 |
|
 |
||
|
||||
 |
טוב, נמאס לי. אני מרוגז ועצבני. נשבר לי הזין לקרוא את כל התגובות "את מי זה מעניין בכלל המונדיאל הזה", או "רוב קרואי האייל הם אינטלגנטים, אז הם בטח לא אוהבים כדורגל". לפני שנגע בטענה האווילית הזו, רק מילה קצרה. ראיתי מעט מאוד תגובות "את מי זה מעניין מדע בדיוני" או "את זה מי מעניין ספרי סטאלג". מאמרים סקרים וחדשות רבות פורסמו באייל, אני משוכנע שלא כולם עניינו את כולם. את מי שזה לא ענין, התעלם. אבל כדורגל זה שונה. לכדורגל לא צריכה להיות דריסת רגל. זה כבר באמת ברברי. לכל אלו שלא אוהבים את המשחק - אם לא כל כך קשה לכם - תתעלמו. ועכשיו לעצם הטענה. יכול להיות שיש אנשים שאסתטיקת הכדורגל לא מדליקה אותם. לראות 22 גברים רצים אחרי כדור ובסוף השופטים מכריעים את המשחק לא בהכרח גורם להם לזיקפה נוזלית במיוחד. ניחא. זה ענין של טעם וריח. אבל לבוא ולטעון שהכדורגל זה משחק מטופש, לא מדובר בטעם וריח, אלא בבורות מדאיגה. הדיון בהיבטים התרבותיים מתחלק לשני תתי-נושאים, ואתייחס לכל אחד מהם. א. השפעת הכדורגל על התרבות. ב. השפעת התרבות על הכדורגל. א. יש תיאוריות רבות למה דווקא הכדורגל הוא הספורט הפופלרי ביותר. לדעתי, הוא הפופלרי מכיוון שהוא הנגיש ביותר. כמעט ואין דבר קל יותר מלשחק כדורגל. צריך רק כדור, שיכול להיות מורכב מסמרטוטים (פעם שמעתי שלפני שתי מאות בבתי הכלא באנגליה היו משחקים עם הראשים הכרותים של המוצאים להורג, אך אינני סגור על אמיתות המידע), או מכל דבר אחר. שער כבר לא צריך. שתי אבנים יספיקו. כדורגל הוא גם שונה מספורט אחר. כל אחד יכול לשחק. גבוהים ונמוכים, שמנים ורזים. כל אחד יכול למצוא את עצמו על המגרש, אם בתפקיד השוער, אם בתפקיד הבלם. הנגישות הזו של הכדורגל, החדווה וההנאה סביב המשחק, הדרמטיות שבו, הנישה שכל אחד יכול למצוא בה, הפכו אותו לפופלרי מכל ברחבי תבל. והאהבה המטורפת הזו היא מרכיב חשוב בהווית כל מדינה ומדינה. הכדורגל נותן תקווה לכל מדינה. אישה מבנגלדש התאבדה לאחר שקמרון הפסידה ברבע גמר מונדיאל 90 לאנגליה. נגוזה התקווה של אפריקה מבחינתה. בברזיל אפשר לראות ילדים משחקים בסרמטוטים ברחבי הערים, בתקווה שהכדורגל יוציא אותם מאיפה שהם. בצרפת רקדו מיליוני גאלים יחד עם האפריקאים לאחר זכיתה של צרפת באליפות העולם, נבחרת שהורכבה בעיקר ממהגרים. קשה לי להאמין שעשרות מסעות הסברה נגד גזענות היו יכולים להשפיע כמו הניצחון של זידאן. בברית המועצות שלחו שחקן לגולאג פעם אחת, כי הוא היה מתחרה לקבוצה שהייתה יקרה לליבו של מפקד המשטרה החשאית. את הגולאג הוא שרד אגב, כי מנהל המחנה אהב לראות אותו משחק כדורגל. שהולנד ניצחו את גרמניה בחצי גמר אליפות אירופה ב1988 ההולנדים יצאו משמחה. ארבעים שנה אחרי מלחמת העולם, הם הרגישו שהם נקמו בגרמנים על המלחמה. תסתכלו על דרום קוריאה, תראו איך הם מאושרים כיום, שנבחרתם העפילה לחצי גמר המונדיאל. אתם יכולים להעלות בדעתכם חגיגה המונית יותר, ספונטנית יותר, יפה יותר, מסיבות אחרות? ב. הכדורגל הוא בנוסף צורת ביטוי של תרבות, כמו הציור השירה והספרות. האנגלים כל כך התאהבו בפול גאסקוין כי זה היה מה שהם. שחקן שיכור, חצוף, עם אב מוכה, שבכה אחרי שאנגליה הודחה מהמונדיאל בשנת 90. הגרמנים למשל, משחקים כדורגל מסודר יעיל ומנצח. ואת האנלוגיה אתם יכולים לעשות לבד. הצרפתים משחקים כדורגל אפריקאי אירופי, כמו האוכלסיה בארצם. הבריזאלים משחקים כדורגל טכני, שם כל ילד משחק בחוף, משתעשע עם הכדור. האנגלים לעומתם, שם החורף קשה, פשוט בועטים גבוה ונוגחים עם הראש. ככה זה שהמגרש רטוב. היו קבוצות כדורגל ממדינות מןשחתות שזיהו את הפונטציאל הגלום בשילוב בין כדורגל לשחיתות. דינמו קייב באוקראינה הייתה עסק לכל דבר. הם יצאו אורניום וזהב לחו"ל בעזרת קשרים עם המאפיה. ולך תגע בהם שהם נותנים כרטיסים חינם לראשי השלטון. באפריקה כמובן, הכדורגל מושחת מהיסוד. הנשיא בחלק מהמדינות קובע את ההרכבים למונדיאל. האלופה מוכרעת בדרך כלל על ידי השופטים או התאחדות.אחרי זה קראו לעצמאות גרוזיה. לכל עם יש את יחודו, לכל אחד יש את הכדורגל שלו. בארה"ב, כמו בארה"ב, נשלחים השחקנים למחנות אימונים של חצי שנה לפני טורנירים גדולים, שם הכל מתוכנת, הכל מדעי. גם הכדורגל שלהם ממושמע. וישראל, מדינת הבלוף הקומבינה והבלאגן, הכדורגל כראי החברה. שחיתויות, שחקני כדורגל שמרגישים שהם אלוהים, ומי שרוצה ביבליוגרפיה יכול לדפדף במדורי הספורט. כדורגל הם גם מאחד בין מדינות. בימי השלום דיברו על משחקים של נבחרת פלסטין נגד נבחרת ישראל. בימי השלום. מדינות אחרות שהתגברו על הפוליטקה היו איראן וארה"ב, שהתמודדו זו נגד זו במונדיאל 1998. איפה עוד הייתם יכולים לראות 22 אמריקאים ואיראנים מתחבקים? ולטענה שכדורגל הוא לא משחק אינטלגנטי - נכון. יש שחקני כדורגל שהם באמת טיפשים. מראדונה, למשל. אבל ישנם שחקנים, שאינלטגנצית המשחק שלהם היא כה עצומה. לחשב זוויות מסירה, מהירות, תיאום בין ושחקנים וכו וכו, דורש אינטלגננציה נדירה. תמיד תוכלו לראות קשרים עושים משחק ושוערים מחוננים. לפעמים כדורגל הוא נצחונו של הקטן. בספרו ה-מ-ד-ה-י-ם של סיימון קופר "כדורגל נגד האויב" שיצא לפני כמה ימים בהוצאת חרגול, מסופר סיפורו של הלמוט קלופפיש, שגר במזרח בגרמניה. רק בעיה קטנה הייתה לו: הקבוצה שהוא אהד, הרטה ברלין, נותרה מעבר לצד המערבי. מאמני הרטה היו עוברים לצד המזרחי כדי לספר מה קורה במועדון לחברי הצד המערבי. בשל כך השטאזי עקבו אחרי קלופפיש, שהתיק נגדו משעשע עד דמעות, ומתעד את נסיעותיו של קלופפיש ברחבי מזרח אירופה בתקווה לראות קצת כדורגל איכותי מצד קבוצות אירופאיות. כדורגל לוקח את החיים המורכבים ומצמצם אותם לשתי קבוצות כדור עשרים ושתיים שחקנים ואוהדים. חבל שיש אנשים שסותמים את אופקיהם למשחק הנהדר הזה. לאלה אני ממליץ על ספרו של קופר, ואסיים בקטע מההקדמה: "בכל מקום שהייתי אמרו לי: "כדורגל ופוליטיקה! הגעת למקום הנכון". כדורגל התברר לי, זה יותר חשוב ממה שחשבתי. מצאתי מועדון כדורגל שמיצצא חומרים גרעיניים וזהב, ומועדון אחר שמקים לו אונברסיטה משלו. מוסליני ופראנקו הבינו את חשיבות המשחק, וכך גם ג'ון מייג'ור, נלסון מדנלה, והנשיא פול ביאה מקמרון. בגלל כדורגל שלחו את ניקולאי סטאקוסטין לגולאגים הסובייטים, אבל המשחק הוא שהציל שם את חייו. הוא נדהם לגלות, כך כתב, ש"מפקדי המחנות, החורצים את דינם של אלפים על אלפים לחיים ולמוות...היו כה נדיביפ בכל מה שקשור לכדורגל. הכוח הבלתי מוגבל שהיה להם על חיי אדם היה כאין וכאפס בהשוואה לכוח שהיה לכדורגל עליהם". על החוליגאנים במגרשי הכדורגל כבר כתבו מספיק. יש אוהדים אחרים, הרבה יותר מסוכנים". נ.ב. וכל המילים האלו בלי להתייחס למלחמה בין הונדרוס לא-סלבדור בגלל... |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
1. 22 גברים וזיקפה - יש כדורגל לבנות, כדורגל טוב מאד והקבוצה האמריקאית היא אלופת העולם. בארה"ב פורחות ליגות כדורגל לבנות, מגילאי בית ספר עממי ועד קולג'ים ובכלל. 2א. משחקים בין מדינות - חשוב להזכיר את המשחק ההיסטורי בין נבחרת פלסטינה ובין נבחרת מצרים, בימי המנדט. 2ב. משחקים בין מדינות ואלי אשד - המשחק המפורסם בין נבחרת ישראל ונבחרת מצרים. המצרים הובילו 12:0 כי החלוץ המרכזי הישראלי נחטף ונעלם. הוא נמצא רק הודות למילת קוד שהוא הצליח לשתול אצל שוביו - פועה או שועה (אני לא כ"כ זוכר) וברגע האחרון הוא משוחרר ומוצנח למגרש ומצליח לתקוע לשער המצרי 13 גולים. המשחק תואר בהרחבה בספר של אבנר כרמלי "בעט אלון בעט"(?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
3. על מלחמת הכדורגל כתב העתונאי הפולני רישארד קפושצ'ינסקי (שספרו אימפריה, על החצר האחורית של הממלכה הסובייטית, מומלץ ביותר) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שלאיזי יש מה להוסיף בנושא. אה, וזה פועה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עשית סלט ירקות "שועה" היא אכן חברתו של אלון שנחטף בספר הראשון - אבל זה משחק עם היוונים. במשחק עם המצרים הוא אכן מוצנח למגרש והופך את התוצאה על פיה. חידה: מיהי הנבחרת ההגונה היחידה נגדה שיחקה נבחרת ישראל? ומי היה שוער הנבחרת באותו משחק? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שכחתי להוסיף - הם שכנעו את היוונים ש''שועה'' היא התחליף העברי המודרני ל''תודה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן סלט יווני. 1.הספר- "ישראל נגד מצרים": "הם הגיעו! פרצה שאגה מפיו של אריה כוכבי(המשדר הישראלי).המטוס הסילוני הישראלי המביא את אלון ורפי חולף עתה מעל האיצטדיון...מה זה?!שני מצנחים נפתחו מתחתיו! מה זה?!"... האם? האם אלה... רפי, ואלון? ותשובה אפשרית לחידה?: א.נבחרת הונגריה-בפרק:הגדול בקרבות גביע העולם(בספר- בקרב הגדול)"היה זה קרב עז,גברי,ישר,ועם זאת-נורא ואיום." ב."באצטדיון הענק של טוקיו,נמצא פרקש,השוער ההונגרי הצעיר,בקו כושר מופלא,כה מופלא,שכל להטוטיו ופלאיו של החלוץ הברזילאי פלה,לא הועילו כנגדו."(מתוך- המשחק האחרון). חברים,החזיקו אצבעות לקאן,כדי שיהיה לרונאלדינו אתגר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונת לשוער הישראלי? ברקאי כמובן, רפי נאלץ להשאר במיטה, למורת רוחו, בהוראת דוקטור יאשימוטו,עוזרו של דוקטור הירוטטו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל הכבוד, תשובותיך מדויקות. כל הסדרה אצלך בבית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ספר לי איזה ספר אין לך, ואנסה להתקיל אותך (-: | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי חסר דוקא דרויאנוב ב'! אתה מוזמן לנסות להתקיל אותי ממנו... אני אנסה להתקיל אותך מג' (: והנה שאלת כרמלי: השיטה לעצירת פנדלים התפתחה במשך השנים. מה היה הטריק הבסיסי? וכיצד השתפר עם הזמן? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמצעות תקשור עם הישות קשקשתא יצרתי קשר ושאלתיה. אבל, היא רק בהתה בי, בעיניים מזוגגות-ג'ראס, ושאלה, "מה?" ;-)))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא היה ברור לי אם שאלת אותי או את דני. הוא לא ענה אז אנסה: בספר "הספורטאים הצעירים נלחמים",מסביר רפי לעודד את סוד עצירת הפנדלים,לעולם לא להביט ברגע הבעיטה לשחקן הבועט,שיטעה אותך בכיוון גופו. במקום זאת יש להביט מזווית העין לשחקן היריב עמו דיבר והתיעץ הבועט לפני הבעיטה.יש לראות לאן עיניו של שחקן זה מכוונות,לשמאל השער או ימינו,וברגע הבעיטה לזנק לכיוון זה. במחנה האימונים הסגור,מול שחקני הנבחרת שלא הוכנסו בסוד התחבולה,רכש עודד ניסיון בכך. ובענין דרויאנוב ב'-איזה תפילה מתפלל מאיר-יוזי גנב ביום הכיפורים? ומה שמו של בנו?. להחזיק אצבעות לברזיל,כדי שיהיה גמר קלסי ביום א'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה מאוד, שכחת לציין שהגרסה הראשונה היתה ''להתבונן בעיני הבועט ולא בתנועת גופו'' (נדמה לי שזה היה חלק מההדרכה שקיבל ברקאי מרפי לפני המשחק נגד ההונגרים). בענין דרויאנוב, אני מרים ידים - הדבר היחיד שאני זוכר על מאיר יוזי גנב הוא שלא היה הולך ארבע אמות בלי נטילת ידיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לבן של מאיר יוזי גנב קוראים גימפל גנב. ביום כיפור היה מאיר יוזי מתפלל: יהי רצון מלפניך,אלוהינו ואלוהי אבותינו ,שתזכני להיות עושה רצונך לכל מי שתחתום עליו גזר דין של גניבה. ומשהו ששלח לי חבר בנוגע לגמר,ובסופו חידה. פעם אחרונה שברזיל ניצחה במונדיאל היתה ב-1994. לפני כן ניצחה ב-1970. אם נחבר נקבל:1994+1970=3964 פעם אחרונה שארגנטינה ניצחה במונדיאל היתה ב-1986 לפני כן ניצחה ב-1978 1986+1978=3964 פעם אחרונה שגרמניה ניצחה במונדיאל היתה ב-1990 לפני כן ניצחה ב-1974 1990+1974=3964 לפי היגיון זה,המנצחת במונדיאל 2002 היא: 3964-2002=1962 ומי ניצחה ב-1962? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיהי הכדורגלנית הכי סקסית בארה"ב ובאיזה תפקיד היא משחקת בנבחרתה? רמז: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאחר עיון חלקי בגלריית התמונות של המגינה המצודדת(אכן) ביותר, מצאתי עצמי מהרהר במפגש ספורטיבי אפשרי? שלה ושל רונאלדו. לפני 20 שנה התקיים מפגש כזה בטניס בין אשה לגבר,(מפגש ראווה מסוקר). האם מישהו יודע מי היתה הטניסאית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטניסאי היה ג'ימי קונורס, אם אינני טועה. אני לא זוכר מי היתה הטניסאית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא לא. בילי גין-קינג נגד בובי ריגס, בשנת 1973. מיני-סדרה על המפגש משודרת מדי פעם בערוץ "הולמרק". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין, חשבתי שלקונורס היה מאבק דומה (אפילו "זכרתי" שליריבתו היה "פור" שהתגלם במגרש קצר יותר... האם זכרוני בוגד בי?). על כל פנים, קריאה על המאבק בין ריגס לג'ין קינג העלתה ממצאים משעשעים: ריגס היה באותה עת אשמאי זקן ושמן (בן חמישים וחמש) בעוד קינג היתה השחקנית הטובה בעולם, בשיא כושרה. כמו כן, מענין לציין שבמשחק שנערך חצי שנה קודם לכן, בין ריגס לטניסאית בשם מרגרט קורט (שהיתה גם היא מהטובות בעולם באותה העת) ניצח דוקא ריגס. כנראה שאם היה מנצח את קינג היו ממשיכים במשחקים, עד שמישהי היתה מנצחת אותו ואפשר היה להכריז על נצחון האשה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשחקים התקיימו בצ'ילה, ברזיל ניצחה, וגארינצ'ה היה המצטיין (פלה מתח שריר מבעיטת כדור אדירה שפגעה בקורה, עוד בשלב הבתים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסיפור הזה כבר נהרס ב-1998, רציתי שאנגליה תזכה בגביע אבל לא יצא. נאחס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, נהניתי מאוד לקרוא את כל התגובה שלך (בתור מי שלא מחשיבה כדורגל כתחביב). כל כך נהניתי עד שהפניתי אותה למספר ממכריי. שנית, פתרת לי את בעיית מתנת יום ההולדת של אבי. ועוד במחירי שבוע הספר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תשמע, אני מודה. גם אני מאלו שאמצו את הסיסמה של ליבוביץ' על "22 מטומטמים שרצים אחרי כדור". מצד שני, אני מכיר בזה שאין קשר בין חוכמה לאהדת (או סלידה מ) כדורגל. לדעתי זה קשור יותר לאופי חברתי. אני חושב שאנשים שהם יותר אינדבידואליסטים ופחות חברתיים באופיים, כמוני, פשוט לא מתחברים לתחושת ה"ביחד" של השתייכות לקבוצה או לאוהדים של קבוצה, והכדורגל ביסודו, ואי אפשר להתכחש לזה, הוא ספורט קבוצתי. עם זאת, אני מוצא סיפוק מסויים בחטטנות שלי בתוצאות המונדיאל (עכשיו למשל, פתוח אצלי הדף של השידור הישיר של המשחק דרום-קוראיה - גרמניה - זה שעושה "טוק-טוק-טוק" כל פעם שיש גול) ובהחלטה העקרונית להעדיף את האנדרדוגים (אפריקה + אסיה) על פני מעצמות הכדורגל המסורתיות (אירופה + דרום אמריקה). אולי זה ניסיון מצידי לצאת מהאינדיבדואליזם שלי? סתם ניתוח פסיכולוגי בשני-גרוש? לא יודע. מה רציתי בדיוק להגיד בזה? לא יודע. כנראה שרציתי לומר שאהבתי לקרוא את מה שכתבת, כמייצג של "האופוזיציה הנאמנה", אבל לא היה לי נעים להשאיר וואן-ליינר. תודה! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן כן. אני יודעת. גם אני קראתי את יאיר לפיד לפני שבועיים ודווקא הסכמתי עם הנקודה שאם אנחנו רוצים לעודד סתם כך, נלך למשחק מקומי, אבל במונדיאל הרעיון הוא לעודד את האלופים מבלי להתאכזב. אבל מה יכולתי לעשות? דווקא תמכתי במלוכסנים הקטנים. הם חמודים. בחיי שכן. נו טוב, לפחות זה אומר שיש לי מחר יום פנוי :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא קראתי את יאיר לפיד (כשחושבים על זה, אני לא זוכר מתי הפעם האחרונה שבכלל קראתי עיתון על נייר). אבל לפי מה שסיפרו לי פה, הגמר הוא ביום ראשון, אז יש לך יום ראשון פנוי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה חשבתי שהוא היום? לא יודעת. בטח עניין נשי כזה. ומה אם יום ראשון לא מתאים לי? כלומר, הוא באמת פנוי לי אבל אני לא חושבת שאני אטרח לראות את גרמניה משחקים. הקוריאנים הקטנים יותר נחמדים לי. אולי בכל זאת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שזה בהכרח קשור. אני גם אינדבידואליסט באופי. אני גם לא אוהד שום קבוצה, אלא מעדיף בדרך כלל את הקבוצה שמשחקת יפה יותר. יש קבוצות שיש לי אליהם חיבה, כגון ארסנל האנגלית, שאני אוהב את הכדורגל ההתקפי שלה. אבל אם הם יעברו לשחק הגנתי ומגעיל, אני לא יאהב אותם. גם קשה לקרוא לזה אהדה, זה סך הכל ענין מוגבר. לא אקפוץ מהגג אם ארסנל ירדו ליגה, ולא יהיה לי שמח במיוחד אם הם יקחו אליפות, כמו השנה. אני אוהב את האסתטיקה של המשחק, את היצרים, את האוהדים הצבעוניים, את הרמאים. ובמחשבה שניה, הלוואי ואני גם אני הייתי מסתכל על דרום קוריאה-גרמניה באינטרנט ולא מתייבש מול המשחק המשעמם. שהיה את הגול של באלאק, בדיוק הייתי צריך ללכת לעשות טלפון. כוס עמק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנגלה-דש נמצאת באסיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני קצת מאוכזב. לאחר ההקדמה שלך, וההצהרה שהדעה האומרת שכדורגל הוא משחק מטופש היא בורות גמורה, ציפיתי להסבר שיפריך זאת ויראה לי את האור, ובמקום זאת קיבלתי הרצאה (מעניינת) על השפעת הכדורגל על התרבות וההיסטוריה. אולי יש לי בעיות בהבנת הנקרא, אבל איך זה משנה בדיוק את העובדה הבלתי מעורערת שכדורגל הוא משחק מטופש בצורה יוצאת מגדר הרגיל? גם למלחמות יש השפעה עצומה על התרבות וההיסטוריה, וגם למוסיקת דיסקו ולקוקה קולה; כולם מהווים את פסגת הדברים החיוביים והאינטליגנטיים בעולם? הזכרת אמנם בשתי שורות שחישוב זוויות מסירה דורש אינטליגנציה נדירה, אבל כבר היה על זה ויכוח פעם ב"אייל", כשרבים טענו שחישוב זוויות מסירה בסך הכל דורש קואורדינציה או חושים מהירים או זריזות או ל'משנה מה, אבל בהחלט לא הגענו למסקנה נחרצת. שתי השורות שלך לא שכנעו אותי גם הפעם. אני לא סבור שאנשים אינטליגנטיים לא צריכים לאהוב כדורגל, שהרי האינטליגנציה לא צריכה לבוא לידי ביטוי בכל היבט אפשרי של החיים ואפשר לעשות דברים גם בשביל הכיף, כמו לשכב על הדשא או לקנות בגד יפה, אבל בזה תכלית הכדורגל מסתכמת. "כדורגל, התברר לי, זה יותר חשוב ממה שחשבתי", אבל אני עדיין מצהיר לכל מי שמוכן להקשיב לי, "את מי בכלל מעניין המונדיאל הזה?". |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |