 |
|
 |
||
|
||||
 |
בערך ספר לשבוע. אני לא אתן את כל הרשימה זה לא כזה חשוב, רק את אלה שיש לי משהו להגיד עליהם. קראתי את כל הספרים של שני יואבים שאני נהנה לקרוא אותם - יואב בלום ויואב אבני. נתחיל בראשון: מצרפי המקרים - ספר נחמד מאוד ומשעשע עם רעיון מקורי על ישויות על טבעיות (סוג של מלאכים) שצריכים לגרום לדברים לקרות כך שההתערבות שלהם לא תהיה גלויה אלא תראה כצרוף מקרים. המדריך לימים הקרובים - אדם נתקל בספר שמתאר את מה שיקרה לו בימים הקרובים (וזה לא תלך לעבודה, תחזור הביתה, תלך לישון כל יום). האם הכל ידוע מראש? האם אפשר לבחור אחרת? מקורי ומהנה. הקבוע היחידי - טכנולוגיה חדשנית מאפשרת לאנשים להחליף את הגופים שלהם זה עם זה (או אולי הגופים מחליפים את התודעות שלהם זה עם זה) מה שיוצר עולם שלם של חוויות, אפשרויות, סכנות ומקצועות חדשים. רק על אדם אחד הטכנולוגיה הזאת לא עובדת. אחד מהספרים היותר משעשעים ומהנים שקראתי השנה, בין השאר כי בערך סביב אמצע הספר מופיע טוויסט לא צפוי (או לפחות אני לא ראיתי אותו מגיע). מה שאחרים חושבים בי - איך זה להיות מסוגל להרגיש (ולא לקרוא באופן רצוני) את המחשבות והרגשות של כל מי שנמצא קרוב אליך. רמז, זה ממש לא כיף. בניגוד לספרים האחרים של הסופר, הרעיון המוצלח לכשעצמו לא מוביל לעלילה מהנה ומרתקת. משום מה הפעם משהו לא ממש עבד. יואב אבני: לחצות נהר פעמיים - ספר נחמד מאוד, הבעיה שכבר קצת נמאס מספרים שבהם מזג האוויר בישראל גשום וסוער כל הזמן. זה פוגע באמינות של העלילה ונותן תחושה של ניתוק מהסביבה המוכרת מכל בחינה אחרת. החמישית של צ’ונג לוי - שילוב מוצלח בין דמות ראשית מאוד לא שיגרתית - בן לעובדת זרה סינית וישראלי, ובין עלילה מאוד לא שגרתית ולא צפויה של מדע בדיוני ומשימה בלתי אפשרית שרק הגיבור יכול לעשות. הרצל אמר - אח! לו רק היינו הולכים על תוכנית אוגנדה. איזו מדינה מדהימה היתה לנו (לא באמת), אבל למה העלילה מתעסקת בטיול אחרי צבא של הגיבורים במה שלא הפך להיות מדינת ישראל? החלקים בסיפור שמספרים על המדינה היהודית במרכז אפריקה הם החלק היותר טוב של הסיפור. העלילה המפותלת שמתרחשת בארץ הקודש קצת פחות מוצלחת (ובהחלט פחות מקורית). האורות שלך דולקים - אוסף של סיפורים קצרים, למעשה זה הספר בראשון של יואב אבני, ולמרות שכבר אפשר לראות את ההבטחה להמשך, הוא בעיני קצת פחות מוצלח. סופר נוסף שקראתי לא מעט השנה הוא קובי ניב: בסוף כולם נמותו - בניגוד לספרים אפוקליפטיים שמתארים את החורבן (של ישראל או של העולם) הספר הזה מתאר את הימים שאחרי, את חיי שארית הפליטה שהצליחה לברוח מישראל החרבה וחיה בקושי בארה”ב. הספר מדכא ולא משאיר הרבה מקום לתקווה, אבל הוא סוחף, כתוב היטב וקשה להניח אותו ולהפסיק לקרוא. לחובבי הז’אנר. שיתוק ילדים - ספר מוזר שבו פנסיונר נכה בעקבות מחלת שיתוק ילדים יוצא לחקור תעלומה מוזרה. הגיבור דיסלקט וחובב מוזיקה יוונית, מה שהופך את הספר הכתוב בגוף ראשון למלא בשגיאות כתיב (מכוונות) ובפרטים ביוגרפים על טובי הזמר היווני לתולדותיהם. בהתחלה זה משעשע, אחר כך מטריד ובסוף מתיש. העלילה לא מספיק חשובה ומוצלחת כדי להצדיק את הטרחה. אהבה קטלנית 977 - עוד פוסט-אפוקליפסה, הפעם אנחנו לא יודעים מה קרה, איך זה קרה ולמה זה קרה. למעשה גם אחרי שהספר נגמר נשארת ההרגשה שלא באמת הבנו (המספר והקורא) מה לעזאזל קרה כאן. הספר סוחף ומרתק, אבל משאיר בסוף תחושה של בלבול וחוסר הבנה. אם כבר אפוקליפסה, קראתי את השלישי של ישי שריד - ככה אפוקליפסה צריכה להראות. סיוט אמיתי שבו הקמת בית המקדש השלישי ומדינת הלכה מביאות תוך 25 שנה לחורבן המדינה היהודית. מצד אחד מפחיד, מצד שני התסריט לא נראה הגיוני וריאליסטי. בניגוד לספרים של קובי ניב שלא מתארים את החורבן עצמו, כאן הזוועה מוטחת בפרצוף ולא תמיד אפשר להחליט מה יותר נורא - הקרבת הקורבנות לאלוהים או החורבן (שעוצר אותה). קראתי גם את מפלצת הזיכרון - היסטוריון שמתמחה בתקופת השואה (נראה מהספר שאם רוצים מלגה ועבודה בישראל, אין להיסטוריונים שום אפשרות אחרת להתמחות) שעובד כמדריך של קבוצות תלמידים, חיילים ופוליטיקאים במחנות ההשמדה של פולין ועל השתלטות הזכרון של השואה על חייו. מעורר מחשבה. עוד ספר של ישי שריד שקראתי הוא חקירתו של סרן ארז - ספר מאוד אקטואלי על המאבק של קצין מצטיין, מלח הארץ, ומהעדה והמעמד הנכונים, במתלוננת על תקיפה מינית. הסיפור מתרכז בחוקר ובחקירה ופחות בנחקר ובמתלוננת ונוגע בכל הסוגיות ה”נכונות” של פגיועות מיניות, צדק, מעמד הצבא, מעמד שלטון החוק, יחסי העדות, ורק חבל שהסוף חלש ופחדני. ספר מומלץ שאני מניח שאף אחד לא קרא הוא מקרה מענין של נאווה ארד. נאווה מתמודדת עם הפרעה דו-קוטבית ומתארת את החיים שלה ושל משפחתה תוך שימוש בהתכתבויות עם הפסיכיאטר שלה. עבורי הקריאה היתה חוויה מעשירה ומרתקת, אבל אולי זה כי אני מכיר את הכותבת באופן אישי. עוד ספר מומלץ הוא בשר / הרצח המושלם של אוריה שביט שמורכב משתי נובלות. הראשונה היא נפלאה ומתארת את העולם שבו אכילת בשר הוצאה אל מחוץ לחוק, השנייה קצת פחות מוצלחת ומתארת נסיון של אדם “נורמטיבי” לתכנן ולבצע רצח מושלם. שווה בעיקר בשביל הנובלה הראשונה. בקצרה: ניצבת והבת היחידה של א. ב. יהושע, נחמדים, אבל רחוקים מהשיא שלו. מסדר זיהוי, למראית עין, משפט חוזר, משחק הראיות ועד מפתח של ליעד שהם - מעביר את הזמן בכיף בלי להעמיס על המוח יותר מדי. גבר נכנס בפרדס של אשכול נבו - נראה לי שהוא הרבה יותר טוב בסיפורים קצרים מאשר ברומנים. היה ממש נחמד. למאטיס יש את השמש בבטן והנה אני מתחילה של יהודית קציר - בהתחלה נחמד, כתוב היטב מעניין ומעורר הזדהות, אחר כך קצת חוזר על עצמו ונמתח. המינה ליזה ורדיקלים חופשיים של אורלי קסטל בלום - שמעתי דברים טובים ולא הצלחתי להתחבר. משום מה זה לא דיבר אלי. שטוקהולם של נועה ידלין - מצחיק ומהנה, אבל סדרת הטלוויזיה יותר טובה (וצריך לכתוב סטוקהולם). מוכרי החלומות של שאול אולמרט - קראתי וזה נשמע לי כמו “אוי אוי אוי, כמה זה קשה להיות יזם היי-טק” לו של אורי רדלר - האוטופיה הליברטיאנית בהתגלמותה. אפשר את זה בקצת פחות אמין? נוהל ויזתא של אריה אלדד - מצחיק מאוד וכיף לקרוא אבל לא ממש אמין. המתנדבת של נטעלי גבירץ - כבן קיבוץ היה לי קשה לקרוא. באמת היינו כאלה חארות? ספרות מתורגמת: נקמה מתוקה בע”מ של יונס יונסון - כמו כל הספרים הקודמים שלו, מצחיק בטירוף, מהנה ונגמר מהר מדי. באנגלית: קראתי קצת קלאסיקות, מי שאוהב קלאסיקות שיקרא, מי שלא, שיגיד שקרא: The importance of being earnest האחרון מומלץ במיוחד. כמו כן קראתי את The Yiddish Policemen’s Union של מייקל שייבון - היסטוריה אלטרנטיבית בה מדינת ישראל לא קמה ובמקומה הוקמה אוטונומיה יהודית באלסקה. מקורי ומרתק.Heart of Darkness American Gods עוד ספר שקראתי באנגלית (יצא לאחרונה תרגום) הוא Project Hail Mary של אנדי ויר, כתוב היטב, מותח וקשה להפסיק לקרוא גם כשפתאום נהיה לפנות בוקר, אבל הפיזיקה לא משכנעת (מי שלא פיזיקאי יהנה אולי עוד יותר). הספר האחרון הוא ספר שחיכיתי לו למעלה משנה זה הספר התשיעי והאחרון בסדרת The Expanse של ג’יימס ס. א. קורי - Leviathan Falls. הסדרה כולה מומלצת לחובבי מדע בדיוני הארד-קור, אבל כמובן שאין טעם להתחיל מהספר האחרון בסדרה. רק שתדעו - היה כיף לקרוא את כל הסדרה והספר האחרון לא אכזב. כאמור, היו עוד ספרים, חלקם ספרי עיון, אבל או שאין לי מה להגיד עליהם או שהם כל כך לא השאירו עלי רושם שאני פשוט לא זוכר על מה הם היו (למשל, אגדת ברונו ואדל של אמיר גוטפרוינד או ניסויים בחיי משפחה של שי גולדן). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
משעשע בעיני שאתה רואה ב-American Gods "קלאסיקה". ספר בינוני לכל היותר, שבקושי מלאו לו שני עשורים. בכל מקרה, מסכים איתך לגבי The Expanse, סדרה מצוינת (אבל "הארד-קור"? אפילו הכותבים מחשיבים את הסדרה ל"אופרת חלל"). שמת לב לדמיון בין הספר האחרון לבין The Gods Themselves, אחת היצירות הטובות (והפחות מוכרות, למרבה הצער) של אסימוב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמות הדיבורים על אלים אמריקאים (כולל ואולי בעיקר מצד כאלה שלא קראו אבל, למשל, צפו בסדרה לוציפר) גרמה לי לחשוב שמדובר בקלאסיקה - ספר שיותר מדברים עליו מאשר קוראים אותו. אנ- נהנתי ובעיני הוא טוב. מצד שני בקושי קראתי ספרים של גיימן, אז אולי יש לו ספרים טובים יותר. לא שמתי לב לדמיון, אבל עכשיו כשאתה אומר… בכל מקרה, בעיני הסדרה הזאת (אופרת חלל או לא) היא בהחלט במעמד של ספרי היקום המוכר של ניבן או המוסד של אסימוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שעל רוב הספרים יותר מדברים מאשר קוראים; זו הגדרה מעניינת לקלאסיקה... American Gods הוא ספר לא רע, אבל לא השאיר חותם מיוחד בזכרוני, ולא הייתי קורא לו "קלאסיקה" במובן השגרתי יותר של המונח. לגבי The Expanse, לא הצגתי את "אופרת חלל" כביקורת, אלא כדיוק של הסוגה. במקרה או שלא קראתי שוב את טרילוגיית "המוסד" השנה, ולטעמי סדרת The Expense טובה ממנה, וגם כתובה הרבה יותר טוב. (באופן כללי, לאסימוב היו רעיונות נהדרים, אבל רמת הכתיבה שלו... לקתה בחסר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני התאכזבתי מאלים אמריקאיים. כוא מהנה לקריאה בחלקו, בעיקר בהתחלה, אבל דועך לקראת הסיום עד כדי כך שאני בקושי זוכר מה קרה בסוף. וגם - נדמה לי שהוא קצת גונב מ''שעת התה הארוכה והאפלה של הנפש'' - הדירק ג'נטלי השני של דאגלס אדאמס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעם נתקלתי בהגדרה שאמרה ש״קלאסיקה היא לא יצירה שאתה רוצה לקרוא. היא יצירה שאתה רוצה להיות אדם שקרא אותה״. לצערי, אני לא זוכר מי נתן אותה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Classic: Something that everyone wants to have read but no one wants to read.
Mark Twain https://en.wikiquote.org/wiki/Classics#T |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן! מי אם לא מארק טווין יכתוב שנינה על קלאסיקות שתהפוך לקלאסיקה בעצמה. תודה! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בין הספרים הבודדים שקראתי השנה - חקירתו של סרן ארז \ ישי שריד. "חלש ופחדני" נראה לי קצת דרסטי מדי. הייתי מדלל קצת, אבל מחיל על כל הספר. התיאור "אקטואלי" נראה לי בעייתי. יותר בכיוון של סנסציונלי. בסוגה הזו של דוקודרמה יש מעין גבול דק בין מה שיכול לקרות לבין עלילת דברים במסווה של fiction. העובדה, שככל הזכור לי לא התפרסם באחרונה אף מקרה מן הסוג שמתאר שריד, נוגעת לעצם ה"אמינות" של העלילה. אחרי שהאשימו את ישראל הראשונה בחטיפה ואף ברצח של ילדי ישראל השנייה, אני רואה טעם לפגם גם בעלילה דמיונית בה ישראל הראשונה אונסת את בנות ישראל השנייה. אני בטוח שלא זו היתה הכוונה של ישי שריד, אבל התוצאה מעלה על הדעת את התיאור "מתרפס ופחדני". Come to think of it, תיאור המתאים לעלילותיה של מפלגת העבודה בשנים האחרונות. קראתי גם את "אדל" / יוכי ברנדייס. ממליץ לוותר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |