 |
|
 |
||
|
||||
 |
יגידו לי שאני לא בסדר ושאנשים נפגעו או אף איבדו את חייהם, אבל אשתף בכל זאת את איך שאני מרגיש. 2020, *בגלל* משבר הקורונה, היתה השנה הטובה בחיי. העבודה מהבית, הזמן עם המשפחה, ארוחות הצהריים הקבועות באמצע יום עבודה עם האישה והילדים האהובים במקום עם אנשים שמפטפטים על שטויות במקום העבודה. הורדת הצורך ל commute מעצבן לעבודה כדי לשבת מול אותו מסך מחשב שהיה לך גם ככה בבית. לא להשתתף באירועי חברה שכולם לא באמת אוהבים (חוץ מאנשי HR חסרי מודעות עצמית שחושבים בטעות שזה לא פחות מאוויר לנשימה עבור העובדים) אבל לא כולם מודים בכך. הפרודוקטיביות שעלתה במאות אחוזים כי אין את כל בלבולי המוח שמתרחשים במשרד ואפשר לעבוד בשקט. איזה תענוג כל הקורונה הזאת? למה החיים שלי לא יכולים להיות תמיד ככה?! ;-( ביי קורונה. אתגעגע. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני די בטוח שתהיה לך אפשרות להמשיך לעבוד, לפחות חלקית, מהבית. לי אישית העבודה בבניין מאפשרת לפגוש כל מיני עובדים ולהעלות כל מיני רעיונות שלא הייתי חושב עליהם. הסחות דעת? אולי. אבל גם רעיונות מועילים. (יש לנו אירוע של הצוות עוד שבוע ונראה שהוא הלך להיות לא רע) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בחברה בה אני עובד כבר הודיעו רשמית שגם אחרי הקורונה אפשר יהיה לעבוד מהבית יומיים בשבוע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן כן עובד חלקית מהבית. השבוע שלי מחולק לימים בהם משלמים לי שכר כדי באמת לעבוד (מהבית) לבין ימים בהם משלמים לי שכר כדי לבזבז זמן על נסיעה ברכבת, בזבוז זמן במשרד, טקסים אנושיים חסרי ערך והמון ז#%*^ שכל מיותרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי העבודה מהמשרד בפרט והמפגשים עם עוד אנשים בכלל מאוד חסרים. אני כבר שנה עובד רק מהבית, כמעט שלא נפגש עם חברים מהעבודה ובאופן כללי רואה הרבה פחות פרצופים שאינם המשפחה הקרובה. אחת מהתוצאות של השינוי בצורת העבודה, הביאה לכך שגם אני (אחרי כמעט 6 שנים של עבודה ממש קרוב לבית) וגם המעסיקים הפוטנציאלים שלי, הסכמנו לשקול את האפשרות לעבוד במקום עבודה (מבחינתי) ולהעסיק עובד (מבחינתם) במקומות מאוד רחוקים גאוגרפית זה מזה, תוך הבנה (של שני הצדדים) שגם בעתיד אני לא אגיע בכל יום למשרד. ב-6 השנים שעבדתי מאוד קרוב לבית (פחות מרבע שעה באופניים, פחות מ-10 דקות במכונית) לא שקלתי בכלל לחפש עבודה אחרת (או להענות להצעות שנחתו כמה פעמים בשבוע בתיבת הדואר האלקטרוני). לפני מספר חודשים נעניתי לפנייה כזאת, תוך 10 ימים התראיינתי 5 פעמים (בלי לצאת מהבית) וקיבלתי הצעה שהיה ממש קשה לסרב לה. בחודשיים וחצי שעברו מאז החלפתי את מקום העבודה, הייתי במשרד רק פעמיים (אחת כדי לאסוף את המחשב, המסכים ושאר הציוד ההיקפי, שנייה כדי לפגוש פנים אל פנים את ראש הצוות שלי) וגם בעתיד, סיכמנו שאני לא אגיע לשם יותר מפעם בשבוע, בכל זאת, מדובר על למעלה מ-100 ק”מ ולפחות שעה וחצי כל כיוון (עם מכונית כשאין פקקים, עוד לא ניסיתי תחבורה ציבורית). שאר הימים אמורים להתחלק לחצי מהבית וחצי ממשרד אחר של החברה שנמצא יותר קרוב אלי, רק חצי שעה נסיעה (כשאין פקקים, נראה מה יהיה בהמשך, עוד לא ביקרתי שם אף פעם). בשורה התחתונה, למרות שקשה לי עם צורת העבודה הנוכחית, יש בה גם יתרונות, ביניהם הנכונות של המעסיקים להתגמש בנושא העבודה מהבית, שכנראה תישאר גם בעתיד. למרות שהקורונה ממש לא היתה תענוג עבורי, לפחות מעז יצא מתוק ונראה שהדברים הטובים שהיא הביאה ישארו גם אחרי שהיא תחלוף על כל הצרות, הקשיים והאובדן שהיא יוצרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני עובד קרוב מאוד למשרד, ואצלי ההבנה הזו הביאה לכך שהחלטתי לעבור מעיר יקרה לעיר זולה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עובר קרוב למשרד? אתה בטח שומר סף! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יותר נכון לשמור את הסף מרחוק? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |