בתשובה לעומר, 10/03/23 11:59
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אנחנו מסכימים שדבריו של הרצוג מעוררים תמיהה, אבל מסיבות אחרות. א. אני לא באמת חושב שיש מישהו שסבור שמדובר ב"איזשהו קונפליקט ענייני ונקודתי". ב. אחזור על זה שוב: מדובר בכך שהקרונות מנסים לפטר את המגזר הקטר. מעבר לכך שמדובר בצעד לא קונסטרוקטיבי ומטופש, עדיין מדובר במהלך במסגרת הדמוקרטיה ושלטון הרוב. הם הגדישו את הסאה, בניסיונם לשנות את חוקי המשחק באופן שיפגע במנגנון האיזונים והבלמים שעשוי להגן על זכויות האזרח של המגזר המודח. ג. איך שלא נתאר את שלטון ה"ימין על מלא" והדרת המגזר (מרכז-שמאל ישראלי חילוני), ברור שהמגזר המודר יאחז בעמדת "התנגדות". השאלה היא למה אנחנו מתנגדים. ישנה אסכולה של התנגדות המציירת את המטרה כהפלת ממשלת הימין. הסקרים המלמדים על בריחת המנדטים מן הקואליציה אומרים, שלכאורה מדובר במטרה לא מופרכת. הדיון המלא בעמדה זו מסובך וארוך. אנסה לדלג מעבר לו ואומר: גם אם מדובר בנס אלקטורלי שיאפשר הקמת ממשלת מרכז שמאל ללא הערבים, צריך לזכור ש"מצביעי" ימין רבים מחכים מתחת לגיל 18. ד. האסכולה השנייה בהתנגדות מדברת על מלחמה רק בניסיון להפוך את הדמוקרטיה לעריצות הרוב כפי שהוא מתבטא במכלול החקיקה של רוטלוין ה"שגוי, דורסני ומערער את יסודותינו הדמוקרטיים. יש להחליפו במתווה אחר מוסכם - ולאלתר". אם זה יפיל את ממשלת נתניהו, מה טוב, אבל אין זו המטרה. ולכן מותר וצריך לעשות פשרות כדי להשיג את היעד הזה. בפרט מותר לעשות רפורמות בתחום המשפטי. יועמ"שים לא צריכים לנהל את משרדי הממשלה אלא לייעץ מה חוקי ומה לא. ובתי המשפט צריכים להרחיב את תחום הלא שפיט. כפי שהמציאות הוכיחה, ניסיון להציל אדם שאינו שולט בעצמו, עשוי להיות מסוכן. ה. רעה חולה שאני מייחס לאסכולה הראשונה היא "שמחת" המשבר החוקתי. רבים מדי נופלים לצד האפל כותבים "אם זה ממילא יבוא, אז בואו, נרוץ לזה". תחילה היתה מלחמת האזרחים ועכשיו המשבר החוקתי ואני לא מבין "ולשמחה מה זו עושה?". ו. השבועות האחרונים הוכיחו עד כמה המגזר שלנו חזק וכמה עמוק הוא מושרש בכל הענפים היצרניים והביטחוניים של החברה שלנו. בסופו של דבר, כמעט הכל תלוי בנו. אם נשכיל להיות מאוחדים, ממוקדים, עקביים ונחושים, הסיכויים הם לצידנו. עלינו להתעמק ולהתבצר מאחורי העקרונות שמהם איננו יכולים לסגת ועלינו להיות נחושים וחד-משמעיים בסרבנות שלנו לוותר עליהם. מי שיתגלה שהוא כל כך שיכור מהזיותיו, עד כדי נכונות להתאבד למענן, יאלץ לוותר עלינו ולהמשיך בלעדינו. מנין אם כן המרה השחורה, הייאוש והריצה לקראת יום הפורענות? ז. יש הקוראים להתכונן ליום בו בתי המשפט יורו לא לבצע את הוראות הממשלה. האינכם מבינים שבתי המשפט הם משענת קנה רצוץ? אומרים לנו ש 10-11 מתוך שופטי הבג"ץ מונו ע"י איילת שקד, יריב לוין, אפי נווה, נורית קורן, אורי אריאל, ושמחה רוטמן. את מי אתם חושבים שהם מינו? עליהם אתם רוצים לסמוך? כל מי שיש לו כרטיס אשראי ונפל בעסקת רמייה, יודע איך המערכות האלו פועלות. אתה מנסה לבטל את התשלום בחברת האשראי. תחילה מבטלים לך את עסקת האשראי ופונים לצד השני. כאשר זה מציג את צילום חתימתך, מחייבים אותך מחדש בצירוף רבית ודמי טיפול. ח. אני חוזר וטוען שאתם טועים במבנה המערכת. כל מי שנזקק פעם לבתי המשפט, מכיר את ההרגשה כאשר אתה צריך להגיש את ההזמנה למשפט לנתבע בעצמך וכאשר אתה זוכה במשפט, אתה אמור להפעיל את ההוצאה לפועל כדי לגבות את מה שמגיע לך. לרשות המשפטית אין ערוצים להפעיל את סוכנויות הביצוע. הללו מנוהלות ומתוקצבות ע"י הרשות המחוקקת ובעיקר המבצעת. סיפורים כמו גלי מיארה ועמי אשד הם טרנסיאנטים המייצגים יותר את הסירבול והתקיעות של המערכת הממשלתית שלנו מאשר כח פוליטי של ממש. סוף דבר, השר והמפכ"ל, ממנים ומפטרים את היועמ"שית והניצב מחוז שלהם וחותמים להם על חשבון ההוצאות והבונוסים. זה פשוט לא בר קימא להכריח ממונה לעבוד עם כפיף שאין לו אימון בו. זרועות הביצוע של הממשלה עובדות עם יועמ"שים שהם שכירים של המוסדות ועובדי מדינה והללו מיידעים אותם את פסיקת החוק. נכון שמצד אחד הם כפופים לחוק אך מצד שני הם עובדים שכירים ככל עובד אחר. המחשבה שעובדים בטווח הרחוק יפעלו בניגוד להוראות נותני לחמם, היא לא רק חזון שווא, היא גם אנארכיה. ט. מדוע מח"א כאשר סיפר לשרהב"ט על האוירה בקרב טייסי המילואים, לא הוסיף גם שאם חוקי רוטלוין יעברו יהיה צורך גם לחפש מח"א חדש ובמקום זאת תחקר את אל"מ גלעד פלד ממובילי מחאת הטייסים וכאשר הלז ניסה לא לסבך את המפקד, הציג אותו כשקרן והדיח אותו? אתם לייבים חזכור שכל המנהלים והמפקדים הללו מונו ע"י נתניהו וחבר מרעיו והם מסתמא ידעו את מי הם מינו. אין לתת בהם אימון. י חידלו לסמוך על מנהלים גדולים וחשובים. בכלל, חדלו לסמוך על אחרים שיעשו את המלאכה במקומכם. סמכו על עצמכם ודבקו ב"סרבנותכם". הם לא יעברו. אין שיוויון אין גיוס Ceterum censeo |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |