטח היה משפר את המצב. |
|
||||
|
||||
פרדוקס הסובלנות [ויקיפדיה]. הראשונה והאחרונה שהעלתה כאן זאת באייל הייתה העלמה ב-2007, תגובה 458940. |
|
||||
|
||||
יש מרחק בין סובלנות לדעות לבין האדרה וחגיגת רייטינג יומיומית בראיון חסר ביקורת של הפרובוקטור הגזען. |
|
||||
|
||||
ו*תודה שבאת לאולפן*. לא יכולתי לומר זאת יותר טוב. |
|
||||
|
||||
אם היה ספק שהדתיים הלאומיים המיליטנטים ''שלנו'' מחזיקים בסולם ערכים זהה לזה של הדתיים הלאומיים המיליטנטים ''שלהם'', ההצבעה של בן גביר וחבריו על עסקת החטופים יכולה להסיר אותו |
|
||||
|
||||
ראית את זה? זה כבר מזמן לא רק דתיים לאומיים מיליטנטים. |
|
||||
|
||||
נמנעתי מלצפות עד עכשיו. עכשיו הכרחתי את עצמי. חיים גורי וסשה ארגוב מתהפכים בקברם. המלים, הלחן והעיבוד עברו הזניה מוחלטת. אין לי מלים להתחיל לנתח כמה רמות של הזניה יש כאן, רק אומר שקרבי התהפכו. אבל זה לא אותו דבר. על מהות הסרטון הזה כל מה שיש לי לומר הוא ''אין תופסים אדם בשעת צערו''. הרצון בנקמה הוא קונצנזוס בציבור, וזה אחד הביטויים שלו. אצל הד''ל יש סולם ערכים שונה מהותית מאשר בציבור החילוני. לא לחינם מרבית הטרוריסטים משני הצדדים הם דתיים לאומיים. השילוב של לאומיות וצווי אלוהי מוריד את ערך החיים כמה וכמה שלבים בסולם הערכים. ד''ל מוכנים לסכן סיכון ממשי את חיי ילדיהם הרכים בשם הצווי האלוהי, קל וחומר את ילדיהם של אחרים. לדאע''ש ולכך יש בגדול אותה אידאולוגיה, כך גם לחמאס ולעוצמה יהודית. פת''ח הוא יותר כמו אצ''ל. המשותף לחילוני שהנקמה בוערת בו ולד''ל הוא שעם שניהם אי אפשר לדבר בהגיון. המבדיל הוא שלחילוני זה יעבור. |
|
||||
|
||||
אדם נבחן בכיסו, כוסו וכעסו. חלקים הולכים וגדלים בישראל (חילוניים ודתיים) כושלים במבחן השלישי. או שזה יעבור לחילוני, הוא שהוא ''יתחזק''. ככל שהחלום של השלבות ישראלית במזרח התיכון הולך ומתממש, ככה הוא הולך ונהפך לסיוט. |
|
||||
|
||||
גם אני נכשל במבחן השלישי. להגנתי אטען שהוא על פניו קשה מהאחרים. מעט מהאנשים שאני מכיר עוברים אותו. אני חושב שכבר השתלבנו באיזור. אנחנו כבר לבנטינים. אריק איינשטיין כבר פינה את מקומו לזהר ארגוב (שלא לומר אייל גולן) ויוסיאן טועה - אנחנו כבר לא אורופאיים. זה כבר קרה, וזה קרה בסדר לדעתי, בהתחשב באפשרויות האחרות. |
|
||||
|
||||
אם הם היו קלים הם לא היו בוחנים כלום (אני מניח שלא באמת נבחנת בשני הראשונים אם אתה חושב שהם קלים). הבעיה היא שנראה שהצל נהפך להרבה יותר משמעותי מאייל גולן. |
|
||||
|
||||
טרמינולוגיה שמאלנית. |
|
||||
|
||||
וואי, היוסיאן הזה הוא מתופעות הלוואי היותר הזויות של המלחמה האחרונה. גם מה שהוא אומר וגם איך שהוא נשמע זה כאילו מישהו מארץ נהדרת כתב פארודיה מטורפת ואלי פיניש משחק אותה. מישהו באמת לוקח אותו ברצינות? |
|
||||
|
||||
אולי זה טעון יותר עיון, אבל דמויות נלהגות ב׳ארץ נהדרת׳ ובמיוחד אלו הגובלות בדה הומניזם מקבלות פרשנות הפוכה בצד הימני של המפה הפוליטית. כשההומור מסתיים, מתחיל לפעפע הרהורי הנקמה והשנאה שגם אלף בדיחות לא יכבו אותם. ראינו את זה עם ׳שר הפיתות׳ שרק מחזק את התדמית השלילית כלפי אלו שבאו עם מטען שלילי כלפיו אבל באותה מידה מחזקת את הצד השני ואף יותר לאור הנסיבות. לשאלתך - כן. הרבה . |
|
||||
|
||||
ובטרם תבקש להגן על תוכנית הביאושים של התרבות הישראלית המסחרית המטונפת, אבהיר כי ׳ארץ נהדרת׳ היא התוכנית אשר גרמה את הנזק הכי משמעותי לשמאל-מרכז ישראלי מכל תוכנית טלוויזיה ישראלית. זה לא ההומור של ׳היהודים באים׳ שגם ימני קיצוני ככל שיהיה מרגיש את הבעיטה, ומעדיף לשתוק. כאן מדובר בתוכנית שמשתמשת במוטיבים המזרחיים העדתיים ובאמצעותם לועגת על קבוצות דתיות וימניות. כאילו עושים ׳חגיגה בסנוקר׳ עם להג כלפי קבוצות פוליטיות דתיות ולא קבוצות עדתיות. |
|
||||
|
||||
אין לי שום כוונה להגן על ארץ נהדרת, מאחר וכבר שנים עברו מאז צפיתי בה. ממה שאני זוכר היא לעגה גם לצדדים אחרים של המפה (עולה לי בראש יאיר לפיד ולהקת הכל עובר חביבי, אבל אתה מבין מזה כמה אני לא מעודכן בתכנים). אבל בכל מקרה אין לי קייס כאן, וייתכן ש(גם) היא גרמה נזק לשמרכז, מי יודע. אציין לטובה את הקליעה הכי מדויקת שלה - מלחמת האזרחים של שאולי. הגם שאולי בנביאים? היהודים באים היתה יותר נשכנית, אבל לכל הכיוונים. אני זוכר במיוחד את המערכון שהעלה על נס (לשמצה) את המבטא של סלאח שבתי, כשהמטרה היא כמובן הגזענות האשכנזית דאז. |
|
||||
|
||||
הפערים בין התאגיד הציבורי לערוץ מסחרי בעניין ההומור והדוקו, הם - תהום. הליהוק בתאגיד הוא הדבר. לדוגמא: יוסי מרשק ועידו מוסרי לא מפסיקים להפתיע באיכות המשחק שלהם וביכולת שלהם לגלם תפקידים שהם לפעמים כמעט בלתי אפשריים. |
|
||||
|
||||
׳במבחן התוצאה, העלבות קומיות וסאטירה ביקורתית לא ישנו השקפת עולם אצל הצופים. "ארץ נהדרת" אולי מצליחה בתור בידור להמונים, אבל בפועל - וכנראה בלי כוונה - היא רק מקבעת עוד יותר את המצב הקיים.׳ ————- |
|
||||
|
||||
אבל לפעמים היא אולי מזכירה נשכחות, ואומרת את האמת הכואבת בפנים. מה שערוצי התקשורת שכחו לעשות כבר יותר משנה. |
|
||||
|
||||
אולי אני מתעצל בלנסות להסביר בצורה ברורה וחדה למה הסאטירה של ׳ארץ נהדרת׳ לא בועטת כמו הסאטירה של ׳היהודים באים׳, ואם היא כבר בועטת, אז זה תמיד לכיוון של השער של קבוצתם. אולי זאת הרמה הנמוכה של השחקנים, אולי זאת הפלטפורמה המסחרית וזהותם הפוליטית חברתית של בעלי הערוץ ואולי אני בכלל רואה צל חיות כחיות. כך או כך, אנטיגוניזם כזה כלפי תוכנית בורקס מלאת כולסטרול, טרם חזיתי בעשורים האחרונים. |
|
||||
|
||||
בעולם רגיל קטע כמו זה שקישרתי אליו היה מהפך קרביים1. בעולם הדיסטופי שאנחנו מתנרמלים אליו, המציאות כל כך איומה שקשה כבר להתעלות עליה בסאטירה בועטת2. "היהודים באים" מכוונת בדרך כלל יותר רחוק אחורה בזמן, ולכן אולי אומרת דברים יותר חזקים מאשר תגובה לכותרות יום אתמול. 1 תרתי משמע. 2 מישהו כתב השבוע שהסאטירה באמריקה לא יכולה להתעלות על נשיא שאומר שהמהגרים המקסיקניים באו לאכול את הכלבים והחתולים של אזרחי ארה"ב הפטריוטיים. |
|
||||
|
||||
1. סאטירות לרוב לא עובדות בלשכנע את הצד השני אלא בלעזור לצד שלך לצחוק על הסיטואציה והצד השני. 2. אני לא חושב שארץ נהדרת והיהודים באים זה באמת אותו ג'אנר של סאטירה. ההשוואה ביניהן היא לא כל כך הוגנת. |
|
||||
|
||||
1. אני יכול לציין שלפחות אצלי, סאטירה חדה ובועטת, כזאת שיכולה לקפל אותי או להוריד לי כאפה מצלצלת, יש ביכולתה לשנות אצלי עמדות. בעוד שהסבר רציונלי -שניתן להעמיד מולו הסבר מקביל או נוסף - לא מצליח לעשות זאת. אולי כי סאטירה אינה ניתנת להפרכה גם אם היא תופרך בעוד שנימוק רציונלי ניתן להפרכה בעוד נימוק רציונלי. מצד שני סאטירה זולה ושטחית מצליחה לשכנע אותי לדבוק בעמדותיי ולא לשנותן. 2. מה ההבדל המהותי בין הסוגות? בשניהם המערכונים המצולמים הם ליבת התוכנית. בעוד ששולחן הלייב, הוא החלק המגשר בין המערכונים. וד״נ- מה היא אותה חוסר הוגנות אותה אתה מציין? |
|
||||
|
||||
1. אולי היא מצליחה, אבל לא נראה לי שזאת מטרתה. 2. למיטב הבנתי, ארץ נהדרת היא לרוב סאטירה פוליטית והיהודים באים היא סדרת מערכונים. ארץ נהדרת מאד אקטואלית, היהודים באים הרבה פחות (אם בכלל). ארץ נהדרת מנסה לעקוב אחרי אירועי השעה היהודים באים מתייחסת לאירועי השעה באופן עקיף (אם בכלל). ארץ נהדרת בנויה על חיקויים מוגזמים של פוליטיקאים (מבטאים, תחפושות, מניירות) החיקויים בהיהודים באים הם לא באמת חיקיים (ז"א, אם לשחקן יש קרחת של בן גוריון, אז אתה צריך לדעת שהוא בן גוריון). ארץ נהדרת אמורה לגרום לך (לא לך אישית, למחנה) לחייך, היהודים באים אמורה לגרום לך לחשוב. ארץ נהדרת מדברת אל מדוברת השבט, היהודים באים משתינה על מדורת השבט. חוסר ההוגנות - זה כמו שתגיד שמאראדונה היה שחקן כדורגל טוב יותר מלארי בירד - זה אולי נכון, אבל זאת השוואה שלא נשמעת לי הוגנת או מעניינת. אני לא חושב שהם מתחרים אחד בשני. |
|
||||
|
||||
2. אולי יש לראות זאת אחרת. כלומר הפוך. 'ארץ נהדרת' היא לא תוכנית סאטירה, זה שהיא יכולה להכנס בשערי תוכניות הבידור, עדיין לא נותן לה את התואר המכובד 'סאטירה'. לעומתה 'היהודים באים' היא תוכנית סאטירה מזוקקת, וקשה מאוד לנכס אותה לתוכניות בידור. אחד מהמבקרים מצביע על כך שתוכנית סאטירה אמורה ללהג/לצחוק על הבייס הפוליטי-חברתי של הצופים בה, ולא אלו שאינן צופים בה (החרדים) וכך בעוד ש'ארץ נהדרת' עושה הכל כדי ללהג על קבוצות אחרות בחברה הישראלית שלא צופים בתוכנית הבידור שלה מסיבות דתיות (להג לרבניה ואורחות חייה) או מסיבות חברתיות (אף לא אוהב שצוחקים עליו כל פעם מחדש) או פוליטיות. הרי ש'היהודים באים' לא יכולים מעצם מהות ההיסטוריה שמובילה אותם לכתיבה, זאת המחייבת אותם ללהג על כולם, כי כולם - היהודים - היו מתי שהוא בהיסטוריה הרחוקה או הקרובה. ולפחות מההגדרה הויקיפדית - "סאטירה נמדדת בעוצמת הביקורת שהיא משמיעה, על פי רוב כלפי ההנהגה. היא לא מערכון הומוריסטי ולא נונסנס-קומדי. ", אפשר להבין כי 'ארץ נהדרת' משתמשת בכיסוי הביקורתי 'כלפי ההנהגה' באופן מוטה ובוטה וזאת כלפי הציבור הפרטי ש'בוחר בהנהגה'. בעשותם כך, הם מגשימים את האלימות הפנימית החבויה של צופיה כדי לתקוף את האנשים הפרטיים שהם שונאים כשהם הולכים ברחוב. ד"נ - סאטירה הנכתבת על ידי האליטה החברתית-תרבותית כדי לתקוף את הפרט שאינו שייך לאליטה, היא לא סאטירה, אלא שימוש ציני בזכות הדמוקרטית החוסה תחת חופש הביטוי כדי להשפיל ולנקום את מי שאינו דומה לך. |
|
||||
|
||||
מזכירים בהקשרים שונים מתכונת של סנדביץ’: כדי שתוכל לבלוע ביקרת כמו שצריך, כדאי להיות בחופשה בהוואי. אבל אם זה לא אפשרי: אז לעטוף אותה במשהו יותר נעים. ארץ נהדרת כוללת חלקים ביקורתיים וגם כל מיני חלקים מצחיקים, בשביל הכיף. אגב, גם ביהודים באים יש כל מיני חלקים מצחיקים. מה ביקורתי במערכון של תירס חם? (ואגב, אני אשמח לעזרה באתר הזה) |
|
||||
|
||||
סופר ביקורתי. על מלחמות ההורים אודות שמות הילדים (קוסטנזה-Mug), על עצם המילה (למצוץ לו את הדם עם קשית), על התקופה והשמות. זה שהם מצליחים להנגיש את הביקורת הסמויה הזאת, באמצעות חיי-היום זהו יתרונם. היכן הסתבכת באתר? זה קישור ליוטיוב. המערכונים של היהודים חופשיים לצפייה ביוטיוב. |
|
||||
|
||||
אני מנסה להוסיף מידע כזה על מערכונים. מוזמן להוסיף. זה דף שלא התחלתי להוסיף לו את המידע הבסיסי (במקרה הזה: לקשר לספר על תירס חם, להסביר למה קוראים לתירס בשם של דוד של חם, ואולי עוד). אבל בהחלט יש מקום לכתוב על הביקורת. במערכון על יעל אשת חבר הקיני כתבתי קצת יותר, ויש מקום עוד להרחיב. יש כמה מקומות שגם ביקרתי את מה שנרמז מהמערכונים. |
|
||||
|
||||
כן, ארץ נהדרת היא הרבה יותר SNL מסוויפט, ובטח הרבה יותר ״בידור״ במובן הטופזי של המילה. אני כן חושב שהיא נופלת לקטגוריה מסויימת של ״סאטירה״1. לד״א שלך אני לא מסכים. אתה יכול להגיד שאתה לא נהנה מסאטירה כזאת, שאתה חושב שהיא לא מצחיקה, שאתה חושב שהיא לא ראויה לשידור, שאתה חושב שהיא ברמה נמוכה, שאתה חושב שהיא לא עוזרת למטרות של מי שכותב אותה, אבל לדעתי היא עדיין סאטירה. 1 מעניין לציין שכשאמריקאי בוחר לבקר את התופעה הזאת הוא מביא דווקא את ארץ נהדרת כדוגמא הפוכה2 2 אם כי המערכון שהוא מביא הוא, לדעתי, בהחלט מערכון סאטירי ודי חריג ממה שיש בארץ נהדרת בדרך כלל. |
|
||||
|
||||
יתכן ואני לא נהנה או צוחק או חושב שהיא לא ראויה, זה מן הסתם חלק מהדעות הקדומות שלי על התוכנית. אבל עדיין - גם אם לא צחקתי או לא נהנתי, אני אמור ללמוד לקח כלשהו, ואם אין לקח אני מרגיש שזה היה בזבוז זמן ואני כבר מעדיף לראות את המופע של בני היל או של דודי אמסלם. |
|
||||
|
||||
מאיפה האבחנה הזאת שאדם נבחן "בכיסו, בכוסו ובכעסו"? בתלמוד נאמר שאדם ניכר בשלושה דברים אלו, לא נבחן, ומכאן שאין מדובר בתוצאה של עבר או נכשל אלא באופיו הבא לידי ביטוי ביכולתו לשלוט בעצמו בסיטואציות האמורות. |
|
||||
|
||||
''ניכר'', שיהיה. לא נראה לי שזה משמעותי מספיק. |
|
||||
|
||||
אם הוא ניכר בשלושת הדברים האלה, הרי שהם יכולים לשמש כקריטריון לבחינה של אותו אדם, ומכאן שהגזירה טבעית. על דניטפקת תנוטפק וסוף מנטפקיך ינוטפקו. |
|
||||
|
||||
ברור שניתן לבחון כל אחד לפי כל קריטריון שבו הוא ניכר, אבל הגזירה מהאמירה התלמודית שקיים קריטריון אוביקטיבי שבו אדם נבחן בצורה בינארית, ועובר או נכשל לפיו, היא קצת מרחיקת לכת. |
|
||||
|
||||
ואם הרחקתי לכת, יאמר האלמוני, הרי זה בגלל שאני מוקף פיסחים. (למי שלא מכיר, זאת פראפראזה על החוכמה של גל-מאן). |
|
||||
|
||||
לא סובל את גלמן, ולא סובל קווארקים. |
|
||||
|
||||
שלום עושים עם אויבים. |
|
||||
|
||||
למה אויבים? הקווארקים, למרות זעירותם, דוקא מפגינים תכונות טובות יותר מחלק מבני האדם. ראשית, הם מאד חברותיים - אף פעם לא תמצא אחד מהם לבד, תמיד מסתובבים לפחות בזוגות1. זאת ועוד - גם כשהם ביחד בחדר, הם משקיעים את רוב רובה של האנרגיה שלהם באינטראקציות עם האחרים. כמו כן, הם גמישים בדעותיהם - אפילו אינטראקציה חלשה יכולה לגרום להם לשנות את טעמם. הם דוגלים בחופש - גם אם הוא אסימפטוטי. ולבסוף - הם אפילו ממש woke - הם מקפידים להיות color neutral בכל כינוס קבוצתי. כל כך הרבה מעלות גלומות בחלקיקים כה קטנים! 1 אפילו יותר ממעדני דני, למי שזוכר את הבדיחה הנושנה של דודו טופז. |
|
||||
|
||||
1 נזכרתי בה לפני כמה ימים כשניסיתי לפרק רביעיה של "שמנת בטעם של פעם" מתוצרת תנובה למרכיביה. בסוף אכלתי את זאת שהמיכל שלה התפרק כמעט לחלוטין. לזכותה (תנובה/השמנת) יאמר ששמנת פחות מלכלכת מדני ושהיא פחות נוזלית. |
|
||||
|
||||
אבל לחובתה יש לאמר שהיא הרבה פחות טעימה. ואם כבר - האם זה המקום לסקר לגבי שתי אסכולות אכילת הדני? האסכולה שמערבבת קודם למרקם חלק או זו שאוכלת קודם בתצורה המקורית דמוית-הג'לי? |
|
||||
|
||||
אני לא מסוגל לאכול דני או כל מעדן דמוי פודינג אחר (עוד מימי הקרמלי של שנות ה-70 וכולל מילקי). |
|
||||
|
||||
אז הפתרון עבורך הוא בשאלה - בטרם פותחים את הדני, מנערים אותו נער היטב במשך כדקה. אז, כשפותחים אותו, המרקם שלו לא פודינגי, אלא קרמי. (ניתן להשיג אותו אפקט על ידי ערבוב ממושך, אבל יותר נוטה ללכלך. עם זאת, בתור ילד זו היתה פעולה מאלפת, כי זכורני שתהיתי ואף ניסיתי לערבב בכיוון הפוך כדי להחזיר את המרקם הפודינגי, וזה כמובן לא צלח. שיעור מספר 1 באנטרופיה לקטנטנים). |
|
||||
|
||||
רציתי להציע ללכת קודם על הדיון היותר קלאסי, עם יותר אסכוליזציה ורגשות עזים: סדר אכילת הקרמבו. אבל אז ניחשתי שזה כבר נידון באייל, ומצאתי את תגובה 249995 - לא סקר אבל יותר טוב מסקר. לא נצליח להתעלות על זה כבר, עדיף לשתוק. |
|
||||
|
||||
בעקבות הפתיל אליו שלחת אותנו: מה מברך מי שהתקינו לו מנעול לסתות (6,4,4)? |
|
||||
|
||||
אני מחפש וריאציות על ''שהכל נהיה בדברו'' או ''בורא מיני מזונות'', ולא מוצא. (אבל נגד רצוני בא לי משחק מילים דבילי במיוחד, מה מברכים על אסקרגו.) |
|
||||
|
||||
בורא פרי הים? בורא מיני חלזונות? |
|
||||
|
||||
התכוונתי לשני כמובן. (האסקרגו שאוכלים זה חלזונות יבשה, אז אם כבר בורא פרי האדמה. אבל כן, יש משהו קצת מצחיק באפשרות לברך על שרימפס וקלמארי ''בורא פרי הים''.) |
|
||||
|
||||
זאת האטימולגיה של האוכל. ש: עגבנייה היא פרי או ירק? ת: לבוטנאי זה פרי; לרובנו, זה ירק. |
|
||||
|
||||
ותות שדה [ויקיפדיה] הוא לא זה ולא זה. |
|
||||
|
||||
כי כמובן שבעוד ש''פרי'' הוא מונח מוגדר היטב בבוטניקה, ''ירק'' הוא לא מונח בבוטניקה, ומה שאנחנו קוראים ''ירקות'' הוא לבוטנאים מגוון רחב של חלקים בצמח. תמיד נטפלים לעגבניה, אבל יש עוד שלל ירקות שהם פרי (חציל, פלפל, מלפפון, במיה, שעועית ירוקה, וקרוביהם). השאלה המעניינת שעולה מתגובתך היא אם חוץ מתות שדה יש עוד פירות (עממי) שבוטנית הם לא פרי. אני אופתע אם אין, אבל לא קופץ לי אף אחד לראש. |
|
||||
|
||||
תירס? אבטיח? אולי, אני לא מבטיח. |
|
||||
|
||||
אבטיח - אני די בטוח שהוא פרי בוטנית. תירס - אכן לא פרי, אני מניח ששיבולת, אבל גם עממית הוא לא נחשב לפרי. |
|
||||
|
||||
כשחשבתי על שאלתך פתאום הבנתי שבעצם, אין כל כך הרבה פירות בכלל. בטח אחרי ששמתי את כל פירות ההדר באותה מגירה מנטלית, נשארו די מעט מועמדים אחרים. ירקות יש הרבה יותר. |
|
||||
|
||||
פרי הבטן. (זאת היתה פינת המטאפורה היומית, והפרחים ל-D9). |
|
||||
|
||||
רק אעיר כאן שבעקבות תגובתך התוודעתי לכך שגליונות של "לשוננו לעם" זמינים ברשת באדיבותה של האקדמיה ללשון. הידד! |
|
||||
|
||||
בורא מינִי מזונות (מאותגרי ראיה: שימו לב לניקוד של הנו"ן). מי שבדק את התמונה גילה שהמתקן מאפשר מרווח שיניים ברוחב של עד שני מילימטר (מאד תמוה - אפילו קשית שתיה לא עוברת שם. הם אוכלים נייר?). אפילו אני מתחיל להבין למה האמריקאים נוהגים להתנצל על חוכמות כאלה. האם אין בהן משום פרישת זנב טווס, בבחינת "הה, הה, תראו כמה אני פיקח"? אני לא יכול לבטל את האפשרות הזאת, אבל, what the hell, אותי זה משעשע, ואם הקשה מורט עוד שערה מראשו המקריח זה מחיר ש*אני* מוכן לשלם. לאיזון המצב עלי להודות שאני ממש חלש בפתרון החידות של אחרים, ואפילו את הוספת חבורת הסיבובים לכותרת לא הבנתי; פיקח כמו החתולה שלי. |
|
||||
|
||||
אופס, הביזיון הוא שלי, התכוונתי ל SU(3), שקשורה למודל הקווארקי של גל-מאן. (וזה בערך כל מה שאני יודע על בנידון). |
|
||||
|
||||
כבר כמה שנים שלא ראיתי או אכלתי דני, ואתמול כשהתוודענו מחדש נזכרתי במאמץ שעשיתי עם כל דני בתור ילד. אני חובב מעורבב אבל חושב שיחס הקצפת לשוקולד (אם יש בפודינג שוקולד בכלל) לא מתאים, אז כל מעדן היה אתגר של דיג קרח - קודם להוציא כמה שאפשר מהשוקולד דרך חור קטן בקצפת, ואז לערבב לבלילה בהירה נפלאה שנגמרת במחי כפית (או שלוש). (וסליחה אם אל הסקר הוזמנו רק אושיות אייליות) |
|
||||
|
||||
אוי ואבוי, זה בכלל לא דני אלא מילקי, בושה לי. ועכשיו מציפים אותי זכרונות מעבר הפאזה הזה מג'לי לפודינג בדני (לחלוטין ערבוב). |
|
||||
|
||||
אויש, לערבב קצפת ושוקולד זה ממש מגעיל. לדעתי. אם כבר אז לחוד, אבל לא הייתי מחובבי המילקי ממילא. |
|
||||
|
||||
המהנדסים של תנובה עמלו קשה לשחזר את אפקט האריזה הישן. רצית טעם של פעם? |
|
||||
|
||||
זה לא בדיוק עונה על ההגדרה של ''טעם'', אבל זה בהחלט חלק מהחוויה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |