בתשובה ליהונתן בר, 14/12/21 14:27
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כדי להבדיל בין צורות ההתקשרות השונות בין עובד למעביד אני חושב שהמבחן המרכזי צריך להיות ההמשכיות. פרילנסר הוא מי שנשכר לביצוע משימה ספציפית שבסיומה הוא מקבל שכר עבורה, ועבורה בלבד. מה שקראנו בצבא ג'וב אל פיניש: תגמור- תלך. ואילו עובד שכיר הוא מי שנשכר לביצוע מתמשך של משימות. בדרך כלל הוא מוכר את הזמן שלו למעביד, אבל אני חושב שזה לא צריך להיות המבחן היחיד. ניתן לטעון שהשליחים של וולט מקבלים שכר פר משימה, ובסיום כל שליחות מסתיים הסכם ההעסקה שלהם, אבל לדעתי ההמשכיות של המשימות הופכת אותם לשכירים. מי שעושה שליחות בשביל וולט באופן מזדמן, נגיד פעמיים בשבוע, אינו שכיר בעיני. אבל מי שעושה את זה פעמים רבות ביום, ימים רבים בשבוע, הוא כן. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מצבים בהם שכירים מועסקים בהיקף של יום או יומיים בשבוע אינם נדירים במיוחד, וכך גם מצבים של פרלינסרים העובדים בהיקף הדומה למשרה מלאה עבור לקוח יחיד. ישנן משרות בהם אופי העבודה של השכירים הוא to get things done בלי שום עניין ובקרה בנוגע לדרך ולזמן, ומשרות המאופיינות בדרישה לזמינות עבור מנהלים\לקוחות\עובדים-אחרים בחלקים הרלוונטים של היממה. יש לי דוגמאות (כנראה שיותר מאחת לכל מקרה) לעובדים במשרה-מלאה שהפכו לפרלינסרים - ולהפך - מבלי שדבר בעבודתם ושגרת יומם השתנה, ודוגמאות לאנשים שעובדים במקביל במספר משרות זהות לגמרי, כאשר בחלקן הן שכירים ובחלקן הם קבלנים. כל המבחנים הללו מגוחכים בעיני, ואין להם שום סיכוי לעבוד בעולם האמיתי מבלי ליצור עיוותים רבים - ולדעתי המצב בשוק העבודה רק ניהיה פלואידי יותר עם הזמן. אבל הדיונים בכישלון התאורטי הבלתי נמנע של ניסיונות התיחום הללו רק מדחיק את השאלה האמיתית: מה זה בכלל משנה? אם מוסכם שעובדים בישראל זכאים לחופשה בתשלום, לדמי-אבטלה, לימי-מחלה, להטבות מס מסויימות וכו' - מה זה משנה אם הם עצמאיים, שכירים או פרלינסרים? למי אכפת אם הם עובדים עבור מעסיק אחד או כמה? מדוע זה חשוב אם מי שמשלם להם מוגדר "מעסיק" או "לקוח"? זו 100% ביורוקרטיה מיותרת שפוגעת גם בחזקים, גם בחלשים, גם במעסיקים וגם בעובדים. אני מבין את הנסיבות ההיסטוריות שהובילו למצב, אבל אבד עליהן הכלח מזמן. לעניין וולט: כחבר במשק בית שההוצאותיו על שירותיהם בשנים האחרונות גדולות אף משכר הדירה שלו1, אולי לעדותי יהיה משקל: השליחים הם פשוט עובדי החברה. החל מכך שהם מסתובבים עם מדים ומיתוג של וולט, וכלה בכך שללקוחות ולמסעדות אין שום אינטרקציה משמעותית עם השליחים - אלא אך ורק עם נציגי השירות של החברה. 1 Don't judge.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באתי לכתוב ''אתה צודק, אבל...'' והבנתי שה''אבל'' מיותר. אתה צודק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רק רוצה להוסיף שמצב בו שמירת הזכויות הכלכליות הסוציאליות היא תפקידה של מערכת-הרווחה (במקום המעסיקים) מאפשר באופן טבעי פרוגרסיביות רבה יותר: תשלום עבור ימי-מחלה וחופשה לעובדים הוא non issue עבור גוגל-ישראל, אבל מן הסתם מורגש היטב בספרי החשבונות של ציפה-דריפה-סנדלרות-וטיפוח-בע"מ. כולם (לפחות בסביבה) גם ככה מסכימים שעל שהראשונה להשתתף בסבסוד הזכויות-הסוציאליות[*] של עובדי השניה - אבל כיום, משום מה, זה לא המצב. ההצעה לעיל תפתור את העניין. (אגב: את התשלום עבור חופשת הלידה, למשל, כבר היום מקבלים מהביטוח הלאומי ולא מהמעסיק - כך שהרעיון הזה לכשעצמו הוא לא מאד רדיקלי). [*] האוניברסליות, להן העובדים זכאים מתוקף היותם תושבי-ישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא נסתכל על הזכויות הסוציאליות בתור מס אחיד בשיעור של כ-42% על השכר1. עלות הזכויות הסוציאליות בגוגל ישראל גבוהה בהרבה מאלה של ציפה-דריפה-סנדלרות-וטיפוח-בע"מ גם כאחוז מסך ההוצאות וגם בממוצע לעובד (ההוצאות של ענפי הייטק מאוד מוטות-שכר, ומן הסתם השכר הממוצע יותר גבוה). במילים אחרות, מדובר על מס פרוגרסיבי בתור שיעור מהרווח2. ולא הבנתי את ההצעה שלך. מדובר על סכומים אסטרונומיים שיחייבו הגדלת מיסים. מאיפה יגיע המימון? הגדלה של מס חברות בגובה ההוצאה? מס חדש? תשלומי ביטוח לאומי? ____________ 1 בתור כלל אצבע, סוציאליות מהוות כ-30% מעלות השכר. X/0.7*0.3 = 0.42X 2 לפחות במקרים בהם הענפים הרווחיים הם מוטי-שכר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התשובה לשתי השאלות: מהיכן שהכסף מגיע היום, אבל בתיווך המדינה. כאשר דני ודינה מגיעים להסכמה לפיה דני יגלגל סלע במעלה ההר, ועבור כך דינה תשלם לו עשרה שקלים לשעה - שניהם מודעים לכך שבכך מסתכמת כל המחוייבות בינהם, וגם שהמדינה תגבה מהתשלום מס. במצב העניינים החדש, המס אכן יהיה גבוה יותר - אבל גם הוצאות המעסיק יהיו נמוכות יותר - אז דני ודינה צפויים להסכים על שכר (ברוטו) גבוה יותר מאשר במצב הנוכחי. אבל במצב עניינים פשוט כמו זה, ההוצאות של דינה וההכנסות של דני במצב הישן ובמצב החדש זהות (רק שנתח מהסכום יוצא מדינה למדינה, מהמדינה נכנס לדני - במקום לעבור ביניהם ישירות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בטוח שהבנתי. היום חופשה של שכיר ממומנת ע"י המעסיק וחופשה של עצמאי ממומנת מכספיו שלו. אתה מציע לבטל את חוק חופשה שנתית, דמי מחלה וכו' ולהטיל מס של 42% על שכר מעבודה? או אפשרות א' + תוספת מס של 42% על רווחי1 עצמאי? ___________________ 1 אמרת מס על התשלום, אבל זה יוצר עיוות שטריוויאלי לתקן אם ממסים את הרווחים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מציע שחוקי העבודה יתמקדו אך ורק בזכויות הקשורות להיקף ותנאי העבודה (מותר לעובד לקחת N ימי חופשה בשנה, אסור לעבוד יותר מ-M שעות ביממה, ימי מנוחה, חובת הודעה מראש על הפסקת התקשרות וכו'). כך שאכן את חוק חופשה שנתית צריך לבטל (או לשנות דרסטית). בנוסף, אני מציע לבטל לצורך העניין את האבחנה בין "עצמאי" ל-"שכיר". שלישית, אני מציע לאפשר לכל גוף ולכל אדם פרטי להגיע להסכם לפיו הראשון ישלם לשני עבור עבודתו - מבלי לכרוך את מערכת היחסים הזו בחובות כלכליות נוספות. ולבסוף, אני אכן מציע להתאים את ההמס שיוטל על עסקה כזו בכדי לממן את הזכויות הסוציואליות שמובטחות בחוק לכל עובד (כלומר אני כן מציע למסות תשלומים ולא רווחים, אבל אני פתוח לביקורת בעניין). אם למשל עובד לוקח חופשה (בין הוא "שכיר" ובין אם הוא "עצמאי"), המעסיק (בין אם הוא מעסיק סטנדרטי, ובין אם הוא "לקוח") לא יהיה חייב לשלם לו דבר עבור החופשה (אך יהיה חייב, כאמור קודם, לאפשר אותה), והמדינה תשלם עבור ימי החופשה. הערות: 1. מן הסתם חסרים כאן הרבה פרטים, אין לי נוסח מגובש להצעת חוק מפורטת ביד. 2. בעולם אידיאלי של סוכנים רציונלים והוגנים, אפשר היה להציע לוותר לגמרי על המס ולהניח לעובדים לממן את חופשתם בעצמם (אולי; אני לא חושב שזה רעיון טוב), ובעולם פשטני המאוכלס רק ב-"חברות ענק" וב-"עובדים במשרה מלאה" כל המנגנון הזה באמת מיותר. אבל למציאות של גיג אקונומי, עובדי-משק בין, עובדי קבלן, פרלינסים, יועצים, שכר שעתי, ומשרות חלקיות - הוא מתאים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אני מציע שחוקי העבודה יתמקדו אך ורק בזכויות הקשורות להיקף ותנאי העבודה [...] כך שאכן את חוק חופשה שנתית צריך לבטל" לא הבנתי למה חוק חופשה שנתית לא מתמקד אך ורק בזכויות הקשורות להיקף ותנאי העבודה. "אני מציע לבטל לצורך העניין את האבחנה בין "עצמאי" ל-"שכיר"." זה בהכרח ידפוק אחד מהם. ניקח את חוק ימי מנוחה. החוק נועד למנוע ניצול של העובד ע"י המעסיק (יש מספיק דוגמאות היסטוריות שמראות בדיוק מה קורה בחברה מתועשת וקפיטליסטית בהיעדר חוק כזה), אבל ברור שעבור עצמאים מדובר בחוק דרקוני שאין בו היגיון. זאת לא דוגמא פינתית כי לא נכנסת מספיק לפרטים, אלא הבדל מהותי בין שני הסטטוסים. "שלישית, אני מציע לאפשר לכל גוף ולכל אדם פרטי להגיע להסכם לפיו הראשון ישלם לשני עבור עבודתו" כבר יש אפשרות כזאת. אבל אם אותו גוף או אדם מחליט שהוא רוצה מידה גבוהה של שליטה על האופן בו העבודה מתבצעת, חלות עליו חובות נוספות. לגבי מיסוי תשלומים מול רווחים - אם ממסים תשלומים, בחברה כל שקל שעובר לעובדים ימוסה פעמיים (פעם אחת כשהכסף משולם ע"י מזמין העבודה לחברה, ופעם שניה כשהכסף משולם בתלוש השכר) ואילו עצמאי ימוסה פעם אחת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"חוק חופשה שנתית" עומד מהרבה בחינות בסתירה לרוח הדברים שאני מציע. הדוגמא הישירה ביותר היא "10. (א) המעסיק חייב לשלם לעובד בעד ימי החופשה דמי חופשה בסכום השווה לשכרו הרגיל.". אתה כותב "זה בהכרח ידפוק אחד מהם", אבל אני טוען שזה לא ידפוק אף אחד מהם. אני הרי מציע לשמור על כל ההגנות למניעת ניצול במקומן, ואף להרחיב אותן. כיצד "עבור עצמאיים מדובר בחוק דרקוני שאין בו היגיון"? למה אם "לקוח" דורש מ-"פרלינסר עצמאי" לעבוד 70 שעות בשבוע אז לפתע הלקח מכל אותן דוגמאות היסטוריות עליהן אתה כותב מתעופף מהחלון? בפני העצמאי עומדת האופציה לסרב ולחפש לקוח אחר, בדיוק באותה מידה שבפני השכיר עומדת האופציה להתפטר לחפש מעסיק אחר. שניהם זקוקים לאותה הגנה. האפשרות הזו שקיימת היום דורשת מאותו אדם פרטי לוותר על חלק ניכר מההגנות והזכויות הסוציואליות מהן נהנים עובדים אחרים (מהמעסיק, וגם המדינה משום מה). ומהצד השני, עסקת-החבילה לפיה חברות צריכות לתפקד גם כסניף של לשכת-הרווחה לעובדים שלהן מכבידה על המעסיקים. כל הפתיל הזה מבוסס על שטף הדוגמאות עבור מיקרים בהם חוסר הגמישות שמספקות האפשרויות הקיימות מובילות להתקשרויות גרועות עבור אחד הצדדים, או שניהם. לגבי התשלומים: כאמור, אני מוכן להשאיר את זה למשפטנים שינסחו את הצעת החוק. בכל מקרה אני לא עוקב אחרי ההסבר שלך: אתה מתאר מצב בו לקוח משלם לחברה, החברה משלמת לעובדים - ואומר שיש כאן מיסוי כפול? אני לא רואה היכן (מס חברות מוטל על רווח, לא הכנסה, ותשלום שכר הוא כמובן הוצאה מוכרת), ובאופן כללי ועקרוני יותר אני לא רואה היכן יש הבדל (מהבחינה הזו) בין המצב הקיים לבין ההצעה ההיפותטית שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חופשה בתשלום היא חלק מתנאי העבודה. אבל אוקי, הבנתי, אתה רוצה שהמדינה תסבד את החופשה. "למה אם "לקוח" דורש מ-"פרלינסר עצמאי" לעבוד 70 שעות בשבוע אז לפתע הלקח מכל אותן דוגמאות היסטוריות עליהן אתה כותב מתעופף מהחלון?" כי לפרילנסר שמתחייב לעבוד X שעות בשבוע קוראים "שכיר"1, ואז ה"לקוח" כפוף לחוק שעות עבודה ומנוחה1. זאת בדיוק המטרה מאחורי המצב הקיים. "האפשרות הזו שקיימת היום דורשת מאותו אדם פרטי לוותר על חלק ניכר מההגנות והזכויות הסוציואליות מהן נהנים עובדים אחרים" היא לא. האפשרות היום יוצרת אפשרויות בחירה. יש אנשים שהעיסוק שהם בחרו בו או הצורה בה הם מעדיפים לעבוד מצאימה יותר לצורת העסקה מסוימת. המערכת לא מושלמת2, אבל היא בוודאי טובה יותר מאשר לנסות לדחוס את כולם לאותה תבנית. "עסקת-החבילה לפיה חברות צריכות לתפקד גם כסניף של לשכת-הרווחה לעובדים שלהן מכבידה על המעסיקים" יש הרבה רגולציה שמכבידה על המעסיקים, זה לא בהכרח אומר שצריך לבטל אותה. הטלת הסוציאליות על המעסיק יותר הגיונית. המעסיק הוא זה שמשלם לעובד שכר, ואין סיבה לגרור את המדינה למערכת היחסים הזאת. בפרט: א. העברת האחריות למדינה יוצרת ממשק נוסף בין המדינה לעובד ולמעביד (הרי צריך לדווח למדינה שהעובד היה בחופשה ולדאוג להעברת התשלום). הממשק הזה יוצר סירבול ונקודות כשל (במיוחד בהתחשב בכך שמדובר בגוף ממשלתי). ב. ניפוח של המגזר הציבורי על חשבון הפרטי. ג. שכר של כל עובד במשק יהיה מסובסד בחלקו הגדול ע"י המדינה. ג1. עליות שכר גוררות גידול בהוצאות המדינה. זה יוצר אינטרסים למשרד האוצר, ביטוח לאומי ומשרדים אחרים בעד צמצום הזכויות הסוציאליות. ג2. טרגדיית מרעה משותף של המעסיקים - לכל מעסיק עולה פחות לעלות את השכר, אבל כשכל המעסיקים מעלים את השכר נוצר גרעון בתקציב המדינה וצריך לעלות מיסים או לצמצם הוצאות. "מס חברות מוטל על רווח, לא הכנסה, ותשלום שכר הוא כמובן הוצאה מוכרת" נכון. התחלנו לדבר על זה כי הצעת למסות הכנסה (תשלומים) ולא רווחים. ______ 1 המציאות כמובן יותר אפורה, ויש מחבנים נוספים. 2 אם להתאים את הדוגמא שהבאת, לקוח יכול לדרוש תפוקה לא פרופורציונלית לדד-ליין שהוא רוצה וכך לנצל את העצמאי. מנגד, גם שם יש אנשים שיעדיפו מרצונם החופשי לעבוד 16 שעות לחודש שלם ואז לפצות את עצמם בחופשה של חודש. נדרשת פה עבודת איזון עדינה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |