 |
לי העבודה מהמשרד בפרט והמפגשים עם עוד אנשים בכלל מאוד חסרים. אני כבר שנה עובד רק מהבית, כמעט שלא נפגש עם חברים מהעבודה ובאופן כללי רואה הרבה פחות פרצופים שאינם המשפחה הקרובה.
אחת מהתוצאות של השינוי בצורת העבודה, הביאה לכך שגם אני (אחרי כמעט 6 שנים של עבודה ממש קרוב לבית) וגם המעסיקים הפוטנציאלים שלי, הסכמנו לשקול את האפשרות לעבוד במקום עבודה (מבחינתי) ולהעסיק עובד (מבחינתם) במקומות מאוד רחוקים גאוגרפית זה מזה, תוך הבנה (של שני הצדדים) שגם בעתיד אני לא אגיע בכל יום למשרד. ב-6 השנים שעבדתי מאוד קרוב לבית (פחות מרבע שעה באופניים, פחות מ-10 דקות במכונית) לא שקלתי בכלל לחפש עבודה אחרת (או להענות להצעות שנחתו כמה פעמים בשבוע בתיבת הדואר האלקטרוני). לפני מספר חודשים נעניתי לפנייה כזאת, תוך 10 ימים התראיינתי 5 פעמים (בלי לצאת מהבית) וקיבלתי הצעה שהיה ממש קשה לסרב לה. בחודשיים וחצי שעברו מאז החלפתי את מקום העבודה, הייתי במשרד רק פעמיים (אחת כדי לאסוף את המחשב, המסכים ושאר הציוד ההיקפי, שנייה כדי לפגוש פנים אל פנים את ראש הצוות שלי) וגם בעתיד, סיכמנו שאני לא אגיע לשם יותר מפעם בשבוע, בכל זאת, מדובר על למעלה מ-100 ק”מ ולפחות שעה וחצי כל כיוון (עם מכונית כשאין פקקים, עוד לא ניסיתי תחבורה ציבורית). שאר הימים אמורים להתחלק לחצי מהבית וחצי ממשרד אחר של החברה שנמצא יותר קרוב אלי, רק חצי שעה נסיעה (כשאין פקקים, נראה מה יהיה בהמשך, עוד לא ביקרתי שם אף פעם).
בשורה התחתונה, למרות שקשה לי עם צורת העבודה הנוכחית, יש בה גם יתרונות, ביניהם הנכונות של המעסיקים להתגמש בנושא העבודה מהבית, שכנראה תישאר גם בעתיד. למרות שהקורונה ממש לא היתה תענוג עבורי, לפחות מעז יצא מתוק ונראה שהדברים הטובים שהיא הביאה ישארו גם אחרי שהיא תחלוף על כל הצרות, הקשיים והאובדן שהיא יוצרת.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש