|
||||
|
||||
בוודאי. כי בהפגינם נגדו אין הם טוענים שמה שיש להם נגדו הוא ששמו נתניהו, אלא שיש לא כתב אישום ולכן הוא פסול. זה התחיל אז, וממשיך עד היום עם ''חוק הנאשם'' וכדומה. |
|
||||
|
||||
אני חולק על כך שיציאה להפגנה שקולה או חייבת לנבוע ממשנה סדורה של טיעונים. ספציפית, אני ורבים מהמפגינים נגד נתניהו, הפגנו בגלל מכלול בעיות שהיו מבחיתנו בשלטונו (אצל כל אחד מאיתנו, אגב, הפירוט יכול להיות שונה). על כל טענה כזו לבעיה אפשר לחלוק, כמובן, אבל אני מבטיח לך שלפחות אצלי אני באמת האמנתי ואני עדיין מאמין שהבעיות האלו הן בעיות אמיתיות וקטסטרופליות. חלקנו (אני לא) בחר לכתוב חלק מהסיבות על שלט או לרמוז עליהן בחרוזים שנצעקים. זה לא אומר שאלו הסיבות היחידות בגללן הן הפגינו. מי שמגנה את נתניהו על סעיף מסוים של שחיתות, צריך לגנות כל ראש ממשלה אחר על סעיף כזה (או חמור ממנו). אבל אם ראש הממשלה האחר בסדר מבחינות אחרות, ונתניהו לא, לגיטימי לחלוטין להפגין נגד נתניהו ולא נגד ראש הממשלה האחר. בין השאר, אגב - אפילו במעשים שבהם נתניהו מממש את רצון רוב העם, אבל לדעתי זה רע, לגיטימי ולא צבוע מצידי להפגין נגדו. לכן אני לא רואה מה הפואנטה שלך בטענה ''אתם לא מצליחים לנצח את נתניהו בבחירות אז אתם מפגינים נגדו''. |
|
||||
|
||||
אם איני טועה הפתיל הזה לא דן בסיבות בגללן אתה הפגנת אלא דן בשאלה אם מי שהוגש נגדו כתב אישום יכול לכהן כראש ממשלה. לא בדקתי לאחור עכשיו, אך ככל הזכור לי זה התחיל בכך שיובל נוב שאל אותי אם אדם שנאשם ברצח או באונס יכול לכהן כראש ממשלה גם אם עדיין לא הורשע. מדובר כאן כמובן בדוגמה קיצונית (כמו השאלה הקנטרנית: "מה יהיה אם הכנסת תחליט להוציא להורג את כל הג'ינג'ים"), אבל עמדתי העקרונית בוויכוח הזה הייתה שישנו חוק מפורש המתיר לאדם שהוגש נגדו כתב אישום לכהן כראש ממשלה כל עוד לא הסתיים ההליך בהרשעה סופית בבית המשפט העליון. במדינות אחרות החוק קיצוני עוד יותר ולא מאפשר בכלל לחקור ראש ממשלה. יש הגיון רב בחוקים כאלה כדי לשמור על הדמוקרטיה, אך לא אכנס לכך עכשיו. העמדה של ה"אנטיביביסטים" הייתה כל הזמן לבטל את החוק הזה, ואף היום מדברים על "חוק הנאשם", ועם העמדה הזאת אני מתווכח ועמה התווכחתי בזמנו בפתיל הזה. שאלתי למה לא החזיקו בעמדה זו בטרם פרצה פרשת 1000 2000 4000. זה נראה לי גם היום כעמדה שאין בה תום לב. |
|
||||
|
||||
כדאי להזכיר כאן שנכון לשנה האחרונה, מטרת חוק הנאשם היתה למנוע מאדם ש*לא* מכהן כרגע כראש ממשלה, להתמנות לכזה כל עוד הוא עומד למשפט על פשעים חמורים. מרגע שאדם כזה איננו מכהן, כל הסלוגנים של 'הפלת ראש ממשלה לא בקלפי' יכולים להיזרק לפח. אי אפשר להפיל מי שלא מכהן. בדיוק כמו שאדם כזה לא ראוי להיבחר לשר, כך הוא גם לא ראוי להיבחר לראש ממשלה. |
|
||||
|
||||
חוק שאינו מאפשר למי שאינו מכהן כרגע כראש ממשלה להתמנות פסול בדיוק כמו חוק שאינו מאפשר לראש ממשלה להמשיך לכהן, ומאותן הסיבות. זה סוג של חוק שהומצא במיוחד עבור נתניהו. לו היה כזה נתניהו לא היה יכול היום להתמודד בבחירות ולהתמנות לראש ממשלה, וכל פושעי ''שלטון החוק'' במקום להימצא במקום הראוי להם יחד עם הפשפשים, היו ממשיכים לחגוג יחד עם כל תומכיהם. |
|
||||
|
||||
לא, זה חוק שהומצא עבור חשודים בפשעים חמורים, בדיוק כפי השחוק הזה קיים עבור שרים (ודומני שאפילו עבור ראשי ערים). אם כבר, נתניהו הוא הדוגמה הניצחת למה חוק כזה הוא חשוב. וסליחה, אלה לא אותן סיבות בכלל. כשהוא היה ראש ממשלה, כולם (כולל אתה) טענו שחוק כזה אינו ראוי, כי הוא מדיח ראש ממשלה ולא בקלפי. ואז הביאו כדוגמה כל מיני מדינות שבהן אי אפשר בכלל לפתוח חקירה נגד ראש ממשלה מכהן. יופי, אז אלה היו סיבות מסוג אחד. שתיהן *לא רלבנטיות* עבור אדם שלא מכהן כראש ממשלה. וכנראה יש סיבות אחרות (שלא נהירות לי) עבור מי שלא מכהן כרגע. באיזה עולם אסור לאדם להתמודד למשרת שר, אבל למשרת ראש ממשלה מותר לו? |
|
||||
|
||||
אני חושב שאני עקבי בנושא הזה. אם מצאת ששיניתי משהו, אנא הפנה אותי למקומות המתאימים כדי להוכיח את טענתך. |
|
||||
|
||||
דב כבר ענה פעם לשאלה שלך- עבור ראש ממשלה הציבור אומר את דברו בקלפי, ועבור שרים לא. לכן החוק מציין במפורש את התנאים בהם ראש ממשלה יועבר מתפקידו בגלל מעורבות בפלילים, ולא מונע מנאשם להיות מועמד להרכבת הממשלה. |
|
||||
|
||||
עבור שרים הציבור אולי לא אומר ישירות, אבל הציבור מצביע עבור ראש מפלגת ש"ס לא פחות מאשר עבור ראש הליכוד. בעצם, כשאני כותב את זה אני מבין שמה שאמרת לגמרי לא נכון - הציבור בישראל *לא* בוחר ראש ממשלה. לא קרוב אפילו. בדיוק בגלל שאין בחירה ישירה. הציבור בוחר מפלגה, וזו עם עוד מפלגות, תוך משא ומתן, ינסו לגבש קואלייציה בראש יעמוד מי מהם (כידוע, זה יכול להיות ראש המפלגה השנייה בגודלה, וגם ראש המפלגה השישית בגודל). אם היתה בחירה ישירה אולי היה יותר צדק בענין - וגם אז אני טוען שיש הבדל תהומי בין הדחת מנהיג מכהן לבין מניעה מלהיות מועמד. זו בכלל לא אותה חיה. |
|
||||
|
||||
כדי להרחיב את הנקודה השניה: ראש הממשלה הוא מי שמצליח לשכנע את רוב חברי הכנסת להביע בו תמיכה. פרוצדוראלית, שר מתמנה ע"י ראש הממשלה. אולם בפועל מינוי לשר ומינוי ראש ממשלה מתבצעים באופן בלתי נפרד זה מזה - במסגרת המו"מ הקואליציוני, המועמד לראש הממשלה מציע למפלגות השונות תפקידי שרים כדי שיתמכו בו. |
|
||||
|
||||
גם אם אין הסכמה על הרציונל של החוק- דורה לקס סד לקס. |
|
||||
|
||||
ומי שמנעה את שינוי החוק כדי שימנע התמודדות - היא לא אחרת מאיילת שקד. היעלמותה מהכנסת היא אחת מנקודות האור המעטות של השבוע האחרון. |
|
||||
|
||||
אולי הלכתי לאיבוד. השיחה היא על הרציונל של החוק, או הפרשנות המשפטית שלו? |
|
||||
|
||||
הבאתי את הרציונל שדב נתן בעבר, כי הפונז שאל את דב ועניתי במקומו. דורה לקס סד לקס זו דעתי האישית. ככל שדעתי על הח''כים המכהנים נמוכה, אלה החוקים שהם החליטו לחוקק ואין בלתם. |
|
||||
|
||||
להרגשתי, יש פה מקרה שהחוק לא מציין במפורש מה לעשות - בין השאר מאחר ולפי הנורמות שהיו כשחוקק החוק, זה היה ברור מה *ראוי* לעשות. הרי אין חוק שאומר באופן פוזיטיבי "כאשר מוגש כתב אישום נגד מועמד לראש הממשלה (או נגד ראש ממשלה מכהן), ימשיכו אלה בתפקידם למרות כתב האישום, כולל עד גזר דין חלוט". גרסת העולם והנורמטיבי תאמר: יש חוק שאומר באופו *פוזיטיבי* (כמובן לט ציטוט ישיר) "משיוגש כתב אישום עבור חבר כנסת, לא יוכל זה לכהן כשר"1. מה שנגזר מזה, שגם מי שהוא ראש השרים, קל וחומר שגם עבורו זה תקף2. למשל, שני ראשי ממשלות בעבר - רבין ואולמרט - נהגו בדיוק לפי הפרוצדורה הזו. בא ראש ממשלה חדש, ועכשיו פתאום הפרשנות החדשה - הדורלקס סדלקס המעודכן - הוא שמאחר שהחוק *לא* אומר במפורש שח"כ כזה לא יכול להתמודד לראש הממשלה - אזי החוק *מתיר* למועמד כזה להיות ראש ממשלה. ז"א - אין פה חוק שאומר פוזיטיבית מה אמור לקרות, אלא מאי-האמירה הנגטיבית יש הסקה קצת לא מוצדקת על הפוזיטיבית. הרי גם אין חוק שאומר שראש ממשלה שיורה מעל דוכן הכנסת בראש האופוזיציה אמור לעזוב את תפקידו. ועדיין - זה לא אומר שהחוק כן אומר "ראש ממשלה שיורה בראש האופוזיציה יישאר בתפקידו ויהי מה". לאור כל זה, אני חושב שהדורלקס שלך לא מוצדק, ולמעשה יש פה שטח אפור (או שטח מת, כרצונך) שהחקיקה לא טרחה עד כה לכסות אותו. 1 חוק או תקנה, אני מתעלם כרגע מהרזולוציה הזו לצורכי הדורלקס. 2 לו היה חוק שמציין רף מסוים עבור מי שהרג איש אחד, היינו מצפים שהוא יהיה תקף גם למי שהרג שלושה, גם אם זה לא מצוין במפורש בלשון החוק. |
|
||||
|
||||
לא בדקתי לעומק, אבל ה 11-0 בבג"ץ אומר שההרגשה שלך לא נכונה. לו היה בה משהו, זה היה לפחות 10-1. |
|
||||
|
||||
הרופסות והפאסיביות של בג"ץ מעצבנות אותי כל כך, שאשאיר זאת כך. דוגמה דומה ומעצבנת אם כבר אנחנו שם - מה לעזאזל הקטע הזה עם אי-קביעת הקלון לאריה דרעי "עד אשר האפשרות להיותו שר תהיה רלבנטית"? סירייסלי? או שלפי החוק יש קלון בעבירה שלו, או שאין קלון. מה, החוק נמצא פה בסופרפוזיציה עד שאכן דרעי יזכה בבחירות ו(אולי) ימונה לשר? לא רק שברור שאחרי הבחירה המצב הופך להרבה יותר נפיץ, אלא שיש פה גם חוסר שקיפות כלפי הבוחרים שלו1: כשאני הולך לבחור שמישהו, הייתי רוצה לדעת האם על פי החוק במדינת ישראל ראש המשלגה שלי יכול לכהן כשר או לא. והרי אם לא, למשל, ברור שזה יכול להקטין את היכולת שלו לדאוג לאינטרסים שלי. מערכת משפט סבירה, פחות פחדנית ובטלנית, היתה ממהרת לקבוע אם יש קלון בפשעו, ויפה שעה אחת קודם. חכה חכה, הרי זה יתהפך עליה כי זה יהווה עילה (טוב, תירוץ) משמעותית כדי לחוקק פסקת התגברות בהקדם האפשרי. 1 בבקשה להתייחס לבוחרים אוניברסליים, ולא לומר "הם יצביעו לו בכל מקרה". |
|
||||
|
||||
אריה דרעי שר האוצר. בן גביר השר לביטחון פנים מה, עוד צפוי לנו? גולדקנופף שר הקשר עם יהדות התפוצות? |
|
||||
|
||||
זה המשך טבעי אחרי מירי רגב שרת התרבות. |
|
||||
|
||||
נזכרתי באמרה הפאסימית על כך שמתחת לכל שפל מסתתר השפל הבא. ראיתי עכשיו בטלביזיה ראיון עם ח"כ טלי גוטליב. על ידה מירי רגב היא חנה בבלי. צווחנית וצעקנית שלא שמעה על נקודות. לרוע מזלם של הצופים היא נתקלה במראיינת ששאלותיה יותר ארוכות מהתשובות וזכינו לצפות בהתנגשות רכבות מחרידה ומחרישת אוזניים. כנהוג בסקטור גם חוסר יכולת להבדיל בין טפל לעיקר. מחרישה את האזניים בטענות על עשרה עניינים ולא יכולה בהזדמנות לוותר על הגנה על מה שאמרה על הקצין בוכריס והנשיא קצב. זה מה שמעניין אותה עכשיו? למרבה המזל, הגב' אשכנזיה לגמרי ואפילו ב"ה כבר לא שות"מת, כך שכולם מוזמנים להיכנס בה כמידת כישרונם מבלי שיחשדו כאנטישמים או גזענים רחמנא לצלן. לפי מגמת הדברים את הריאליטי הבא בנוסח "המופע של ג'רי ספרינגר" יהיה אפשר לצלם בכנסת. |
|
||||
|
||||
שות"מת? על גוטליב, ברק, אסטריאן, סמארק ושותפותיהן אפשר רק להגיד שבליכוד, כמו בתפוזים, הָרִיגָבוֹן מידבק. |
|
||||
|
||||
שות"מ - שומר תורה ומצוות. זוהי ההגדרה היותר מדוייקת של מה שקרוי בלשוננו "דתי". לפי הבנתי גם אדם מסורתי הוא דתי שהרי לא מדובר באולימפיאדה של מי מקיים יותר מצוות. האדם הדתי מאמין שאורח החיים הדתי הוא דרך החיים היותר נכונה. חלקם גם חושבים שטובת הכלל מחייבת לפעמים כפיית מצוות דתיות גם על אנשים לא דתיים (כמו איסור חמץ בבתי חולים). המובן המקובל של דתי "הומצא" ע"י החילונים מפני שרצו להציג עצמם כרוב (ע"י הכללת המסורתיים בתוך החילונים). בפועל, היום יותר מאי פעם החילוניים הם מיעוט בקרב היהודים. זה מיעוט גדול (אולי הגדול ביותר) אבל לא רוב. יותר ויותר אנו לומדים עד כמה המושג של רוב ומיעוט אינו תופס בישראל, בדיוק כפי שאינו תופס באפגניסטן, בלוב או בדרא"פ. ראינו את זה יפה כאשר קואליציית השינוי נאלצה לשתף פעולה עם הרשימה המשותפת שהם שונאי ישראל לכל הדעות. איני רוצה להוסיף על המבוכה של קואליציית השינוי. אין זה ראוי לבעוט באדם כאשר הוא בשפל המדרגה. רבים במחנה מנחמים עצמם שאין מדובר בתבוסה, מכיוון שהתוצאות היו קרובות והמחנה אינו צריך להחשב אחראי למה שמצביעים אנשים מחוץ למחנה. זה נכון לגבי תוצאות הבחירות, אבל לא נכון לגבי ההתנהגות המביכה של המחנה לאחר התבוסה האלקטרולית. נראה שהאיבה בין לפיד לגנץ קבלה מימדים מיתיים והיא אינה ברת יישוב. גם אם השניים יסכימו לשת"פ במהלכים פוליטיים כלשהם, עדיין "ותהי המלחמה ארכה בין בית שאול ובין בית דוד". אני שב וטוען שאם כל חטאת היה ברגע בו בכירי מפלגות המרכז לא הכריחו את לפיד וגנץ לוותר על כסאם לטוב אייזנקוט ולרוץ כמחנה אחד תחת הנהגתו. יותר מכך, יותר ויותר נעשה ברור מהו הדגל שתחתיו היו צריכים להתלכד כדי ליצור ברית חדשה עם שבט המסורתיים ואפילו עמוק יותר לתוך השבט הדתי-לאומי: דגל המשילות. המשילות כדגל נגד ה-lawlessness הפושה בחברה הישראלית. הדבר הזה לא ברור יותר מסיבה אחת ויחידה שהוא אינו מסתדר לפי האיפיונים שהיו מקובלים עד עכשיו: ליברל, שמרן, דתי, לאומי, סוציאליסט וכן הלאה. הדגל הזה מייצג אג'נדה של שינוי סדרי עדיפות לטובת ביסוס שלטון החוק באמצעות רפורמות של המשטרה ובתי המשפט, אבל לא בכיוון של החלשתם ופירוקם אלא בכיוון של ייעול וחיזוק. אסור לפגוע בעצמאותם ובחוסר התלות של גורמי אכיפת החוק. מה שצריך לעשות הוא לעשות אותם גדולים ויעילים יותר. אוהדיו של נ' לא קראו לעברו במסיבת הניצחון קריאות על הר הבית, חברון או חמץ בפסח הם קראו לעברו משילות. צריך לקחת את החרב הזו מגוש הרוב ולמלא אותה בתוכן של ממש במקום הדיסה של חקיקת חוקים אבסורדיים ומינוי פאנאטים דתיים, עבריינים, נוכלים ומלחכי פנכה לשופטים. אין שיוויון אין גיוס Ceterum censeo |
|
||||
|
||||
אין לי חשק להכנס לדיונים פוליטיים, אבל אני רוצה רק לזרוק את הקביעה (ואל תתווכח איתי!) שכל ההתייחסות לשני גושים כביכול מוטעית. יש רק גוש אחד ומולו אסופת שבטים קטנים ומפורדים חסרי מכנה משותף. גם אם יש כמה נושאים עליהם קיימת הסכמה בין הפלגים, אלה נושאים שאינם עומדים בראש סדר היום של רוב השותפים לאותו "גוש" פיקטיבי, ולכן אינם מספיקים כדי להתגבר על חילוקי הדעות. מספיק לראות את התנהגות ה"גוש" לאחר התבוסה בבחירות לעומת ההתיצבות של גוש הימין בחזית מאוחדת בשנתיים האחרונות כדי לדעת שמהחתונה של סילמן עם עבאס יישארו רק המתנות. |
|
||||
|
||||
נראה שהקואליציה הצליחה לאחד את אוסף השבטים הזה, לפחות זמנית, ממש כפי שהיה נהוג ביוון העתיקה, אלא ששם היה מדובר באוייבים חיצוניים. |
|
||||
|
||||
א. אם יש משהו שצריך להלמד מארועי התקופה האחרונה זהשהימין הוא אוייב לכל דבר. לא אח ולא בטיח. לבני אדם יש נטייה לאחד אוייבים לאוייב אחד גלובאלי ומונוליטי. אבל המציאות היא שבד''כ יש יוצר מאוייב אחד. יש אוייבים גדולים יותר ויש קטנים או יותר. ב אני כתבתי כאן תגובה שכרגיל זכתה בהרבה פחות תשומת לב ותגובות ממה שהיתה ראוייה לדעתי. התגובה עסקה בלכידות ובתאימות המופלאה של קואליציית בית ארבע הפינות שלנו. תוכנה היה בקליפת אגוז שהקואליציה הזו מאוד חזקה מפני שהפינות שלה אינן אקסקלוסיביות וכמעט נטולות חיכוך. הכוונה היא שהרבה מאד ממצביעי הקואליציה שייכים ליותר מפינה אחת ובמידה ויש לפינה או פינות אינטרס פרטיקולרי מסויים, הוא אינו מנוגד לאינטרסים של פינות אחרות. למשל למזרחיים אין אינטרס באכיפת הנהגות חרדיות באוטובוסים, אבל זה ממש לא מפריע להם. ע''ע נהג השמיכות מאשדוד. באופן קצת מפתיע, מי שמתרגז ומתקומם על חרדים שמנסים ל''חוקק'' את האוטובוסים שלהם, הם דוקא נהגים דתיים-לאומיים (הם כנראה מנחשים את הצעדים הבאים). אבל אני מניח שבסופו של דבר הנהגים חובשי הכיפות והנוסעים החרדים לא יתקשו להגיע לעמק השווה. |
|
||||
|
||||
בנימין נתניהו ראש הממשלה. |
|
||||
|
||||
אחרי בנט ראש ממשלה בממשלה עם מרצ וטרנטינו חתנו של צביקה פיק, אני לא מבין איך האבסורד של העולם עוד מצליח להפתיע אתכם. מרטי מקפליי עשה משהו בטעות ב-1955 ואנחנו תקועים בציר הזמן המוזר הזה. |
|
||||
|
||||
עידו באום בדהמרקר טוען שאפילו בלי הקלון אסור לאריה דרעי להיות שר - מאחר וזה מפר התחייבות מפורשת שלו בפני בית המשפט שהיא בסיס התנאים לעסקת הטיעון שקיבל. "דרעי התחייב לפרוש מהחיים הפוליטיים כחלק מהסדר הטיעון וזכה להקלה באישומים ולעונש של מאסר על תנאי וקנס. בתקשורת נוצר הרושם כאילו פרישתו של דרעי היתה רק מהכנסת האחרונה. לא כך. ההתחייבות שלו הייתה רחבה הרבה יותר – הוא התחייב לעזוב את הפוליטיקה. בהסדר הטיעון אמנם נכתב ביובש כי הפרקליטות רשמה לפניה שהנאשם התפטר מהכנסת ובשל כך היועץ המשפטי לממשלה לא יטען לקלון בבית המשפט. בפועל, נציג הפרקליטות עו"ד ירון גולומב אמר בדיון בבית המשפט דברים מרחיקי לכת יותר. גולומב דיבר על התחייבות של דרעי לפרוש מהחיים הפוליטיים לתמיד." 'השופט הרבסט הבין זאת וכתב: "כל החושש מן הנאשם ומפגיעתו בקופה הציבורית ויטען כי קיימת בו מסוכנות בכל הכרוך במשאו ומתנו בענייני ממון הרבים או היחיד - יובל למצוא מנוח לחשש זה ולומר בוודאות כי הנאשם לא ייגע עוד בצרכי ציבור הכרוכים בתוכן עיסוק כלכלי וזאת בשל התרחקותו מהזירה הציבורית". דרעי זכה אפוא להקלה משמעותית בכתב האישום ובעונש בזכות ההתחייבות שנתן.' ז"א שבעצם במינויו לשר דרכי מפר ברגל גסה את ההסדר המשפטי המחייב שבזכותו זכה לעסקת טיעון. לכל הפחות - עסקת הטיעון מולו צריכה להתבטל בו ברגע, ושיחזור לספסל המאשמים ויקבל פסק וגזר דין כראוי. |
|
||||
|
||||
ועכשיו כשפונקצית הגל קרסה - מאוחר מאד, אולי מאוחר מדי - אני חוזר ואומר שאכן נעשה פה גם עוול לבוחריו של דרעי. לא בגלל הסיבה שהם זועקים שבית המשפט מתעלם מ-400 אלף בוחרים1, אלא בגלל שראוי היה לפסוק בענין דרעי לפני הבחירות כדי להציג בפני הבוחרים את המצב לאשורו. 1 והרי כך ראוי שיתעלם, בית המשפט הוא לא תוכנית כוכב נולד ששופטת לפי מספר המצביעים. |
|
||||
|
||||
כמדומני שזהו היה פסק הדין הכי צפוי שניתן בבגצ בשנים האחרונות, כך שאפילו את התענוג של סרטוני 'אנחנו פוסלים את דרעי' לבחירות הבאות,בגצ ביקש למנוע מראש. זאת הייתה לדעתי הרמה להנחתת רפורמת לוין בעידוד המפלגות החרדיות ובגצ נאלץ לשחק את המשחק הפוליטי למרות שהוא היה מעדיף שלא. ככה מכשירים את הרפורמה. |
|
||||
|
||||
אתה צודק, אבל הניסוח ״בג״ץ נאלץ לשחק את המשחק הפוליטי״ הוא מוזר. הפוליטיקאים משחקים את המשחק הפוליטי. אם בג״ץ היה משחק את המשחק הפוליטי הוא היה אולי פוסק אחרת/אסטרטגית. הפסיקה היתה לגופו של עניין (למר בחור העבריין גזר דין של מאסר על תנאי פור גודנס סייקס!), בלי שום התיחסות לכך שזו עוד לבנה בחומה שביבי וחבריו בונים. |
|
||||
|
||||
'נאלץ' - בכך שתוצאת פסיקתו העניינית והמתבקשת, היא זאת ש'מעצבת' את ההחלטה הפוליטית הצפויה. |
|
||||
|
||||
מה זאת אומרת, "להציג את המצב לאשורו"? הרי ברור שאסור לו להיות שר, היה צריך לשנות חוק יסוד בשביל זה. השאלה לעולם לא הייתה האם הוא יכול להיות שר מבחינה חוקית - אלא האם יצליחו לעשות מספיק shenanigans כדי לאפשר זאת, ואת זה אף אחד לא יכול היה לדעת לפני הבחירות. |
|
||||
|
||||
לא מסכים - כל עוד לא הוכרז קלון רשמית, לא היה ברור אם מותר לו להיות שר. הממשלה בערמומיותה כדי לעקוף מראש אפילו את הסיכון שייפסק קלון, שינתה את חוק היסוד. אבל לו היה נפסק קלון לפני חצי שנה, אז היה ברור שהוא לא יכול להיות שר על פי דין. לא סתם דרעי עשה מיד אחרי הפסיקה את התעלול ההתפטרותי הבזוי שאושר על ידי היועץ המשפחתי הקודם במחטף בשבוע האחרון של כהונתו - כי הוא ידע טוב מאד שאם היה נפסק קלון, הוא כנראה לא היה יכול בכלל להתמודד בבחירות. |
|
||||
|
||||
קלון לא פוגע בזכות לבחור ולהיבחר. שופטים התייחסו לכך במפורש בפסקי דין היום. |
|
||||
|
||||
אני מתחלחל מהמחשבה שבית המשפט היה אומר משהו בנושא (איך בכלל היה ביכולתו לעשות זאת? בג"צ אינו עורך מסיבות עיתונאים ואינו מגיש עתירות לעצמו) לפני הבחירות. "בית המשפט מנסה להשפיע על תוצאות הבחירות" היה מביא לש"ס עוד חמישה מנדטים ולביבי עוד שניים (כן, שאלתי את ג'פטו). וגם בלי ההיבט הפרקטי, העיקרון של הפרדת הרשויות עליו אנחנו מנסים לגונן היה באמת נפגע אנושות מהתערבות כזאת. אם מה שאתה אומר הוא שהיה צריך להכריע בעניין הקלון עוד במשפט, כשדרעי עשה את תרגיל ההתפטרות, גם אז היה שכרו של בית המשפט יוצא בהפסדו, כי ההתעקשות להצמיד קלון למי שהודיע על פרישה היתה מתקבלת כהוכחה לרדיפה פרסונלית אחרי האיש התם הזה, וזעקות השבר היו נשמעות עד טימבוקטו. |
|
||||
|
||||
לולא הרפיסות של הפרקליטות ומנדלבליט בניסוח עסקת הטיעון (וזה אחרי שהתייעצתי עם עורך דין) - ניסוח סביר שלה היה מבהיר שחלק מעסקת הטיעון הוא ההתחייבות לעזוב את השירות הציבורי, והפרה של ההתחייבות הזו כמוה כהפרה של תנאי עסקת הטיעון (מה שהופך את המאסר על תנאי למאסר בפועל). ניסוח פורמלי שכזה היה מוודא מראש שדרעי או הולך לכלא, או מורחק מהחיים הפוליטיים. זו הכוונה שלי בדרישה לחוק לא ''קוונטי''. כשדרעי כבר היה בערכאה שיפוטית - סיומה היה צריך להיות ברור ציבורית. ואגב, לולא התעלול של מנדלבליט, בית המשפט היה נדרש כבר אז לשאלת הקלון והיה אמור לומר את דברו. כחלק סדור מהמשפט ולא במסיבת עיתונאים לפני הבחירות. |
|
||||
|
||||
אני מסופק אם החלטה כזאת אפשרית מבחינה משפטית, במיוחד אם היא לא מוגבלת בזמן, אבל מן הסתם עו''ד מבין בזה קצת יותר ממני. |
|
||||
|
||||
מה שלא ברור לי זה אם הטענה היא שדרעי הבטיח בהסדר הטיעון משהו שהוא מפר, למה זה מסתיים רק בזאת? למה לא מבטלים את הסדר הטיעון כי הוא הופר? גם בוזגלו יכול ככה להגיד משהו בהסדר טיעון ואז מיד לעשות הפוך אחרי שממתיקים לו את גזר הדין? הבנאדם במאסר על תנאי - תבעטו את התחת הקרימינלי שלו בחזרה למקומו הטבעי בבית הכלא. זה אפילו יעזור לביבי - עבריין אחד פחות שהוא צריך להתרועע איתו. |
|
||||
|
||||
כמו שאמרתי - חלק ממה ש"נאמר" לא נכתב בכתובים הרשמיים של העסקה, או מתוך התרשלות1 או מתוך כוונת מכוון לריכוך מנדלבליטי. או שהשופט ההוא (הרבסט?) הוא אב כל התמימים. 1 הפרקליטות עושה פאדיחות גם בכיוון הזה, היית מאמין? היא יותר ממלכת ההרשלה מממלכת הרשע. |
|
||||
|
||||
יאפ. בקיצור - התאור1 של מערכת שלטון חוק דפוקה *וגם* פוליטיקאים מושחתים הוא התאור הנאמן ביותר למציאות בה אנחנו חיים. זה לא אלה נגד אלה, כפי שמתארים פה באייל מספר כותבים. אלו מערכות רקובות שמזינות זו את זו בעוד ועוד ריקבון בתהליך של היזון חוזר. _____________ 1 תגובה 754869 |
|
||||
|
||||
אני חושב שהסימטריה שאתה מצייר חוטאת למציאות. מערכת שאיננה מצטיינת בתפקידה המקצועי וראיוה לחיזוק ושיפור זה דבר אחד, ופוליטיקאים מושחתים זה דבר אחר. שחיתות היא זדון מכוון ובעל אג'נדה להזיק. רשלנות היא יותר תרבות ארגונית שזקוקה לניעור ושדרוג. פוטין הוא רודן מושחת. נבחרת ישראל בכדורגל היא מוסד כושל וחלש מאד מקצועית וארגונית. צורת הטיפול בשתי התופעות הללו אמורה להיות שונה בתכלית. |
|
||||
|
||||
אתה מתכוון שלא צריך להחליף את המאמן של פוטין? |
|
||||
|
||||
אני מסכים במידה מאוד מסוימת, אבל לא ממש. אני לא חושב שהתופעה של פוליטיקאים מושחתים צומחת מ״זדון מכוון ובעלי האג׳נדה להזיק״. התופעה של פוליטיקאים מושחתים צומחת בגלל חולשות אנוש מאוד בסיסיות + סביבה/מערכת שהיא לא מיזנטרופית1 מספיק כדי לשים את הסייגים וההגבלות שצריך לשים כדי למנוע החמרת המצב עד כדי כך שבעלי ״הזדון והאג׳נדה להזיק״ מתחילים להכתיב את התנהלות המערכת. שחיתות שלטונית לא צומחת כי אנשים מרושעים נכנסים למערכת ומתחילים לחגוג. זה משהו שצומח לאט לאט כרקבון שמתפשט במערכת בגלל חולשות אנוש שהמערכת לא ידעה או לא השכילה להתמודד איתן בזמן ובאופן הנכון. ביבי ודרעי הם לא השטן. הם משהו הרבה הרבה יותר גרוע מזה - הם בני אנוש ופוליטיקאים. ״צורת הטיפול בשתי התופעות הללו אמורה להיות שונה בתכלית.״ אני הייתי מסכים איתך במקום אחר ובזמן אחר (מדינה אחרת בתקופה אחרת) בהם היינו מדברים על דמוקרטיה במצב סביר אבל עם מספר ליקויים שדורשים עבודת שיפור. מקום בו היה אפשר להפנות אצבע על משהו ספציפי ולהגיד ״או - את זה ספציפית צריך לתקן ולשפר״. העניין הוא שהרקבון פה הצליח להתפשט ולאחוז בכל המערכות ואפילו מחוץ למערכות הפורמליות - הריקבון מצא אחיזה גם בציבור הבוחרים עצמו. אני לא רואה איזו ״שיטת טיפול״ תהפוך את הביביסטים המג׳וננים ללא ביביסטים ואת מצביעי ש״ס למצביעים שאכפת להם שראש המפלגה שלהם עבריין סידרתי עם גזר דין של מאסר על תנאי. יש נקודה בזמן בה אי אפשר להבדיל בתוכן של החבית בין מה שאפשר לטפל בה לבין מה שלא ובאיזה אופן. אתה לא יכול לקיים מדינה דמוקרטית ושלטון חוק במקום בו (מספר מספיק גדול מ)האנשים לא רוצים את הדבר הזה. ____________ 1 מיזנטרופית במובן הבריא של המילה. לא במובן של ״שנאת אדם באשר הוא אדם״ לשמה. אלא מיזנטרופית במובן של הבנה עד כמה טבע האדם הוא פגום ועשוי מטלאים. גם באנשים הטובים ביותר מבינינו יש חולשה, תאוות בצע, שכרון כוח, אינפנטיליות, צדקנות מסוכנת, נהנתנות ושאר פגמים שממתינים בפינה לשעת כושר כדי להתפרץ החוצה. המסות של ״מישל דה מונטן״ סטייל. "כולנו עשויים כרקמת טלאים... וקיים הבדל בינינו לבין עצמנו באותה מידה שהוא קיים בינינו לבין זולתנו" |
|
||||
|
||||
1 אולי לחידוד הנקודה שלי: ליד "חולשה, תאוות בצע, שכרון כוח, אינפנטיליות, צדקנות מסוכנת, נהנתנות", עצלנות ובינוניות מקצועית הן קטנות ופחות מזיקות יחסית. |
|
||||
|
||||
״עצלנות ובינוניות מקצועית הן קטנות ופחות מזיקות״ טכנית זה נכון, אבל אין נחמה בכך. זאת משום שהגדולות והמזיקות יותר פורחות באופן טבעי (ואולי ודאי) בעקבות צמיחתן של אלה. כאשר מחלת העצלנות והבינוניות המקצועית הופכת להיות בעיה כרונית מהותית במערכות שלטון החוק, בגלל טבע האדם הלקוי בכלל ושל פוליטיקאים בפרט, תמיד נגיע לסביבה של שחיתות שלטונית הולכת וגדלה באופן טבעי. אין חיה כזאת פוליטיקאים לא מושחתים בסביבה בה יש ״עצלנות ובינוניות מקצועית״ בקרב שומרי סף מנומנמים ושלטון חוק חורק. שחיתות בפוליטיקה זה המצב הטבעי אליו מערכות פוליטיות ומערכות שלטון תמיד ישאפו אליו1. המלחמה בשחיתות היא *לא* מלחמה בכוחות הרשע. המלחמה בשחיתות זה מאבק בלתי פוסק (שלעולם לא יגמר) של ריסון טבע האדם. ________________ 1 החוק השני של alucard לתרמודינמיקה-פוליטית. כדי להקטין את השחיתות חייבים לבצע עבודה. |
|
||||
|
||||
"המלחמה בשחיתות היא *לא* מלחמה בכוחות הרשע. המלחמה בשחיתות זה מאבק בלתי פוסק (שלעולם לא יגמר) של ריסון טבע האדם." והמלחמה בכוחות הרשע הוא מאבק שיגמר ולא תלוי בטבע האדם? ואתה קורא לעצמך פסימי? |
|
||||
|
||||
כוחות הרשע הם פיקציה מאוד חביבה לספרי טולקין וסרטי מלחמת הכוכבים. רשע אנושי הוא פחות גרנדיוזי ויותר קטן מזה. משום שכוחות הרשע זאת פיקציה, אז גם המלחמה בהם היא פיקציה. לפעמים אני אכן מכנה את עצמי כפסימי או כמיזנטרופ (חצי בצחוק), אבל אני אכן לא בטוח שאני הראשון או השני. הזכרתי למעלה את מישל דה מונטן [ויקיפדיה] ולדעתי הוא מורה טוב לגבי נפש האדם - הומניזם ללא רומנטיזציה המהול גם בסלידה מהאדם והכרה בחולשותיו. אני לא מאמין בקיומם של כוחות רשע. השטן או הנבל שצוחק צחוק מרושע לקול רעמים מתגלגלים ולמראה הבזק ברקים ברקע, זה לא איך שבאמת רשע אנושי עובד. רשע אנושי (מפקידון שמועל בכספי ציבור ועד מאפיונרים, רוצחים סדרתיים או אפילו היטלריזם) הוא תמיד רשע מאוד אנושי - קטן, עלוב, קטנוני, פחדן ואטום. תמיד מאוד קטן, עצוב, די פתטי ומקום שכולנו יכולים להגיע אליו בדחיפה יותר קלה משרובנו היו רוצים להאמין. |
|
||||
|
||||
(זה כנראה לא קשור לכלום, אבל -) יש אנשים שהם יותר רעים (או פחות טובים) מהממוצע. יש אנשים שהם הרבה הרבה יותר רעים מהממוצע. אני לא יופתע לשמוע שבממוצע פוליטיקאים נוטים להיות פחות טובים מאחיות. אמנם כולנו יכולים להגיע לרשע, אבל לחלק מאיתנו זה קל יותר מלאחרים. דווקא בגלל שכולנו יכולים להגיע לרשע, המלחמה בכוחות הרשע היא לא פיקציה. היא גם מטאפורה למלחמה פנימית וגם מלחמה אמיתית שצריך לנהל מול מי הפסידו המלחמה הפנימית. היא לא נראית כמו בספרים של טולקין, אבל אני לא רואה איך היא תסתיים בעתיד הנראה לעין. |
|
||||
|
||||
סמנטיקה. |
|
||||
|
||||
והטענה שה״מלחמה״1 היא בלתי נגמרת היתה הטענה שלי. כדי להחזיר לפוקוס את מה שכן קשור - נטען למעלה שאין סימטריה בין סתם עצלנות/קלקולים במערכות שלטון החוק לבין מעשיהם של פוליטיקאים מושחתים. על כך עניתי שאני מסכים עם זה שזה נכון טכנית, אבל שזה לא מנחם. השניים *תמיד* מתחילים לצוץ ומשגשגים (כמעט כחוק טבע) אחרי הראשונים. __________ 1 נגד כוחות הרשע או סתם נגד רשע אנושי בנאלי זה לא משנה. |
|
||||
|
||||
כנאמר בכתובים של הרב הגדול בתורה ניל גיימן: “Nobody looks like what they really are on the inside. You don’t. I don’t. People are much more complicated than that. It’s true of everybody.'
I said, 'Are you a monster? Like Ursula Monkton?' Lettie threw a pebble into the pond. 'I don't think so,' she said. 'Monsters come in all shapes and sizes, Some of them are things people are scared of. Some of them are things that look like things people used to be scared of a long time ago. Sometimes monsters are things people should be scared of, but they aren't.' I said, 'People should be scared of Ursula Monkton.' 'P'raps. What do you think Ursula Monkton is scared of?' 'Dunno. Why do you think she's scared of anything? She's a grown-up, isn't she? Grown-ups and monsters aren't scared of things.' Oh, monsters are scared," said Lettie. "That's why they're monsters. And as for grown-ups...' She stopped talking, rubbed her freckled nose with a finger. Then, 'I'm going to tell you something important. Grown-ups don't look like grown-ups on the inside either. Outside, they're big and thoughtless and they always know what they're doing. Inside, they look just like they always have. Like they did when they were your age. Truth is, there aren't any grown-ups. Not one, in the whole wide world.” |
|
||||
|
||||
הייתי שמח לשמוע מה יש למשפטנים להגיד על זה. מאחר שדרעי לא קצב את פרק הזמן של הפרישה יהיה קשה לטעון שהוא לא עמד במילתו. זה שהשופטים לא העלו על דעתם את האפשרות שהוא יפרוש ליום וחצי ואז יחזור בגדול רק מראה כמה הם מנותקים מהעם. |
|
||||
|
||||
ברור שקשה, הרי הוא אמר כמה מילים.. בכל אחת מהן הוא עמד בנפרד, ופשוט היה אירוע נדיר של אי הבנה. |
|
||||
|
||||
אפשר להשוות מפרק זמנו של 'זמן פרישה', ל'זמן הצינון' של בעלי תפקיד. |
|
||||
|
||||
אולי. אבל אם זה לא נכתב ברחל ביתך הקטנה יימצאו מספיק שפטלים שיכשירו את השרץ (תרתי משמע. זוהי המטאפורה החביבה עלי מכולן). |
|
||||
|
||||
אכן. השופט בגזר הדין: ___ ״הודעת ההסדר מלמדת כי הנאשם החליט להתפטר מכנסת ישראל. על פניו, מדובר בהודעה אשר אינה קשורה להליך הפלילי, אין בה כדי ללמד על סנקציה פלילית כזו או אחרת המהווה חלק מהסדר הטיעון ועניין זה מעלה תמיהה – מדוע אם כן, נכתב סעיף זה ומה הוא בא ללמדנו? אלא, שמדובר בנסיבה חשובה הבאה ללמד שתי נקודות חשובות אודות הנאשם. הראשונה, הנאשם, איש ציבור מזה כשנים רבות, מדיר עצמו מעתה מרצון מעיסוק בצרכי ציבור. שיקוליו הרחבים אינם פרושים בפניי, אך נדמה כי תולדות חייו מלמדים כי הוא ראה בהיותו נבחר ציבור ייעוד ודרך חיים, וכעת נוכח התיק דנן ואישומיו – הרי שהוא מוותר על כך, וזאת מרצונו. אין זה קורבן קל למי שמיצב עצמו כשליח ציבור בעשורים האחרונים ונדמה כי המאשימה עצמה רומזת על כי היא רואה בכך חלק מן העונש אשר אותו הטיל הנאשם על עצמו.״ ״הנקודה השנייה, הינה מניעתית בטיבה. כל החושש מן הנאשם ומפגיעתו בקופה הציבורית ויטען כי קיימת בו מסוכנות בכל הכרוך במשאו ובמתנו בענייני ממון הרבים או היחיד – יוכל למצוא מנוח לחשש זה ולומר בוודאות כי הנאשם לא ייגע עוד בצרכי ציבור הכורכים בתוכם עיסוק כלכלי, וזאת בשל התרחקותו מהזירה הציבורית.״ ____ מהו אותו מנוח לחשש שהשופט טוען שכל החושש צריך למצוא, אם הכוונה היתה שדרעי יתפטר ויחזור לכנסת/ממשלה לפני שמישהו יספיק להגיד ג׳ק רובניזון? האם השופט המלומד התכוון למנוחת אחר הצהריים? אולי התכוון לתנומה קלה לרבע שעה על הכורסא בסלון? זאת לא אשמת השופט כי זה הסדר טיעון ולשופט כל מה שנשאר זה להרהר ולהגג לגבי ״מה התכוון המשורר״. במקרה של הסדר טיעון השופט הוא בסה״כ סוג של חותמת גומי והוא איננו צד בדבר. תביעה דֵּמִיקוּלוּ. |
|
||||
|
||||
סקופ: ראו איך יעלון מכנה את דרעי: "להכשיר שרץ שכבר חטא שלוש פעמים בשחיתות פוליטית ובג"ץ כבר אסר עליו להיות שר..." |
|
||||
|
||||
אני כבר בוכה "אני רוצה להגיד לכם מה קורה במשכן הכנסת, אני רוצה שתדעו - לא ישתיקו אותנו. הם שומעים את הצעקה שלנו, את העוצמה שלנו והמחויבות שלנו, מעמידים פנים שהם לא שומעים ומפחדים, אבל הם שומעים ומפחדים. כלפי חוץ הם מגחכים בציניות, אבל בפנים הם רועדים, כמו שתמיד רעדו שליטים כשהם גילו שיש מולם אנשים שלא מוכנים לוותר הם שומעים אותנו וכל יום הם שומעים אותנו יותר. הם שומעים אותנו ופתאום הם מגלים שאנחנו לא מוכנים לשחק את המשחק כמו שהם תכננו אותו. אנחנו לא פה רק בשביל לשלם מיסים ולשלוח את הילדים שלנו לצבא. אנחנו לא נסתגר בבתים כשהם מנסים להפוך את מדינת ישראל לדיקטטורה חשוכה ולסתום לנו את הפה. לא יסתמו לנו את הפה. אנחנו לא נשתוק כשהם דורסים כל מה שיקר לנו וכל מה שקדוש לנו. אנחנו לא עובדים אצלם, אנחנו שותפים שווי זכויות. אנחנו לא נתינים, אנחנו אזרחים. הם מעמידים פנים שהם יסתדרו בלעדינו, אבל הם יודעים שהם לא יכולים. אנחנו יהודים, אנחנו פטריוטים, גם אנחנו עם ישראל. אם הם ימשיכו את הטירוף הזה, שלא ידברו אתנו על אחדות. אין דבר כזה אחדות שבה רק צד אחד קובע את החוקים. הם שכנעו את עצמם שאנחנו עייפים - לא נתעייף לעולם, הם שכנעו את עצמם שאין לנו כבר כוח למאבק הזה - עכשיו הם לא מאמינים למראה עיניהם. מה שהם שומעים מכאן, מהמקום הזה, הוא לא קולו של הייאוש, אלא קולה של התקווה. מה שהם שומעים זו לא שנאה, אלא אהבת מולדת. זה מה שמפחיד אותם כל כך, זה מה שהופך את הקול שלנו לצלול וחזק כל כך. המאבק הזה לא ייגמר היום. הוא יהיה ארוך. עוד יהיו בו פסגות ותהומות, אבל יגיע יום וכל אחד מהאנשים והנשים שנמצאים כאן בחוץ ברחוב, יוכל להגיד לילדיו: ביום שבו מדינת ישראל היתה צריכה אותי יותר מכל, הייתי שם. הפסדתי קרבות, אבל לא את המלחמה. לא שתקתי, והם שמעו את קולי. אנחנו נילחם ברחובות, אנחנו נילחם שם בתוך הבניין, אנחנו נילחם עד שננצח." אמר את זה יפה, יאיר לפיד. אין שיוויון אין גיוס Ceterum censeo |
|
||||
|
||||
עכשיו רק צריך שיאיר לפיד ימשיך לכתוב נאומים ויניח את ההנהגה הפוליטית בידי אנשים שהם קצת יותר מוכשרים ומנוסים בכך. צ'רצ'יל ורוזבלט היו נואמים מצויינים, אבל המומחיות שלהם היתה לשבת בראש ועדות בחדרים אפופי עשן ולתכנן מהלכים לטווח רחוק. בצד השני היה מישהו שידע רק לנאום ועוד מישהו שהיה נואם עלוב אבל ישב בכל הועדות החשובות. |
|
||||
|
||||
שופטים? זה הסדר טיעון. תלונות לתביעה. |
|
||||
|
||||
שפטלים. |
|
||||
|
||||
זאת היתה תגובה לתגובה שדיברה על השופטים. לא תגובה לתגובה שדיברה על השפטלים. במילים אחרות: אם שופט שפוט יכול לשפוט שפטלים, כמה שפטלים ישפוט שופט שפוט ששופט שפטלים? |
|
||||
|
||||
הבנתי את זה אחרי שהגבתי לתגובה שהגיבה לתגובה אחרת שלי. מכל מקום, שופט יכול לא לקבל עסקת טיעון (והיה אפילו מישהו שהעז לעשות זאת והחמיר בעונשו של ח''כ יאיר לוי, נחש מאיזו מפלגה). |
|
||||
|
||||
פרוצדוראלית, גם ראש הממשלה וגם השר ממונים בידי חברי הכנסת, נציגי הציבור. בג''ץ לא פסל את יכולתה של הכנסת למנות מאן דהו לשר, אבל הוא קבע שעל ראש הממשלה לפטר את השר הזה. |
|
||||
|
||||
אחרי בדיקה - ראש הממשלה ממנה שרים, והכנסת מאשרת את המינוי. ניפגש באמצע? |
|
||||
|
||||
לא. כדי שתיכון הממשלה הכנסת מאשרת אותה בצוותא חדא, אין הבדל בין ראש הממשלה ובין השרים מהבחינה הזו. התיאור שלך נכון רק לגבי מינוי שרים באמצע הקדנציה. |
|
||||
|
||||
ספציפית: (ב) הרכיב חבר הכנסת ממשלה, יודיע על כך לנשיא המדינה וליושב ראש הכנסת, ויושב ראש הכנסת יודיע על כך לכנסת ויקבע ישיבה, לצורך כינון הממשלה, בתוך שבעה ימים מיום ההודעה לכנסת לפי סעיף קטן זה. (ד) משהורכבה הממשלה, תתייצב לפני הכנסת, תודיע על קווי היסוד של מדיניותה, על הרכבה ועל חלוקת התפקידים בין השרים, ותבקש הבעת אמון; הממשלה תיכון משהביעה בה הכנסת אמון, ומאותה שעה ייכנסו השרים לכהונתם. אפשר לומר שטכנית "חבר הכנסת עליו הוטלה הקמת הממשלה" אינו בהכרח ראש הממשלה המיועד. כך שפרוצאדיראלית, הנשיא ממנה ח"כ עליו הוטלה וכו', האחרון ממנה ראש ממשלה ושרים והכנסת מאשרת את המינוי. זה כבר יותר מדי פרוצדוראלי לטעמי. אגב, שמת לב שהטענה שלך מצדיקה את העמדה של הפונז, כן? |
|
||||
|
||||
חזרתי אחורה כמה תגובות בפתיל, ואני די בטוח שכבר לא מעט תגובות הוא כן עוסק בשאלת ההצדקה להפגין נגדו (שלא לגמרי מנותקת מהשאלה אם ראוי שנאשם יכהן כראש ממשלה, אבל גם לא לגמרי זהה). אם מעניינת אותך דעתי האישית בשאלה השנייה - אין לי דעה כללית, אני יכול לראות את היתרונות והחסרונות גם באיסור וגם בהתרה. הדוגמה של נתניהו מחזקת מאוד את כף האיסור לדעתי, אבל קל לדמיין גם דוגמאות שיחזקו את כף ההתרה (ממש קל - אני רק צריך לדמיין שהתנהלותם של נתניהו ושל מערכת האכיפה היא כפי שאתה רואה אותה). כשמדובר בתנאים נדירים, כל מקרה פרטי יכול מאוד לחזק את אחד הצדדים, ואני לא חושב שזה לגנותו של מישהו אם המקרה הפרטי של נתניהו גרם לו לשנות את דעתו בנוגע למה ראוי שיהיה החוק. |
|
||||
|
||||
"השאלה השנייה" היא זו שבה אני עוסק בפתיל זה, כפי שהסברתי בתגובתי הקודמת. ייתכן שבמרוצת הפתיל הצליחו פה ושם להסיט אותי מהנושא הזה לנושאים צדדיים ונגררתי, אבל בפירוש זה הנושא שבו בקשתי לעסוק. אתה אומר שאין זה לגנותו של מישהו לשנות את דעתו בעניין קיומו או אי קיומו של חוק כזה, בגלל המקרה של נתניהו. יש לי שלש שאלות להבהרת עמדתך. א. אם מניעיו של אותו "מישהו" לשנות את עמדתו הם רק בגלל שהפוליטיקאי שנגדו הוצא כתב אישום נמצא במחנה פוליטי נגדי1, ובדרך זו של שינוי החוק הוא יכול לסלק אותו ללא הליך של בחירה דמוקרטית, זה גם בסדר מבחינתך? ב. נניח שהחוק יבוטל ובעתיד יציג את מועמדותו מועמד אחר שהוא תומך בו שגם נגדו יהיה כתב אישום, זה יהיה בסדר שהוא יצדד בהחזרת החוק לקדמותו? ג. אתה אומר שלחוק כזה יש יתרונות וחסרונות, ולכן אין לך דעה. אבל ברור לך שחוק לא יכול גם להיות וגם לא להיות, ולכן חייבת להיות לך דעה. אז אחרי ששקלת את כל היתרונות והחסרונות, אתה כן מצדד בחוק כזה או לא? 1 להערכתי, זה בדיוק המצב במקרה של נתניהו. |
|
||||
|
||||
א. לא, אם הסיבה לשינוי דעה היא רק בגלל שהפוליטיקאי נמצא במחנה הנגדי, זה לא בסדר מבחינתי. להערתך זה המצב במקרה של נתניהו, להערכתי לא. תיכף אפרט. ב. לא, זה לא בסדר - ע"ע א'. ג. לא מסכים, לא חייבת להיות לי דעה. אילו הייתי מחוקק והייתי נדרש להצביע על החוק, הייתי טורח ומגבש הכרעה לאיזה צד נוטים השיקולים. מכיוון שאני לא מחוקק, אני פטור מכך. אם המחוקקים בפועל, בשנים הקרובות, יחוקקו חוק שאוסר, אני אשמח, כי דוגמת נתניהו תהיה בזכרוני, אבל אדע שיכול להיות שלטווח רחוק זו תהיה טעות כי חוק כזה יכול להיות גם מנוצל לרעה. למה המקרה של נתניהו חמור בעיני ומחזק את הכף לטובת איסור, ולא בגלל היותו במחנה הפוליטי המנוגד? הסכנה באיסור היא ניצול לרעה מצד מערכת האכיפה כדי להדיח (או למנוע בחירה) ראש ממשלה טהור וזך - בדיוק מה שלדעתך קורה. הסכנה בהתרה היא ראש ממשלה מושחת שממשיך להשחית את המערכת ומנצל את מעמדו לשם כך. לדעתי נתניהו מאוד לא טהור ומאוד לא זך, הוא נגוע בשחיתות עמוקה, גם לפי העובדות הידועות, וגם אם המשפט יסיק שפלילית הוא זכאי. יכול להיות (למעשה אין ספק) שהמחנאות הפוליטית מסיבה את תשומת ליבם של רובנו למה שרע במושחתים של הצד השני ומסיטה את תשומת ליבם של רובנו ממה שרע במושחתילם מהצד שלנו. לא אטען שאני מעל זה. כל עוד לא עושים יותר מדי זיגזג (שינוי דעה פעם בעשר שנים, או כשהנסיבות לחומרה/לקולא שונות, זה לא זיגזג) אני לא חושב שאפשר להאשים בחוסר יושר. |
|
||||
|
||||
או קי. הבה נניח ששינוי הדעה נעשה ממניעים נכונים וטהורים, כלומר ראש הממשלה הוא בעיני משנה הדעה מאד מושחת ובגלל זה צריך שיהיה חוק שמתיר את הדחתו. אבל אחרי שהחוק שונה, וראש הממשלה המושחת מודח בהתאם לחוק החדש, מגיע ראש ממשלה אחר טהור וזך, ואז רואה אותו אדם שתמך בשינוי החוק שמערכת אכיפת החוק מגישה נגדו כתב אישום באמצעות "תפירת תיק" עדי שקר הפרה בוטה של חוקים, מאסרי שווא והתעללות פיזית באנשים כדי לאלצם להיות עדי מדינה, ואין שום אפשרות בגלל מגבלות בחוק לחקור ולהעניש את הפושעים (כל דמיון למציאות הוא מקרי בלבד). האם במקרה זה צריך אותו משנה דעה לשנות שוב את דעתו ולהחזיר את החוק לקדמותו? |
|
||||
|
||||
קלעת למטרה! כאשר מערכת אכיפת החוק תופרת תיק לפוליטיקאי בכיר באמצעות עדי שקר, מאסרי שווא והתעללות, הבעיה שלנו היא לא עם החוק! |
|
||||
|
||||
הדיון הוא על החוק המאפשר לראש הממשלה להמשיך בתפקידו גם אם הוגש נגדו כתב אישום. קשה לי להאמין שאינך מבין את הקשר. |
|
||||
|
||||
לי אין בעיה עם החוק. הסיפור על מערכת אכיפת החוק שתופרת תיקים לפוליטיקאים בכירים בסחיטה ואיומים לא קשור לחוק. אם מערכת אכיפת החוק שורצת עבריינים כבדים זו בעיה כל כך כבדה ועמוקה שאני אשמח לשמוע איך אתה פותר אותה. אגב, מעניין אותי לשמוע איך אתה מגיב למה שאמר צפריר בדיון מקביל: "בניגוד לסתם שר, ראש הממשלה הוא בהכרח חבר כנסת. לכן הגשת כתב אישום נגדו מחייבת את חציית המשוכה של החסינות: אם חברי הכנסת חושבים שמדובר על התנכלות, הם יכולים לסרב להסיר את החסינות, ולא יעזור בית דין (ע״ע אמסלם)." |
|
||||
|
||||
אתה מתעקש לסטות מנושא הדיון, ולי אין רצון כרגע להיכנס לדיונים הצדדיים שאתה מציע, גם משום שהם מסבים את תשומת הלב מהנושא. |
|
||||
|
||||
אגב מהערתך בתחילה "לי אין בעיה עם החוק", אני מבין שאתה לא היית הולך להפגין בדרישה להפסיק את כהונת נתניהו בגלל כתבי האישום נגדו. הבנתי נכון? |
|
||||
|
||||
נכון מאוד |
|
||||
|
||||
מצוין. אם כך הוויכוח שלי בפתיל זה אינו אתך, וממש עד שנייה זו חשבתי שאתה כן שייך לקבוצה המתווכחת עמי. לאור זאת אני מוכן להתייחס עכשיו לשאלות שהעלית בתגובתך הקודמת. לעניין אופן פתרון הבעיה החמורה שיש לנו בפרקליטות (הפעם כל דמיון למקרה ההיפותטי שהבאתי בתגובתי לירדן אינו מקרי כלל וכלל), קודם כל צריך לפצל את תפקיד היועץ המשפטי והתובע הראשי, בדיוק כפי שסבר גדעון סער בטרם קיבל רמז אזהרה מאהרן ברק לרדת מזה ומהר למען טובתו האישית. דבר שני צריך שיהיה גוף ביקורת רציני עם שניים, היכול להפעיל חוקרים משלו שאינם תלויים בגוף הנחקר. אגב, יש אצלנו מח"ש שתפקידו לבקר את המשטרה, והוא אינו חלק מהמשטרה, וזה בסדר. אלא מה? כשהמשטרה והפרקליטות עושים יד אחת כדי לבצע פשע, ולדעתי כבר היו דברים מעולם, מח"ש לא יכולה להילחם בהם. אז אולי צריך שיהיה מין מח"ש שכזה שיהיה עצמאי ויהיה מוסמך לחקור וגם להגיש כתבי אשמה גם כנגד המשטרה וגם כנגד הפרקליטות. אם הצעדים האלה יהיו מלווים גם בכמה שינויים בסמכויות בג"ץ1 שלא יאפשר לו להכניס מקלות לגלגים, אני חושב שנחזה בשיפור ניכר. אם המציאות תוכיח שאין שיפור, יהיה צריך לחשוב שוב מה לעשות. לעניין מה שכתב צפריר על הפעלת ההתיישנות, איני מבין איך זה קשור לעניין המקורי או לעניין החדש. 1 שינויים בסמכויות בג"ץ הן עוד נושא הראוי לדיון. היום מתחיל וויכוח בקואליציה העתידית הצפויה איך לשנות. יש שם אסכולה שגורסת פסקת התגברות. יורם שפטל שולל לחלוטין דבר כזה, הוא אומר שפסקת התגברות תהיה פיגוע משום שתהיה בה הכרה בכך שבג"ץ מוסמך לבטל חוקים של הכנסת. הוא אומר שצריך לעשות שינויים בחוק יסוד השפיטה. אני אמרתי לו מספר פעמים שבג"ץ לא יהסס לטפל גם בחוקי יסוד (אמרתי לו זאת אחרי שבג"ץ אכן ביטל חוק יסוד, אבל כרגע שכחתי במה מדובר) ולכן הוא לא יהסס לעבור גם על החוק במתכונתו החדשה. על כך ענה שפטל שבג"ץ הוא אכן דיקטטורה אבל לא דיקטטורה אכזרית וקטלנית כמו שקיימות היום בעולם ולכן לא יעז לעבור על החוק שהוא מציע. כדוגמה הוא אמר שבג"ץ התיר לנתניהו להתמודד לתפקיד ראש הממשלה למרות שיש נגדו כתב אישום משום שהוא לא העז לעבור על חוק יסוד זה. אגב, שפטל אמר שהוא הצליח לשכנע את יריב לבין בעמדתו, וככל הנראה אם יהיה שר המשפטים הוא יפעל ברוח זאת. הערב שמעתי ראיון עם חברת הכנסת שלעתיד מהליכוד עורכת הדין טלי גוטליב (בחורה חריפה ואסרטיבית, שאני בטוח שעוד נשמע ממנה רבות), והיא הביעה עמדה כמו של שפטל. היא אמרה שלא צריך פסקת התגברות כי בג"ץ לא מוסמך לפסול חוקים, והציעה להוסיף לחוק סעיף שאומר זאת בצורה שאי אפשר לפרשה אחרת. בעצם היא תומכת בעמדה של שפטל. |
|
||||
|
||||
יסלח לי יריב לוין (כתבתי לבין במקום לוין). |
|
||||
|
||||
פיצול תפקידי היועמ"ש וראש התביעה - אני לא מתנגד קטגורית, אבל במה הוא יעזור? אתה מתאר מערכת מושחתת ברמה של רפובליקה מרכז אפריקאית. תשים שני מושחתים במקום אחד (אגב- פיצול התפקיד לא זהה בעצם להעברת סמכויות מהיועמ"ש לפרקליט המדינה?) מח"ש לפרקליטות נשמע לי רעיון טוב. סמכויות בג"ץ זה נושא אחר לגמרי, שם אני לא מסכים איתך עובדתית ואענה לך בדיון המקביל. |
|
||||
|
||||
יועץ משפטי כשמו הוא ''יועץ'', ואין שום חוק המכריח את הממשלה לקבל את עצתו. אם היועץ מחזיק גם בסמכות להגיש כתבי אישום כנגד שרים בכלל וראש הממשלה בפרט, הוא מחזיק בידיו כלי של לחץ לקבל את עצותיו, וזה לא נשמע טוב. אצלנו היועצים המשפטיים הגישו כתבי אישום מספר פעמים כנגד שרים וראשי ממשלה. למרות זה הפיצול הזה שרבים כולל גדעון סער בעבר חשבו שהוא חיוני, בעיני הוא לא הדבר הכי חשוב. |
|
||||
|
||||
איש אחד היה לו חתול שהיה מילל נוראות בעונות הייחום וגורם בכך להפרעה חמורה לבעליו. לאור זאת לקח האיש את החתול למרפאה הוטרינרית כדי שיסרסו אותו. אבל גם לאחר הפעולה הניתוחית, זה לא עזר והיללות הפכו חזקות עוד יותר. אמר האיש לחתול: מה קורה אתך? סרסתי אותך. למה אתה ממשיך עם הרעש הזה? ענה החתול: עכשיו אני "יועץ". (את הבדיחה הזאת שמעתי לפני הרבה שנים מפרופסור מהטכניון ששימש אצלנו "יועץ", שניסה בעזרתה להסביר את מהות תפקידו אצלנו) |
|
||||
|
||||
הסיבה העיקרית בעיני לצורך בפיצול התפקיד של היעמ”ש הוא ניגוד העניינים המובנה של התפקיד. זה לחלוטין לא סביר שהאדם שאמור לייצג את הממשלה מול מערכת המשפט הוא גם זה שאמור להגיש כתבי אישום נגד חבריה. יש להפריד את תפקיד התובע הכללי מתפקיד היועץ המשפטי לממשלה (אפשר אולי לאחד אותו עם פרקליט המדינה) ושהיועץ המשפטי יתמקד ביעוץ לממשלה וביצוגה מול מערכת המשפט והתובע הכללי יחליט אם ומתי ובאילו סעיפים יש להגיש כתב אישום נגד נבחרי הציבור. |
|
||||
|
||||
אתמול בערוץ 14 {3:00) משה סעדה מדבר על הצעת חוק של הקמת גוף חוקר שיהיה מוסמך להעמיד לדין גם גורמים בפרקליטות ובמשטרה, כפתרון לבעיה הקיימת בדיוק כפי שאני הבנתיה וכפי שהצעתי לפתרה. |
|
||||
|
||||
לעניין השינויים בבג''ץ נזכרתי במה שאמרה פרופ' איינהורן באותו עניין. אף היא סבורה שפסקת התגברות לא נחוצה כי בית המשפט לקח לעצמו סמכות שאינה קיימת בשום מקום אחר בעולם לפסול חוקים. היא הביאה כדוגמה את בריטניה שבה אין חוקה ולכן בית המשפט אינו יכול לפסול חוקים, ואת הולנד שבה דווקא ישנה חוקה, ובכל זאת בית המשפט לא פוסל חוקים של הפרלמנט. |
|
||||
|
||||
בהמשך לדבריה של פרופ' אינהורן ייתכן שלא הספיקה להתייחס, או שהתייחסה ואיך שהוא פספסתי את הדברים, לשאלה החשובה איך להתמודד עם המציאות שבה בג''ץ בכל זאת חורג כך מסמכותו. |
|
||||
|
||||
נזכרתי גם באיזה חוק יסוד דובר בשיחה שלי עם שפטל. ובכן, לא היה מדובר בביטול חוק אלא בהפרתו. מדובר באותו חוק שאינו מתיר למי שאינו מכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית (ודמוקרטית) להיות מועמד לכנסת, ובכל זאת בית המשפט העליון מתיר לאחמד טיבי ודומיו להיות מועמדים (בזמנו התווכחתי אתך מעל דפי האייל בדיוק על הסוגיה הזאת). שפטל קרא להפרה ההיא של החוק ''פירטיות משפטית'', והסכים אתי שכל קורא עברית אמור להבין שהתרתם של האנשים האלה להתמודד היא עבירה ברורה על החוק. |
|
||||
|
||||
אחרי שתעביר את פסקת ההתגברות, תשנה את נוסח ההשבעה לכנסת ותוסיף את המשפט ''ואני מכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית''. אם גם זה לא יספיק יוכל המנהיג העליון למנות מועצת שומרי המדינה שכל מועמד לכנסת, לפרקליטות ולבתי המשפט, יצטרך לקבל מהם אישור לפני שיוכל להתמודד על המשרה. |
|
||||
|
||||
כפי שספרתי בשתי תגובות קודמות פסקת ההתגברות נמצאת בוויכוח בקרב המצדדים ברפורמות במנגנון ''שלטון החוק'' המושחת. מאז שכתבתי את שתי התגובות האלה הסתבר לי שגם פרופ' סמימיאן דרש וגם ד''ר רן ברץ לא מצדדים בחוק הזה מאותם טעמים של המתנגדים האחרים עליהם סיפרתי. נראה לי שהשתכנעתי שאכן פיסקת ההתגברות לא תעזור למחנה לנו, הלוחמים בשחיתות ''שלטון החוק'', אלא רק תזיק. הקש ששבר את גב הגמל היה דווקא הידיעה שנודעה לי לאחרונה שפרופ' אהרון ברק דווקא מהמצדדים בפיסקת ההתגברות . . . |
|
||||
|
||||
בוא נדבר גושית (גוש הרל"ב וגוש הללא רבב). אני מוצא ראויה לציון את העובדה שאחרי כל סיפורי המעשיות על סניף מרץ במערכת המשפט, קשר האליטות, האכיפה הסלקטיבית ושאר ירקות, הסעיף הראשון בסדר היום של השלטון החדש-ישן (אחרי כמובן המינויים) הוא סעיף ההתגברות שנועד כדי למנוע מבג"ץ את היכולת לפסול את האבסורד הלא יאמן שבו המגזרים המיליטריסטים ביותר זוכים לפטור משירות בעוד המגזר היותר פייסני ילדיו נחטפים לשירות ע"י חוק הגיוס. רוצה לומר, קושרים את ידי בג"ץ, בדיוק כאשר מתרחש אירוע המצדיק את הצורך באיזונים ובלמים של הרשות המחוקקת. מה היה לנו פה? גוש הרוב נתקל בסתירה בין שניים מערכיו: ערך לימוד התורה וערך ביטחון המדינה. הוא בוחר לפתור את הבעיה ע"י פגיעה בזכויותיו של מיעוט גדול, קריא הזכות לשיוויון. בבחירה בין לממש את ערכיו ולשלם את המחיר (ביטול גיוס החובה), בחר גוש השלטון לממש את כל ערכיו על חשבון המיעוט, תוך פגיעה לא רק בחוק, אלא גם בצדק הטבעי וכעת גם ברשות השופטת. אין שיוויון, אין גיוס! |
|
||||
|
||||
בתכנית מאתמול מקדיש שפטל כעשרים דקות לשאלת פיסקת ההתגברות. הוא מסביר מדוע הוא מתנגד ומה הוא מציע במקום. מי שיש לו סבלנות יכול להאזין כאן. (יש לבחור בתכנית מה 10/11 בין הזמנים 1:45-21:45 .) |
|
||||
|
||||
האזנתי לשפטל. 1. כבר בהתחלה (בערך 2:40) יש לי בעיה עם מה שהוא אומר - "...לאחר שבג"ץ פסל חוק שהכנסת קיבלה כחוק..." הוא מתייחס כנתון בדיוק לנושא שנמצא במחלוקת. הרי אם הכנסת חוקקה כחוק מה פתאום בג"ץ מתערב? בג"ץ יכול לפסול רק חוקים שהכנסת לא קיבלה כחוק. בג"ץ פוסל חוקים - שתהליך הקבלה שלהם לא היה תקין לפי תקנון הכנסת - שאינם עומדים בתנאים שמופיעים בחוק יסוד האוסר על חקיקת חוקים המנוגדים לערכים עליהם הוא מגן. לדוגמה- חוקים שפוגעים בחופש העיסוק בניגוד לחוק יסוד: חופש העיסוק. אמור לי אתה- כאשר הכנסת מחוקקת חוק שאינו עומד בתנאים שהיא עצמה קבעה בחוק יסוד, ומוגשת עתירה לבג"ץ על ידי מי שנפגע מכך, מה על בית המשפט לעשות? להמנע מלהגיש סעד לנפגע? הרי זו חובתו בחוק יסוד: השפיטה. 2. פסקת ההגבלה - כבר קיימת פסקת ההגבלה בחוק יסוד: חופש העיסוק. הכנסת הכירה לא רק דה פקטו בסמכותו של בית המשפט לפסול חוקים שאינם עומדים בתנאי חוקי היסוד, אלא גם דה יורה! לכן החשש של שפטל הוא חשש פוליטי, ולא חשש מהפיכת סדרי עולם. שפטל חושש רק מפסילת חוקים שלא עומדים בתנאי חוק אחד בלבד- חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. זה חוק ששפטל מצטער שהכנסת קיבלה, אבל הוא לא יכול להגיד את זה כי הכנסת היא זו שקובעת, אז הוא מטיל את האשמה על בית המשפט. טענותיו של שפטל נראות מגוחכות לאור העובדה שפסקת הגבלה כבר קיימת עשרות שנים. 3. שפטל מציע חוק ספציפי המסדיר את מערכת היחסים בין הרשויות המחוקקת והשופטת. 1. אם הוא מציע חוק חדש הוא זה שרוצה לשנות את המצב הקיים. 2. הוא שוכח שחוק רחב ויסודי יותר כבר נמצא בהכנה כמה עשרות שנים, הלא הוא חוק יסוד: החקיקה. מוטב ששפטל יתמקד בקידומו של חוק זה להשלמה. |
|
||||
|
||||
1.לעניין "קיבלה כחוק" נראה לי שאתה נטפל לבעית ניסוח. הכוונה ככול הנראה שההליך היה תקין, כלומר מספר קריאות כנדרש, ללא הצבעות כפולות וכד'. לכנסת מותר לשנות חוקים. מי שאסר יכול להתיר. העניין הזה של עליונות חוק יסוד לא כל כך ברור לי. אם יש רוב הכנסת יכולה לשנות את חוק היסוד אם הוא מפריע למשהו שאליו היא רוצה להוביל. היא בעלת הבית של החוקים. איני חושב שאפשר להגיש עתירה כנגד הכנסת. היא רשאית לחוקק כרצונה. שהנפגע יביא זאת בחשבון בבחירות הקרובות. רק הבחירות חזקות מהכנסת. 2. אין לשפטל משהו נגד חוק כבוד האדם וחירותו. אין לי כרגע סבלנות להאזין לדברים האלה מחדש, אך ככך שאני מכיר את דעותיו גם משיחות אחרות, טענתו היא שבית המשפט מכניס לחוק הזה דברים שאין בו. הוא לוקח את המילה "כבוד" וטוען שאם אין לאדם שוויון או כל מיני דברים שאינם רשומים במפורש בחוק אז לא יכול להיות לו כבוד, ובעזרת ההיגיון הזה הוא מפליג למרחקים. הוא מציע סעיפים בחוק לפיהם ייאמר במפורש שהחוק מדבר רק על מה שכתוב בו בפירוש ואסור לבית המשפט לעשות מניפולציות כאלה. 3. שפטל טוען שבית המשפט העליון עושה "פירטיות משפטית" שאסור לו לעשות. בהצעותיו הוא רק מנסה לשפר את החוקים כך שהם יהיו מוגדרים כה טוב שבית המשפט העליון (שלדעתו אינו ממש נורא כמו בית המשפט בברית המועצות לשעבר או במדינות טוטליטריות אחרות), לא יעז "לעשות אתם קונצים". על חוק יסוד החקיקה שהוא לדבריך בהכנה כבר עשרות שנים איני יודע, ואיני רוצה להביע את דעתי על משהו שאיני מכיר. |
|
||||
|
||||
1. אם החוק אינו עומד בתנאי חוק יסוד שהכנסת חוקקה, האם הוא נחקק כחוק? יש על כך ויכוח. ויכוח מיותר לדעתי כי מצד אחד בית המשפט, הפרשן המוסמך של החוק, אמר את דעתו, ומצד שני הכנסת הסכימה. בכל מקרה שפטל מציג את דעתו (שהיא במיעוט כפי שציינתי) כאילו אין ויכוח. >> לכנסת מותר לשנות חוקים. מי שאסר יכול להתיר. מוסכם. א. זו איננה השאלה. השאלה היא אם הכנסת קבעה שאסור לה לחוקק חוק כזה וכזה ואז מחוקקת חוק כזה וכזה, מי קובע האם החוק הזה חוקי? רמז- לא אני, לא אתה ולא שפטל. ב. >> רק הבחירות חזקות מהכנסת. א. האם הכנסת רשאית להגביל את עצמה? האם הכנסת יכולה לשנות ברוב רגיל סעיף בחוק שהיא עצמה קבעה שדרוש רוב מיוחד כדי לשנות אותו? מה דעתך? ואם היא משנה ברוב רגיל מה שהיא עצמה קבעה שדורש רוב מיוחד, מי קובע האם החוק הזה חוקי? ב. הצדק חזק מהכנסת : "(ג) בית המשפט העליון ישב גם כבית משפט גבוה לצדק; בשבתו כאמור ידון בענינים אשר הוא רואה צורך לתת בהם סעד למען הצדק ואשר אינם בסמכותו של בית משפט או של בית דין אחר. (ד) מבלי לפגוע בכלליות ההוראות שבסעיף קטן (ג), מוסמך בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק – (1) לתת צווים על שחרור אנשים שנעצרו או נאסרו שלא כדין; (2) לתת צווים לרשויות המדינה, לרשויות מקומיות, לפקידיהן ולגופים ולאנשים אחרים הממלאים תפקידים ציבוריים על פי דין..." 2. יש לשפטל ועוד איך נגד חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. אחרת הוא לא היה יוצא מעורו. עובדה שיש פסקת התגברות בחוק יסוד: חופש העיסוק ולא שמעתי שאכפת לו שהיא קיימת וגם לא שאכפת לו שבית המשפט פסל חוקים שאינם עומדים במגבלות החוק הזה. מעניין. תשאל אותו מה דעתו על בג"ץ לשכת מנהלי ההשקעות בישראל נגד שר האוצר [ויקיפדיה] משנת 1997- המקרה הראשון בו פסל בג"ץ חוק של הכנסת שאינו עומד בדרישות של חוק יסוד. מה לדעתו היה על בג"ץ לעשות אז. 3. כדאי שתקרא קצת על הצעת חוק יסוד: החקיקה [ויקיפדיה] כי היא מאוד רלבנטית לדיון. הלקונה הענקית שחסרונו של החוק הזה יוצר היא מה שמאפשר בכלל ויכוח בנושא. |
|
||||
|
||||
לדעתי הכנסת יכולה לחוקק ברוב 61 כל חוק. אם הוא סותר חוק קודם אז היא יכולה לשנות את החוק הקודם. אין טעם לשאול שוב ושוב את אותה שאלה. לגבי דעתו של שפטל על חוק כבוד האדם וחרותו, אנא הראה לי מקום שבו שפטל אומר שמשהו בחוק הזה לא בסדר. אני לא נתקלתי בדבר כזה. |
|
||||
|
||||
האמת לא ענית לאף שאלה ששאלתי. אני ארכז אותן כאן: - כאשר הכנסת מחוקקת חוק שאינו עומד בתנאים שהיא עצמה קבעה בחוק יסוד, ומוגשת עתירה לבג"ץ על ידי מי שנפגע מכך, מה על בית המשפט לעשות?1 - אם הכנסת קבעה שאסור לה לחוקק חוק כזה וכזה (ברוב רגיל 2 נגד 1) ואז מחוקקת חוק כזה וכזה (גם כן ברוב רגיל) בלי לשנות את החוק הקודם, מי קובע האם החוק הזה חוקי?2 - האם הכנסת יכולה לשנות ברוב רגיל סעיף בחוק שהיא עצמה קבעה שדרוש רוב מיוחד כדי לשנות אותו? ____ 1 ענית שהכנסת יכולה לשנות את החוק הקודם. אבל היא לא שינתה אותו כבר כמה עשורים. 2 ושאלות נוספות שנובעת ממה שכתבת- מי קובע אם חוק חוקק בהליך תקין? האם חוק שחוקק בהליך לא תקין הוא חוקי? |
|
||||
|
||||
אני חוזר ואומר שכל חוק הוא חוקי אם הכנסת חוקקה אותו. חקיקת חוק הדורש רוב מיוחד כדי לשנותו היא חסרת היגיון בבסיסה כי אם הכנסת תרצה בכל זאת לחוקק חוק בניגוד לו, היא תתחיל קודם עם כך שתבטל או תשנה אותו, ואחר כך תחוקק כרצונה. כך או כך איני חושב שהכנסת חוקקה פעם חוק בניגוד לחוק אחר כשהמחוקקים מבינים כך את המצב, ולכן לא היה צורך לטפל קודם בחוק הקודם. גם אם בית המשפט העליון יאמר שכך בדיוק היה, אומר שהמחוקקים מבינים יותר טוב מבית המשפט העליון למה התכוונו, ואל לו להתערב. |
|
||||
|
||||
גם אם חוקקה אותו בניגוד לתקנון הכנסת? |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |