בתשובה להפונז, 05/08/21 15:55
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הביטלס עשו כל כך הרבה דברים חד-פעמיים, שאני מתקשה להבין איך אפשר לומר שה''נה נה נה נה'' הוא לא ביטלסי. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זה מסוג ההיגדים שמנטרלים גנרית כל טענה ש-"X הוא בלתי אופייני למוזיקה של הביטלס". עדיין, אני חושב שבמרחב הדברים שלהקות עשו (בלוז 12 תיבות, חליל צד על רגל אחת, ושחיטת עז על הבמה למשל), יש כאלה שיותר רחוקים מהמרחב המוזיקלי שלהם ויש כאלה שפחות רחוקים. לגבי הנה-נה-נה דנן, הטיעון שלי הוא שהביטלס - באופן די מפתיע הייתי אומר לאור מעמדם האייקוני - לא סיפקו ולו רגעים של המנוני רוק איצטדיוניים. פינק פלויד כן, הסטונס בוודאי, לד זפלין גם לדעתי, אפילו הבאנד - כולל נה-נה-נה משלהם באחד הטובים שלהם (מוזמנים למצוא איזה) ועוד רבים וטובים. אפילו הריסון תרם משל עצמו - אבל כבר בתקליט הסולו. ואם זה נראה לך מספיק קרוב כמו יציאות חד פעמיות שלהם מסוגים אחרים - אשמח לשמוע על מה חשבת אפילו סתם בשביל הכיף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהיי ג'וד הוא השיר הכי מקרטני בכל ההיסטוריה של הביטלס1. ככזה, הנה נה נה הוא במקום. זה אולי המנון האצטדיונים היחיד של הביטלס (ולכן גם השיר הכי מושמע שלהם בפער ניכר ברדיו האמריקאי) אבל כבודו במקומו מונח. והמלים? פול כותב לבנו של ג'ון כדי לנחם אותו על גירושי הוריו. מאוד לא ביטלס, אבל אייקוני. אז כן, אני מסכים שזה לא שיר ביטלס אופייני, ואני גם לא יודע איזה מעשרת (הקסא) הגדולים הייתי מוציא כדי להכניס אותו, אבל עדיין קשה לי עם זה שהוא בחוץ. ______ 1 הלחן המז'ורי, אין בכלל טונים חוזרים בלחן למעט הכפלות מאוד מקרטניות, לווי פסנתר דומיננטי, ואריאציות על הרמוניות של אצטדיוני כדורגל אנגליים. וכמובן המלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתוך השיר הזה הנה-נה-נה בהחלט במקום, אין לנו ויכוח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין, אף פעם לא חשבתי על ה"ננה נה נה" בתור רוק איצטדיונים. הוא יכול לעבוד ככזה, אבל לדעתי הוא סתם נועד להיות כיף עממי שלא נגמר, אולי יותר שירה בציבור. אני באמת חושב שהטענה "X הוא בלתי אופייני למוזיקה של הביטלס" כמעט לא יכולה להיות נכונה. אולי אם יש קלישאה שהרבה להקות לפניהן עשו אז אפשר לומר שזה לא ביטלסי, אבל זה בוודאי לא נכון לביטלס המוקדמים ואני מניח שגם לביטלס היותר בשלים היו לא מעט כאלה. יציאות חד פעמיות אחרות שקופצות לראש שלי מיד: * שני ה Honey Pie באלבום הלבן, כל אחד הוא יחיד מסוגו (למדתי מויקיפדיה שמקובל לבוז לזה הפראי, אבל בעיני הוא ממש נחמד). * הפרוטו-רוק-כבד של "הלטר סקלטר" (שאם הוא בישר את הרוק הכבד, לטעמי הוא לא עומד היטב במבחן איך הוא נשמע אחרי הרוק הכבד). * בגלל * אני רוצה אותך (היא כל כך כבדה) * שַׁחרור |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעקבות הרשימה שלך: * הלכתי לשמוע (שוב?) את הלטר סקלטר בעקבות הרשימה שלך ועכשיו אני יודע מי מככב אצלי בראש רשימת הגרועים של הביטלס. השיר הראשון שאני מכיר שלהם שהוא פשוט בלתי נסבל לשמיעה. לא שרדתי עד הסוף1. * בגלל - הוא נהדר, ומכיל הרבה דברים מעניינים והשילוב שלהם אולי חד פעמי, אבל לדעתי1 כשמקשיבים לחלקים בעצמם, הם מאד 'ביטלסי-ים'. ההרמוניות הקוליות מופיעות בהרבה שירים שלהם, וגם הנגינה דמוית-הסיטאר ברקע2 קיימת אצלם בעוד מקומות, למשל ב: * אר"א(הככ) - סאונד רקע דומה נמצא למשל כאן. 1 גילוי נאות - אני בכלל לא ביטלמן מומחה. אז נא להתייחס כך להערותי הנאיביות בתחום. 2 בטח יתברר שאלו בכלל קלידים עם אפקט. _____ מהו המנון אצטדיונים אם לא שירה בציבור מוגברת ל-11? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי הדלתא בין המנון אצטדיונים לבין שירה בציבור הוא צרחה בגרון ניחר: Born in the USA קופץ לי לראש, ואצלנו הדוגמה הכי טובה לדעתי היא הפזמון של "הולך נגד הרוח". בליווי של "בגלל", גוגל לשירותך: צ'מבלו חשמלי, באוניסונו עם גיטרה-דרך-רמקול-לזלי. אל תסגור את התחרות על ראשות רשימת השירים הגרועים בלי להיזכר ב-The Long and Winding Road. בתור מי שקרא הרבה ביטלס בויקיפדיה, אני יודע שמקובל להאשים את העיבוד המגוחך של פיל ספקטור, אבל בעיני השיר בלתי נסבל גם בבסיסו. בדוק גם את Good Night, שלא נחשב לשיר גרוע במיוחד אבל לדעתי הוא לא מוערך מספיק (כשיר גרוע). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוקא TLWR פחות מעצבן אותי, גם אם הוא בהחלט מתאים יותר לאלבומי הסולו של מקרטני מאשר לביטלס10. אם אתה רוצה, מסתבר שיש גרסה נטולת ספקטור. אבל הרשמת עם good night, ממש שיר בינוני של סרט נסיכות דיסני ושיר שראוי לרצפת חדר העריכה של הביטלס, עכשיו אני קצת מצטער ששמעתי אותו2. הסוף שלו כאב כמעט כמו הלטר סקלטר (שעדיין בראש הרשימה שלי, פשוט פיזית הסאונד שלו בלתי נסבל בעיני). 0 מה שנכון לכמה וכמה משירי האלבום הלבן, שמתאימים יותר לאחד המופלאים מאשר ללהקה כיישות הומוגנית בפני עצמה. 1 לולא הייתי יודע שהוא אכן שלהם, זה היה הניחוש שלי. 2 עם כל החיבה שאני רוכש לרינגו שנתנו לו סוף סוף לשיר משהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמנם שמאלצי אבל עדיין מנצח את אד שירן בקלות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Abbey Road, בתור תקליט פרידה, מלא בכל מיני דברים חד פעמיים כמו הסולואים העוקבים שציינתי ב The end. Because הוא חד פעמי בגלל שהלחן של ג'ון הגיע מסונטת אור ירח של בטהובן (מנוגנת לאחור). הקלידים לפי ויקיפדיה הם פסנתר חשמלי שמנוגן דרך לזלי ספיקר. חתיכת אפקט! ואם אנחנו כבר כאן, אז יצאה העלאה חדשה "גרסת הבמאי" עם סאונד הרבה יותר טוב של "While My Guitar Gently Weeps" בכיכובו של פרינס. זה השיר שאני הכי אוהב בעולם12, ומלבד המקור זה הביצוע שאני הכי אוהב ביו טיוב. יש הרבה ביצועים עתירי כוכבים אבל בכל אחד מהם אני מוצא משהו "off" שמפריע לי, למשל שהורסים את הפתיחה המופלאה דמויית המורס בפסנתר. בביצוע הזה ג'ף לין, טום פטי ושאר הנגנים מכבדים את השיר ביראת קודש, ופרינס מתחרע עליו, ואני אוהב את זה :) _____________ 1 כי אני אוהב אותו כבר המווון זמן והוא מעולם לא נמאס. 2 יצא לי פעם לשיר אותו על במה מול קהל, וזו חוויה שאנצור לנצח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ויש גם את הגרסה האמריקאית, עם דייב גרוהל על התופים וג'ק וולש על גיטרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ג'ו, לא ג'ק (ואפשר גם להתווכח אם צריך ל' ב''וולש''). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מכיר אותו הרבה זמן :) | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |