|
||||
|
||||
איך הביבי הקדמון גילה לגמרי במקרה את פסקת ההתגברות (וכמובן תודה למאיר שלו) בתקופה הפרה-דמוקרטית לא היו מחשבים ולא היתוך קר ולא חוק יסוד בר מצווה. שרים לא יכלו למשול - כי פקידים בלבלו להם את השכל עם כל מיני חוקים וכללים. אפילו בכתיבה הם היו צריכים לציית לכללים. בקיצור טקופה חשוחה. יום אחד נמאס לביבי. אז הוא אמר: "שרה" (ככה קראו אז לגברת) "שרה, אני חייב פסקת התגברות!" ותבינו, באותם ימים לא היה ברור מה זה פיסקה ומה זה התגברות. והגברת אמרה: "אולי במקום לחלום על פסקת ההתגברות, תזמין ורודים ממילצ'ן?" אבל ביבי לא ויתר על חלומו. אבל יום אחד לגמרי במקרה זה קרה. איש אחד בשם דרעי לגמרי במקרה הואשם בעבירה. ואז לגמרי במקרה דרעי התפטר מהכנסת ואמר לשופט שהוא רוצה, בזמן שנותר לו, לייצג את הציבור שלו בצורה אחרת, לא בכנסת. והשופט, באירוע נדיר של אי הבנה, חשב שדרעי פורש מהכנסת ונתן לו עונש רחמני. ואז, לגמרי במקרה, דרעי החליט דווקא כן לרוץ לכנסת. ואחרי הבחירות, לגמרי במקרה, ביבי רצה שאותו דרעי יהיה שר (ככה קראו אז לפושע בשיקום). ואז לגמרי במקרה הכנסת העבירה תיקון דחוף דחוף לחוק יסוד הממשלה (ככה קראו אז לחוק יסוד "באנו למשול"). והתיקון אמר: מותר לאדם שלגמרי במקרה הורשע בעבירה עם קלון, לכהן בתור שר. ואז, יום לפני שבג"ץ (סוג של דינוזאור) דן בעתירה נגד מינויו של אותו דרעי, לגמרי במקרה שר המשפטים הכריז על תוכניתו לעשות רפורמה (סוג של חיסול חשבונות) לגבי בג"ץ. ולגמרי במקרה, בתוך אותה רפורמה, היתה פסקת ההתגברות. ואז אחרי שבג"ץ החליט מה שהחליט עלה לפתע ריח מהכנסת. וכל חברי הכנסת והשרים שאלו "הו! מה זה הריח הנהדר הזה?". ואז ביבי עצם את העיניים אמר: "חברים, זהו ריח דמוקרטי שעולה מפיסקת ההתגברות שחלמתי עליה כל השנים" ואז כל השרים וחברי הכנסת קראו "הידד!", "האח!" ו"רצון הבוחר" (ככה קראו אז למה שהגברת רוצה). וביבי היה מאושר והגברת היתה מאושרת עד עצם היום הזה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |