 |
|
 |
||
|
||||
 |
באופן מפתיע, יש מעט מאד התיחסות לנאום הנשיא הרצוג "די. אני לא יכול לראות יותר איך העם שלנו נקרע לי מול העיניים". אפשר אולי לחשוד שהעדר התגובה קשור לכך שהישראלים ממעטים להשתמש בביטוי "איני מבין". ואכן יש משהו בלתי מובן בנאומו של הרצוג. הנשיא אומר שמסע הרפורמה של רוטלווין "צריך לעבור מהעולם ומהר. הוא שגוי, דורסני ומערער את יסודותינו הדמוקרטיים". אבל ככל הידוע לי, נשיא המדינה אינו מגיש חוקים לכנסת. לרוטלווין, ככל שניתן לשפוט, אין שום כוונה לעצור את החקיקה שלהם. מה יודע הרצוג שהם אינם יודעים? האם הוא מתכוון לסרב לחתום על החוקים הללו? הרצוג מספר ש"הפערים הצטמצמו מאוד". האם ברקע מתבשלת איזו פשרה שרק הוא מוסמך לבשר אותה? אם כך, מנין הפאניקה והטון הכמעט נואש בדבריו? צריך להודות שיש משהו בלתי מובן, שלא לומר מוזר בדבריו של הרצוג. והזוג הקיסרי, במחווה סאטירית שלא תאמן, נופש בגבעות המעוטרות של רומא הנהדרת. האם בסוויטה שלהם, על כוס יפה של קיאנטי חמצמץ, נתניהו גם פורט עלי נבל? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שהרצוג - כמו גנץ, לפיד, הרצי לוי ורבים אחרים - לא ממהר לשנות פרדיגמה מ-''מדובר באי הסכמות במסגרת הוויכוח הפוליטי הרגיל'' ל-''מדובר באקט אלים ומהפכני שאין מאחוריו אף לא גרם של כוונות טובות''. דבריו הגיוניים תחת ההנחה שמקור המשבר באי-הבנה או איזשהו קונפליקט ענייני ונקודתי, ומאד מוזרים אם לא. אני מאד תומך בשינוי פרדיגמה איטי בעניין הזה. כדאי להיות מאד בטוחים שיש כאן השתלטות עויינת, לפני שמגיבים כאילו יש כאן באמת השתלטות עויינת. להמשיך לאחוז עד הרגע האחרון בהנחת העבודה שכולם עדיין רק רוצים להסתדר יחדיו, ולתת לכולם כמה שיותר הזדמנויות לרדת מעץ. אישית, אני כבר לא מאמין בכך. אבל טוב עושות כל הדמויות הציבוריות בכך שהן מקפידות, כל עוד יש בכך טעם, על התבטאויות פומביות שמרניות. אני מקווה שמאחורי הקלעים כולם כבר מתכוננים לתרחישים אחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני משער שמוסדות שונים (שב''כ, מוסד, משטרה, צה''ל) כבר יש התייעצויות חשאיות עם היועצים המשפטיים שלהם מה לעשות אם יפרוץ המשבר החוקתי. עד כמה שהבנתי מהעיתונות הדיעה הרווחת היא שבמקרה של הוראות מנוגדות יש לציית לבית המשפט. בינתיים נראה מה בן-גביר ושבתאי עושים עם הפסיקה של היועמ''שית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שיחות עם היועצים המשפטיים זו בקושי ההתחלה. אני מתכוון (ומרשה לעצמי לכתוב זאת כאן רק מכיוון שאין לי מושג ואף אחד לא שואל אותי) לדברים כמו: מיפוי שיטתי של אגפים, מדורים ומפקדים לפי תגובתם הסבירה של אנשיהם והעומדים בראשם, לגיוס לא פורמלי של אנשי מפתח כדי שיהיו מוכנים לפעולה מתואמת ברגע האמת, וכיוצ"ב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרצוג בדיליי של חודש על המציאות, ולדעתי הוא גורם נזק גדול אולי בלתי הפיך. מצג השווא של איזה מתווה שנדון במחשכים - בינו לבין לא-ברור-מי-לעזאזל, אולי זה יאיר נתניהו - מעגן נקודת עבודה גרועה של הלבנת ההפיכה המשטרית. אפילו אתמול, כשהודה סוף סוף במה שכל ילד יודע כבר חודש וחצי, שהמתווה של רוטמן-לוין הוא דורסני ואנטי-דמוקרטי, לא זעק 'עצרו את החקיקה' בקול שאינו משתמע לשתי פנים. לזעוק 'די' כמו ילד קטן בטנטרום שכועס על כל העולם ולא מבדיל בין צורר לאוהב, זה הרבה פחות מהרף הראוי לתפקיד הנכבד הזה. אם אין לו מה לעזור - לפחות שיסתום את הפה ויפסיק להזיק. מזל שרוטמן ולוין מספיק טיפשים מכדי 'להסכים' למתווה כזה או אחר ולפורר את המחאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שהחמיץ את הראיון של יובל הררי בערוץ 12 אני ממליץ בכל אוזן. לעניין הנושא כאן פשר לדלג לסביבות הדקה 6:15, אבל לדעתי כדאי לשמוע את הכל. תקציר לאנרכיסטים במילותי שלי: האמוק החקיקתי הוא תיבת פנדורה. הם הכניסו 100 עיזים כדי להוציא 50 (פעח"ב: תגובה 754553), והתוצאה חייבת להיות לא רק הוצאתן של כל העיזים ופתיחה מחודשת של דיונים על ה"רפורמה המשפטית", אלא גם מניעת האפשרות להכניס את העיזים שוב בעתיד הנראה לעין. סיכויי היתכנות (לדעתי): מגרדים את האפס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך נכון עשו גנץ ולפיד שלא הסכימו להכנס לדיונים על פשרה. נראה אם יחזיקו מעמד כשיטלטלו מול עיניהם גזר שמן יותר |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לטעמי *בארור* שהם צודקים. כשפורצת שריפה אתה לא נכנס לדיונים על פשרה עם הפירומן שהצית אותה, בטח לא לפני השריפה כובתה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן רעיון מצוין, שמעתיו בזמן אמת, ומה שהוא אומר מחזק חלק מהפתילים כאן - זה הרבה מעבר למתווים או פסיקים משפטיים או אפילו כל ההפיכה/רפורמה המשפטית. אי אפשר לחזור אחורה לנובמבר 2023 אפילו אם מחר רוטמן ולוין יגנזו את כל החקיקה שלהם. מה שלמדנו בחודשים האחרונים זה שחייבים לנסח מחדש, בתמיכה רחבה ולעומק, את כללי המשחק הדמוקרטים במדינה. ולנסח אותם ככה שעוד שנתיים לא יקום לוין אחר (או אותו אחד) או גפני אחר (כנ"ל) ויעמיד שוב את כללי המשחק הדמוקרטיים בסיכון. וזה, כמו שאומרים פה - חייב לכלול כנראה עוד דברים שקורים עכשיו, כמו ההפיכה המשפטית ההלכתית שכבר מתרחשת, עם כל חוקי בתי הדין הרבניים וחוק יסוד התורה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראיון, ראיון מצוין (שמכיל רעיונות שכאלה). אאשים את הגיל, כרגיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולחזור לנובמבר 2023, אפשר?? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפחות להגיע לנובמבר 2023 כנראה אפשר (טפו טפו חמסה חמסה) - פה אני יכול להאשים את המודל ההגיוני ברשת הנוירונים שלי :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דומני שחוק וישנה היכה בך (או שיש כאן רמת תחכום מעבר להשגתי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(מה שיש כאן זה שרמת השגיאים בתגובתי ההיא עלתה מעל למצופה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו מסכימים שדבריו של הרצוג מעוררים תמיהה, אבל מסיבות אחרות. א. אני לא באמת חושב שיש מישהו שסבור שמדובר ב"איזשהו קונפליקט ענייני ונקודתי". ב. אחזור על זה שוב: מדובר בכך שהקרונות מנסים לפטר את המגזר הקטר. מעבר לכך שמדובר בצעד לא קונסטרוקטיבי ומטופש, עדיין מדובר במהלך במסגרת הדמוקרטיה ושלטון הרוב. הם הגדישו את הסאה, בניסיונם לשנות את חוקי המשחק באופן שיפגע במנגנון האיזונים והבלמים שעשוי להגן על זכויות האזרח של המגזר המודח. ג. איך שלא נתאר את שלטון ה"ימין על מלא" והדרת המגזר (מרכז-שמאל ישראלי חילוני), ברור שהמגזר המודר יאחז בעמדת "התנגדות". השאלה היא למה אנחנו מתנגדים. ישנה אסכולה של התנגדות המציירת את המטרה כהפלת ממשלת הימין. הסקרים המלמדים על בריחת המנדטים מן הקואליציה אומרים, שלכאורה מדובר במטרה לא מופרכת. הדיון המלא בעמדה זו מסובך וארוך. אנסה לדלג מעבר לו ואומר: גם אם מדובר בנס אלקטורלי שיאפשר הקמת ממשלת מרכז שמאל ללא הערבים, צריך לזכור ש"מצביעי" ימין רבים מחכים מתחת לגיל 18. ד. האסכולה השנייה בהתנגדות מדברת על מלחמה רק בניסיון להפוך את הדמוקרטיה לעריצות הרוב כפי שהוא מתבטא במכלול החקיקה של רוטלוין ה"שגוי, דורסני ומערער את יסודותינו הדמוקרטיים. יש להחליפו במתווה אחר מוסכם - ולאלתר". אם זה יפיל את ממשלת נתניהו, מה טוב, אבל אין זו המטרה. ולכן מותר וצריך לעשות פשרות כדי להשיג את היעד הזה. בפרט מותר לעשות רפורמות בתחום המשפטי. יועמ"שים לא צריכים לנהל את משרדי הממשלה אלא לייעץ מה חוקי ומה לא. ובתי המשפט צריכים להרחיב את תחום הלא שפיט. כפי שהמציאות הוכיחה, ניסיון להציל אדם שאינו שולט בעצמו, עשוי להיות מסוכן. ה. רעה חולה שאני מייחס לאסכולה הראשונה היא "שמחת" המשבר החוקתי. רבים מדי נופלים לצד האפל כותבים "אם זה ממילא יבוא, אז בואו, נרוץ לזה". תחילה היתה מלחמת האזרחים ועכשיו המשבר החוקתי ואני לא מבין "ולשמחה מה זו עושה?". ו. השבועות האחרונים הוכיחו עד כמה המגזר שלנו חזק וכמה עמוק הוא מושרש בכל הענפים היצרניים והביטחוניים של החברה שלנו. בסופו של דבר, כמעט הכל תלוי בנו. אם נשכיל להיות מאוחדים, ממוקדים, עקביים ונחושים, הסיכויים הם לצידנו. עלינו להתעמק ולהתבצר מאחורי העקרונות שמהם איננו יכולים לסגת ועלינו להיות נחושים וחד-משמעיים בסרבנות שלנו לוותר עליהם. מי שיתגלה שהוא כל כך שיכור מהזיותיו, עד כדי נכונות להתאבד למענן, יאלץ לוותר עלינו ולהמשיך בלעדינו. מנין אם כן המרה השחורה, הייאוש והריצה לקראת יום הפורענות? ז. יש הקוראים להתכונן ליום בו בתי המשפט יורו לא לבצע את הוראות הממשלה. האינכם מבינים שבתי המשפט הם משענת קנה רצוץ? אומרים לנו ש 10-11 מתוך שופטי הבג"ץ מונו ע"י איילת שקד, יריב לוין, אפי נווה, נורית קורן, אורי אריאל, ושמחה רוטמן. את מי אתם חושבים שהם מינו? עליהם אתם רוצים לסמוך? כל מי שיש לו כרטיס אשראי ונפל בעסקת רמייה, יודע איך המערכות האלו פועלות. אתה מנסה לבטל את התשלום בחברת האשראי. תחילה מבטלים לך את עסקת האשראי ופונים לצד השני. כאשר זה מציג את צילום חתימתך, מחייבים אותך מחדש בצירוף רבית ודמי טיפול. ח. אני חוזר וטוען שאתם טועים במבנה המערכת. כל מי שנזקק פעם לבתי המשפט, מכיר את ההרגשה כאשר אתה צריך להגיש את ההזמנה למשפט לנתבע בעצמך וכאשר אתה זוכה במשפט, אתה אמור להפעיל את ההוצאה לפועל כדי לגבות את מה שמגיע לך. לרשות המשפטית אין ערוצים להפעיל את סוכנויות הביצוע. הללו מנוהלות ומתוקצבות ע"י הרשות המחוקקת ובעיקר המבצעת. סיפורים כמו גלי מיארה ועמי אשד הם טרנסיאנטים המייצגים יותר את הסירבול והתקיעות של המערכת הממשלתית שלנו מאשר כח פוליטי של ממש. סוף דבר, השר והמפכ"ל, ממנים ומפטרים את היועמ"שית והניצב מחוז שלהם וחותמים להם על חשבון ההוצאות והבונוסים. זה פשוט לא בר קימא להכריח ממונה לעבוד עם כפיף שאין לו אימון בו. זרועות הביצוע של הממשלה עובדות עם יועמ"שים שהם שכירים של המוסדות ועובדי מדינה והללו מיידעים אותם את פסיקת החוק. נכון שמצד אחד הם כפופים לחוק אך מצד שני הם עובדים שכירים ככל עובד אחר. המחשבה שעובדים בטווח הרחוק יפעלו בניגוד להוראות נותני לחמם, היא לא רק חזון שווא, היא גם אנארכיה. ט. מדוע מח"א כאשר סיפר לשרהב"ט על האוירה בקרב טייסי המילואים, לא הוסיף גם שאם חוקי רוטלוין יעברו יהיה צורך גם לחפש מח"א חדש ובמקום זאת תחקר את אל"מ גלעד פלד ממובילי מחאת הטייסים וכאשר הלז ניסה לא לסבך את המפקד, הציג אותו כשקרן והדיח אותו? אתם לייבים חזכור שכל המנהלים והמפקדים הללו מונו ע"י נתניהו וחבר מרעיו והם מסתמא ידעו את מי הם מינו. אין לתת בהם אימון. י חידלו לסמוך על מנהלים גדולים וחשובים. בכלל, חדלו לסמוך על אחרים שיעשו את המלאכה במקומכם. סמכו על עצמכם ודבקו ב"סרבנותכם". הם לא יעברו. אין שיוויון אין גיוס Ceterum censeo |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יאפ. נתניהו בתחרות לתחתית עם נירון. את קליגולה הוא כבר ניצח- קליגולה מינה את הסוס שלו לסנט ונתניהו מינה עדר שלם של קופים וחזירים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צוק העתים הפך אותי לבולנז'יסט (כינוי לאנשים המאמינים שמנהיג כריזמטי יעלה ויציל את הרפובליקה מכל מצוקותיה. ע''ש הגנרל הצרפתי ז'ורז' בולנז'ה). איכשהו אני מקווה שהנשיא הרצוג יציל אותנו מעצמנו. זה לא מופרך מעיקרו. כל מה שעליו לעשות זה למצוא איזשהו נוסח רפורמה שיהיה מקובל על יו''ר הסתדרות העובדים ועל ראשי התעשיינים. הם יעמידו את כוחם הארגוני לטובת נוסח הפשרה שלו. במידה והממשלה תדחה את נוסח הפשרה, המפעלים יושבתו וארגוני העובדים יצטרפו למחאה. קשה לי לראות את הממשלה ממשיכה במצב זה. היא תוכל או לקבל את הפשרה או ליפול. הנוסח המדוייק של הפשרה פחות חשוב, מפני שהוא ממילא יוסכם אח''כ. כאמור הנסחה צריכה להיראות נסבלת למחאה ומקובלת על ראשי המשק. אם כך, אין סיבה למשיכת הזמן וצריך לצאת עם הנוסחה. ככל שעובר הזמן תהליך החקיקה מתקדם וכולנו נשאר תקועים עם חוקים שהרצוג הגדירם ''צריך לעבור מן העולם ומהר''. הוא יכול לדייק את המועד ולנסות להגיע להבנות עם פוליטיקאים רבים ככל האפשר, אבל בסופו של דבר הוא צריך לצאת עם הנוסח בימים הקרובים. אם יחכה עוד, הרכבת תעבור והוא ישאר על הרציף. כרגע הרצוג נראה איש השעה במובן שהוא בעל הסיכוי הרב ביותר להפיל את הממשלה. מהיכרות אישית קצרה, איכשהו הוא לא נראה לי האדם המתאים. כדי להפיל את הממשלה צריך לעבור את הרוביקון ולא נראה לי שהוא יעז לעשות זאת. עוד אלמנט שנעלם מעיניי בתמונה, הוא עניין האיומים על תומכי הרפורמה. מספר שרים טענו שמאיימים על חייהם ואשת רוה''מ דרשה את הגנת השב''כ. מתוך הטוקבקים אני בהחלט יכול לראות תומכי המחאה שמנהלים קמפיין איומים על חיי השרים והח''כים. ממשלת בנט אפפעם לא הגיעה לכזה משבר ובכ''ז מפלגת רוה''מ בנט כבר הלכה והתפוררה בשלב זה. אני מאמין בעיקר בגלל הלחץ הסביבתי. והנה ממשלת נתניהו הטילה את המדינה למערבולת מיוזמתה ובגלל מערכת חוקים מטורללת ומיותרת. והנה אף אבן בחומה לא זזה. לו הייתי עיתונאי חוקר, הייתי חוקר את תלונות המאויימים. לא כל טמבל שמקלל באינטרנט הוא איום על חיי המיניסטרים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |