בתשובה לעומר, 16/12/21 16:14
 |
|
 |
||
|
||||
 |
"אני מציע שחוקי העבודה יתמקדו אך ורק בזכויות הקשורות להיקף ותנאי העבודה [...] כך שאכן את חוק חופשה שנתית צריך לבטל" לא הבנתי למה חוק חופשה שנתית לא מתמקד אך ורק בזכויות הקשורות להיקף ותנאי העבודה. "אני מציע לבטל לצורך העניין את האבחנה בין "עצמאי" ל-"שכיר"." זה בהכרח ידפוק אחד מהם. ניקח את חוק ימי מנוחה. החוק נועד למנוע ניצול של העובד ע"י המעסיק (יש מספיק דוגמאות היסטוריות שמראות בדיוק מה קורה בחברה מתועשת וקפיטליסטית בהיעדר חוק כזה), אבל ברור שעבור עצמאים מדובר בחוק דרקוני שאין בו היגיון. זאת לא דוגמא פינתית כי לא נכנסת מספיק לפרטים, אלא הבדל מהותי בין שני הסטטוסים. "שלישית, אני מציע לאפשר לכל גוף ולכל אדם פרטי להגיע להסכם לפיו הראשון ישלם לשני עבור עבודתו" כבר יש אפשרות כזאת. אבל אם אותו גוף או אדם מחליט שהוא רוצה מידה גבוהה של שליטה על האופן בו העבודה מתבצעת, חלות עליו חובות נוספות. לגבי מיסוי תשלומים מול רווחים - אם ממסים תשלומים, בחברה כל שקל שעובר לעובדים ימוסה פעמיים (פעם אחת כשהכסף משולם ע"י מזמין העבודה לחברה, ופעם שניה כשהכסף משולם בתלוש השכר) ואילו עצמאי ימוסה פעם אחת. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"חוק חופשה שנתית" עומד מהרבה בחינות בסתירה לרוח הדברים שאני מציע. הדוגמא הישירה ביותר היא "10. (א) המעסיק חייב לשלם לעובד בעד ימי החופשה דמי חופשה בסכום השווה לשכרו הרגיל.". אתה כותב "זה בהכרח ידפוק אחד מהם", אבל אני טוען שזה לא ידפוק אף אחד מהם. אני הרי מציע לשמור על כל ההגנות למניעת ניצול במקומן, ואף להרחיב אותן. כיצד "עבור עצמאיים מדובר בחוק דרקוני שאין בו היגיון"? למה אם "לקוח" דורש מ-"פרלינסר עצמאי" לעבוד 70 שעות בשבוע אז לפתע הלקח מכל אותן דוגמאות היסטוריות עליהן אתה כותב מתעופף מהחלון? בפני העצמאי עומדת האופציה לסרב ולחפש לקוח אחר, בדיוק באותה מידה שבפני השכיר עומדת האופציה להתפטר לחפש מעסיק אחר. שניהם זקוקים לאותה הגנה. האפשרות הזו שקיימת היום דורשת מאותו אדם פרטי לוותר על חלק ניכר מההגנות והזכויות הסוציואליות מהן נהנים עובדים אחרים (מהמעסיק, וגם המדינה משום מה). ומהצד השני, עסקת-החבילה לפיה חברות צריכות לתפקד גם כסניף של לשכת-הרווחה לעובדים שלהן מכבידה על המעסיקים. כל הפתיל הזה מבוסס על שטף הדוגמאות עבור מיקרים בהם חוסר הגמישות שמספקות האפשרויות הקיימות מובילות להתקשרויות גרועות עבור אחד הצדדים, או שניהם. לגבי התשלומים: כאמור, אני מוכן להשאיר את זה למשפטנים שינסחו את הצעת החוק. בכל מקרה אני לא עוקב אחרי ההסבר שלך: אתה מתאר מצב בו לקוח משלם לחברה, החברה משלמת לעובדים - ואומר שיש כאן מיסוי כפול? אני לא רואה היכן (מס חברות מוטל על רווח, לא הכנסה, ותשלום שכר הוא כמובן הוצאה מוכרת), ובאופן כללי ועקרוני יותר אני לא רואה היכן יש הבדל (מהבחינה הזו) בין המצב הקיים לבין ההצעה ההיפותטית שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חופשה בתשלום היא חלק מתנאי העבודה. אבל אוקי, הבנתי, אתה רוצה שהמדינה תסבד את החופשה. "למה אם "לקוח" דורש מ-"פרלינסר עצמאי" לעבוד 70 שעות בשבוע אז לפתע הלקח מכל אותן דוגמאות היסטוריות עליהן אתה כותב מתעופף מהחלון?" כי לפרילנסר שמתחייב לעבוד X שעות בשבוע קוראים "שכיר"1, ואז ה"לקוח" כפוף לחוק שעות עבודה ומנוחה1. זאת בדיוק המטרה מאחורי המצב הקיים. "האפשרות הזו שקיימת היום דורשת מאותו אדם פרטי לוותר על חלק ניכר מההגנות והזכויות הסוציואליות מהן נהנים עובדים אחרים" היא לא. האפשרות היום יוצרת אפשרויות בחירה. יש אנשים שהעיסוק שהם בחרו בו או הצורה בה הם מעדיפים לעבוד מצאימה יותר לצורת העסקה מסוימת. המערכת לא מושלמת2, אבל היא בוודאי טובה יותר מאשר לנסות לדחוס את כולם לאותה תבנית. "עסקת-החבילה לפיה חברות צריכות לתפקד גם כסניף של לשכת-הרווחה לעובדים שלהן מכבידה על המעסיקים" יש הרבה רגולציה שמכבידה על המעסיקים, זה לא בהכרח אומר שצריך לבטל אותה. הטלת הסוציאליות על המעסיק יותר הגיונית. המעסיק הוא זה שמשלם לעובד שכר, ואין סיבה לגרור את המדינה למערכת היחסים הזאת. בפרט: א. העברת האחריות למדינה יוצרת ממשק נוסף בין המדינה לעובד ולמעביד (הרי צריך לדווח למדינה שהעובד היה בחופשה ולדאוג להעברת התשלום). הממשק הזה יוצר סירבול ונקודות כשל (במיוחד בהתחשב בכך שמדובר בגוף ממשלתי). ב. ניפוח של המגזר הציבורי על חשבון הפרטי. ג. שכר של כל עובד במשק יהיה מסובסד בחלקו הגדול ע"י המדינה. ג1. עליות שכר גוררות גידול בהוצאות המדינה. זה יוצר אינטרסים למשרד האוצר, ביטוח לאומי ומשרדים אחרים בעד צמצום הזכויות הסוציאליות. ג2. טרגדיית מרעה משותף של המעסיקים - לכל מעסיק עולה פחות לעלות את השכר, אבל כשכל המעסיקים מעלים את השכר נוצר גרעון בתקציב המדינה וצריך לעלות מיסים או לצמצם הוצאות. "מס חברות מוטל על רווח, לא הכנסה, ותשלום שכר הוא כמובן הוצאה מוכרת" נכון. התחלנו לדבר על זה כי הצעת למסות הכנסה (תשלומים) ולא רווחים. ______ 1 המציאות כמובן יותר אפורה, ויש מחבנים נוספים. 2 אם להתאים את הדוגמא שהבאת, לקוח יכול לדרוש תפוקה לא פרופורציונלית לדד-ליין שהוא רוצה וכך לנצל את העצמאי. מנגד, גם שם יש אנשים שיעדיפו מרצונם החופשי לעבוד 16 שעות לחודש שלם ואז לפצות את עצמם בחופשה של חודש. נדרשת פה עבודת איזון עדינה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |