 |
בהעדר יכולת אינסטנקטיבית לזיהוי שארים ביולוגיים, במידה שיש העדפה מהסוג שאתה מציע - היא חייבת להיות תרבותית. מה האלטרנטיבה? שיש להעדפה הזו בסיס ביולוגי, אבל המסלול האבולוציוני אליה הוביל לביטוי פנוטיפי דרך חיווט נוירולוגי עדין שמכתיב את הפסיכולוגיה של ההורים ברמת-הפשטה כל כך גבוהה? אתה לא חושב שזה אבסורדי?
אגב, זה כמובן לא אומר שהעדפה כזו אינה תוצר של ברירה טבעית: גם תרבויות עוברות אבלוציה (קריאה מומלצת: אבולוציה בארבעה ממדים). אבל אני כופר לחלוטין בטענות שההעדפה הזו "חרוטה בדנ"א שלנו באופן המטרים ומאפיל על כל תפיסה רציונלית.".
היסטורית (ופרה-היסטורית) חברות אנושיות הן עסק מאד מורכב והטרוגני (אפילו החיים של קופי-אדם אחרים הם לא עד כדי כך חד-ממדים). אנתרופולוגית, משפחה-גרעינית מודרנית היא היוצא-מן-הכלל, לא הכלל. לא תמיד האם-הביולוגית היא המטפלת, ולא תמיד יש בכלל "מטפל עיקרי" לכל ילד. סביר שאם היו לחצים אבולציונים הקשורים להעדפת קרובים, אז חלקם פעלו כנגד הנטייה להעיף צאצאים ישירים. ויקיפדיה מספרת שיש קונצנזוס אנתרופולגי לגבי הנושא (שמובא בספר הזה, אותו אוסיף לרשימת הקריאה העתידית שלי). על פניו, נראה שהוא תואם לדבריי.
לבסוף, בעניין "חוסר צורך" - למה אתה טוען שהאב-הגנטי יכול לדעת שהוא כזה בהסתברות לא-קטנה? אני לא חושב כך, ואם היה נכון "שיש לנו "תכנות" לרצות שהמאמץ הזה יושקע בצאצאינו הגנטיים דווקא", הייתי מצפה שגם האבות יתוכנתו (ע"ע אריות, ואמנם ההשוואה קצת מגוכחת - אבל בכל זאת אצל בני-אדם אבות לא מבטאים העדפה פחותה מאמהות לבנים ביולוגים).
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש