בתשובה לשוקי שמאל, 29/07/21 16:48
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ברכות לדולגופיאט על הזכייה במדליית זהב. בינתיים התברר לי שהוא עלה ארצה בגיל 12, אבל החל בקריירה כבר בגיל 6. אין ספק שהמדליה הזו נבנתה על תשתיות רוסיות (אוקראיניות?). יחד עם זאת, אפשר לומר שלישראל היה מספיק זמן לקלקל את הילד. אין ספק שלרוח היזמות והסטארט-אפ של ראש ממשלתנו החדש, יש מניות זהב בהישג הזה:) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הקדמת אותי, רציתי לכתוב שרוח ממשלת השינוי מגיעה עד טוקיו :)1 1 בפראפרזה על חידוד שזכור לי באחד מטורי ההומור בעיתונות מלפני שנים רבות - מאז שהליכוד עלה לשלטון, אנחנו כל שנה זוכים באירוויזיון2. 2 וזה היה מדויק עובדתית בשעתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תחשוב לאיזה הישגים היה מגיע אם הוא לא היה עולה לארץ.. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנוגע לשאלה למי הקרדיט על דולגופיאט, לישראל או לרוסיה או לברית המועצות: נניח אפילו שהוא היה מקבל את כל גידולו הספורטיבי שם, עדיין מגיע לישראל קרדיט. זו הרי לא היתה הגירה למטרות ייצוג ספורטיבי (וגם דוגמאות כאלו יש למכביר בעולם, אף אחד כבר לא מרים גבה1), אלא הגירה נגד האינטרס הספורטיבי, לפחות לכאורה, ובגלל שדברים אחרים שם (אנטישמיות?) וכאן (...) גרמו להם לעוף משם לכאן. קצת מזכיר, להבדיל אי אלו הבדלות, את ההפסד של גרמניה הנאצית מהסתלקותם של כמה ממיטב מדעניה היהודים, ואת הרווח של ארה"ב בעיקר ושאר העולם בכלל. 1 ובכלל זה הגירה וירטואלית, ע"ע נבחרת הבייסבול של ישראל, אבל אנחנו לא לבד גם בוריאנט הזה. זכור לי מקרה אחד של הגירה שלילית למטרות ייצוג ספורטיבי, של אליס שלזינגר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשארטיום דולגופיאט נולד, ברית המועצות כבר לא היתה קיימת ורוסיה היתה המדינה השכנה. אם מגיע קרדיט למדינה חוץ מישראל, אז זה לאוקראינה (אייסברג, גולדברג, כולם אותו דבר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמר בראיון שלא סבל שום אנטישמיות, עלו בגלל המצב הכלכלי ודאגו לו מראש למאמן הולם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. בינתיים התברר לי שנפלנו קורבן ליח''צ של בעלי עניין. דולגופיאט הוא ''שחקן זר'' פאר אקסלנס. הוא אותר כפטנציאל אולימפי כבר כילד באוקראינה וגם לא ממש יהודי. אני מניח שעליית המשפחה ארצה היתה תוצאה של המצב הקשה באוקראינה ואולי גם ליווי של קליטה מועדפת לאתלט מחונן. אין בכך פסול וישראל אינה מיוחדת בעסק הזה. נהפוך הוא. ישראל קולטת פליטים ומהגרים לא מטעמים ספורטיביים. ההישג הספורטיבי הישראלי של דולגופיאט, אינו שונה במשהו מהותי מהישגים ספורטיביים אחרים. נדמה לי שהשיעור האזרחי שצריך ללמוד מן הסיפור, נוגע ביחס הלא בריא בין מימון ציבורי לספונסרים מסחריים. העובדה שהספונסרים הפרטיים הם שוליים ביחס לתמיכת משלמי המיסים היא בעייתית, כיוון שהיא מעידה על העניין הציבורי המועט. צריך להיות גורם שיגן על האינטרס של משלמי המס שההשקעה בספורט אולימפי לא תחרוג מסכומים שוליים. מהבחינה הזו, צריך לשבח גם את המדיניות המוצהרת של הועד האולימפי לשלוח רק ספורטאים איכותיים ולא לשלוח נציגים רק לשם ההשתתפות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא חושב שהוא לא כל כך "שחקן זר", ודאי פחות מלונה צ'מטאי-סלפטר, סלאמוויט באיולין-טפרי או חנה קנייזבה-מיננקו, וגם שלושתן לא הגיעו לכאן רק כדי לעסוק בספורט בחסות ישראלית אלא בעקבות האהבה לספורטאים ישראלים (אחד לכל אחת!). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב. לדעתי הוא לא שונה מהן, אלא בהיותו בעל מדליית זהב. הקפדנים יאמרו שלהבדיל מהן, למערכת הספורט הישראלית יש חלק יותר משמעותי בהתפתחותו של דולגופיאט, אבל אני לא חושב שזה ממש חשוב. מדינות רבות מאמצות ספורטאים זרים ואין בכך פסול אם זה לא הופך למחלת נפש של המערכת. אם חלק זעיר מן המסים שאני משלם, משמש לקליטתה של משפחת דולגופיאט בארץ, זה רק מחזק את ההרגשה שהמצב לא נורא וגם לזה יש חשיבות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לונה צ'מטאי-סלפטר לא הגיע לכאן בכלל כדי לעסוק בספורט. הקריירה הספורטיבית הרצינית שלה החלה כאן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, הסיפור שלה מיוחד. אבל חיפשתי ניסוח שיתאים לשלושתן. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |