בתשובה לשוקי שמאל, 06/02/23 12:06
 |
|
 |
||
|
||||
 |
חוקי היסוד לא עברו בעורמה. זה שקר שמכונת התעמולה המציאה. (ע"ע כאן) |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אני חושב שזה יותר עניין של ניסוח. מאז שנות ה-60 חובשי הכיפות ניצלו את מעמדם כשוברי השיוויון בין ימין לשמאל כדי למנוע קבלת חוקים בניגוד לרצונם. אחת הקרבנות של המצב הזה היתה החוקה. בוא נגיד שבעת העברת חוק יסוד חקיקה, הדתיים לא היו מודעים להשפעה הרבה שתהיה לחקיקה זו ולא גייסו את זכות הווטו שלהם כדי להרוג את החקיקה באיבה. אין זה אומר שחה"כ לא היו מודעים למה שחקקו. יתכן שחה"כ הדתיים באותו זמן סברו שזה משהו שהם יכולים לחיות איתו. חלפו כמה עשרות שנים, חובשי הכיפות גילו שהם רוב די ברור בין היהודים וכעת הם לא מוכנים לחיות איתו. א. בכל אופן החקיקה הזו עברה ברוב פשוט ולא ברוב מיוחס, כך שלא קבלה את הגושפנקא של הסכמה כללית (כולל האופוזיציה). יתכן שזה מה שניתן היה להשיג באותו זמן. ב. איני בא בטענות למחוקקים מאז. החוק לשחרור העבדים בארה"ב התקבל באופן גרוע הרבה יותר. אילו השינוי היה מצליח להשתרש, הייתי מקבל אותו בברכה. רק הערתי שחוסר ההסכמה של האופוזיציה דאז, מכה היום כנקמה באופוזיציה דהיום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האופוזיציה דאז כללה את העבודה, ר"צ, מפ"ם ושינוי שבהחלט תמכו בחוק, אני לא זוכר מה היתה העמדה של מד"ע, הרשימה המתקדמת וחד"ש. הקואליציה כללה את הליכוד שהוביל את החוק. מבחינת מפלגות: העבודה + הליכוד + ר"צ + מפ"ם + שינוי + מפד"ל = 94 חברי כנסת, מן הסתם כ-10 מחברי הליכוד וכ-3 מחברי כנסת של המפד"ל התנגדו, עדיין, יותר מ-80 חברי כנסת זה רוב די מכובד ובחלט לא עורמה. רק להבין כמה זה לא היה עורמה, הסיבה שממשלת האחדות (הממשלה ה-22) התפרקה היתה בגלל שש"ס ואגודה כעסו על שמיר שניסה להעביר את החוקה (מה שגרר את התרגיל המסריח, את הקמת הממשלה הצרה, ואת העברת חוקי היסוד בצורה הרבה יותר מנוונת ממה שהליכוד והעבודה רצו בהתחלה). מכונת התעמולה המציאה שקר בגלל שהם לא מוכנים לקבל את הכרעת הרוב (אלא אם כן הרוב איתם), על תעזור להם לנפח אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתוכנית "מהצד השני" הראה גיא זוהר, בעקבות מישהו בשם אורי כהן, איך גם הטענה שנשמעת השכם והערב לפיה חוק כבוד האדם וחרותו התקבל באשמורת השחר אינה נכונה, ופרוטוקול הכנסת מראה את זה בבירור. מסתבר שאוריאל לין, אחד מיוזמי החוק, התבלבל בין השעות והדקות כשכתב ספר על "המהפכה המשטרית", ומאז הטעות מצוטטת שוב ושוב עד שהפכה להיות האמת שאין עליה עוררין, כרגיל. מישהו רוצה להתערב שגם אחרי הגילוי הזה הטענה לא תרד מעל סדר היום? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד דבר ששוכחים הוא שהחוק עבר בקדנציה של ראש הממשלה יצחק שמיר, קואליצית ימין חרדים, ולא יצחק רבין, ובין המצביעים בעד היו 11 חברי כנסת מהליכוד. החוק היה יוזמה משותפת לח"כים מהקואליציה (דן מרידור ואוריאל לין) ומהאופוזיציה (פרופ' רובינשטיין), ובדיונים הממושכים של ועדת חוקה חוק ומשפט השתתפו בערנות נציגי המפלגות הדתיות, שזכו לויתורים משמעותיים (הוצאת עקרון השוויון מהחוק). הרוב הלא מיוחס והנוכחות הנמוכה של חברי הכנסת במליאה באותו יום מיוחסים לקיזוזים בכמות נכבדה כי ההצבעה נערכה ערב בחירות. מהצד השני- יו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט דאז, אוריאל לין, תומך בדיעבד בפסקת התגברות ברוב של 65 ח"כים. "אוריאל: אני אומר לך מיד דפנה, היום אם אני הייתי צריך לתקן ולעבות, קודם כל אני חושב שמה שעשינו הייתה היצירה הנכונה באותו זמן. אם הייתי מנסה לתפוס מרובה לא היה היום חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. אני אומר לכם באחריות מלאה. היו עוד ויתורים שעשיתי, אחד מהם זה גם מוזכר כאן זה נושא של הסטטוס קוו שלא לבטל חוקים כלפי העבר בעוד שהיו הרבה חברי כנסת נלהבים שרצו להעמיד את כל החוקים במבחן רטרואקטיבי. אמרתי בשום אופן לא. אבל אני רק אומר שאם היום הייתי צריך לתקן את החוק הזה אני כן תומך בפסקת התגברות. אני תומך בפסקת התגברות. דפנה: שמה היא אומרת? אוריאל: שהיא אומרת קודם כל באיזה רוב בית המשפט העליון לבדו יכול לבטל חוק של הכנסת, זה לא כתבנו. דפנה: וגם להעביר שבתי משפט בדרג נמוך יותר לא יכולים. אוריאל: למשל, למשל. לדוגמא 7 שופטים של בית המשפט העליון יכולים לבטל חוק של הכנסת. הכנסת, מה שנקרא פסקת התגברות תוכל לאחר מכן ברוב של 65 מחבריה להחליט שההחלטה הזו של בית המשפט העליון אינה נכונה ולחוקק מחדש את מה שהיא רוצה. למה אני אומר את זה? משום שהדבר המרכזי הוא שאין זכויות יסוד מוחלטות. אתה צריך לדעת אם קם אינטרס לאומי כבד משקל שמצדיק את זה ואני לא חושב שהשאלה הזו אם קם אינטרס כבד משקל שמצדיק פגיעה בזכויות יסוד צריכה להישאר לחלוטין רק בידי מערכת המשפט ובית המשפט העליון." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא בניסוח קל ופשוט להבנה - *80* חברי כנסת הצביעו בקריאה ראשונה בעד חוק יסוד זכויות האדם וחירותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מתווכח, כי לא בדקתי עניין זה, אבל יש לי איזה זכרון קלוש של מציאות אחרת. נדמה לי שאחד מחוקי היסוד התקבל ברוב של משהו כמו 23 נגד 11 (כלומר בהעדרות למעלה ממחצית הבית). מכל מקום הדתיים התנגדו. רק שאז הם היו כעשרים ח"כים והיום הם אולי 40 (אני לא מבדיל בין מסורתיים לדתיים). בכל מקרה, אפילו אם המהפיכה השיפוטית עברה בעורמה, אין לי התנגדות. ההתנגדות של הדתיים לחוקה היא אם כל חטאת וכל מי שניסה לתקן, מבורך. במציאות של היום, כאשר שני הצדדים נמצאים במירוץ הסלמה בין דתיים לחילוניים, העדר חוקה הופך את החיים הפוליטיים והחברתיים לבלתי נסבלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפונז דיבר על קריאה ראשונה, והזכרון שלך הוא מהקריאה השניה והשלישית. אז חברי כנסת רבים התקזזו כי זה היה ערב פריימריז או משהו. התוצאה היתה 32:21, והסתייגות שמנעה שריון החוק התקבלה על חודו של קול (קולו של ח"כ צ'רלי ביטון, שהפך את הצבעתו). למרות זאת חוק לא משוריין זה, שעל פי הוראותיו בית המשפט החל לפסול חוקי כנסת שפוגעים יתר על המידה בזכויות אדם, מעולם לא שונה ע"י קואליציות הימין-דתיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הייתה שום עורמה. הכל היה מעל השולחן ובהסכמה רחבה. גם אם מספר המצביעים היה נמוך, היה זאת רק בשל הקונצנוס סביב החוקים (היה ברור שהם יעברו, וח"כים לא טרחו להגיע). בשיטה הישראלית אחוזי הצבעה גבוהים במליאה דווקא קשורים לחקיקה שנויה במחלוקת. היה סביב החוקים דיון ציבורי רחב. כולם ידעו בזמן אמת מה משמעותם. ה-"מהפיכה השיפוטית" נעשתה כולה בידי הכנסת, ולא על ידי בתי המשפט. בנוסף, הכנסת עמלה על הפרוייקט הזה מיום הקמתה. איך אפשר לכנות "מהפכה" אירוע שבסומן כיעד על ידי מקימי המדינה מהרגע הראשון? אולי, אם כבר, "פריצת הדרך השיפוטית". אהרן ברק הוא קופירייטר איום. אני, אגב, לא זוכר התנגדות של דתיים שאינם חרדים, אך בזה אני לא בטוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז בוא נשנה את הזכרון שלך ושל כולם - מאחר ואנחנו בעידן הסלוגנים הפשוטים, מה שאתה (וזה מה שצריך לומר לכל מי שמעלה את הטענה השקרית הזו שוב) מריך לזכור ולשנן: *80 חברי כנסת הצביעו בעד החוק*. קשה למצוא תמיכה רחבה מזה. כל השאר זה רעש והנדסת תודעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''כל השאר זה רעש והנדסת תודעה'' - מה שפעם נקרא בפשטות שקר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקווה שברור לך שאין משמעות למספר התומכים בקריאה הראשונה. היא רק מצע לדיון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקווה שברור לך שאין משמעות למספר התומכים באף קריאה, אלא אם מספר המצביעים הכולל הוא קרוב ל-120 ח"כים. אם כבר, מתמיכה של 32 והתנגדות של 21 (ונמנע אחד), הטענה "98 תמכו בחוק" כנראה קרובה יותר למציאות מאשר הטענה "32 תמכו בחוק". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שראוי להדגיש עד כמה הויכוח על התקינות הפוליטית של הדרך בה עברה המהפכה המשפטית, שולי. אני מקווה שאתה יודע עד כמה אני מתנגד לשלטון נתנ' ולרפורמה המשפטית, אבל אני צריך להודות שבג"ץ הסתבך שלא בטובתו במצב לא טוב. הביקורת השיפוטית וסמכות הפרשנות של החוק הן א.ב. של שלטון תקין ודמוקרטי. אבל בג"ץ ניצל את החולשה והתדמית השלילית של חה"כ, כדי לעשות עצמו המבוגר האחראי ולהציל את המדינה. גם את המהלך הזה אפשר היה להצדיק ולקבל אלמלא חבר לסחבת בלי סוף ועינוי דין בבתי הדין ולהדרדרות שלטון החוק ברחוב ובמרחב הציבורי והפרטי. התקבל הרושם ששופטי בג"ץ מחלקים הוראות לרוה"מ, בזמן שאינם עושים כלום כדי למנוע השתוללות של נוער עבריין, פושעים וגובי פרוטקשן שעושים במדינה כשלהם. הצירוף הזה של רוה"מ כושלים שמנסים להטיל את אשמת כשלונותיהם לחיק הבג"ץ יחד עם ראשי כנופיות המסתובבים בגלוי עם שומרי ראש כאילו היו אפנדים ואוליגרכים, היה יותר מדי, עבור הציבור הכללי. בשעת צרה הבג"ץ מצא עצמו ללא גיבוי ציבורי רחב. דומה ששופטי הבג"ץ עצמם שכחו את אחד מעקרונות שיטת האיזונים והבלמים הדמוקרטית: לביה"מ אין חרב ואין ארנק. כל מה שיש לו זה הכבוד שרוחש לו הציבור. את הכבוד הזה לא רוכשים ע"י מינוי אמסלם, ביתאן וחימי לשופטים, אלא ע"י ישיבתם של השופטים בתוך עמם ולא על מגדל שן של צדק אבסטרקטי והחלטות אולימפיות. זהו שקר בזוי שבג"ץ הפריע לממשלה לגרש פליטים, ללחום בטרור או להעביר חוק גיוס הוגן. מצד שני, בג"ץ שלא בטובתו הכיר בכיבוש השטחים המוחזקים והפך עצמו אפוטרופוס לכל מה שמתרחש שם. כאשר הבג"ץ מצא עצמו מגינם של הפלשתינאים בשטחים ושל הפליטים, שאינם מכירים בו או בחוקיו, הם היו צריכים לדעת שהם נכנסו לשדה מוקשים. הסדר הנכון הוא חוק וסדר ואח"כ צדק משפטי ולא להיפך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בית המשפט העליון לא יכול למנות עוד שופטים ולבנות עוד בתי משפט. וזה מה שנדרש בעניין הסחבת. אפשר גם לנסות לייעל שם תהליכים, וגם זה נעשה בשנים האחרונות. אבל זה עדיין לא חולץ את הפקקים הרבים שיש שם בגלל העומס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יודע וזוכר שדוקא אהרון ברק כן ניסה להלחם בסחבת ויש מערכת הבודקת הספק של שופטים. אבל כל מי שנפלה עינו על פסקי דין של מאות עמודים והרי החרטטת המשפטנית הנשפכת בכתבים האלו, יודע שיש משהו מעבר לעומס בסחבת הזו. זה נראה לך סביר שמשפטים נמשכים במשך שנים? לצערי, דוקא אהרון ברק, שאשם בסחבת פחות מכל האחרים, באישיותו הפרופסורית וההרווארדית שהיא הניגוד לאישיות העממית והמפשטת שנדרשת כאן הוא ההסבר לסחבת הזו. למי שלא זכה לקבל בביה"מ את תשומת הלב והסעד שציפה לו, לא חשוב מה חבריו של ברק בהרווארד חושבים על ביה"מ העליון שלנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הויכוח על הדרך בה חוקקו חוקי היסוד בשנות ה-90 חשוב במידה בה שקרים אודותיה משמשים להצדיק את ההפיכה המשטרית. בג"ץ לא ניצל דבר, אלא נוצל בעצמו כשעיר לעזאזל על ידי פוליטקאים ציניים. כל הדיבורים ברקע אודות סחבת משפטית, עינוי-דין והדרדרות שלטון החוק הם לא יותר מאשר תעמולה ומניפוליציה. המהפכה של ביבי, לוין ורוטמן מסרסת את הביקורת המנהלית של בג"צ על הרשות המבצעת, ואת הביקורת השיפוטית של בג"צ על הכנסת. כלומר, היא עוסקת במבנה המשטר בישראל ואין לה (בינתיים) שום נגיעה לבתי המשפט הפלילים, בתי המשפט האזרחים, בתי המשפט לתעבורה וכיוצ"ב (מלבד העובדה השולית שבית המשפט העליון ובבג"צ חולקים בניין וסגל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים לכל מה שכתבת מלבד המשפט ''כל הדיבורים ברקע אודות סחבת משפטית, עינוי-דין והדרדרות שלטון החוק הם לא יותר מאשר תעמולה ומניפוליציה''. אתה הרי לא טוען שאין תרעומת בציבור על הסחבת המשפטית. אני מסכים שאין שום קשר ענייני בין הסחבת בבתי המשפט לרפורמה המשפטית והקשר הוא תירוץ בלבד. מה שנבאתי וכתבתי הוא שרוב אזרחי ישראל אינם חשים כלפי ביה''מ (הגנרי) את אותה תחושת הערכה והכרת הטוב שהם היו צריכים לחוש כלפיהם ולכן יהיה קשה לגייס אותם בהמוניהם לטובת שופטי הבג''ץ. כאשר אינך מרוצה מקו האוטובוס שבו אתה נוסע, יהיה קשה לגייס אותך למנוע את פיטורי הנהלת חברת האוטובוסים, גם אם אין קשר ישיר בין הדברים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי שהם ''תעמולה ומניפולציה'' בהקשר הנוכחי. בוודאי שיש במערכת המשפט בעיות אמיתיות, הן פשוט לא קשורות לעניין אלא כהסחת דעת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, ברור לי. אני מקוה שברור לך שאם היתה התנגדות של ממש לחוק, הוא לא היה עובר "באישון לילה" (כלומר בשעה 4 ומשהו אחה"צ). זה שהמקזזים לא חושבים על העתיד הרחוק יותר מכמה חודשים באמת מצער. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מצע מאד חשוב, ומראה שיש תמיכה עצומה בחוק. נו באמת, אם היו 80 תומכים בקריאה ראשונה בחוקים הבאים עלינו לרעה, אף אחד לא היה מתלונן שאין כאן הסכמה רחבה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |