|
||||
|
||||
"הדרת" הרבנים זה בדיוק המשמעות של הפרדת הדת מהמדינה: להוציא את האלוהים מענייני הפוליטיקה. אם להשתמש בדבריו של ישעיהו ליבוביץ, חילונים לא צריכים למנות את הרבנים והרבנים לא צריכים למנות את ראשי המדינה החילוניים. אני רוצה להדגיש את עניין ה"להתפלל אותם" מפני שזו אבחנה דקה אבל קריטית. אין בעיה שאחרי ה"מוטיבציה" של המפקד, חיילים דתיים ולא דתיים יתפללו עם הרב"צ. הבעיה היא כאשר המפקד הצבאי ה"חילוני", (במקום ולא לצד) להסביר לחייליו, מדוע ועל מה נלחמים, מקריא באזניהם טקסטים דתיים. לאותם, 10-15% חיילים שהם חופשיים מדת, ברור באותו רגע שמגייסים אותם לצבאות השם ומקומם אינו שם. אני לא חושב על זה כעל כפייה דתית, אלא כעל מעשה של אטימות וחוסר התחשבות קיצונית. לנסות למנוע זאת ע"י נהלים וחוקים זה מאוחר מדי. כאשר המפקדים לא מבינים זאת מעצמם, הגבולות כבר נחצו והשבר בלתי ניתן לאיחוי. |
|
||||
|
||||
מסתבר שהנאום "אחים לנשק" מהנרי v של שקספיר מתקשר לדיוננו ביותר ממובן אחד: This day is call'd the feast of Crispian.
He that outlives this day, and comes safe home,Will stand a tip-toe when this day is nam'd,And rouse him at the name of Crispian. He that shall live this day, and see old age, Will yearly on the vigil feast his neighbours, And say "To-morrow is Saint Crispian." Then will he strip his sleeve and show his scars,And say "These wounds I had on Crispin's day." Old men forget; yet all shall be forgot, But he'll remember, with advantages, What feats he did that day. Then shall our names,Familiar in his mouth as household words |
|
||||
|
||||
מחנה הימין פולט את הקריאות 'אחים אנחנו' ו'אחדות', באותו אופן שאדם זורק לכלבו חפץ כדי שיחזיר אותו. יתכן שבגלל הכסילות של נבחרי הימין והשחיתות של המנוול, הימין יצטרך לחפש לו כלב חדש. |
|
||||
|
||||
משום מה לא מרבים להזכיר את הניחוח הפשיסטי שעולה מאותה "אחדות" ו"אחווה" (לפחות מאז אותה יצירה מופלאה של איילת שקד), אולי כי לא נעים להתייחס כך למי שכביכול מנסה להתקרב אליך. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |