 |
|
 |
||
|
||||
 |
מכתב פתוח לבעלי/מפעילי אתר ׳האייל הקורא׳ : מזה מספר שנים שאני כותב/מתכתב/קורא את ׳האייל הקורא׳. המון למדתי מתכני האתר והדיונים הפוריים ועל כך תודתי תהיה תמיד נתונה. מאז הקורונה נחשפתי לחלקים הלא יפים בעליל של הכתיבה האיילית כאן ובפרט מאז כהונת הממשלה הנוכחית. מאז עזיבתם של דב וידידיה סברתי שזה לא קוזמו vs האייל, אלא זה האייל vs נגד מי שלא חושב כמו הפלג החסמבאי של האייל ואני יכול כעת כמעט בוודאות לבסס את הנחתי זאת. ובכל זאת, מהיכרותי את כתיבת הנפשות, סברתי שזאת תקופה בה קבוצות מתאחדות ומגלות סולידריות ולכן מוטב לשתוק או לכתוב ממקום בו הסאטירה תענה. אך לא. אני מוחרם כאן באופן שיטתי על ידי כמות גדולה של כותבים מכדי שזה יהיה מקרי ומכאן גם מסקנתי מהבוקר ובפרט לאחר מחיקת תגובתי האחרונה. האתר בגלל מיעוט כותביו מהווה קליקה סגורה שחושבת ביחד, מפגינה ביחד, מחרימה ביחד. ומכאן שאלתי - איך אפשר להמשיך כאן בכתיבה? ככל שלא אקבל את התייחסות הרלוונטית למצוקתי ומצוקות גולשים אחרים שקולם לא נשמע - אסיק את המסקנות המתבקשות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בגלל מיעוט הפעילות כאן, הרבה תגובות נשארות ללא מענה לא בגלל חרם כלשהו אלא בגלל חוסר עניין. כאשר רק כמה עשרות (במקרה הטוב) קוראים את מה שכתבת, הסיכוי שיהיה ביניהם מישהו שהנושא מעניין אותו מספיק כדי להגיב אינו גדול. אני בטוח ששוקי, למשל, מרגיש כמוך (דומני שהוא התלונן על משהו כזה פעם, ואאז"נ גם הפונז העיר על משהו דומה), וגם עבדך הבלתי נאמן מהרהר מדי פעם איך אפשר להסביר את שתיקת הקוראים בקשר להודעות שלו, חלקן יצירות אמנות של ממש, על שפע התובנות העמוקות השזורות בהן ועם הסגנון המתוחכם שאי אפשר לעמוד בפניו. אז אפשר. אישית, אצטער אם תפרוש, למרות שלא תמיד אני קורא את כל מה שאתה כותב (לדוגמא ההודעה האחרונה בה נתקלתי ומדברת על ספר הזוהר שמעניין אותי פחות מהחמסין דאשתקד) אבל לא פעם אני לומד דרכך דברים חדשים. אשר לרוח הדברים כאן, ללא ספק זאת תיבת תהודה שלא מקלה על מי שחושב אחרת מהקונצנסוס, בין השאר בגלל טיפוסים כמוני שהאייל משמש אותם לביטוי האגרסיות אותן הם מחביאים בחייהם האמיתיים. אין לי יותר מדי דברי סנגוריה על זה, כי מיתון הטון, שאמנם נראה לי רעיון לא רע מבחינה מערכתית כוללת, לא משפיע מספיק על החלטות נקודתיות וכך יוצאות לאויר העולם תגובות כמו זאת שאולי גרמו, או לפחות זרזו את, פרישתה של נועה, אחת שהביאה הנה עמדות מעולם אחר. גם כלפי מגיבים שאותם אני מעריך בהחלט - למשל יוסי, אפופידס, ושוקי - אני מגיב לא פעם בסגנון שרחוק מלהיות ידידותי, וגם קבלת הפנים שלך לא כללה חיבוק וטפיחה על השכם. מן הסתם נטלתי חלק גם בהסתלקותם של דב וידידיה מחברתנו, וחבל. כל מה שיש לי להגיד הוא זה לא אתם, זה אני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יתכן וכתבתי כהרגלי מתוך אמוציות שחוקות ודחוקות, אבל המצוקה היא כנה. והחשש הוא להביע דעות אחרות בתוך הפורום. מאחר ואני כותב בעילום שם, אני לא מצפה להכרה בכתיבתי, אבל הפחד הקמאי שאני כותב על הקרח כמו ב׳במה חדשה׳ ומקבל על עצמי את עונשו של סיזיפוס לכתוב ולכתוב. לומשנה, אני חוזר בי מתלונתי ומבקש לגנוז אותה בארכיון האיילים המתוסכלים עד העונש הבא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ד,נ - לא ׳איימתי׳ שאפרוש. הסקת המסקנות שלי לא בהכרח נוטה לכיוון פרישה שכן אין לי מקום חלופי ראוי, ובחיי שאני מנסה כל הזמן. כמו שהבהרתי להלן - אמרתי את דעתי בצורה הכי מתוסכלת שניתן לכתוב בנסיבות העניין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז איימת שתעשה מה שאבא שלך היה עושה? לגבי מקום חלופי: הטוקבק של טמקא הוא מקום פנטסטי לכתוב מה שעולה על דעתך כי גם אם תצליח בטוטו של יפרסמו-או-לא אף אחד לא יקרא מה כתבת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממש לא. אם הייתי רעב, הייתי גונב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאחר בדיקה במערכת, אף אחד לא מחק תגובה שלך לאחרונה. מדובר ככל הנראה בתקלה טכנית. נשמח להמשיך לקרוא אותך מעל עמודי האייל! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני כן רוצה לומר, ש"בתקופה כזו" אני דוקא מרגיש שהרגשות כה טעונים, שהתגובות שלי נוטות דוקא להיות בוטות וקיצוניות מהרגיל, ולא יותר "מאחדות וסולידריות" כמו שכתבת. זה עוד הישג של הממשלה, שהביאה רבים למצב הישרדותי של הילחם או ברח, רמות הכעס, התסכול והחרדה שאני רואה סביבי מרקיעות שחקים. זה מן הסתם לא מהדברים שממתנים שיח1, אינטרנטי או אחר. 1 כבר סיפרתי כאן שנפצעתי משיח אלים בהפגנה בירושלים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1 חושבני שלא (או שהחמצתי). פרטים יתקבלו בעניין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני מנחש נכון את כוונתו של הפונז, גם לי יש שיח אלים בדרך חזרה מההפגנה הביתה, אבל הוא רק מנסה לחטוף לי את הדגל. כבר נתקלתי בחיי בשיחים אלימים שתקפו ופצעו את גופי, אבל לזכותם אציין שלרוב אני הייתי הצד היותר תוקפני (אני מסתכל עלייך, עופרית הכף my nemesis). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהפגנה הראשונה (שאני חוויתי) מול הכנסת, חלק מההמון היה למעלה בגן הורדים1, ושם הצלחתי לקבל שריטה נאה מאד משיח ורדים כה אלים, שהצליח לפצוע אותי אפילו דרך מכנסיים ארוכים ועבים למדי. אני נושא עד עכשיו את הצלקת בגאון :) 1 מאז הוא כבר גודר ובהפגנות הוא מאכלס עשרות שוטרים ומג"בניקים וסוסים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הה, חביב :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכלל לא, הייתי בין עשרות אלפי אנשים בצפיפות רבה, וכאמור אלפים מהם היו בגן הורדים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני במוד שישי. ׳מזמזם שיר ישן, נפצע בעורפו מעץ השסק׳ , גבר הולך לאיבוד. גברים שנפצעים מוורדים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הייתי מזלזל בורדים - היסטורית, גברים רבים מאד איבדו את חייהם במלחמות הורדים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני גוזם שיח ורדים אחת לחודשיים, והוא לא נעים בכלל. הוא מגיע לגובה 3-4 מטר, וקוץ "בוגר" חדר לי דרך סוליה של נעל ספורט. מאז אני נזהר כשאני מטפל בגזם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מלחמות השושנים או הוורדים? תמיד חשבתי הגיע מהשושן ולא מהוורד. Rosette (design) ויקי | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדובר בוורד. אבל אפילו הקפדנים של ויקיפדיה התייאשו מתיקון השגיאה הזו: שיחה:שושנת יורק הלבנה [ויקיפדיה] | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבין את מה שאתה כותב. יש בנו אלימות מטורפת שמשוחררת בכתיבה, אבל לא באמת מניחה את דעתנו. אם בשחרותי, הייתי שם פס על מה שאחרים אומרים וכותבים, כיום אני נחרד מכל שאני כותב וממה שאחרים כותבים. שירתי נהפכה לכתיבה אלימה בה האחר הוא ארור מיום היוולדו, ומותו היא ברכה לאנושות. אני מעל חצי שנה משוחח עם אחרים בדחילו ורחימו ומנסה להבין מיהם בטרם אפתח את פי. משפחתי הקרובה הרוסה ממלחמות ירושה. משפחתי הרחוקה הרוסה ממלחמות פנימיות. אני מנתח דעות פוליטיות על סמך מילה ואפילו חצי מילה תגזור את גורלו ואת גורל יחסינו. אין כאן שולחן משותף שבו ניתן אפילו לדבר עליו. אם בעבר ייחסתי אלימות זאת לריחוק שהקורונה כפתה עלינו, או לכסף והשפע שזכינו לו מן ההפקר, כיום אני מכיר בכך שהרוע הוא בן בית קבוע, ורק היינו צריכים את הטריגר לחשוף אותו. אני לא מאשים אף אחד. אני לא מוצא תוחלת במציאת האשם. אבל אני בהחלט מודע למתרחש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מחזק את ידיך להמשיך לכתוב. באייל אני מגיב רק כשנדמה לי שיש לי משהו קוהרנטי לומר. לכן לפעמים תגובות שעוררו בי מחשבה נותרות מיותמות מתגובה. לפעמים אני פותח לשונית חדשה ובה כמה מלים, ואחרי יום יומיים מחליט לסגור אותה. התגובות האחרונות שלך אודות השינוי בתפיסת הקשר עם האל ביהדות עוררו בי סדרת אסוציאציות שבסופן התחלתי לבדוק כמה חרדים מכל סוג בכלל יש בארץ. הן נותרו ללא מענה מצדי (ואולי גם יישארו כך) משום שלא היה לי מה לתרום לנושא. זה לא אומר שהן לא תרמו לי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. סליחה שהתבכיינתי כמו אמא של שבת, אבל זה היה מתבקש מבחינתי. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |