בתשובה לאריק, 22/11/23 12:37
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ראית את זה? זה כבר מזמן לא רק דתיים לאומיים מיליטנטים. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נמנעתי מלצפות עד עכשיו. עכשיו הכרחתי את עצמי. חיים גורי וסשה ארגוב מתהפכים בקברם. המלים, הלחן והעיבוד עברו הזניה מוחלטת. אין לי מלים להתחיל לנתח כמה רמות של הזניה יש כאן, רק אומר שקרבי התהפכו. אבל זה לא אותו דבר. על מהות הסרטון הזה כל מה שיש לי לומר הוא ''אין תופסים אדם בשעת צערו''. הרצון בנקמה הוא קונצנזוס בציבור, וזה אחד הביטויים שלו. אצל הד''ל יש סולם ערכים שונה מהותית מאשר בציבור החילוני. לא לחינם מרבית הטרוריסטים משני הצדדים הם דתיים לאומיים. השילוב של לאומיות וצווי אלוהי מוריד את ערך החיים כמה וכמה שלבים בסולם הערכים. ד''ל מוכנים לסכן סיכון ממשי את חיי ילדיהם הרכים בשם הצווי האלוהי, קל וחומר את ילדיהם של אחרים. לדאע''ש ולכך יש בגדול אותה אידאולוגיה, כך גם לחמאס ולעוצמה יהודית. פת''ח הוא יותר כמו אצ''ל. המשותף לחילוני שהנקמה בוערת בו ולד''ל הוא שעם שניהם אי אפשר לדבר בהגיון. המבדיל הוא שלחילוני זה יעבור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אדם נבחן בכיסו, כוסו וכעסו. חלקים הולכים וגדלים בישראל (חילוניים ודתיים) כושלים במבחן השלישי. או שזה יעבור לחילוני, הוא שהוא ''יתחזק''. ככל שהחלום של השלבות ישראלית במזרח התיכון הולך ומתממש, ככה הוא הולך ונהפך לסיוט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני נכשל במבחן השלישי. להגנתי אטען שהוא על פניו קשה מהאחרים. מעט מהאנשים שאני מכיר עוברים אותו. אני חושב שכבר השתלבנו באיזור. אנחנו כבר לבנטינים. אריק איינשטיין כבר פינה את מקומו לזהר ארגוב (שלא לומר אייל גולן) ויוסיאן טועה - אנחנו כבר לא אורופאיים. זה כבר קרה, וזה קרה בסדר לדעתי, בהתחשב באפשרויות האחרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הם היו קלים הם לא היו בוחנים כלום (אני מניח שלא באמת נבחנת בשני הראשונים אם אתה חושב שהם קלים). הבעיה היא שנראה שהצל נהפך להרבה יותר משמעותי מאייל גולן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טרמינולוגיה שמאלנית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואי, היוסיאן הזה הוא מתופעות הלוואי היותר הזויות של המלחמה האחרונה. גם מה שהוא אומר וגם איך שהוא נשמע זה כאילו מישהו מארץ נהדרת כתב פארודיה מטורפת ואלי פיניש משחק אותה. מישהו באמת לוקח אותו ברצינות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי זה טעון יותר עיון, אבל דמויות נלהגות ב׳ארץ נהדרת׳ ובמיוחד אלו הגובלות בדה הומניזם מקבלות פרשנות הפוכה בצד הימני של המפה הפוליטית. כשההומור מסתיים, מתחיל לפעפע הרהורי הנקמה והשנאה שגם אלף בדיחות לא יכבו אותם. ראינו את זה עם ׳שר הפיתות׳ שרק מחזק את התדמית השלילית כלפי אלו שבאו עם מטען שלילי כלפיו אבל באותה מידה מחזקת את הצד השני ואף יותר לאור הנסיבות. לשאלתך - כן. הרבה . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובטרם תבקש להגן על תוכנית הביאושים של התרבות הישראלית המסחרית המטונפת, אבהיר כי ׳ארץ נהדרת׳ היא התוכנית אשר גרמה את הנזק הכי משמעותי לשמאל-מרכז ישראלי מכל תוכנית טלוויזיה ישראלית. זה לא ההומור של ׳היהודים באים׳ שגם ימני קיצוני ככל שיהיה מרגיש את הבעיטה, ומעדיף לשתוק. כאן מדובר בתוכנית שמשתמשת במוטיבים המזרחיים העדתיים ובאמצעותם לועגת על קבוצות דתיות וימניות. כאילו עושים ׳חגיגה בסנוקר׳ עם להג כלפי קבוצות פוליטיות דתיות ולא קבוצות עדתיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי שום כוונה להגן על ארץ נהדרת, מאחר וכבר שנים עברו מאז צפיתי בה. ממה שאני זוכר היא לעגה גם לצדדים אחרים של המפה (עולה לי בראש יאיר לפיד ולהקת הכל עובר חביבי, אבל אתה מבין מזה כמה אני לא מעודכן בתכנים). אבל בכל מקרה אין לי קייס כאן, וייתכן ש(גם) היא גרמה נזק לשמרכז, מי יודע. אציין לטובה את הקליעה הכי מדויקת שלה - מלחמת האזרחים של שאולי. הגם שאולי בנביאים? היהודים באים היתה יותר נשכנית, אבל לכל הכיוונים. אני זוכר במיוחד את המערכון שהעלה על נס (לשמצה) את המבטא של סלאח שבתי, כשהמטרה היא כמובן הגזענות האשכנזית דאז. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפערים בין התאגיד הציבורי לערוץ מסחרי בעניין ההומור והדוקו, הם - תהום. הליהוק בתאגיד הוא הדבר. לדוגמא: יוסי מרשק ועידו מוסרי לא מפסיקים להפתיע באיכות המשחק שלהם וביכולת שלהם לגלם תפקידים שהם לפעמים כמעט בלתי אפשריים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
׳במבחן התוצאה, העלבות קומיות וסאטירה ביקורתית לא ישנו השקפת עולם אצל הצופים. "ארץ נהדרת" אולי מצליחה בתור בידור להמונים, אבל בפועל - וכנראה בלי כוונה - היא רק מקבעת עוד יותר את המצב הקיים.׳ ————- |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל לפעמים היא אולי מזכירה נשכחות, ואומרת את האמת הכואבת בפנים. מה שערוצי התקשורת שכחו לעשות כבר יותר משנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אני מתעצל בלנסות להסביר בצורה ברורה וחדה למה הסאטירה של ׳ארץ נהדרת׳ לא בועטת כמו הסאטירה של ׳היהודים באים׳, ואם היא כבר בועטת, אז זה תמיד לכיוון של השער של קבוצתם. אולי זאת הרמה הנמוכה של השחקנים, אולי זאת הפלטפורמה המסחרית וזהותם הפוליטית חברתית של בעלי הערוץ ואולי אני בכלל רואה צל חיות כחיות. כך או כך, אנטיגוניזם כזה כלפי תוכנית בורקס מלאת כולסטרול, טרם חזיתי בעשורים האחרונים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעולם רגיל קטע כמו זה שקישרתי אליו היה מהפך קרביים1. בעולם הדיסטופי שאנחנו מתנרמלים אליו, המציאות כל כך איומה שקשה כבר להתעלות עליה בסאטירה בועטת2. "היהודים באים" מכוונת בדרך כלל יותר רחוק אחורה בזמן, ולכן אולי אומרת דברים יותר חזקים מאשר תגובה לכותרות יום אתמול. 1 תרתי משמע. 2 מישהו כתב השבוע שהסאטירה באמריקה לא יכולה להתעלות על נשיא שאומר שהמהגרים המקסיקניים באו לאכול את הכלבים והחתולים של אזרחי ארה"ב הפטריוטיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. סאטירות לרוב לא עובדות בלשכנע את הצד השני אלא בלעזור לצד שלך לצחוק על הסיטואציה והצד השני. 2. אני לא חושב שארץ נהדרת והיהודים באים זה באמת אותו ג'אנר של סאטירה. ההשוואה ביניהן היא לא כל כך הוגנת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אני יכול לציין שלפחות אצלי, סאטירה חדה ובועטת, כזאת שיכולה לקפל אותי או להוריד לי כאפה מצלצלת, יש ביכולתה לשנות אצלי עמדות. בעוד שהסבר רציונלי -שניתן להעמיד מולו הסבר מקביל או נוסף - לא מצליח לעשות זאת. אולי כי סאטירה אינה ניתנת להפרכה גם אם היא תופרך בעוד שנימוק רציונלי ניתן להפרכה בעוד נימוק רציונלי. מצד שני סאטירה זולה ושטחית מצליחה לשכנע אותי לדבוק בעמדותיי ולא לשנותן. 2. מה ההבדל המהותי בין הסוגות? בשניהם המערכונים המצולמים הם ליבת התוכנית. בעוד ששולחן הלייב, הוא החלק המגשר בין המערכונים. וד״נ- מה היא אותה חוסר הוגנות אותה אתה מציין? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אולי היא מצליחה, אבל לא נראה לי שזאת מטרתה. 2. למיטב הבנתי, ארץ נהדרת היא לרוב סאטירה פוליטית והיהודים באים היא סדרת מערכונים. ארץ נהדרת מאד אקטואלית, היהודים באים הרבה פחות (אם בכלל). ארץ נהדרת מנסה לעקוב אחרי אירועי השעה היהודים באים מתייחסת לאירועי השעה באופן עקיף (אם בכלל). ארץ נהדרת בנויה על חיקויים מוגזמים של פוליטיקאים (מבטאים, תחפושות, מניירות) החיקויים בהיהודים באים הם לא באמת חיקיים (ז"א, אם לשחקן יש קרחת של בן גוריון, אז אתה צריך לדעת שהוא בן גוריון). ארץ נהדרת אמורה לגרום לך (לא לך אישית, למחנה) לחייך, היהודים באים אמורה לגרום לך לחשוב. ארץ נהדרת מדברת אל מדוברת השבט, היהודים באים משתינה על מדורת השבט. חוסר ההוגנות - זה כמו שתגיד שמאראדונה היה שחקן כדורגל טוב יותר מלארי בירד - זה אולי נכון, אבל זאת השוואה שלא נשמעת לי הוגנת או מעניינת. אני לא חושב שהם מתחרים אחד בשני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. אולי יש לראות זאת אחרת. כלומר הפוך. 'ארץ נהדרת' היא לא תוכנית סאטירה, זה שהיא יכולה להכנס בשערי תוכניות הבידור, עדיין לא נותן לה את התואר המכובד 'סאטירה'. לעומתה 'היהודים באים' היא תוכנית סאטירה מזוקקת, וקשה מאוד לנכס אותה לתוכניות בידור. אחד מהמבקרים מצביע על כך שתוכנית סאטירה אמורה ללהג/לצחוק על הבייס הפוליטי-חברתי של הצופים בה, ולא אלו שאינן צופים בה (החרדים) וכך בעוד ש'ארץ נהדרת' עושה הכל כדי ללהג על קבוצות אחרות בחברה הישראלית שלא צופים בתוכנית הבידור שלה מסיבות דתיות (להג לרבניה ואורחות חייה) או מסיבות חברתיות (אף לא אוהב שצוחקים עליו כל פעם מחדש) או פוליטיות. הרי ש'היהודים באים' לא יכולים מעצם מהות ההיסטוריה שמובילה אותם לכתיבה, זאת המחייבת אותם ללהג על כולם, כי כולם - היהודים - היו מתי שהוא בהיסטוריה הרחוקה או הקרובה. ולפחות מההגדרה הויקיפדית - "סאטירה נמדדת בעוצמת הביקורת שהיא משמיעה, על פי רוב כלפי ההנהגה. היא לא מערכון הומוריסטי ולא נונסנס-קומדי. ", אפשר להבין כי 'ארץ נהדרת' משתמשת בכיסוי הביקורתי 'כלפי ההנהגה' באופן מוטה ובוטה וזאת כלפי הציבור הפרטי ש'בוחר בהנהגה'. בעשותם כך, הם מגשימים את האלימות הפנימית החבויה של צופיה כדי לתקוף את האנשים הפרטיים שהם שונאים כשהם הולכים ברחוב. ד"נ - סאטירה הנכתבת על ידי האליטה החברתית-תרבותית כדי לתקוף את הפרט שאינו שייך לאליטה, היא לא סאטירה, אלא שימוש ציני בזכות הדמוקרטית החוסה תחת חופש הביטוי כדי להשפיל ולנקום את מי שאינו דומה לך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מזכירים בהקשרים שונים מתכונת של סנדביץ’: כדי שתוכל לבלוע ביקרת כמו שצריך, כדאי להיות בחופשה בהוואי. אבל אם זה לא אפשרי: אז לעטוף אותה במשהו יותר נעים. ארץ נהדרת כוללת חלקים ביקורתיים וגם כל מיני חלקים מצחיקים, בשביל הכיף. אגב, גם ביהודים באים יש כל מיני חלקים מצחיקים. מה ביקורתי במערכון של תירס חם? (ואגב, אני אשמח לעזרה באתר הזה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סופר ביקורתי. על מלחמות ההורים אודות שמות הילדים (קוסטנזה-Mug), על עצם המילה (למצוץ לו את הדם עם קשית), על התקופה והשמות. זה שהם מצליחים להנגיש את הביקורת הסמויה הזאת, באמצעות חיי-היום זהו יתרונם. היכן הסתבכת באתר? זה קישור ליוטיוב. המערכונים של היהודים חופשיים לצפייה ביוטיוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מנסה להוסיף מידע כזה על מערכונים. מוזמן להוסיף. זה דף שלא התחלתי להוסיף לו את המידע הבסיסי (במקרה הזה: לקשר לספר על תירס חם, להסביר למה קוראים לתירס בשם של דוד של חם, ואולי עוד). אבל בהחלט יש מקום לכתוב על הביקורת. במערכון על יעל אשת חבר הקיני כתבתי קצת יותר, ויש מקום עוד להרחיב. יש כמה מקומות שגם ביקרתי את מה שנרמז מהמערכונים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, ארץ נהדרת היא הרבה יותר SNL מסוויפט, ובטח הרבה יותר ״בידור״ במובן הטופזי של המילה. אני כן חושב שהיא נופלת לקטגוריה מסויימת של ״סאטירה״1. לד״א שלך אני לא מסכים. אתה יכול להגיד שאתה לא נהנה מסאטירה כזאת, שאתה חושב שהיא לא מצחיקה, שאתה חושב שהיא לא ראויה לשידור, שאתה חושב שהיא ברמה נמוכה, שאתה חושב שהיא לא עוזרת למטרות של מי שכותב אותה, אבל לדעתי היא עדיין סאטירה. 1 מעניין לציין שכשאמריקאי בוחר לבקר את התופעה הזאת הוא מביא דווקא את ארץ נהדרת כדוגמא הפוכה2 2 אם כי המערכון שהוא מביא הוא, לדעתי, בהחלט מערכון סאטירי ודי חריג ממה שיש בארץ נהדרת בדרך כלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יתכן ואני לא נהנה או צוחק או חושב שהיא לא ראויה, זה מן הסתם חלק מהדעות הקדומות שלי על התוכנית. אבל עדיין - גם אם לא צחקתי או לא נהנתי, אני אמור ללמוד לקח כלשהו, ואם אין לקח אני מרגיש שזה היה בזבוז זמן ואני כבר מעדיף לראות את המופע של בני היל או של דודי אמסלם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאיפה האבחנה הזאת שאדם נבחן "בכיסו, בכוסו ובכעסו"? בתלמוד נאמר שאדם ניכר בשלושה דברים אלו, לא נבחן, ומכאן שאין מדובר בתוצאה של עבר או נכשל אלא באופיו הבא לידי ביטוי ביכולתו לשלוט בעצמו בסיטואציות האמורות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''ניכר'', שיהיה. לא נראה לי שזה משמעותי מספיק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הוא ניכר בשלושת הדברים האלה, הרי שהם יכולים לשמש כקריטריון לבחינה של אותו אדם, ומכאן שהגזירה טבעית. על דניטפקת תנוטפק וסוף מנטפקיך ינוטפקו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שניתן לבחון כל אחד לפי כל קריטריון שבו הוא ניכר, אבל הגזירה מהאמירה התלמודית שקיים קריטריון אוביקטיבי שבו אדם נבחן בצורה בינארית, ועובר או נכשל לפיו, היא קצת מרחיקת לכת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם הרחקתי לכת, יאמר האלמוני, הרי זה בגלל שאני מוקף פיסחים. (למי שלא מכיר, זאת פראפראזה על החוכמה של גל-מאן). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא סובל את גלמן, ולא סובל קווארקים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלום עושים עם אויבים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה אויבים? הקווארקים, למרות זעירותם, דוקא מפגינים תכונות טובות יותר מחלק מבני האדם. ראשית, הם מאד חברותיים - אף פעם לא תמצא אחד מהם לבד, תמיד מסתובבים לפחות בזוגות1. זאת ועוד - גם כשהם ביחד בחדר, הם משקיעים את רוב רובה של האנרגיה שלהם באינטראקציות עם האחרים. כמו כן, הם גמישים בדעותיהם - אפילו אינטראקציה חלשה יכולה לגרום להם לשנות את טעמם. הם דוגלים בחופש - גם אם הוא אסימפטוטי. ולבסוף - הם אפילו ממש woke - הם מקפידים להיות color neutral בכל כינוס קבוצתי. כל כך הרבה מעלות גלומות בחלקיקים כה קטנים! 1 אפילו יותר ממעדני דני, למי שזוכר את הבדיחה הנושנה של דודו טופז. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1 נזכרתי בה לפני כמה ימים כשניסיתי לפרק רביעיה של "שמנת בטעם של פעם" מתוצרת תנובה למרכיביה. בסוף אכלתי את זאת שהמיכל שלה התפרק כמעט לחלוטין. לזכותה (תנובה/השמנת) יאמר ששמנת פחות מלכלכת מדני ושהיא פחות נוזלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל לחובתה יש לאמר שהיא הרבה פחות טעימה. ואם כבר - האם זה המקום לסקר לגבי שתי אסכולות אכילת הדני? האסכולה שמערבבת קודם למרקם חלק או זו שאוכלת קודם בתצורה המקורית דמוית-הג'לי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מסוגל לאכול דני או כל מעדן דמוי פודינג אחר (עוד מימי הקרמלי של שנות ה-70 וכולל מילקי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז הפתרון עבורך הוא בשאלה - בטרם פותחים את הדני, מנערים אותו נער היטב במשך כדקה. אז, כשפותחים אותו, המרקם שלו לא פודינגי, אלא קרמי. (ניתן להשיג אותו אפקט על ידי ערבוב ממושך, אבל יותר נוטה ללכלך. עם זאת, בתור ילד זו היתה פעולה מאלפת, כי זכורני שתהיתי ואף ניסיתי לערבב בכיוון הפוך כדי להחזיר את המרקם הפודינגי, וזה כמובן לא צלח. שיעור מספר 1 באנטרופיה לקטנטנים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רציתי להציע ללכת קודם על הדיון היותר קלאסי, עם יותר אסכוליזציה ורגשות עזים: סדר אכילת הקרמבו. אבל אז ניחשתי שזה כבר נידון באייל, ומצאתי את תגובה 249995 - לא סקר אבל יותר טוב מסקר. לא נצליח להתעלות על זה כבר, עדיף לשתוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעקבות הפתיל אליו שלחת אותנו: מה מברך מי שהתקינו לו מנעול לסתות (6,4,4)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מחפש וריאציות על ''שהכל נהיה בדברו'' או ''בורא מיני מזונות'', ולא מוצא. (אבל נגד רצוני בא לי משחק מילים דבילי במיוחד, מה מברכים על אסקרגו.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בורא פרי הים? בורא מיני חלזונות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי לשני כמובן. (האסקרגו שאוכלים זה חלזונות יבשה, אז אם כבר בורא פרי האדמה. אבל כן, יש משהו קצת מצחיק באפשרות לברך על שרימפס וקלמארי ''בורא פרי הים''.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת האטימולגיה של האוכל. ש: עגבנייה היא פרי או ירק? ת: לבוטנאי זה פרי; לרובנו, זה ירק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ותות שדה [ויקיפדיה] הוא לא זה ולא זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי כמובן שבעוד ש''פרי'' הוא מונח מוגדר היטב בבוטניקה, ''ירק'' הוא לא מונח בבוטניקה, ומה שאנחנו קוראים ''ירקות'' הוא לבוטנאים מגוון רחב של חלקים בצמח. תמיד נטפלים לעגבניה, אבל יש עוד שלל ירקות שהם פרי (חציל, פלפל, מלפפון, במיה, שעועית ירוקה, וקרוביהם). השאלה המעניינת שעולה מתגובתך היא אם חוץ מתות שדה יש עוד פירות (עממי) שבוטנית הם לא פרי. אני אופתע אם אין, אבל לא קופץ לי אף אחד לראש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תירס? אבטיח? אולי, אני לא מבטיח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבטיח - אני די בטוח שהוא פרי בוטנית. תירס - אכן לא פרי, אני מניח ששיבולת, אבל גם עממית הוא לא נחשב לפרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשחשבתי על שאלתך פתאום הבנתי שבעצם, אין כל כך הרבה פירות בכלל. בטח אחרי ששמתי את כל פירות ההדר באותה מגירה מנטלית, נשארו די מעט מועמדים אחרים. ירקות יש הרבה יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרי הבטן. (זאת היתה פינת המטאפורה היומית, והפרחים ל-D9). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק אעיר כאן שבעקבות תגובתך התוודעתי לכך שגליונות של "לשוננו לעם" זמינים ברשת באדיבותה של האקדמיה ללשון. הידד! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בורא מינִי מזונות (מאותגרי ראיה: שימו לב לניקוד של הנו"ן). מי שבדק את התמונה גילה שהמתקן מאפשר מרווח שיניים ברוחב של עד שני מילימטר (מאד תמוה - אפילו קשית שתיה לא עוברת שם. הם אוכלים נייר?). אפילו אני מתחיל להבין למה האמריקאים נוהגים להתנצל על חוכמות כאלה. האם אין בהן משום פרישת זנב טווס, בבחינת "הה, הה, תראו כמה אני פיקח"? אני לא יכול לבטל את האפשרות הזאת, אבל, what the hell, אותי זה משעשע, ואם הקשה מורט עוד שערה מראשו המקריח זה מחיר ש*אני* מוכן לשלם. לאיזון המצב עלי להודות שאני ממש חלש בפתרון החידות של אחרים, ואפילו את הוספת חבורת הסיבובים לכותרת לא הבנתי; פיקח כמו החתולה שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אופס, הביזיון הוא שלי, התכוונתי ל SU(3), שקשורה למודל הקווארקי של גל-מאן. (וזה בערך כל מה שאני יודע על בנידון). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר כמה שנים שלא ראיתי או אכלתי דני, ואתמול כשהתוודענו מחדש נזכרתי במאמץ שעשיתי עם כל דני בתור ילד. אני חובב מעורבב אבל חושב שיחס הקצפת לשוקולד (אם יש בפודינג שוקולד בכלל) לא מתאים, אז כל מעדן היה אתגר של דיג קרח - קודם להוציא כמה שאפשר מהשוקולד דרך חור קטן בקצפת, ואז לערבב לבלילה בהירה נפלאה שנגמרת במחי כפית (או שלוש). (וסליחה אם אל הסקר הוזמנו רק אושיות אייליות) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוי ואבוי, זה בכלל לא דני אלא מילקי, בושה לי. ועכשיו מציפים אותי זכרונות מעבר הפאזה הזה מג'לי לפודינג בדני (לחלוטין ערבוב). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אויש, לערבב קצפת ושוקולד זה ממש מגעיל. לדעתי. אם כבר אז לחוד, אבל לא הייתי מחובבי המילקי ממילא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המהנדסים של תנובה עמלו קשה לשחזר את אפקט האריזה הישן. רצית טעם של פעם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא בדיוק עונה על ההגדרה של ''טעם'', אבל זה בהחלט חלק מהחוויה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקצב הזה, יש מצב שהדבר הזה ש״יעבור״ לחילוני בישראל זה הלהיות חילוני. עוד משטר כלאיים תאוקרטי במזה״ת? זה לא תסריט בלתי מתקבל על הדעת. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |