|
||||
|
||||
כן אני רואה שאתה צודק. בהנחה שלא נעשים כאן עבירות של ממש על החוק, הכספים היחודיים לא יכולים להיות סמויים. ההתעקשות של פוליטיקאים חרדים ואחרים על כספים ייחודיים במקום תקציב משרדים רגיל, אינה נובעת מרצון להסתיר את הסכומים אלא משתי סיבות אחרות. א. הכספים היחודיים הם כספים שמשרד האוצר מתחייב כלפי הח"כ או המפלגה להעביר לגורם ספציפי מסויים ולא למטרה מסויימת. נניח האוצר מתחייב להעביר סכום מסויים לישיבה שיש לה חוג ימאות ולא לצרכי החינוך הימי בישראל. בצורה הזאת מבטיחים העדפה של הציבור החרדי או הדתי-לאומי על פני הציבור הלא דתי. הכספים היחודיים עוברים לתקציבי המשרדים הרלאבנטיים אבל הם צבועים למוסדות מסויימים. למשרד הנוגע בדבר אין שום שיקול לגבי היעד והשימוש של הכספים האלו. יש כאן דוגמה איך הפסיקה של בתי המשפט מ-2013, שנועדה להפסיק את השתוללות הכספים הייחודיים יצרה מצב לא אופטימלי הפוגע בעיקר ברשות המבצעת. ב. הכספים הייחודיים היום לא משמשים את הח"כים כדי להסתיר כספים, אלא כדי שיוכלו להציג לאלקטורט שלהם, כמה כספים השיגו עבורם. אם תרצה, זו צורה חוקית של שוחד בחירות. כפי שכתבת, הכספים הייחודיים מתערבבים עם שאר תקציבי המשרדים והללו כמעט אפפעם לא מסייעים לאבחנה ביניהם. תחקיר עיתונאי מקצועי, יצטרך לאסוף את כל ההסכמים של הכספים הייחודיים למשל לצרכי דיור ואז לאתר אותם בין המשרדים השונים שהם יכולים להיות שם (האוצר, השיכון, החינוך, הדתות, ...) ואז להסביר את המשמעות הכמותית של הלוואות הדיור הייחודיות ביחס לשוק כולו. זה נראה לי עבודה למבקר המדינה ולא לעיתונות. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |