 |
א. אני לא צריכה להסביר, המדינה פרטה ונמקה כשחוקקה את החוק. כיום מנסים אחדים להחזיר את הגלגל בנימוקים שאני מתנגדת להם. ב. בכל זאת, הנה למה אני בעד תמיכה במשפחות ברוכות ילדים: 1.מדינת ישראל קבלה על עצמה מדיניות נוטה למדינת סעד. זה מוסרי וככה צריך להיות. שום אדם לא ירעב ללחם במדינת ישראל, אפילו אם זה יהפוך אותה לקצת פחות מתקדמת. 2. כיוון שאנחנו דמוקרטיה, זכאים להנות מתמיכה אנשים במצבים שהוגדרו בחוק. זה לא משנה אם היו בצבא או לא, תרמו לליב"י או לא, נחמדים או לא. חוק אחד לכולם. 3.המחשבה הראשונית (והנכונה) הייתה, שמשפחות עם יותר ילדים נתקלות ביותר קשיים כלכליים. לכן הוחלט לסייע להן. הסיוע נועד להבטיח שילדים שיש להם הרבה אחים יקבלו מינימום גבוה יותר ממה שהוריהם מסוגלים להעניק. 4. כששמו לב ש(ששומו שמיים) רוב הנהנים הם חרדים וערבים, פתאום זה היה פחות חשוב לדאוג לעזור לילדים ממשפחות שצריכות עזרה, ויותר חשוב "להראות להם מה זה". 5.כיוון שילד אינו אחראי למעשי הוריו, ומדינת ישראל בחרה לסייע לאזרחיה, עליה להמשיך לתת תמיכה לכל ילד שנולד, ובטח לא להוריד בתמיכה ככל שיש יותר ילדים. הידעת שע"פ החוק הבינלאומי, לא לאפשר ילודה זו אחת ההגדרות לרצח עם? (קבוצה היא עם). 6. התירוצים שמנסים לחפות על "אנחנו שונאים חרדים ולא רוצים לממן אותם" מדברים על צמצום ילודה, יציאה לעבודה, מהפכה חברתית. בולשיט. ככה לא משיגים מהפכה חברתית, ככה משיגים ילדים רעבים. הדרכים להגיע למהפכה כזו אינן בגדר סוד, אבל זה פשוט יותר מורכב ופחות פופולרי.
|
 |