בתשובה להפונז, 27/08/23 13:54
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מבין את מה שאתה כותב. יש בנו אלימות מטורפת שמשוחררת בכתיבה, אבל לא באמת מניחה את דעתנו. אם בשחרותי, הייתי שם פס על מה שאחרים אומרים וכותבים, כיום אני נחרד מכל שאני כותב וממה שאחרים כותבים. שירתי נהפכה לכתיבה אלימה בה האחר הוא ארור מיום היוולדו, ומותו היא ברכה לאנושות. אני מעל חצי שנה משוחח עם אחרים בדחילו ורחימו ומנסה להבין מיהם בטרם אפתח את פי. משפחתי הקרובה הרוסה ממלחמות ירושה. משפחתי הרחוקה הרוסה ממלחמות פנימיות. אני מנתח דעות פוליטיות על סמך מילה ואפילו חצי מילה תגזור את גורלו ואת גורל יחסינו. אין כאן שולחן משותף שבו ניתן אפילו לדבר עליו. אם בעבר ייחסתי אלימות זאת לריחוק שהקורונה כפתה עלינו, או לכסף והשפע שזכינו לו מן ההפקר, כיום אני מכיר בכך שהרוע הוא בן בית קבוע, ורק היינו צריכים את הטריגר לחשוף אותו. אני לא מאשים אף אחד. אני לא מוצא תוחלת במציאת האשם. אבל אני בהחלט מודע למתרחש. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מחזק את ידיך להמשיך לכתוב. באייל אני מגיב רק כשנדמה לי שיש לי משהו קוהרנטי לומר. לכן לפעמים תגובות שעוררו בי מחשבה נותרות מיותמות מתגובה. לפעמים אני פותח לשונית חדשה ובה כמה מלים, ואחרי יום יומיים מחליט לסגור אותה. התגובות האחרונות שלך אודות השינוי בתפיסת הקשר עם האל ביהדות עוררו בי סדרת אסוציאציות שבסופן התחלתי לבדוק כמה חרדים מכל סוג בכלל יש בארץ. הן נותרו ללא מענה מצדי (ואולי גם יישארו כך) משום שלא היה לי מה לתרום לנושא. זה לא אומר שהן לא תרמו לי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. סליחה שהתבכיינתי כמו אמא של שבת, אבל זה היה מתבקש מבחינתי. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |