|
||||
|
||||
תודה לעו"ד תל צור על המצאת מטבע לשון חדשה לתאר את מה שקרה עם הסדר הטיעון האחרון (נכון לשעה זו) של דרעי. אבל מה שבאמת שעשע אותי הוא חלופת הדברים בין השופט לעו"ד של נתניהו. """ השופטת יעל וילנר תהתה אם ראש הממשלה בכלל פנה ליועמ"שית לבקש את עמדתה לפני מינוי דרעי, וראבילו השיב: "יש דבר כזה שאלת קיטבג. הוא לא אמור לשאול כל דבר האם זה סביר או לא. היה על היועמ"שית לפנות אליו לפני המינוי ולהזהיר מחוסר סבירות קיצוני". הנשיאה חיות התערבה גם היא וציינה כי היועמ"שית אמרה לנתניהו כבר ב-17 בנובמבר שראוי לפנות ליו"ר ועדת הבחירות לכנסת כדי לברר את סוגיית הקלון של דרעי. "היה חודש ועשרה ימים לפעול על פי החוק ולפנות לוועדת הבחירות. אז עכשיו אדוני בא בטרוניה ליועצת שלא אמרה שזה לא סביר?", העירה חיות. """ אני מתאר לעצמי שאם במשפט נתניהו התביעה היתה אומרת שלפני חקירת נתניהו לא צריך לבקש אישור של היועמ"ש כי זו "שאלת קיטבג" היה מגיב או שניים שעושים מזה מטעמים. |
|
||||
|
||||
עו"ד תל-צור, זה שעבר מייעוץ לעדת תביעה מרכזית לצוות ההגנה במשפט נתניהו, הוא באמת סוג נדיר של רכיכה שעושה שם רע לשאר אפילו במקצוע שלו. אתה יכול להיות בטוח שכל שנה הוא יתעלה על עצמו עם שפל ערכי/לוגי/מוסרי חדש. ובכלל, עדת האנשים שנתניהו מקיף עצמו בהם, כולל המינויים האחרונים במשרדי ממשלתו, מעוררים געגועים לסוס של קליגולה. לסוס לפחות יש עמוד שגרה מוצק והוא עומד על רגליו שלו ולא מטנף על אחרים. |
|
||||
|
||||
" לסוס לפחות יש ... ולא מטנף על אחרים" - לא יצא לך להיות עם יותר מידי סוסים - נכון? |
|
||||
|
||||
דוקא לאחרונה יצא יותר. התכוונתי בעיקר לטינוף מילולי. |
|
||||
|
||||
נראה לי שהחלפת בין תל צור ובין בן צור. |
|
||||
|
||||
גולדברג, אייסברג, הכל אותו דבר1. 1 מסתבר שהוא אפילו כיהן כסנגור של נתניהו ב-2019. זה כבר באמת מעבר לגבולות הקלאסיפיקציה של רשת הנוירונים הנושנה שלי. |
|
||||
|
||||
מהקישור: ״בין לקוחותיו של עו"ד תל-צור ניתן למנות את ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, ראש הממשלה ושר הביטחון לשעבר אהוד ברק, ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו, שר הפנים אריה דרעי, מנהל רשות המיסים לשעבר ג'קי מצא, השר לשעבר בנימין (פואד) בן-אליעזר ז"ל, אנשי העסקים דני דנקנר, ג'קי בן-זקן ועוד רבים אחרים״. אוי ווי איז מיר. לא צריך להוסיף (ועל פי היעוץ המשפטי שקיבלתי הרגע - אולי גם לא כדאי). |
|
||||
|
||||
נראה שלמרות הטעות בזיהוי, הוא עומד יפה בתכונות האופי ששייכתי לו. |
|
||||
|
||||
איך הביבי הקדמון גילה לגמרי במקרה את פסקת ההתגברות (וכמובן תודה למאיר שלו) בתקופה הפרה-דמוקרטית לא היו מחשבים ולא היתוך קר ולא חוק יסוד בר מצווה. שרים לא יכלו למשול - כי פקידים בלבלו להם את השכל עם כל מיני חוקים וכללים. אפילו בכתיבה הם היו צריכים לציית לכללים. בקיצור טקופה חשוחה. יום אחד נמאס לביבי. אז הוא אמר: "שרה" (ככה קראו אז לגברת) "שרה, אני חייב פסקת התגברות!" ותבינו, באותם ימים לא היה ברור מה זה פיסקה ומה זה התגברות. והגברת אמרה: "אולי במקום לחלום על פסקת ההתגברות, תזמין ורודים ממילצ'ן?" אבל ביבי לא ויתר על חלומו. אבל יום אחד לגמרי במקרה זה קרה. איש אחד בשם דרעי לגמרי במקרה הואשם בעבירה. ואז לגמרי במקרה דרעי התפטר מהכנסת ואמר לשופט שהוא רוצה, בזמן שנותר לו, לייצג את הציבור שלו בצורה אחרת, לא בכנסת. והשופט, באירוע נדיר של אי הבנה, חשב שדרעי פורש מהכנסת ונתן לו עונש רחמני. ואז, לגמרי במקרה, דרעי החליט דווקא כן לרוץ לכנסת. ואחרי הבחירות, לגמרי במקרה, ביבי רצה שאותו דרעי יהיה שר (ככה קראו אז לפושע בשיקום). ואז לגמרי במקרה הכנסת העבירה תיקון דחוף דחוף לחוק יסוד הממשלה (ככה קראו אז לחוק יסוד "באנו למשול"). והתיקון אמר: מותר לאדם שלגמרי במקרה הורשע בעבירה עם קלון, לכהן בתור שר. ואז, יום לפני שבג"ץ (סוג של דינוזאור) דן בעתירה נגד מינויו של אותו דרעי, לגמרי במקרה שר המשפטים הכריז על תוכניתו לעשות רפורמה (סוג של חיסול חשבונות) לגבי בג"ץ. ולגמרי במקרה, בתוך אותה רפורמה, היתה פסקת ההתגברות. ואז אחרי שבג"ץ החליט מה שהחליט עלה לפתע ריח מהכנסת. וכל חברי הכנסת והשרים שאלו "הו! מה זה הריח הנהדר הזה?". ואז ביבי עצם את העיניים אמר: "חברים, זהו ריח דמוקרטי שעולה מפיסקת ההתגברות שחלמתי עליה כל השנים" ואז כל השרים וחברי הכנסת קראו "הידד!", "האח!" ו"רצון הבוחר" (ככה קראו אז למה שהגברת רוצה). וביבי היה מאושר והגברת היתה מאושרת עד עצם היום הזה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |