 |
אתה צודק.
אני אשנה את הטיעון שלי לטיעון יותר מבני-
בשנות השבעים המוזיקה הפופולרית התפזרה ליותר כיוונים. הרוקנרול, שבשנות החמישים (אלביס) והששים (ביטלס) הצליח לכבוש את ראש המצעד שוב ושוב, התפצל לפרוג, פאנק, מטאל (מה שנקרא בזמנו רוק כבד), גלאם וכו' ולכל אחד מהז'אנרים הללו היה קהל האוהדים שלו. בנוסף- האלבומים הנמכרים ביותר (פינק פלויד) היו לעתים של להקות שלא היו להם סינגלים יוצאי דופן. לכן בהכללה המיינסטרים שהצליח להגיע לראש המצעד ולקלוע לטעם הרחב ביותר היה מן הסתם מהסוג הדביק יותר.
לדוגמה- שיר של אלטון ג'ון, שיר השנה בישראל 1976, שעלה לראש המצעדים ברחבי העולם, היה דוקא Don't Go Breaking My Heart. לא מיצירות המופת שלו.
אז כן, הלהיטים של שנות הששים נשמעים בממוצע יותר טוב, כי לשירים טובים בשנות השבעים היה קשה יותר לעלות לראש המצעד בגלל ריבוי הטעמים.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש